אור, אהבה, קבלה, סליחה, חמלה, כל המילים הללו נפוצות בעולם הרוח, משמשות כדי להסביר היכן אנחנו נמצאים ולאן כדאי שנגיע. יש בנו כעס, שנאה, מרירות, התנגדות, מלחמה, פחד, חושך? אז קדימה, אל האור, האהבה, הקבלה והחמלה.
המילים הללו יכולות לשמש אותנו כמקור השראה למי אנחנו רוצים להיות. אבל הן באותה המידה יכולות לשמש אותנו למשחק שליטה חדש שאנו משחקים עם עצמנו ועם אחרים.
ככל שהשנים עוברות אני שם לב יותר ויותר כיצד המיינד, הרגיל לחלק לטוב ורע ובסדר ולא בסדר, עושה שימוש במילים רוחניות כדי להמשיך את ההפרדה והפיצול בתוכנו ובין אחד לשני. היום לא אומרים "זה רע" אלא "אתה מחובר לחושך", ובמקום "אתה לא בסדר" אומרים "אתה צריך לשחרר ולהיות בחמלה". נשמע שונה אבל בפועל, זה ממש דומה.
כך הולכת וגדלה במחוזותינו דיקטטורה רוחנית. אין לה מנהיג אחד – כיאה למהות רוחנית, כל אחד הוא המנהיג. גם אם אין לה גבולות ברורים – היא יכולה להיות בכולנו. אבל מכל בחינה אחרת, מדובר בדיקטטורה. כך תזהו אותה:
אסור להרגיש רגשות שליליים. אין מקום לביקורת, כעס, שיפוט וויכוחים. צריך להיות חיוביים ואם אדם לא מפגין רק רגשות חיוביים, הוא ננזף. הנזיפה יכולה להגיע מעצמו והיא יכולה להגיע מאחרים. מילת מפתח: אכזבה. במשפט: "אני מאוכזב ממך, ציפיתי מאדם רוחני שיתנהג אחרת".
מותר להרגיש רגשות שליליים, אבל לא להגזים. הגרסה המתוחכמת יותר של הדיקטטורה הרוחנית כבר מאפשרת להרגיש את כל הרגשות, אבל אומרת לא להגזים, אלא לשחרר בשלב מסוים, לפני שזה נהיה יותר מדי. העובדה שרגשות חולפים מעצמם אם מתמסרים אליהם אינה נלקחת בחשבון. מילת מפתח: גבול. במשפט: "זה בסדר שאת מרגישה ככה, אבל אל תעברי את הגבול".
את העבר צריך לשחרר. אחרי 25 שנה עוד לא מצאתי את הכפתור שמנתק אותנו מהעבר אחרי שלוחצים עליו. אבל הלחץ להיפרד מהעבר קיים: צריך להפסיק לחפור בעבר ובאופן כללי להתמקד בהווה. העובדה שהעבר חי בתוכנו, שהתהליכים הם איטיים ושאין לנו באמת שליטה בדברים, היא לא רלבנטית בדיקטטורה הרוחנית. מילת מפתח: שחרור. במשפט: "תשחרר כבר, העבר עבר וצריך להיות בהווה".
אל תתעסק בעתיד. אם אני מתעסק בעתיד, זה סימן שאני רחוק מעצמי ומנותק באופן כללי מהאלוהות. הרי הכל קורה בצורה מדויקת ואין לנו שליטה על כלום, אז למה לתכנן את העתיד ולמה לדאוג? העובדה שכאן ועכשיו אני דואג לעתיד – כלומר, העיסוק בעתיד הוא חלק מההווה של רובנו – אינה רלבנטית בדיקטטורה הזו. מילת מפתח: בריחה. במשפט: "תפסיק לברוח מהכאן ועכשיו אל העתיד".
צריך לאהוב את כולם. העולם מלא באנשים מגעילים, אלימים ואכזריים, אבל את הדיקטטורה הרוחנית זה לא משנה: צריך לאהוב את כולם. אחרי הכל, אם לאהבה יש תנאים, זה סימן שאנחנו לא אוהבים באמת, ומה שחשוב שנהיה רק אהבה. אם אני לא אוהב את כולם, סימן שאני בבעיה. מילת מפתח: אהבה. במשפט: "אלוהימה בראה את כולנו, וכולנו ראויים לאהבה. חוץ ממך, בגלל שאתה לא אוהב את כולם".
כל התשובות בתוכנו. בעולם נטול המודעות למדנו שצריך להסתדר לבד. בדיקטטורה הרוחנית יש לזה הצדקה נוספת – הרי הכל בתוכנו, אז גם כל התשובות וכל הריפוי וכל העזרה. העובדה שאנחנו חיים בעולם עם עוד אנשים, שזה עולם שבו לומדים דרך מערכות יחסים, אינה רלבנטית. אם אני לא מוצא את התשובות בתוכי וחו"ח צריך עזרה חיצונית, סימן שמשהו אצלי לא בסדר. מילת מפתח: בתוכי. במשפט: "איך את לא רואה שכל התשובות בתוכך? כמה פעמים צריך להגיד לך את זה?".
אני צריך לטפל באנשים אחרים. הייעוד האמיתי של כל אנשי הרוח הוא לטפל באחרים, ואם אני לא רוצה לטפל באחרים, כנראה שאני מנותק מעצמי. זה סבבה אם אני מטפל בעצמי, אבל לטפל באחרים זה העיקר. מילת מפתח: לתת. במשפט: "אני רוצה לתת את עצמי לעולם כדי שאוכל להיות ראוי לאהבה".
האמת היא שאין חוקים לאופן בו אנו צריכים להתנהל, ולמי שאנחנו אמורים להיות. כפי שטוהר אומרים זאת היטב, האהבה כבר מקבלת אותנו, כמו שאנחנו. כל שנותר לנו הוא ללכת בדרכה של אהבה, וללמוד לקבל את עצמנו כפי שאנחנו – חלק בנו דואג לעתיד, עסוק בעבר, מרגיש פחד וכאב וכעס; אנו לא אוהבים את כולם, אנו צריכים עזרה ולא, איננו חייבים לטפל באחרים. גם עבודה בדואר יכולה להיות מימוש של שליחות רוחנית.
