טוֹהר מדברים בהרחבה על המצב בעולמנו ומסבירים מדוע כל זה הוא חלק מההתקדמות שלנו. לדבריהם, אנו עוברים מ־אנחנו שמחק את ה־אני, דרך חידוד האינדיבידואל, לעבר אנחנו חדש, המבוסס על שיתוף פעולה בין אינדיבידואלים.
שלב המעבר הזה מלווה בטלטלה, כאב וסבל, אך הוא חיוני להתפתחות האנושות - ממש כמו גיל ההתבגרות. מתוך זה טוֹהר מחזירים אותנו פעם נוספת לעצמנו, ומסבירים מדוע הם עושים זאת שוב ושוב.
איך היה לכם? ספרו לי בתגובות מה הרגשתם, מה גיליתם ומה נשאר איתכם.