נהוג לראות אגו טריפ בתור דבר מה אחד ברור: מצב בו האדם חושב שהוא יותר טוב מכולם, שהוא הכי מוצלח והכי טוב והכי יודע והכי צודק. הדגש הוא על המילה "הכי".
במרבית המקרים, אגו טריפ מעורר תגובה של רתיעה והתנגדות, גם בקרב מי שמבינים שאין יותר טוב או פחות טוב, וגם בקרב מי שתופסים את עצמם כפחותים, נחותים. אדם חסר ביטחון, כשהוא פוגש אדם שנמצא באגו טריפ, לרוב לא ירצה להישאר בסביבה. לראות ולשמוע אדם שמהלל את עצמו, בין אם במילים ובין אם "רק" בשפת הגוף ובטון הדיבור, זה לא נוח ולא נעים ומעורר רגשי נחיתות.
אבל ישנו סוג אחר של אגו טריפ, אשר לרוב אינו נתפש ככזה. השבוע, בטיפול שעשיתי, דיברנו על זה, על האגו טריפ מהסוג השני. זו לא הייתה שיחה על משהו שכבר ידעתי; ההבנה כי גם זה הוא סוג של אגו טריפ הייתה חדשה עבורי, ובאותה המידה כל כך הגיונית וברורה.
מה זה "זה"? כל אותם רגשי נחיתות למיניהם. "אני לא מספיק טוב", "אני לא ראוי", "אין לי מה לתת", "אין סיבה לאהוב אותי". וגולת הכותרת היא תסמונת המתחזה: "אני יודע שאני לא שווה ואני מצליח להסתיר את זה מאחרים, ואם הם יגלו הם יעזבו/יפטרו/ירחיקו/ידחו אותי".
כל זה, זה אגו טריפ: אני חושב את עצמי לרע, ללא מוצלח, לפחות טוב. בדיוק כמו אלה שחושבים את עצמם ליותר טובים ומוצלחים מאחרים. זה הקצה השני של הסקאלה, חוויה רגשית שונה, אבל הבסיס זהה: התנשאות, חשיבות עצמית וביטול של אחרים מעורבבים להם יחדיו, צומחים ופורחים על מצע של חוסר עמוק באהבה.
מה זה עושה לכם, לחשוב על עצמכם, ברגעים של נחיתות וחוסר ערך, כעל אנשים מתנשאים, שחושבים את עצמם? האם זה מפתיע אתכם? נשמע לכם הגיוני? האם זה פותח לכם חוויה חדשה להסתכל דרכה על עצמכם ועל המציאות?
זה מה שהתובנה הזו יכולה לעשות: לעזור לכם להבין שאתם לא יותר טובים מאחרים ולא פחות טובים מאחרים. להבין, שגם אם אתם רגילים לראות בעצמכם פחות, אתם בעצם תופסים את עצמכם כיותר. האמת היא שאף אחד אינו יותר ואינו פחות; כולנו דפוקים ויפים באותה המידה ?
(לא מצאתי תמונה של אגו טריפ, אז בחרתי בתמונה של טריפ)
