בתקשור זה טוהר טוהר מדברים על הפרדוקס המרכזי: הפחד מהמוות הפיזי מניע אותנו להתנגד לשינוי ולאחוז במוכר ובידוע, ודרך אחיזה עיקשת זו אנו יוצרים "מוות של ממש" – מוות של התודעה. מוות זה, המתבטא בקיבעון ובסירוב להשתנות, הוא למעשה מה שקורה כאשר אדם מפסיק להתחדש ומאבד קשר עם הבורא והבריאה. מצב זה נפוץ יותר מכל דבר אחר בעולמם של בני אדם וקשור לתהליך ההזדקנות שלנו.

הבשורה המשמחת היא שמוות התודעה ניתן לשינוי, וניתן לחזור לחיים. זוהי מהותה האמיתית של "תחיית המתים" – אירוע תודעתי שהוא אפשרי לכולנו. הדרך לצאת מהמלכודת מתחילה בהסכמה מלאה לגלות מחדש מי אנחנו, לבחון הרגלים ורצונות, ולהיות מוכנים "לאבד את עצמנו" כדי להתחדש. התהליך דורש גמישות ונכונות לשנות מטרות ויעדים. ההסכמה להשתנות ולחיות היא למעשה מה שהופך את האדם למוכן לכל מהלך החיים.

כמה מילים של טוהר על המפגש הזה, שנמסרו לפני המפגש עצמו: