טוֹהר מעודדים אותנו לתת יותר מקום למה שאנו צריכים בתקשור החודשי. ההכוונה הזו עשויה לחייב אותנו להתמודד עם חוסר האמון שיש בנו. כלומר, עם רגשות וזיכרונות האומרים ביחד ש"אין מספיק ואין סיכוי וזה לא יכול לקרות".
בשיחה זו אני מתייחס לחוסר האמון שלנו, מסביר אותו מכמה נקודות מבט ומציע כיצד להתמודד עם מצב זה. או כמו שטוֹהר אומרים, להיות מיואשים מבלי להתייאש.
איך היה לכם? ספרו לי בתגובות מה הרגשתם, מה גיליתם ומה נשאר איתכם.