אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, זמן להיפגש, לדבר, לעסוק במה שקורה בתוך העולם הזה, בתוך המימד הזה, בתוך מי שאתם, במציאות שאתם יוצרים כל אחד לעצמו ובו זמנית יחד, בשיתוף פעולה.
מה מניע אתכם? זו השאלה אשר מלווה את המפגש הערב, זה השאלה המלווה את הזמנים הללו. מה מניע אתכם? מי אתם רוצים להיות? איזו מהות אתם בוחרים להיות?
לכאורה השאלה מוכרת והתשובה מובנית מאליה. אבל גם אם זו התפיסה שלכם את הדברים, אנו מציעים לעצור ולשאול את השאלה הזו מחדש. מה מניע אתכם? מה באמת אתם רוצים?
בתוך עולם זה שבו אתם חיים, שיש בו שפע של אפשרויות ושל הזדמנויות, שיש בו חופש גדול מאשר בעבר, בתוך עולם זה אפשר ליצור יותר בקלות מציאות שהיא מותאמת אישית, מציאות כזו שבה אתם יכולים להיות ולבטא צדדים שונים במי שאתם. זה אפשרי גם ביחס להבטים הזמניים יותר של מי שאתם וגם ביחס להבטים האלוהיים יותר של מי שאתם.
יש לכם יותר כוח מאשר בעבר להשפיע על המציאות, לממש בתוכה רצונות מודעים. החוויה אשר אפיינה בעבר את מלוא בני האדם, שהדברים קורים לכם, הולכת ומשתנה, ואתם יותר ויותר תופסים בחוויה המודעת שאתם יוצרים את הדברים, שיש לכל סיבה.
ככל שההבנה הזו גדלה הכוח שלכם גדל, ואתם נכנסים לשלב חדש במשחק. יותר יכולת, יותר אפשרויות, יותר אחריות, אבל הבגרות עדיין חסרה. הנטייה הקולקטיבית של בני אדם היא עדיין במידת מה ילדותית; ניסיון לפצות על חסרים של העבר, על צרכים שלא קיבלו ביטוי ומענה בעבר, על חוויות של חוסר אונים, על חוויות של חוסר בחירה.
בגרות חסרה וזה אומר שההבנה שחסרה היא זו אשר אומרת שמה שהיה חסר בעבר אי אפשר למלא בהווה. אינכם יכולים להיות בו זמנית בהווה שלכם ובעבר שלכם; אתם יכולים להיות או כאן או כאן. כחלק מהביטוי והמשמעות של הבחירה, האם אתם רוצים להישאר בעבר ולהשתמש ביכולות הנובעות מההווה שלכם, שהיה פעם רק עתיד אפשרי, כדי למלא ולפצות על חסרים של פעם? או שאתם מוכנים ללכת לקדימה, להתפתח, להשתנות, ולעשות מעבר עמוק יותר בשביל לממש את האיכויות של מי שאתם באמת?
עולם של חושך או של אור?
בגרות חסרה, ההבנה הזו חסרה. יש עדיין רצון ומאמץ לפיצוי עצמי, מהסוג שיכול לגרום לכם להנאה לזמן זה או אחר, אבל ברבדים עמוקים יותר, זה אינו באמת ממלא אתכם.
בנקודת הזמן הזו שבה אתם נמצאים, יש לצורך הזה בפיצוי עצמי משמעות לא פשוטה. ככל שיש בידיכם יותר כוח ויותר השפעה, באותה המידה שאתם יכולים ליצור עולם של אור, אתם גם יכולים ליצור עולם של חושך, הן במציאות האישית והן במציאות הקולקטיבית.
אתם יכולים להתפתח, אתם יכולים לגדול, להפוך להיות יותר ויותר מהמהות האלוהית, לעבור שינוי יותר ויותר רב ממדי. ואתם יכולים להישאר בתוך מה שאתם מכירים, בתוך מציאות שהיא יותר צרה, מציאות שהיא יותר מצומצמת. מציאות כזו שבה תהיה יותר מידה של ביטחון, תחושה שאתם מכירים ויודעים, ובו זמנית, יש בה פיתוי שאתם יכולים לעשות וליצור דברים שבעבר לא יכולתם.
מלחמה על הפיצוי
כאשר בני אדם נשארים בתוך צורך ילדותי בפיצוי, בפיתוי של הפיצוי, אז גם יש במי להילחם, משום שיש מי שיכול לקחת לכם את הפיצוי שלכם. המלחמות של בני אדם הן לרוב נובעות מהצורך בפיצוי, מהפיתוי שלו.
הפוטנציאל למלחמה – לא כזו של עם בעם בהכרח – בין בני אדם היא גדולה. דווקא משום שאתם הופכים להיות יותר אלוהיים, כדאי להבין זאת שאתם בתוך מעבר, בתוך זמן של מעבר. אתם משילים את העור הישן ויוצרים עור חדש, כזה אשר נבנה מבפנים החוצה. חלקכם, בשפה של בני אדם, יותר מתקדמים מאחרים, רבים לכאורה משתרכים מאחור, אבל זהו תהליך שכלל האנושות עוברת. אתם הופכים להיות יותר חופשיים, יותר אלוהיים, יש בידיכם יותר אחריות, יותר השפעה. הבגרות היא זו אשר עדיין חסרה.
לכן פתחנו את המפגש הערב ואנו שואלים את אותה השאלה כעת – מה מניע אתכם? מה אתם באמת מחפשים? פיצוי או ביטוי? מה באמת חסר לכם, להשלים פערים של העבר או לבטא מהויות של העתיד? מי באמת אתם רוצים להיות? מה באמת מניע אתכם?
אתגר של תחכום
יש אתגר בתוך זמן זה. הוא איננו נובע רק מהשינויים שאתם עוברים ומהאחריות שיש בידיכם. האתגר הזה נובע משום שהמנגנון הפנימי שלכם הפך להיות יותר מתוחכם.
ההגנה כבר איננה נדרשת כפי שהיא היתה בעבר, אבל ההצדקה הפנימית ביחס לאותה הגנה יכולה להיות חזקה יותר, מתוחכמת יותר, יצירתית יותר בהסברים שלה. מדוע כדאי לסגור, מדוע כדאי לשמור, מדוע כדאי להיזהר.
אפשר לומר שהפחד חוזר על עצמו אבל הוא גם משתנה. המהות תישאר אותה מהות, האזהרה תשאר אותה אזהרה, אבל התוכן של הדברים, האופן שבו הפחד מסביר מדוע כדאי להיזהר, זה יכול להיות אחרת. יצירתי יותר, עדכני, מודרני. הפחד מדבר לעיתים בשפה של המאה ה-21, לרגעים הוא עושה זאת בשפה של המאה ה-22. מדוע כדאי להיזהר, מדוע כדאי לשמור על מה שיש, מדוע כדאי לא לתת, מדוע כדאי להתרחק. מדוע כדאי לשמור את היכולות, את הכשרונות, את החוכמה, את העדינות, את הפגיעות, את הרגישות, את הרגשות, את האהבה. מדוע כדאי לשמור את כל אלו.
הפחד מספר סיפורים יצירתיים והם יכולים להיות שונים כאשר בוחנים את הסיפורים של כלל בני אדם; לכל אדם עשוי להיות סיפור מעט שונה. אבל המכנה המשותף הוא שהסיפורים הופכים להיות יצירתיים יותר ובו זמנית ממשיכים להעביר את אותו המסר – כדאי להיזהר, כדאי לשמור. 'אין טעם', זה אחד הסיפורים שהפחד מספר לכם. 'אין טעם, זה לא יעזור'.
מה מניע אתכם? מי באמת אתם רוצים להיות?
להקשיב לפחד
הפחד הוא איננו אויב וכדאי לזכור לא להתייחס אליו ככזה. המנגנון שהפחד מניע, אשר אומר שכדאי להיזהר, המנגנון הזה הוא איננו מנגנון של רוע, הוא איננו מנגנון של הרס. בו זמנית בהחלט אפשר לומר שאינכם חייבים לעשות את מה שהפחד אומר.
אל תבעטו בו ואל תתעלמו ממנו; כדאי להקשיב לו לפחד שלכם, אשר אומר את מה שהוא אומר. מדוע כדאי לעשות זאת? כי זה חלק מהביטוי של הילדותיות שלכם, הפחד אשר אומר שכדאי להיזהר ולהיסגר. זו תפיסה של מצוקה, זו תפיסה של פגיעה אשר אומרת 'לא עוד'. זו גם תפיסה ילדותית, משום שהתפיסה הזו פוגעת בכם יותר מכל. אין זה מפתיע שמחלות פורצות בגופים של בני האדם, לעיתים ממש מתפוצצות, משום שהנטיה שלכם לסגור ולהתכווץ היא זו שעושה אתכם מסכנים וחולים לעיתים. היא ילדותית במהות ומאחר והיא ילדותית, היא עושה אתכם – איך לומר – מבוגרים בטרם עת, חולים בטרם עת. אתם מאבדים את היכולת להנות ממה שיש בין לבין, בין ילדות לבין זיקנה, בין לידה למוות – האפשרות לשתף פעולה, לתת ולקבל.
זה בהחלט ילדותי להגן על עצמכם וגם אם זה מובן, גם אם כדאי וחשוב לכבד את הרגשות שלכם ולרפא אותם – ולמרות שזה חשוב שלא להאיץ בעצמכם – אנו גם אומרים שזה ילדותי לחשוב שההגנה שלכם מגנה עליכם.
אנו מזמינים אתכם לנסות לקחת צעד הצידה מתוך עצמכם, ולהסתכל על עצמכם מהצד. ההגנה שלכם איננה עוזרת, היא איננה משפרת דבר. במקרים רבים היא עושה בדיוק ההיפך.
אז מה מניע אתכם? האם אתם מנסים לפצות על חסרים של העבר? האם אתם רוצים להמנע מפגיעות של העבר? כך או כך, אתם יוצרים מחזור של העבר, וכאן בהחלט חסרה מידה של התחדשות. בני אדם רבים מטיפים ומלמדים ומשכנעים כמה חשוב למחזר. אנו אומרים שבכל הקשור לתודעה שלכם, לכל אחד ואחת מכם מגיע פרס על מחזור. אתם ממחזרים למופת, אבל זה זמן להפסיק למחזר. יש דברים שאין צורך עוד למחזר. אפשר לפסוע בדרך חדשה, שיש בה יותר בגרות, שיש בה יותר נתינה וקבלה, שיש בה יותר הנאה וביטוי של מי שאתם.
האם אתם מוכנים לכך? האם אתם בוחרים בכך? מה מניע אתכם? מי באמת אתם רוצים להיות? אלו שאלות שכדאי לשאול גם אם הן מעלות לרגע כזה או אחר ייאוש. כדאי להמשיך לשאול אותן, משום שגם אם מהויות מוכרות של פחד, של הגנה, נתפסות כבלתי אפשריות לשינוי, בפועל הדברים קלים לשינוי, לריפוי, לטרנספורמציה, יותר מאשר בעבר. זה תלוי בבחירה שלכם, בחירה שהיא איננה רק שכלית אבל היא בהחלט שלכם. מי אתם רוצים להיות? איזו מהות אתם רוצים להיות ולבטא?
זה איננו הזמן להיכנס להלך רוח מיואש וקורבני שאומר 'אין לי סיכוי' ו'זה לא אפשרי' ו'אני לא רואה איך זה יקרה'. זה זמן לשים גם את זה בצד, משום שזה אחד מהאביזרים של הפחד. הקורבנות היא אחד מהאביזרים של הפחד שאתם ממחזרים בהצלחה רבה.
שימו את האביזר הזה בצד ושאלו את עצמכם בצד – מה מניע אתכם? איזו מהות אתם רוצים להיות? מה באמת אתם רוצים לתת ולקבל?
אלה הדברים, אנו נסיים בשלב זה.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
