בתקשור זה טוֹהר מתארים שתי תנועות שמתקיימות בו זמנית: התגלות של אהבה, והפניית עורף כלפיה. הם מסבירים כיצד הנסיגות של גרמי השמיים מפנות מקום ומפרקות קיבעונות, וכיצד שיתוף הפעולה ביניהם מחזק את הדחף לשתף פעולה גם בעולמנו. שיתוף פעולה, לדבריהם, נוצר כאשר אנו אומרים כן למה שאנו רגילים לומר לו לא.
טוֹהר מדגישים שההתגלות הזו ממשית: היא מתבטאת בנינוחות ובהסכמה, גם כאשר הפחד, הביקורת והכאב אינם נעלמים, ואנו יכולים לחזק אותה באופן מודע. לצד זאת הם מתארים את הקושי לוותר על ההפרדה ועל הכוח שהיא נותנת, ורואים בזמן הזה החלפה של מקור ההזנה של האנושות.
איך היה לכם? ספרו לי בתגובות מה הרגשתם, מה גיליתם ומה נשאר איתכם.