אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים במפגש נוסף. יש מטרה למפגש זה. בשונה ממפגשים אחרים, להם יש מטרה אך אנו לא מדברים עליה, על המטרה הזו אנו רוצים להרחיב.
מעבר לרצון להעביר מעט מידע על מה שקורה ולא קורה בתוככם ומחוצה לכם, יש למפגש זה מטרה נוספת: המטרה היא לחולל סוג מסוים של זעזוע. לחולל סוג מסוים של זעזוע בתפיסות עתיקות מאוד, בהבנות שגויות מאוד ובחלומות מוטעים מאוד, המתקיימים בזמן הזה, אך מתקיימים בו זמנית כבר זמן רב מאוד.
מפגש אשר עוסק בחומות ובנפילתן הוא למעשה מפגש של שינוי של חומות, אשר אנו מקווים ואנו בונים את האנרגיה באופן שיעזור להן ליפול. אלו הן חומות של שתיקה, של הכחשה. חומות של הדחקה. חומות אשר יוצרות מרדף בלתי פוסק אחר המפתח לפרוץ את החומה. אך בעוד אתם מתרחקים מהחומה כל העת במאמץ למצוא את המפתח, נדמה לנו שאינכם מבינים שהמפתח נמצא למרגלות החומה ולא במרחק של אלפי קילומטרים.
הערב הזה, ובנוספים שיבואו, אנו מבקשים לעזור לכם לקצר – אם אפשר להגדיר זאת כך – את הדרך שאתם צריכים לעשות מהנקודה בה אתם נמצאים בחזרה אל החומה. אלפי ק"מ תודעתיים אמנם יכולים להסתיים בפרק זמן קצר מאוד, אך כפי שאנו מבינים ומכירים את האופי של השינוי בעולם שלכם, אנו משערים שמה שעשוי להיות קצר מאוד עשוי גם להיות ארוך מאוד.
השמדת העבר
כפי שפעמים רבות אנו נוכחים לדעת, שינוי הוא איננו דבר החביב עליכם. למעשה, פרידה או פריצה של חומה היא איננה דבר שאתם נוהגים לעשות באופן יזום. יש בכל בני האדם כוח חזק מאוד אשר תומך בשימור. אתם מתייחסים לרגשות שלכם בתור אתר ארכיאולוגי – ובשונה מהיחס שלכם לאתרים ארכיאולוגיים ממשיים, את הפנימיות שלכם אתם משמרים בקפדנות.
בעוד בני אדם רבים הורסים הרס ממשי של העבר הפיזי בכדור הארץ, את בעבר האמיתי שלכם, זה שהוא בתוככם, אתם משקיעים מעט יחסית בתור תרבות ובתור עם, בשביל להכחיד.
הדרך הטובה ביותר להיפרד מהעבר היא לעבור דרכו שוב. משום כך, בני אדם רבים עוסקים עיסוק רב כל כך בהריסה של כל סימני העבר, אלו אשר התקיימו או עדיין מתקיימים במציאות הפיזית שלכם. זוהי מגמה עמוקה יותר וגדולה יותר ממה שאתם רואים. המגמה מאחורי הפעולות הללו היא למנוע מכם את היכולת לרפא את העבר. על ידי כך שאתם עושים ניסיונות להכחיד את הסימנים החיצוניים שלו אתם בטוחים שלעולם תשארו בו, משום שיש צורך לבקר בעבר בשביל לחזור לחיות בעתיד.
אם תבינו את הקשר בין העתיד להווה דעתכם עשויה להתבלבל, ומאחר ובלבול הוא איננו הדבר אותו אנו רוצים ליצור כעת, אנו נעסוק יותר בהקפדה הערב בעבר שלכם. משום שבשונה ממה שמנהל את אותה מגמה של הרס חיצוני, האמת אומרת שאין צורך לשמור את החיצוני אשר מייצג את העבר. בשביל לרפא את העבר אין צורך בסימנים שלו. בני אדם רוצים ליצור דף חלק על גבי הפלנטה הזו, והם מוזמנים לעשות זאת. באופן ממשי אנו אומרים שמי שרוצה לחזור לעבר שלו, מוזמן להציץ עמוק פנימה אל תוך עולם הרגש. ככל שבני אדם רבים יעשו זאת אתם תהיו מופתעים כיצד שרידים של תרבויות עבר יעלו מחדש אל פני הקרקע, למרות שזו לא תמיד תהיה מוגדרת כקרקע, ולא תמיד חשבתם שיהיו עוד סימנים לתרבויות כאלה במקומות כאלה.
מה שלא עבר עדיין מתקיים, והעבר בהבטים רבים שלו כלל לא עבר. נכון הוא הדבר שהבטים מסוימים של מה שהיה פעם ראוי שיחזרו, וזה מה שצפוי לקרות לכם. יש דברים יפים בעולמות מהם אתם באים, ובצורה מסוימת אפשר לומר שאתם בסך הכל עושים מסע שמחזיר אתכם לנקודת ההתחלה. האור שהיה בפלנטה הזו בזמן היווצרות התרבות הזו הוא האור אליו אתם חוזרים. אך צורת הביטוי והמימוש של האור הזה בפלנטה יהיו מעט שונים בהשוואה למה שהיה.
חזרה הביתה
אתם פוסעים בתנועה מעגלית ומדמיינים שאתם בתהליך ליניארי. המהות של מסע ההתפתחות על גבי הפלנטה הזו היא מעגלית. למרות ניסיונות כאלו ואחרים לשוות לתנועה הזו צורה ליניארית – וגדול מכך, צורה אלוהית, כזו שאין בה את המעגליות ואין בה את הליניאריות – בפועל, האופן שבו אתם פוסעים על גבי האדמה תמיד יהיה מעגלי. משום כך יצרתם לעצמכם פלנטה שהיא דומה עד מאוד לצורה של מעגל. אם תצאו בקו מסוים מנקודת המוצא הפיזית שבה אתם נמצאים כעת ותתמידו ללכת, אתם תעברו בשלב מסוים במסוך לנקודה ממנה יצאתם.
אין זה מקרי שהדברים בנויים באופן הזה, משום שעליכם להשלים סבבים של ריפוי בתוך העולמות הפנימיים שלכם, בשביל לחשוף ולברור את אותם חלקים של קושי וכאב מאותם חלקים של אור ויופי. החלקים הכואבים יתרפאו ומתרפאים ככל שהסבבים מתקיימים; ואותם חלקים של יופי ושל אור ילכו וייבנו מחדש, ויהפכו אתכם להיות מחדש למי שבאתם להיות ולמי שבמובן מסוים כבר הייתם.
החשיבות של המעגליות במסע היא גדולה מאוד, משום שבמובנים רבים אתם חוזרים למה שאתם באים ממנו. האהבה היא איננה דבר זר, וגם האור הוא איננו דבר זר. למעשה, אתם חוזרים במהות שלכם לתודעה שאתם מכירים. אך משום שהתחפושת היא שונה, משום שבתקופת החיים הזו אתם נושאים מעטה של אישיות שמעולם לא היתה, הרי שהחוויה ברמה מסוימת היא חוויה ראשונית וחדשה. כשם שהמפגש המתקיים כעת הוא בעבור אחדים מכם הוא חדש, הרי שבפועל אין שום דבר חדש שמתקיים. האנרגיה אשר מחברת ונמצאת בחדר הזה, אשר עולה מתוך המילים, היא אנרגיה המוכרת לכל מי שפוגש אותנו ואת המילים. זהו איננו מפגש ראשון, לא בפרק זמן זה ולא בפרקי זמן אחרים, וזה בהחלט איננו מפגש אחרון.
אם תזכרו זאת ברגעי האימה, ברגעי השינוי, שאתם למעשה חוזרים לדבר מה שאתם מכירים, נדמה לנו שהדבר עשוי להיות מעט יותר קל עבורכם. אמנם התחפושת היא חדשה, ולפיכך החוויה תהיה חדשה, אך הפנימיות שלכם, זו שהיא נצחית, יודעת היטב לאן היא לוקחת אתכם. היא מחזירה אתכם הביתה.
אך בעוד שבבית הזה אתם עשויים להרגיש מעט זרים בהתחשב בעובדה שזו הפעם הראשונה שאתם נכנסים אליו, הרי שבפועל זהו הבית שלכם. יש פרק זמן מסוים של הסתגלות כאשר נכנסים לבית חדש, עד שמתחילים להתרגל אליו ולהרגיש בו בבית, אך למעשה באופן אנרגטי אתם חוזרים למקום שאתם באים ממנו, וכל שעליכם לעשות הוא להיזכר שזה הבית שלכם.
הפער הזה, בין הפנימיות הנצחית לתחפושת של אישיות – המסע שאתם עושים הוא לגשר עליו. אתם מגשרים על הפער הזה, ובכל פעם שאתם עושים עוד צעד אשר מחבר את שתי החוויות הללו, אתם נתקלים באותו חוסר שקט מטריד, שבו אתם יודעים שאתם פוסעים אל עבר למה שאתם רוצים, אך בו זמנית חווים קושי גדול לעשות את הצעד הזה. הבית מעורר קושי, משום שהאנרגיה נתפסת כראשונית, ולפיכך יש לכם רתיעה מסוימת מלחזור אליה. אך כדאי לזכור זאת, כדאי לזכור שאתם תמיד חוזרים אל המקום ממנו אתם באים. בזמן הזה נדמה לנו שכדאי לזכור את העובדה הזו אף יותר מאי פעם, משום שאתם עשויים למצוא את עצמכם מופתעים מהמקומות שאליהם אתם עומדים להגיע, מהחוויות שאתם עומדים לחוות ומהתובנות שאתם עומדים להיזכר בהן.
אתם עשויים להיות מופתעים מאוד, משום שברגעים מסוימים אתם עשויים לחוות שאינכם מכירים את עצמכם, אינכם מבינים מה אתם עושים ולאן אתם הולכים. בפועל אתם חוזרים הביתה, והדבר אשר נדרש מכם באופן תמידי בתהליך התפתחות זה בזמן זה יותר מאי פעם, הוא לאבד שליטה.
אובדן שליטה
כאן אנו מגיעים לאחת הסוגיות המורכבות יותר בתוך המסע שלכם. שליטה מנקודת המבט שלנו היא האופן המוצלח ביותר שבו אתם עובדים על עצמכם. השקר הגדול ביותר לפיו חיים בני האדם הוא שיש לכם יכולת לכוון, לנווט ולשלוט בחיים שלכם ובאופן שבו הם מתפתחים ולכיוון אליו הם הולכים.
איננו אומרים שהאמת האמיתית סותרת את מה שאתם חושבים ב-180 מעלות, נדמה לנו שהסתירה היא רק ב-178. יש למודע שלכם השפעה מצומצמת מאוד על המציאות שלכם. עיקר המציאות נוצרת על ידי הפנימיות שלכם, על ידי החלקים שאתם בקשר איתם יותר ועל ידי החלקים שאתם פחות בקשר איתם.
למעשה, אין זה מקרי שהחוויה האנושית הבסיסית היא הליכה בתוך עיוורון, בתוך לא ידוע, משום שהתחפושת הנקראת אישיות היא למעשה מהות של עיוורון. אתם נושאים בתוככם מעטה חשוך, מעין מסך חשוך עד מאוד, אשר מסתיר את הראייה ומנתק אתכם מהפנימיות שלכם. המסך הזה הוא מכוון, ולעת עתה תפקידו הוא להישאר ברמה מסוימת, משום שהחוויה של מסע, של תהליך התפתחות, עדיין נדרשת.
אך המשמעות של המסך הזה היא שאינכם בקשר עם מירב האנרגיה והמהות היוצרת את המציאות שלכם, ולמעשה אתם חיים בתוך חוויה של לא-ידוע. החוויה הזו, שהיא איננה ידועה, העתיד שאינכם יודעים מה הוא עומד להכיל, גורמת לרוב בני האדם לעשות שני דברים. האחד, להאשים את כל הסביבה שלהם כאשר דברים קורים שהם אינם לפי שביעות רצונם. הדבר השני, אשר לרוב נובע מתוך אותה חוויה של קורבנות, הוא להשקיע אנרגיה רבה בלמנוע מאותם הדברים מלקרות שוב.
אתם כועסים על אנשים, משנים מקומות מגורים ולפעמים אף מתגרשים במטרה מלמנוע ממה שהכרתם לחזור על עצמו שוב. כפי שחלקכם כבר מכירים ומבינים, ישנה דרך נוספת. הדרך הנוספת, שהיא קלה יותר ופשוטה יותר, היא ליצור קשר עם אותה פנימיות.
השליטה שאתם מספרים לעצמכם שיש לכם על עצמכם ועל המציאות שלכם איננה קיימת. למעשה, אינכם יכולים למנוע ממה שהיה לחזור על עצמו, אם אתם ממשיכים להאשים את המציאות ולמצוא אך ורק פתרונות חיצוניים לאותה מציאות. אם אינכם חוזרים אל תוך עצמכם, אם אינכם בוחרים להכיר את אותו חלק פנימי אשר יצר את אותה מציאות, אם אינכם מוכנים לבדוק את האפשרות שכך הם הדברים, אתם למעשה נדונים לחזרה של אותה חוויה.
רק האדם אשר מוכן להתחיל ולראות מדוע הדברים הם כפי שהם, מדוע הוא כפי שהוא, רק כאשר אתם מוכנים לחוות את העובדה שהמציאות שלכם היא אתם – היא לא נוצרת על ידכם, היא איננה מושפעת מכם, היא אתם במלוא מובן המילה, רק אז המציאות יכולה להתחיל להשתנות.
להכיר ברעיון הזה ולהתחיל לפסוע בכיוון שלו, בכיוון שהוא מתווה, פירושו כאמור איבוד שליטה. בעוד שאנו רואים את השליטה כתפיסה מדומה, אנו יודעים שהפרידה מהתפיסה המדומה הזו היא איננה תהליך מדומה כלל. כלומר, אובדן שליטה בעבור בני האדם וההסכמה לחיות בתוך לא ידוע, בתוך חוויה של לא ידוע, היא תהליך קשה מאוד.
נקודת העיוורון
בתוך אובדן השליטה הזה נכנס פחד המוות שלכם, והוא מתחיל לצעוק. הוא מתחיל לצעוק 'לא ולא ולא'.
התהליך כורך בתוכו שלב אחד אשר חוזר על עצמו שוב ושוב, שהוא בעבור רבים כמעט בלתי נסבל: הכניסה אל תוך ריק, אל תוך ריק פנימי, אותה נקודה שחורה של עיוורון, שאין בה את המודע ואין בה את תת המודע. פעמים רבות יש בה כאב רב, משום שבמקום שבו אין כלום יש כאב. אך נקודת הריק הזו היא נקודת מעבר. היא נקודת המעבר מנתק לחיבור, היא נקודת המעבר מקורבנות למלכות. היא נקודת המעבר מעיוורון אל חברות.
בשבילנו, מה שנהוג לראות ככאב, אותה הרגשה בלתי אפשרית עבור רבים, אין לו ממשות. הכאב זו הדרך שבה אתם חווים ריק בתוך הלב שלכם או במקומות שונים בגוף שלכם. הכאב הוא אותה השכבה, אותו המסך, שאין בו כלום, אשר עטיתם על עצמכם, שעליו למעשה וממנו נובעת האישיות שלכם.
מה היא אישיות? היא שילוב של החותמת האנרגטית של מי שאתם, אותם רכיבים ייחודיים של הנשמה אשר חוזרים על עצמם בכל גלגול עם תוספת – כל המאמצים שאתם מפעילים במטרה להימנע מלחוות את הריק הזה, במטרה להימנע מלחוות את הכאב שהוא הריק; אותם דפוסים, אותם מאמצים שאתם מתפעלים שוב ושוב במטרה להרגיש טוב, להיות באיזון, להישאר בשקט, ואם אפשר, להיות מוארים. כל המאמצים הללו, הכל בשביל לא לחוות את השער היחיד שיכול להוביל אתכם לשקט, לחופש, למה שאתם מגדירים כהארה.
אובדן השליטה הנדרש מכם מעביר אתכם דרך הנקודה הקשה הזו. בתוך הנקודה הזו לא רק שיש כאב, לעיתים חזק ולעיתים חלש, יש כאמור את פחד המוות, אשר אומר ששם אסון קורה, שם המוות מגיע. משום שבריק אין דבר, הרי שבטוח שדבר מה רע עומד לקרות.
בתוך העיוורון הזה, בתוך החושך הזה, החוויה של הכלום, שהיא כאמור מפחידה וכואבת, נדרשים מכם שני דברים, ממי שרוצה לחצות אותה. האחד, לזכור שיש לה קצה, שיש לה סוף. השני, למצוא את האנשים שיזכירו לכם את זה.
רבים אוהבים לחשוב שהם יכולים לבד, אך לבד, כמו שליטה, הם מצבים דמיוניים שאתם הופכים לממשיים בכוח הפנימיות שלכם. למי שרוצה לחצות את הריק, למי שרוצה לעבור מקורבנות למלכות, אנו מציעים וממליצים שלא לעשות זאת לבד. הרי מהי מלכות? מהי חברות פנימית? מהי אותה חוויה פנימית של חופש? כל אלו הם הארה, אם תרצו; כל אלו הם למעשה הגדרות שונות למצב תודעה של שיתוף פעולה.
נדמה לנו שקשה עד מאוד לחיות בשיתוף פעולה לבד. יש סתירה מהותית בין שני המצבים הללו. מי שרוצה לחיות במצב תודעה של שיתוף פעולה – בעוד שאתם רגילים לחיות במצב תודעה של מאבק ומלחמה; מי שרוצה לעבור לחיות במצב תודעה של שיתוף פעולה, חשוב שילמד מהו שיתוף פעולה.
שיתוף פעולה תמיד דורש מכם לאבד שליטה. הוא דורש להסכים לדבר מה שאינכם יכולים לתכנן. מנקודת המבט שלנו שיתוף פעולה דורש מכם להבין שאתם נמצאים בתוך מציאות שאינכם יכולים לתכנן. אך מה שבשבילנו, אלו נטולי הגוף, הוא ברור, בשבילכם כאמור זו תהיה חוויה ראשונה. אולי שניה, אולי שלישית, אולי בפעם המיליון, אך כל עוד אתם חווים אותה היא תמיד עשויה להחוות בתור הפעם הראשונה.
בנקודה הזו, הראשונית, של אובדן שליטה אל תוך מציאות חדשה, אל תוך חוויה חדשה, אנו מציעים שתזכרו היטב: אתם חוזרים הביתה. המסע שאתם עושים הוא לחזור אל נקודת המוצא שלכם, לעולם אל נקודת המוצא.
המגנט שלכם מושך אתכם הביתה. מדענים רבים אינם מבינים כיצד ציפורים ובעלי חיים החיים מתחת למים, ואחרים, תמיד חוזרים אל נקודת המוצא שלהם. מה מנחה אותם? כיצד הם יודעים לשחות או לעוף ממקום למקום ותמיד מאותו מקום לאותו מקום? אם רק הייתם יודעים שכך אתם חיים, בתהליך רב גלגולי, שבו אתם חוזרים לנקודת המוצא, אם הייתם רואים את המציאות מהפרספקטיבה הזו – וקשה עד מאוד לעשות זאת – אז הייתם מפסיקים לשאול את השאלה.
העובדה שבעלי החיים הללו אינם שואלים לאן עליהם ללכת אלא פשוט עושים זאת, מסבירה את העובדה שהם תמיד מגיעים אל אותה נקודה. בני האדם, שמנסים ליצור לעצמם סדר, תכנון ושליטה בדרך שלהם הביתה, לרוב לוקחים את עצמם רחוק מאוד מהבית.
כל מה שעליכם לעשות, וזו מהותו של התהליך, הוא לעזוב את התכנון ואת השליטה, ולתת לכוח חזק מכם לקחת אתכם. אז אתם עשויים לגלות שוב ושוב, שהבית תמיד נמצא היכן שאתם נמצאים. אז תגלו, שהמסע הרחוק שאתם עשיתם, הרחק מהחומה, מתקיים רק בדמיון שלכם. אז אתם עשויים לגלות שהמפתח אשר פותח את החומה נמצא כל העת בכף היד שלכם. למעשה, המאמץ הבלתי פוסק שאתם מפעילים במטרה להשתנות יכול להגיע לקיצו, לעיתים ברגע אחד ולעיתים בכמה רגעים.
כל שנדרש מכם לעשות זהו תהליך מורכב מאוד – למרות שהוא עשויים להיות קצר מאוד – והוא לוותר על מה שאתם מתכננים ויודעים, ולהסכים לאבד את השליטה המדומה, לחצות את עולם הצללים ולהיזכר במה שכולכם כבר יודעים: במי שאתם.
החומה הזו שנופלת בזמן הזה, היא אותו מסך עליו אנו מדברים, שכבה נוספת שמתפרקת, שכבה נוספת שיכולת להתפרק. אין אלו מסרים שונים במהותם מהמסרים הקבועים שלנו, לכל אלו המצפים לחידושים. אך התזכורת חדה יותר מבעבר. החומה אשר מתפרקת בימים האלה מעלה בעוצמה גדולה יותר מאי-פעם פחדים. היא מעלה כאב לעיתים, היא מעלה בלבול, חוסר ידיעה וחוסר הבנה.
אם אתם מוכנים לחצות את אותה שכבה, לעבור דרך המצב הזה, אתם עשויים לגלות שמחה גדולה שמסתתרת. אתם עשויים לגלות שקט המסתתר במקום שבו חומה של הכחשה איננה מתקיימת עוד. אך כעת עליכם להסכים לאבד את השליטה שלכם, את הניסיון להבין ולדעת לאן ללכת, ולהתמסר אל אותה חוויה שלעיתים כל כולכם יאמר לכם להימנע ממנה. חשיפה גדולה קיימת בשכבה הזו, חשיפה גדולה נולדת מתוך החצייה של שכבה רגשית כזו.
לידת אווטר
יש מהות גדולה של אהבה אשר נולדת בזמן הזה בפלנטה. היא תודעתית, המהות הזאת, אך גם יש לה בשר ודם. אדם חדש, שבמובנים מסוימים יגאל את אלו אשר מאמינים בגאולה, ויצחיק את אלו המוכנים לשמוח. המהות הזו של אהבה, לה אנו קוראים אווטר, נולדת בזמן זה. הלידה, שהיא פיזית ומתקיימת על גבי הפלנטה, מתרחשת בו זמנית גם בלב שלכם.
לידה של תודעת אהבה בגוף אדם היא אירוע נדיר ודרמטי.
לידת האווטר היא תולדה של שינוי כלל עולמי, שינוי בתודעה של כלל האנושות, אך היא גם מעידה על תחילתו של שינוי נוסף. כך שבמובן מסוים הלידה אשר מתקיימת כעת היא סיכום של הלב האנושי אשר נפתח בצורה כה יפה עד כה, והיא מעידה על המשך התהליך של פתיחת הלב והתרחבותו.
יש הרבה גלים שנוצרים בים הנקרא כדור הארץ מתוך לידה כזו, והגלים הללו עשויים להיות משמחים, מסקרנים, מפתיעים, מפחידים, לעיתים כואבים.
אנו מציעים לזכור לעלות על הספינה שיש עליה עוד אנשים, ולשמוח. משום שבעוד שאתם מאבדים שליטה ממה שאתם יודעים, אתם חלק מתהליך הפיכתכם מחדש למי שאתם באמת. מבלי שאינכם עוד יודעים היכן ומה – ולא אנו שנבצע סוג זה של חשיפה – אתם גם עדים ושותפים עקיפים או סמויים ללידתה של אהבה, ללידתו של אווטר.
– באיזה ארץ?
אנו לא נחשוף את המידע הזה.
אנו מציעים שתלכו עם עצמכם ועם המציאות. יש גלים שונים ומשונים. מה שאתם יודעים, פעם נוספת, עוצמתית יותר מבעבר, עוזב אתכם בזמן הזה, לטובת מי שאתם.
שמחנו,
אם כך, שלום.
טוהר.
