אם כך, שלום.
ישנה תזוזה בימים הללו בהם אתם נמצאים. ישנה תזוזה של האדמה, ישנה תזוזה של תודעה. תודעת הפחד בכדור הארץ ותודעת האמת – שתי התודעות הללו נפרדות, וכל אחת הולכת ותופסת יותר ויותר את מקומה האמיתי באופן יחסי. התזוזה הזו, התזוזה של כל תודעה אל מקומה, יוצר ומחריף מצב אשר נמצא כבר שנים מספר, ויותר ויותר ניתן לראות כיצד העולמות מתהווים מול עיניכם, כיצד הם נוצרים, כיצד שני עולמות הולכים ומתקיימים על פני האדמה.
כעת, בימים האלה, בימים שהם משמעותיים ביותר, כל עולם תופס את המקום שלו, את הצבע שלו והנוכחות שלו, וכך נחלק כדור הארץ לאלו שהם בעד מלחמה ולאלו שהם נגד מלחמה, לאלו שהם בעד אפור ולאלו שהם בעד שמחה, לאלו שהם בעד פחד וכאב וכעס ושנאה, ולאלו שהם בעד אהבה ופשטות ושמחה וצחוק. לאלו שמאמינים בחופש ורוצים שינוי ולאלו שמאמינים לפחד אשר אומר, שלכל דבר שמתחיל יש גם סוף.
הפחד הוא כוח רב עוצמה, ובאותה מידה שהוא חזק, כך אין לו בסיס ואין לו תוכן. הוא חזק משום שבני האדם מאמינים בו, אך הוא ריק מתוכן משום שאמונה ניתן להפסיק באותה מידה שניתן ליצור. אך שוב ושוב, בצמתים המכריעים ובאתגרים המשמעותיים במסע שלכם, קם הפחד על רגליו האחוריות, וצועק את האמונה האחת, והיא שלכל דבר שמתחיל יש סוף. וכך, בעודכם נתקלים באפשרות לפרוץ דרך מהעולם שאתם מכירים לעולם חדש, בעודכם עומדים מול ההזדמנות לשחרר את עצמכם לחופשי ממגבלות וחוקים ולקחת את עצמכם אל תוך מציאות אחרת, יוצאת דופן, חדשה ומעניינת, בא הפחד וצועק שלכל דבר שמתחיל יש סוף, ובמילים פשוטות, בשביל מה בכלל לנסות.
במידה ואינכם מקשיבים, במידה ואינכם ערניים, כאשר הוא מתחיל לדבר אתם אינכם שומעים אותו. כך הפחד תופס אתכם, וחלון הזדמנויות נוסף נסגר. אך אם ישנה ערנות, אם ישנה הקשבה אמיתית, הרי שניתן לשמוע כיצד המשפטים הללו חוזרים על עצמם שוב ושוב בתוככם, מבצעים את מה שאנו מכנים שטיפת המוח של הפחד, מונעים מכם את ההזדמנות לא רק לחלום, אלא גם להגשים.
חלון הזדמנויות הוא אינו דבר של מה בכך. זהו מצב מסוים שבו פועלים כוחות שונים, המאפשרים לאדם להוציא אל הפועל רצון מסוים. ייתכן וזה רצון אשר נמצא במודע, וייתכן וזה רצון עמוק יותר, רצון שאין האדם בכלל מודע לו. חלון הזדמנויות יכול להיות בפרק זמן של רגע אחד, אך עם הכנה מוקדמת של חודשים, של שנים, ולעיתים של עשרות שנים, בשביל להגיע אל הרגע האחד הזה ולבחור נכון.
להצהיר מחדש
בזמנים האלה בהם אנו נמצאים עכשיו הולך ונוצר בכדור הארץ חלון הזדמנויות כלל עולמי, אחד ממעטים, אחד החשובים. זמן שבו על בני האדם להצהיר בפני עצמם את האמת העמוקה ביותר שלהם, את הרצון הראשוני שלהם, וזהו הרצון אשר יש לו שתי התפצלויות – או בחופש, או בכלא.
זהו אותו רצון, משום שאלו אשר בוחרים בכלא יגיעו בסופו של דבר לחופש, ואלו אשר בוחרים בחופש יצטרכו לעבור בשלב זה או אחר דרך הכלא. אך הצהרת הכוונות הזאת אשר נדרשת בזמן הזה, והאפשרות לבחור בהתפצלות האמיתית של כל אחד מתוך הרצון הטבעי שלו, הוא דבר שאיננו קורה כל הזמן. תהה הבחירה אשר תהה בימים האלו, השפעתה תהיה משמעותית, משום שישנה כפי שהתחלנו ואמרנו תנועה, תנועה של האנרגיה.
בעוד שהלוחות עליהם מתקיימת התרבות של בני האדם זזים במקומם, ויבשות הולכות באופן מעשי ונפרדות, כך הולכות ונפרדות שתי התודעות, ושני עולמות הולכים וניצבים זה כנגד זה, זה לצד זה. כעת, בזמנים הללו, על בני האדם להצהיר הצהרה, לבחור. מהי האמת שלכם? האם רצונכם הוא חופש? האם רצונכם הוא כלא? האם רצונכם הוא לפתוח את הלב או להמשיך, להמשיך לחיות בבדידות של הפחד, בעצב של ההגיון? האם להמשיך לקיים הדחקה והכחשה, או יותר ויותר להסכים לחזור הביתה?
להסכים להיפרד
ההצהרה בזמנים הללו היא כמו זרע. לעיתים הוא ינבט מהר ולעיתים יותר לאט, אך ההטמנה שלו באדמה בזמן הזה היא חשובה מאוד. כאשר עושים זאת, לעיתים עליכם להסכים לוותר על דברים שאתם רגילים אליהם. אלו יכולים להיות דברים שאהבתם, אך בעיקר, באופן פרדוקסלי, אתם נאלצים לוותר על הדברים שאינכם אוהבים.
כאן אולי חשוב לחזור ולדבר שוב על פרדוקס אנושי חדש וישן כאחד, וזה, שככל שאתם מתקדמים במסע הפרטי שלכם כך אתם נלחמים יותר על שאתם מנסים להיפטר מהם. האתגר האמיתי אשר עומד בפני אלו אשר רוצים בחופש הוא לא בהכרח להיפרד ממה שהם אוהבים, אלא להיפרד ממה שהם אינם אוהבים. ישנה התמכרות עמוקה מאוד, ארוכה מאוד ועתיקה מאוד לסבל ולכאב. לא כאב במובן של הרגש הטהור, אלא כאב במובן של קורבנות, כאב במובן של רחמים עצמיים.
בזמנים האלה, כמו בזמנים אחרים ובזמנים עתידיים שיבואו, אתם מתבקשים לוותר על הערכה עצמית נמוכה שקיימת, לוותר על חוסר בטחון, לוותר על בדידות, לוותר על הפרדה שאתם רגילים לעשות בינכם לבין אנשים, לוותר על תחושת כשלון, לוותר על תחושת קורבנות, ולהסכים באמת להרגיש אחרת ולחיות אחרת. לא בהכרח שרגשות כאלה ייעלמו לחלוטין, אך המינון שלהם צריך לפחות בשביל שאתם תוכלו לפרוח, בשביל שחלומות יוכלו להתגשם ושינויים יוכלו לקרות, ותוכלו לשאת את ראשכם במידה מסויימת של גאוה ובמידה רבה של צניעות בעודכם מבססים את הזהות האמיתית שלכם, ולומדים לחיות בכדור הארץ את מי שאתם באמת.
אנו נתקלים שוב ושוב בניסיונות עקשניים מאוד של אנשים להסביר לעצמם ולאנשים אחרים – וגם לנו – מדוע הם צודקים בתוך הקורבנות התמידית שלהם, מדוע הסבל אינו נפרד ממי שהם, מדוע אין זה אפשרי לחיות אחרת.
האתגר אשר טמון בהסכמה לחיות אחרת נובע, כפי שהתחלנו הערב ואמרנו, מההסכמה להיפרד מהרעיון אשר אומר שלכל דבר שמתחיל יש סוף. אם הרעיון הזה נכון, הרי שבאמת אין סיבה להתחיל, ואם הרעיון הזה נכון, הרי בכל מקרה, כשמתחילים, מגיעים לאותה נקודה ממנה יוצאים. אז נשאלת השאלה, אם הדברים הללו באמת נכונים, האם יש סיבה באמת להשקיע אנרגיה ולטרוח רבות בשביל לחזור לאותה נקודה בדיוק?
ייאוש וחוסר אמונה
הצהרה כזו לחופש, הסכמה לעמוד מול האמונה שהיא כה עמוקה בתוככם, לעמוד מול האמונה הזו, להקשיב לה, לחוש את העוצמה שלה ולבחור שלא להאמין לה, ובכך לאפשר לה להיעלם; הצהרה כזו, ואולי פעולה כזו, היא לא דבר שניתן לעשות באופן אינטלקטואלי. אין זה זמן לתרגילים רוחניים ואין זה זמן לסדנאות מיותרות – זהו אולי זמן לתהליכים רגשיים משמעותיים ולבחינה מחדש של הדברים אותם אתם משמרים ושל הדברים אליהם אתם רוצים להגיע. זהו זמן לבדיקה מעמיקה של הדברים מהם אתם צריכים להיפרד בשביל להגיע אל אותו דבר אשר אותו אתם רוצים. אך זהו איננה הצהרה אינטלקטואלית, זהו איננו זמן לרשום הצהרות חיוביות או לעשות מדיטציות ורודות בהן אתם משחררים את ההצהרה החדשה ליקום.
זהו זמן של בדיקה עמוקה של דפוסים עתיקים מאוד. לאפשר לאוטומט של התנהגות, של תפיסה, להתגלות בפניכם, ובעודו הוא מתגלה כך הוא מתפרק. לאפשר לרגשות אשר יושבים בתוך הדפוס הזה להתפרק גם הם, ולאפשר להם להשתחרר.
להסכים לחוש את האמונה אשר אומרת שזה בלתי אפשרי – זוהי לפי הבנתנו צפויה להיות אחת החוויות החזקות ביותר בתקופה הזו. להסכים לחוות את החוויה שזה בלתי אפשרי, את החוויה שאתם בדרך שאין בה מוצא, את החוויה שאין לכם את היכולת לחיות אחרת, להסכים לחוש את הרגש הזה שהוא קשה מנשוא, שמביא אנשים רבים עד לכדי יאוש ומוות, להסכים לחוש אותו ולא להישבר.
זוהי אולי ההצהרה האמיתית, והדרך היחידה כביכול להצהיר הצהרה של חופש או לבחור בחופש – לא להישבר כשאתם חווים את מה שנראה ככאב העמוק ביותר, להסכים לשהות ולחוות חיים שאין להם מוצא, בשביל שהפחד שמנהל אתכם יתפוגג מהגוף.
זוהי כמו מלחמת התשה קטנה – הפחד מגייס את כל כוחותיו בשביל להסביר לכם מדוע כדאי לכם להתרחק מחלון ההזדמנויות הזה, ולחזור אל הרחמים העצמיים וחוסר המימוש שאתם רגילים אליו; כאשר תחושו את חוסר היכולת שלכם להגשים דברים ואת חוסר האונים שיש בחוויה הזו, הפחד יגייס את כל עוזרים וידידיו, ואולי גם את שונאיו, בשביל למנוע מכם להישאר בתחושה הזו. הוא יביא את הייאוש, הוא יעלה את הזכרונות העמוקים ביותר, הוא יראה לכם "תסתכל, או תסתכלי, זמן רב שדברים אינם משתנים, מדוע שזה שיתנה גם הפעם?". זכורונות שחלקם אפילו לא יעלו על פני המודע, זכרונות שחלקם מגלגולים קודמים יופעלו בתוך המנגנון הלא מודע הזה, בשביל להציף את חווית הייאוש וחוסר האמונה בעוצמה כה חזקה, עד שאתם תוותרו.
יהיו אנשים בתקופה הזו אשר יוותרו, ויבחרו, למרות מסעות של עשרות שנים דווקא עכשיו, כשהאפשרות לחופש כל כך זמינה, כשהמימוש הוא כה אפשרי, הם יבחרו להאמין לפחד ולסגת אחורה, אל עולם של כלא.
אך בזמנים האלה, כאשר המבחן והאתגר הם ממשיים מכל, חשוב מאוד שלא להישבר, ולחוות במלוא העוצמה חוויות שלעיתים הן קשות מאוד, ולשהות בהן ללא הגבלה של זמן, ללא הגבלה של התמסרות – עד שיתחיל בתוך הגוף והלב שקט, שיתפשט בפנים, ומבפנים החוצה, ויתפוס תאוצה בכל החיים; עד שלאמונה שלכל דבר שמתחיל יש סוף לא תהיה כה חזקה כפי שהיא עכשיו, ובמקום שבו יש כרגע התכווצות ביחס לרעיון שאפשר להגשים דברים, תהיה נחישות ופשטות ביחס לרעיון שהדברים הללו אפשריים, וחלומות שייתכן ואתם חולמים כבר עשרות שנים ואולי גלגולים רבים, יוכלו לאט לאט להתחיל לפרוח.
שמש חדשה
פרידה כזו של עולמות היא מהתקופות היותר מורכבות, שבהן האפלה העמוקה ביותר של בני האדם יכולה לצאת. אך תקופה כזו נוטה להיות קצרה מאוד – מספר שבועות ספורים, ושמש חדשה צפויה לזרוח גם בפנים וגם בחוץ. אלו אשר יבחרו לחצות את האפילה הפנימית שלהם, יתחילו אט אט להנות ממה שמבצע של אומץ כזה יביא.
אלו שייבחרו להישבר, יחזרו לסבב הזה בפעם הבאה, באותה מידה שכל בני האדם יחזרו אל אותה נקודה שוב ושוב, עד שלא יהיה עוד פחד על פני האדמה. עד שלא יהיה עוד חושך, חושך של אי הבנה, חושך של בלבול ושל בורות. עד שהאמת תחשף במלוא עוצמתה, עד שלא יישאר הספק הקטן ביותר בראש האנושי, ובלב.
זכרו את האמת, שימו לב בזמנים הללו לאתגר שהפחד מציב בפניכם. זכרו, שמה שנראה כבלתי אפשרי הופך להיות שער לשינוי במידה ומוכנים לשהות בו, ולא לצאת ממנו. קחו נשימה עמוקה של אור, והסכימו לצלול אל תוך חוסר האמונה העמוק ביותר אשר יעלה עכשיו, בשביל לגלות את העוצמה האמיתית של הלב, של האמונה באמת, אשר טמונה בקרקעית של החוויות בהן אתם נמצאים ותמצאו בימים הקרובים.
שמחנו.
אם כך, שלום.
טוהר.
