טוֹהר מפנים אותנו הפעם לאופן שבו אנחנו לפעמים מתייחסים לעצמנו ו/או לאנשים בחיינו. התובענות, הם אומרים, אינה ברת מימוש, והם מציעים גישה אחרת לחיות לפיה. שחר ממשיך לדבר על הנושא לאחר התקשור.
(התקשור הכתוב נמצא אחרי הסרטון).
אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף בדרך זו, באמצעי זה, לומר מספר מילים. אנו מבקשים להזכיר לכם, בני אדם, להתייחס אחרת אחד לשני. אנו מציעים שתפסיקו לסבול את מה שאינו טוב לכם, ובו זמנית תדעו שבני אדם אינם יכולים להתנהג כפי שאתם אולי הייתם רוצים. אינכם יכולים לדרוש מאנשים להשתנות, אבל אינכם בהכרח חייבים לקבל כל דבר, כל התנהגות, כל יחס כלפיכם.
מה שחשוב זה שתחזרו פנימה לעצמכם. מה שחשוב זה שתבחנו בתוככם מה נכון לכם, מה טוב לכם. כיצד אתם רוצים להיות? מהו היחס שאתם רוצים לקבל? מהו היחס שאתם רוצים לתת? אילו מערכות יחסים אתם רוצים? מה מתאים ונכון לכם? זה עניין חשוב עד מאוד.
בני אדם אינם יכולים להיות כפי שאתם רוצים, אבל גם אתם אינכם צריכים להיות כפי שאתם חושבים שעליכם להיות. הדרישה, התובענות, היא פעמים רבות לשני הכיוונים: או שאתם דורשים מעצמכם לקבל דברים שאינם מתאימים לכם, או דורשים מאחרים לשנות בעצמם דברים שהם אינם בהכרח יכולים לשנות או אינם רוצים.
אנו מציעים, ככל האפשר, להביא מודעות וריפוי לתובענות הזו - ולהרים ידיים. לקבל את העובדה שישנם דברים שאינם טובים לכם, על כל המשתמע מכך. לקבל את העובדה שישנם אנשים שהם כפי שהם, ואינכם יכולים לשנות זאת.
לקבל את המציאות. זה אומר להסכים לחוסר האונים, שכן אינכם יכולים לשנות, אבל מתוך חוסר האונים, מתוך הקבלה, בחירות חדשות אחרות יכולות להיווצר, ואתם יכולים להתנהל אחרת כפי שמתאים לכם.
אלה הן המילים שלנו לפעם זו.
שמחנו.
אם כך, שלום.
טוֹהר.
