שחר בן-פורתארוחות משפחתיות, במיוחד כשהן נוטות לבוא זו אחר זו בתקופת החגים, מעוררות לא מעט כעס. בין אם מדובר בכעסים ישנים ובין אם בחיכוכים חדשים, אפשר לעבור את זה בקלות רבה יותר. כתבה שניה בסדרה
בכתבה הקודמת התייחסתי למאבק שקיים ביחסים שלנו עם בני המשפחה שלנו – בין הצורך להיות שייך לבין הצורך לבטא את עצמי כפי שאני. הפער הזה הוא הבסיס להרבה מהרגשות קשים שאנו מרגישים בתקופה הזו, אם הכתבה הקודמת כתבתי על רגשי אשמה, הרי שהפעם אני רוצה להתייחס לרגש אחר: כעס.
כעס עקב תחושה של ויתור
ישנם סוגים שונים של כעסים בין בני משפחה, אבל אני נוטה לחלק אותם לשני סוגים.
הסוג הראשון קשור בשליטה – שני אנשים אשר רוצים כל אחד שהדברים יתרחשו בדרך אחרת. זה יכול לקרות בין הורה וילד או בין שני אחים, ולא פעם זה מתרחש בין בני זוג. כל אחד מושך לכיוון שלו, והמריבה הזו מבוססת על אותו הפער אותו תיארתי: כל אחד רוצה לבטא את עצמו, והוויתור לטובת מישהו אחר נתפס באופן לא מודע (ולפעמים במודע) בתור ויתור על עצמי, בתור פשרה.
אם זה מה שקורה לכם, כדאי לבחון לעומק במה מדובר. במרבית המקרים, הסיבה שבגללה מתרחשת המריבה אינה משמעותית – כמו באיזה רכב ניסע לארוחת החג, מי יישב באיזה חלק של השולחן או האם לשים כיפה על הראש או לא. זה עשוי להרגיש כמו מריבה מהותית אבל אם שמים בצד את הרגשות, מגלים שזה לא באמת כך.
אני לא באמת מציע לכם לשים בצד את הרגשות ולהתנהג כאילו אתם לא כועסים, אלא לבחון על מה באמת אתם כועסים. כעסים כאלה לרוב נובעים מתחושה עמוקה של ויתור על עצמי, ויתור שלרוב מתקיים בתחומים יותר משמעותיים ו/או מתקיים בהרבה תחומים לכאורה קטנים, שההצטברות שלהם יחד יוצרת ויתור עמוק. במקרים אלו, גם טריגר "קטן" יכול לעורר כעס הנובע מתחושה קשה ועמוקה מאוד.
אם זה מה שקורה לכם, כדאי לזכור זאת בארוחה הקרובה. שום דבר שאני אכתוב לא יגרום לכם להרגיש בבת אחת אחרת, אבל המודעות שלכם לעצמכם יכולה להקל על התהליך. אם תזכרו שהסיבה האמיתית לכעס אינה מה שקורה באותו רגע, ייתכן ויהיה לכם קל יותר להרפות מהמריבה. רק קחו בחשבון שההבנה יכולה לעיתים להגביר את הכעס – כשאני מבין על מה באמת אני כועס, זו יכולה להיות התפרצות של הר הגעש שעד אותו רגע, רק פלט עשן חם מעת לעת.
במקביל, כדאי להתחיל לברר על מה באמת אתם מוותרים בחיים, היכן הפשרות הכואבות – גם בעבר וגם בהווה; עם אותו בן משפחה איתו אני רב, ובכלל בכל תחומי החיים. במקביל, להתחיל לשאול מחדש שאלות ביחס למה באמת אני רוצה, אילו שינויים אני רוצה ליישם, ומה אני צריך כדי ליישם אותם.
כעס עקב פגיעה ועלבון
ההפרדה שאני עושה בין שני סוגי הכעסים היא כמובן מעט מלאכותית. לא פעם העלבון והפגיעה קשורים קשר ישיר ומיידי לוויתור ופשרה. אבל לפעמים זה לא כך ובכל מקרה, זהו הבט בכעסים המשפחתיים שאני רוצה לתת לו מקום בפני עצמו.
משפחה זה המעגל היחיד בחיינו שאנו לא בוחרים בו. חברים, מקום עבודה, בן או בת זוג, את כל אלו אנו בוחרים. בני משפחה לא. הבחירה נעשית ברובד אחר, עוד טרם הלידה, כאשר היינו נשמות חופשיות והחלטנו להתחיל מסע משותף כמשפחה. אבל את הבחירה הזו אנו לא זוכרים במודע.
כתוצאה מכך אנחנו לא פעם מרגישים שאנו חייבים להיות בקשר עם בני משפחה כאלו ואחרים למרות שאם זה היה תלוי בנו, לא היינו בקשר איתם. לפעמים זה כן תלוי בנו, ואנו מתרחקים או מנתקים את הקשר.
במרוצת השנים פגשתי מספר מצומצם מאוד של מקרים בהם יכולתי להבין מדוע אין אלא להתרחק. אבל בשאר המקרים – כלומר ברוב המוחלט – אנחנו שוכחים אמת פשוטה אחת: אנחנו כועסים זה על זה כי אנחנו דומים זה לזה בתכונות שאנו לא אוהבים בעצמנו.
זה כלל בסיסי ביותר בכל הקשור למערכות יחסים באופן כללי, ולא רק בהקשר המשפחתי – אנחנו כועסים על אנשים שדומים לנו. לעיתים הדימיון נסתר, לא פעם הוא אינו ביחס של 1:1, אבל הוא קיים.
כלומר, גם אם יש לי קרוב משפחה קמצן שהתכונה הזו שלו מעצבנת אותי, אין זה בהכרח אומר שאני קמצן כמוהו. אבל אם אני בוחן את עצמי היטב, אני יכול לגלות את הקמצנות שלי. הוא אולי לא נותן מתנות לאף אחד ובקושי מוציא כסף, בעוד שאני מוציא כסף בלי בעיה, אבל ממעט לתת מחמאות, סוג אחר של קמצנות.
מה שאני מציע כאן הוא להשתמש בחוק ההשתקפויות כדי לעזור לעצמכם ליצור יחסים טובים יותר. כך זה עובד:
- קחו דף ועט, ועשו טבלה עם שלוש עמודות.
- בעמודה הימנית ביותר, עשו רשימה של כל בני המשפחה שמעצבנים אתכם.
- בעמודה הבאה, רשמו את התכונות/התנהגויות שמעצבנות אתכם. נסו להיות ממוקדים ככל האפשר.
- בעמודה השלישית, התחילו לכתוב את התשובה לשאלה "היכן אני כזה/מתנהג באופן הזה – לאותו אדם, לאנשים אחרים ולעצמי?".
- זכרו שההשתקפות יכולה להיות מתוחכמת ולא תמיד פשוטה; ובכל מקרה, אם אתם מוכנים להכיר את עצמכם לעומק, כדאי לשאול אנשים המכירים אתכם, ויענו לכם על השאלה הזו בכנות.
התשובות יתחילו לתת לכם בהירות ביחס לסיבה שבגללה האנשים המסויימים הללו מכעיסים אתכם. בכל פעם שתתעצבנו עליהם, חזרו אל עצמכם ושאלו את השאלה מחדש – "היכן אני כזה/מתנהג באופן הזה – לאותו אדם, לאנשים אחרים ולעצמי?".
זה יעשה עם הזמן שני דברים: יתחיל לפוגג את הכעס הכרוני שיש לכם על אחרים (או יפוגג מהר יותר כעסים חדשים); ויעורר בתוככם את אותו החלק המכעיס והמעצבן. אז מתחילה העבודה האמיתית: ללמוד לאהוב מחדש את החלק המעצבן בי. אני אתן לכם טיפ אחד לדרך: אין בנו כלל רצון לפגוע, להרע או להרוס לעצמנו את החיים; לכל היותר, אנו פגועים ומנסים להגן על עצמנו מפגיעה נוספת, גם אם בדרך אנו פוגעים בעצמנו שוב.
