אם כך, שלום.
אנו מבקשים הערב לעסוק, אנו מבינים, בנושא עדין מאוד. ישנה מידה מעטה של אמון ומידה גדולה של כאב. מידה פחותה של שמחה מול מידה רבה של עליזות.
נדמה שאולי כדאי להתחיל עם שאלות, ומתוך זה אנו נדבר.
– מה הסיפור שלי בתור לסבית בעולם, למה אני כל כך כועסת, למה אני רוצה לשנות את זה?
את היית רוצה שנגיד לך, שזו טעות.
– אני לא יודעת. יש לי את שני הצדדים.
זה נכון שהמהות הזו דורשת ממך לוותר על אידיאלים ופנטזיות לגבי מי ומה את אמורה להיות. אבל אם את שואלת מהו הרעיון העומד מאחורי המורכבות הזו… מהות האופן שבו העולם שבו אתם נמצאים עובד, היא פירוק והרכבה. מה שאתם באתם לעשות בעולם הזה – ולא רק בזמן זה – היא ליצור דבר בשביל לפרק אותו ולבנות אותו מחדש. להכיר צד אחד של קיום, אופן מסוים של קיום, דרך זה להכיר דרך אחרת, ולמזג אותן עם דרך שלישית. להכיר מהי אהבה, לדעת מהו פחד, ולחזור לדבר מה אחר לגמרי, המכיל את שתי החוויות, אך בו זמנית הוא נטול פחד. אפשר לומר שזוהי הגדרה של מודעות.
בתוך משחק זה של הרכבה של גבולות ושבירה שלהם פעם אחר פעם יש את הניסיון לשחק עם האופן שבו הדברים עובדים. הרי האמת מדברת על כך, שהדבר השלישי, הכוח השלישי, הוא מיזוג של הגבר והאישה. עכשיו, אם העולם שבו אתם חיים הוא כזה באמת; אם הכוח השלישי היה נולד אך ורק דרך מיזוג של גבר-אישה, ואם הכל היה מתנהג באופן הזה, בצורה ליניארית וברורה, גברים עם נשים, זכרים עם נקבות, אם כך הדברים היו פועלים, לא הייתם מתפתחים. הייתם הופכים לאנשים מקובעים. הדוגמה הזו, העיקרון הזה, היה הופך לסוג של שליטה. וזה אכן היה כך בעבר, ועדיין מתקיים בחלקים רבים בעולם הזה: הניסיון של בני האדם, לחזור אל העיקרון הזה, שהוא על פניו פשוט מאוד – זכר עם נקבה, גבר עם אישה.
עכשיו, הנה האופן שבו בחרתם לשחק. יצרתם דבר מה אחר, מציאויות שבהן האופן שבו המיזוג של הגבר והאישה נעשים על ידי היכרות של גבר עם גבר או של אישה עם אישה. זהו אחד הדברים שמטלטל את ההיגיון שלכם, וזה קורה לכל בני האדם, גם אם הם אינם יכולים לתרגם את הטלטלה הזו למילים, כפי שאנו עושים. זה מנוגד למה שאתם מכירים בתור הטבע.
מה שבאמת מנוגד לטבע היא הנוקשות. הנוקשות הזו, הדוגמתיות, ההתבוססות של הכל על עקרון אחד, תרגום פשטני של עקרון רוחני לכדי מציאות מאוד מצומצמת, היא מהות כל הבעיה בעולם הזה. הבחירה הרחבה בגיוון מיני מסוג זה היא ללכת אל מעבר לתפיסה המקובעת של ההיגיון. ללכת אל מעבר לתפיסה המצמצמת של הפחד. להגיע לתפיסה אחרת, רחבה, מגוונת, עמוקה וחומלת, של האופן שבו דברים עובדים. זה דורש מכם לוותר על ההיגיון, ואם אינכם מוכנים לעשות זאת, זה הופך אתכם לאכזריים מאוד. לכן, במקום שבו ישנו גיוון מיני, או ישנה מורכבות מינית, ישנה גם אכזריות.
אתם מחויבים לאבד את האופן שבו אתם חושבים שדברים עובדים, בשביל לעשות מעבר לקבלה של סוג כזה של גיוון. ככל שזה קורה – ובעולם שבו אתם חיים זה אכן הולך וקורה ביחס לנושא זה ובאופן כללי – ישנה יותר הסכמה למורכבות של החיים בכלל ולחוקים שלהם, ופחות חוקים מפרידים.
ככל שזה קורה, גדל מספרן של נשמות אשר בוחרות להגיע אל העולם הזה עם מורכבות מינית כזו, עם שונות מינית. הדבר קורה ממספר סיבות. האחת, במובן מסויים פעמים רבות זה יוצר סוג של הקלה. חוסר היכולת להתאים לחוקים הבסיסיים של העולם הזה הופכת את הדרך לאינדיבידואליות, לקלה הרבה יותר.
סיבה נוספת היא שבעידן כזה של התפתחות ושינויים נדרשים אנשים רבים בעמדות מפתח ללא שושלת, ללא דור המשך. ישנן נשמות הבוחרות מלכתחילה קרש קפיצה נוח מסוג זה, אשר יאפשר חופש בחירה גדול יותר, שכן נושא הבאת ילדים לעולם הזה היא העיקרון הקשה ביותר בעולם שבו אתם חיים, שם קיימת השתלטנות הגדולה ביותר, סביב לפרו ורבו. כך קל יותר להתפנות לתפקיד האמיתי שנשמות באותם איתו. תפקיד של הבאת חופש.
סיבה נוספת היא מה שנדרש בעיקר, וזה להחליף את הדורות בעולם הזה. הדור הישן של עולם הפחד ילך ויעזוב את הפלנטה, וייכנס דור חדש, אשר מגיע מתודעה חדשה של אור, עם ניקיון שאתם אינכם מכירים. מה שצפוי לקרות, אם התהליך יימשך, הוא הפחתה דרמטית בעשרות השנים שלאחר מכן במספר הילדים בעולם הזה. הפרו ורבו יצטמצם באופן משמעותי, כדי להחזיר את הפלנטה הזו למצב מאוזן מבחינת היחס שבין מספר התושבים לבין היכולת של האדמה להכיל אותם. במורכבות המינית יש משום דרך לעזור למציאות הזו לקרות.
כך שמה שנראה כשיעור קשה במיוחד, הוא גם מפתח לחופש גדול. אם אפשר להסתכל על כך בצורה ליניארית, אנושית, הוא עשוי להיות פעמים מסוימות אפילו קל יותר מדרכים אחרות להגיע אל אותו חופש. זוהי עמידה חד משמעית מול חוסר ביטחון, מול חוסר אמונה, מול הפחד לאבד והצורך באהבה. אם לא נולדת אכזריות מתוך המורכבות הזו, יכול להיוולד חופש גדול
– אז למה אני כל כך מתביישת?
כי את עדיין מאמינה למה שלימדו אותך, את עדיין מאמינה לתפיסה האומרת שבשביל להיות שייכת, את צריכה להיות כמו כולם. יש עדיין הרבה פחדים, ואת מנסה להתאים את עצמך לפחדים. כתוצאה מכך את לעולם לא מצליחה. ככל שיהיה פחות צורך בשייכות, לדברים שיש בהם מידה רבה של שתלטנות, כך תפחת הבושה.
הבושה היא מסתור, אפשר להסתתר מתחתיה עם אמת מסויימת. כשהמעטה הזה נעלם אז ישנה חשיבות בעמידה איתנה, יציבה, עם יוצאות הדופן.
התקבל בתקשור שנערך בתל-אביב ב-12.11.04.
