אם כך, שלום.
אם כך אנו מתחילים, מפגש נוסף. מפגש חדש, שעומד בסימן של סיום, בסימן של התחלה. זה וזה מעורבבים יחד, נמצאים יחד, לעיתים אחד מסתיר את השני, לעיתים כל אחד עומד בפני עצמו. יש מוות ויש חיים.
שתי האנרגיות נוכחות בעוצמה גדולה, גם משום ששנה מתחלפת, ולפיכך משתנה ומתחלף גם מערך אנרגטי. מערך אנרגטי אחד מתחלף במערך אנרגטי אחר. האחד, זה שנפרדים ממנו, מאופיין בכאוס, מאופיין בהתעצמות ובהתחזקות של כוחות העוסקים בשליטה, העוסקים בהפעלת כוח בשביל לבנות עולם מסוים, תפיסת חיים מסוימת.
מערך אנרגטי מסוג זה בהכרח גם מעיר ומאפשר ביטוי לכוחות מנוגדים. כאלה הרוצים חופש, מעורבות ואחריות של כל הנוגעים בדבר. יותר שוויון. נדמה לנו שבעולם שלכם, במובנים מסוימים, הכוחות חובבי השליטה, הם השולטים.
זה מערך אנרגטי שיש בו הרבה ביטויים של מוות, גם משום שאנרגיה של שליטה איננה יכולה לאפשר לחיים להתפתח. החיים מהווים סכנה, ולפיכך יש צורך לקצץ את אנרגיית החיים מלזרום ולהתבטא. זו סיבה אחת מדוע המוות נוכח. סיבה נוספת היא משום שהכוחות הללו מתקרבים אל מותם. הכוח שיש להם והנוכחות שיש להם מתקרבים אל מותם.
בני אדם מקצינים וחווים בעוצמה את הפנימיות שלהם ואת החיצוניות שלהם, והיכן שהשליטה היא חזקה כך תהיה גם החוויה החיצונית. החוויה הזו מתקיימת בזמן הזה בעוצמה רבה, אולם בו זמנית מתרחשת חוויה נוספת, משום שאתם נמצאים בתוך שינוי של מערך אנרגטי, לאנרגיה הפוכה. אפשר לומר ב-180 מעלות.
הכוח הנגדי שפעל בעולם שלכם עד כה יותר בהיחבא, עומד ליהנות ממערך אנרגטי אחר, כזה שיהווה בסיס יציב להתגשמות של חופש, של כבוד, של אחריות, של שוויון. זה עתיד להיות הכוח הדומיננטי במערך האנרגטי שאל תוכו אתם נכנסים.
גם במערך החדש, הכוח המנוגד יהיה פעיל. המלחמה, במובן זה או אחר, אינה עתידה להסתיים בשלב זה. אבל מערך הכוחות צפוי להשתנות בצורה משמעותית. במובנים מסוימים אתם חווים את השינוי הזה במציאות העולמית שבה אתם חיים כבר בזמן זה. יש יותר קולות, נדמה לנו, מאי פעם, שמדברים בעד שלום. יש יותר נכונות לעשות בשביל זה דברים.
בתחום אחר, על פניו. האדמה, נדמה לנו, מתעוררת. והיא מפעילה את הכוחות שלה, את הארטילריה שלה, בשביל להזכיר לכם מי בעל הבית. משום שזה מה שהאדמה מייצגת: היא מייצגת כבוד, היא מייצגת אחריות, היא מייצגת שוויון. בעוד שהכוח השולט בבני האדם הוא כוח מנוגד, במובנים מסוים אפשר לומר שהוא מגיע מהחלל החיצון. תפיסה של פחד, אשר יוצרת הפרדה בין אנשים, יוצרת מעמדות, נותנת כוח וכסף למעטים ומשאירה רבים משוללי כוחות, משוללי יכולת, משוללי השפעה. פעמים רבות גם משוללי כסף.
התפיסה הזו שניהלה עד כה את התרבות האנושית, נדמה לנו, תהיה בעתיד התפיסה הנגדית. אנו נשייך אותה דווקא לאלמנט של האוויר. כך, נדמה לנו, יש שני כוחות, אדמה ואויר, שבעבר פעלו יחד, והיום עומדים זה מול זה.
חזרה לנקודת ההתחלה
מדוע יש חורים בהילה של כדור הארץ? לא רק בגלל מפעלים. יש אחריות שבני אדם צריכים לקחת על הפעולות שלהם, אבל מאחר ובני האדם אינם לוקחים אחריות על הפעולות שלהם, האדמה מקצינה את המשמעויות של הפעולות הללו.
החורים נוצרים בשביל לאפשר סינון של האנרגיה. אינכם מודעים לזה בצורה מלאה ואינכם רואים זאת בצורה מלאה, אבל אותה תפיסה עתיקה אשר מנהלת את התרבות האנושית, מחפשת דרכי מילוט.
אתם עשויים לחוות זאת באופן אישי מבלי לשייך זאת לשינוי תודעה קולקטיבי. מתי אתם חווים זאת? כאשר אתם מרגישים שאתם מגיעים לקצה. כאשר אתם מרגישים שאתם רוצים למות. זו הנקודה, נדמה לנו, שבה פחד מסוים, על המנגנון שהוא ניהל בתוככם והיה קיים בתוככם זמן רב, מסוגל לצאת מכם. אתם עשויים לעבור אלכימיה, פרידה מחלק שהיה אז זמן רב בתוככם.
החלק הזה, אותה תפיסה, ביטוי של אוויר, מתחיל לצאת מהגוף שלכם. מהגוף הפיזי, מהגוף הרגשי, מהגוף המנטלי. אפשר לומר שהוא נשאב החוצה אל מחוץ לכם. באופן קולקטיבי הוא נשאב החוצה אל מחוץ לעולם הזה.
ברגעים האלה בהם מתחוללת אותה פרידה פנימית, למעשה אותו ריפוי פנימי, אתם רוצים ללכת יחד עם אותו חלק. פעמים רבות, משום שאינכם רואים את עצמכם מצליחים להחזיק מעמד. פעמים אחרות אתם אינכם רואים את עצמכם עוברים את השינוי הזה. אינכם רואים את עצמכם מסוגלים לעבור מטמורפוזה ולשנות מצב תודעה.
אתם עשויים פעמים רבות לחזור אל אותה חוויה, לחזור אל אותה נקודה שבה יכולה להתקיים בתוככם פרידה, ולהיאחז באותו החלק שממנו אתם רוצים להיפרד, שממנו אתם בוחרים להיפרד. באופן שאינכם יכולים לשלוט בו, מתסכל כפי שהוא, אתם נאחזים בו פעם אחר פעם, תופסים את הפחד בקרסוליים, ומונעים ממנו לעוף מכם. נצמדים אל מה שאתם מכירים ויודעים, מאוימים ממה שעתיד לקרות. מאוימים מהפרידה, ומהחוויה החדשה של עצמכם, במצב תודעה שונה.
זה, נדמה לנו, קורה בעולם שלכם בצורה רחבה יותר. אתם מגיעים לנקודה שבה יכול להיות שלום, אם תרצו, או שינוי כזה או אחר, ואז חוזרים שוב לנקודת ההתחלה. חוזרים ונאחזים באותה תפיסה ישנה, ורבים האנשים אשר צופים בתהליכים הגלובאליים האלה ואינם מבינים מדוע זה קורה. אם תבחנו היטב את עצמכם, אתם תגלו שזה קורה בתוככם.
החורים בהילה של כדור הארץ הם פתחים דרכם אותה תפיסה ישנה, אותו עודף של אוויר, יכול להשתחרר, יכול לצאת החוצה.
מדוע האדמה מקצינה זאת? משום שאותם פתחים שותפים לשינויים המתחוללים באקלים. השינויים באקלים מקצינים את הצורך של בני האדם לעשות שינוי בצורת ההתנהלות שלהם. חייב להיות יותר כבוד, חייבת להיות יותר אחריות ויותר שוויון בעולם הזה בשביל לעבור ממצב של הרס עצמי. לא ממצב של השרדות, משום שהתרבות האנושית איננה חיה בהישרדות. התרבות האנושית חיה ברובה במצב של הרס עצמי, ובשביל לצאת מההרס העצמי אל עבר שגשוג, יש צורך בלחוות את ההרס העצמי הזה הלכה למעשה.
התרבות האנושית, בייחוד זו שהתנתקה מהאדמה והתקרבה לעצמה כביכול, התרבות הזו – כך מספרת היא לעצמה – חיה בשגשוג. אתם במערב, כביכול, בטוחים שאתם מתקדמים, משגשגים, ושאותן תרבויות עתיקות הן התרבויות הפרימיטיביות. במובנים עמוקים מאוד הדבר הוא הפוך לחלוטין, משום שאותן תרבויות עתיקות הן תרבויות של האדמה, ואתם כתרבות השייכת לאוויר עשויים לחלוף מפה כמו אוויר, אם התקרקעות לא תתרחש.
ההתקרקעות היא זו אשר מתרחשת, משום שהתרבות המערבית מתחילה לגלות מהן ההשלכות של הנתק שהיא נמצאת בו מהאדמה. והנתק הזה הוא חמור, והוא קולקטיבי, כשם שהוא פעמים רבות אישי. יש אנשים יותר מקורקעים, שיותר מכבדים ולוקחים אחריות; יש אנשים שפחות; ויש אנשים שבכלל לא, שההזדהות שלהם עם הפחד היא כה עמוקה, עד שהם נולדו כך וייתכן וגם ימותו כך. אבל אצל מרבית האנשים יש מינונים שונים של אדמה בתוכם ומינונים שונים של אוויר, מינונים שונים של חוסר אחריות וקורבנות לעומת מינונים שונים של אחריות וכבוד.
שינוי תפיסה
המינונים הללו צריכים להשתנות. אלמנט האוויר חייב להתנקות בתוככם מתפיסות שאינן מתאימות ואינן הולמות אתכם. התפיסה, נדמה לנו, שצריכה להשתנות באותה תרבות של בני אדם, איך לומר זאת… בני האדם מסתכלים על עצמם. הם אינם רואים את עצמם אבל הם מסתכלים על עצמם. כי בני האדם מסתכלים על עצמם ואינם רואים אף אחד אחר מסביבם. הם עסוקים בלספק את הצרכים שלהם הבסיסיים ביותר, החומריים ביותר, והם מתעלמים בדרך מהרצונות שלהם. אלו שהם יותר רוחניים, כביכול, יותר רגשיים. פחות חומריים.
מרבית בני האדם בתרבות שלכם חיים בדרך הזו. הם חושבים על עצמם, על הצרכים שלהם, ומנהלים את מה שאתם בחברה שלכם מגדירים כחיי הישרדות. נאבקים על אדמה, על מקום מגורים, על מקום עבודה, על כסף, על מערכות יחסים וכן הלאה. מדוע המאבק הזה? משום שאתם עסוקים במה שאתם צריכים, ואתם אינכם רגילים לשאול את עצמכם מה אתם רוצים.
אם תבחנו היטב את החברה שבה אתם חיים ותבחנו היטב את המסר שמעבירות מערכות החינוך בעולם שלכם, תגלו שהשאלה 'מה אני רוצה?' נעדרת לחלוטין ממערכת החינוך. בני אדם אינם לומדים לענות על השאלה הזו. הם לומדים לענות על הצרכים. יש צורך בטחוני, צורך כלכלי, צורך מיני וכן הלאה, ולאחר הצורך הזה הולכים.
מאחר וההתמקדות של בני האדם היא בצורך בלבד, בהכרח תמיד יהיה מחסור. משום שאין הרבה צרכים בעולם הזה, בני האדם זקוקים ברמת הצורך למעט מאוד דברים. אך מאחר ויש לא מעט בני אדם, ההתמקדות בצורך בלבד תביא את בני האדם למאבק ולחוסר, יהיה מנצח ומפסיד.
מאחר ובני האדם פעמים רבות אינם מסוגלים ומצליחים להגשים את עצמם, הם עושים את הדבר הפשוט ביותר שהם יכולים לעשות בשביל לפצות את עצמם – הם נהיים הורים. מדוע? משום שאם אדם מבין בתוך תוכו שהוא אינו יכול להגשים את הרצונות שלו, שהוא איננו מצליח ואיננו יודע איך לממש אותם; אם אדם יודע שהוא לא יצליח לתת לעצמו מענה על הצרכים שלו משום שהוא מאמין שהוא חייב להתפשר ולהפסיד, הוא יביא ילדים ויקווה שהחיים שלהם יהיו טובים יותר. תבדקו היטב את הפנימיות של ההורים של מרבית האנשים בעולם הזה, ותגלו שההורים מאמינים שהילד שלהם יהיה יותר מוצלח מהם. הוא יגיע לאן שהם לא הצליחו להגיע. מאחר ובני האדם אינם מגיעים לאן שהם חושבים שהם צריכים להגיע, ורבים מהם מפצים את עצמם, יש הרבה אנשים בעולם הזה.
הקיום הרב של בני האדם בעולם הזה הוא זה שמקצין עוד יותר את מצב החוסר שבו אתם נמצאים, משום שבמובנים רבים יש בהחלט חוסר במשאבים בשביל לענות על הצרכים של בני האדם.
לפיכך, נדמה לנו האדמה מזדעקת ומוכיחה את בני האדם על האופן שבו הם חיים, והשינוי חייב לקרות. בני האדם היו רגילים להתעלם מהצורך של האדמה, להפריד בין הצורך שלהם לצורך של האדמה. כשם שהם אינם רואים את הצורך של האדמה כך הם אינם רואים את עצמם. יש לבני האדם עוד צרכים מלבד אותם צרכים בסיסיים – יש רצונות.
אנו עושים את ההפרדה המילולית הזו בתקווה להמחיש בדרך הזו חלק מההפרדה התודעתית. למרות שבמובנים רבים ההפרדה הזו היא מלאכותית, בכל זאת נמשיך לדבר בצורה הזו.
הרצונות שלכם פעמים רבות אינם קשורים למקום מגורים, לסוג של וילונות או לכמה כסף יש לכם בבנק. יש רצונות אחרים, עמוקים יותר. הם יכולים כשרונות שבאתם לממש, ולפעמים לעשות דברים פשוטים מאוד. לעיתים הם יהיו חומריים מאוד, רק שאתם גדלתם בבית שלימד אתכם שזהו מותרות, ואסור לכם לרצות את זה, לקבל את זה, להנות מזה. כך אתם מקטלגים את זה הרבה זמן כפנטזיה או משהו שאסור לכם.
הרצון שיש בכם להגיע לשם, אל אותו דבר, יכול להיות פשוט וחומרי, הוא יכול להיות נשגב ורוחני; אבל הוא יהיה קיים בתוככם ואתם מתעלמים ממנו. מאחר ואתם מתעלמים מהרצונות שלכם ומאחר ואינם יודעים לשאול את עצמכם מה אתם רוצים, אתם יוצרים בתוככם כל הזמן חוסר. רעב.
הרעב הזה מגביר את ההתמכרות למה שאתם מגדירים כצורך. אם אסור לכם ללכת ברחובות ולצעוק למרות שזה הרצון שלכם, אתם עשויים לעלות על הכביש ולעשות תאונה, לדוגמא. אם אתם אינכם יכולים ללכת ברחוב ולשוק, אתם עשויים במקום עבודה לצעוק. אתם עשויים להפוך את המקום של הצורך הבסיסי שבו יש יחסית מעט משאבים והרבה בני אדם, למלחמה. הרבה כעס ותסכול יגיעו לשם והרעב יגדל.
כמה כסף שיהיה לכם בבנק לא יספק אתכם. כמה מין יהיה לכם לא יספק אתכם. כמה חיבוקים שתקבלו ביום לא יספק אתכם. הדברים הללו לא יספקו אתכם, ולמרות זאת אתם תלכו אחריהם. אתם תלכו אחריהם משום שיש דבר מה, ולעיתים יותר מדבר אחד, שאתם רגילים להתעלם ממנו. יש רצונות שאתם מתעלמים מהם, שיכולים להיות אחרים לחלוטין. חלק מהרצונות הללו, חלק גדול מהם, הם רצונות אישיים שלעיתים נוגעים אך ורק לכם. לעיתים יש להם השפעה זו או אחרת על האנשים מסביבכם. יש רצונות שהם יותר קולקטיבים. אחד מהם לדוגמא, הוא שיירד גשם, שהאקלים יהיה נוח, שהאדמה תלבלב, שיהיה מספיק מים ואוכל. יש רצונות שונים שהם פחות אישיים ויותר רחבים שאתם מתעלמים מהם. מהם. אתם ממוקדים, שטופי מוח, ללכת אחרי הצורך, הדברים הבסיסיים וההכרחיים שאי אפשר בלעדיהם.
לעיתים זה נכון. כסף צריך לטפח, וכן הלאה את כל הצרכים הפיזיים שלכם. יש לכם גוף וצריך לטפל בו. אבל הגוף אינו בנוי רק לעבודה אלא גם לשינה, לדוגמא. וכן הלאה וכן הלאה, יש רצונות שצריך להתייחס אליהם, לתת מקום לכל מיני חלקים בכם.
זו התפיסה אשר צריכה להשתנות, זו התפיסה אשר הולכת לקבל, איך להגדיר זאת, את התנאים הטובים ביותר שאפשר לספק, בשביל שתהפוך לתפיסה השלטת בעולם בו אתם חיים.
היא היתה בתקופות קדומות, קדומות מאוד, התפיסה השלטת בעולם הזה, והיא עדיין שלטת במקומות שונים בעולם הזה, אם בתוך קבוצות ואם באזורים גאוגרפיים עם אנשים החיים שם, אבל לא בקנה מידה נרחב בשביל לתפוס יותר מידי כותרות. זה עדיין חבוי. המערך האנרגטי שאל תוכו אתם נכנסים הוא זה שמאפשר לתפיסה הזו לקבל את הביטוי, איך לומר, האולטימטיבי שלה. המעבר הזה הוא מעבר בין תפיסת חיים שמבוססת על הפרדה, שיוצרת מוות, אל תוך תפיסת חיים אחרת שיש בה יותר שיתוף פעולה, יותר כבוד ויותר אחריות, יותר שוויון.
נקודה מקודשת
המעבר הזה הוא מטלטל. מדוע הוא מטלטל? משום שכמו שאמרנו, בנקודה שבה אתם צריכים להרפות מאותו חלק בכם, מאותה תפיסה שאתם מכירים היטב מאוד, שם בנקודה הזו אתם רגילים להתכווץ ולהאחז בה. בתוך הנקודה הזו אתם נמצאים כרגע. זו הנקודה שאנו רוצים לדבר עליהם, משום שיש מעט דברים עליה שהינכם יודעים ולגמרי מבינים.
הנקודה הזו, שאין לה ביטוי בזמן ובמרחב ובכל זאת היא חוזרת על עצמה בנקודות זמן בחיים שלכם ובמקומות מסוימים שאתם נמצאים בהם, הנקודה הזו היא נקודה מקודשת.
היא מקודשת משום שהיא נקודה של טרנספורמציה, שבה האלוהות בכם יכולה להתגלם בכל כולכם. לרוב זה איננו קורה, בדרך כלל זה ייקח חלק אחר חלק. אבל אין זה משנה מה ההיקף של הטרנספורמציה האפשרי, הנקודה הזו, משום שיש בה את פוטנציאל הטרנספורמציה, היא נקודה מקודשת. אתם עומדים מול עצמכם, מול הפוטנציאל שלכם, מול מי שאתם באמת, מה ששכחתם ומול מה שאתם מאמינים שהוא האמת.
הנקודה הזו היא מקודשת והיא הנקודה הקשה ביותר שבני האדם עוברים בה. מדוע היא הקשה ביותר? משום שבנקודה הזו אתם נמצאים לבד. אף אחד מהכוחות המלווים אתכם איננו נמצא איתכם כאשר אתם נמצאים בנקודה הזו. זו, נדמה לנו, הבדידות הקשה ביותר שבני האדם יכולים לחוות. משום שהיא איננה בהכרח בדידות פיזית, למרות שלעיתים היא מופיעה ככזו; היא יכולה לקרות בתוככם גם כשאתם מוקפים באנשים ובאופן ממשי אתם אינכם לבד. זו הנקודה הקשה ביותר משום שבתוכה אינכם מרגישים אהבה. היא לא קיימת. פעמים רבות, באותם הרגעים נדמה שהיא מעולם לא היתה קיימת ולעולם לא תתקיים.
הנקודה הזו היא המבחן של כל בני האדם בכל מסע התפתחות. כל נשמה בהיכנסה לגוף יודעת, שבנקודה מסוימת בגלגול זה או אחר, היא תגיע אל אותה נקודה. זו הנקודה המוגדרת כהתעוררות, זו הנקודה שאתם מגדירים אותה כהארה. אם אדם חוצה את הנקודה במלואה ומתעורר במלואו, הוא יכול להפוך את מה שאתם מגדירים כחשוך, למואר.
אבל פעמים רבות הטרנספורמציה אינה מתרחשת בצורה כה מלאה, ולעיתים רק בדיעבד אפשר לומר שאדם כזה או אדם אחר שינה מהות וצורה, והוא מקרין דבר מה אחר. אבל הנקודה הזו, כך או כך, היא נקודה קשה משום שאתם נמצאים בה לבד.
רבים חווים זאת בזמן הזה, את החוויה שאלוהים עזב אותם, שישויות עזבו אותם, שהכל עזב אותם, שלא נשאר עוד דבר, אין סיכוי, אין תקווה, אין אמונה ואין אפשרות ואין דרך. כל זה קורה בתוככם, וזו המציאות הפנימית שאתם נמצאים בה, באותה הנקודה. זוהי נקודה מקודשת משום שהאלכימיה שיכולה לקרות בתוכה היא משמעותית, היא דבר שאינכם יכולים לשלוט בו, לכוון אותו, לתזמן אותו, לעשות אותו, לקדם אותו, אינכם יכולים לעשות בו דבר שאתם מודעים לו. אבל אנו נאמר עוד רגע מה אנו יכולים לעשות בשביל להתמסר לזה.
הנקודה הזו היא נקודה בה אתם עומדים לבדכם. אלוהים לא נמצא איתכם אלא רק הפחד. הפחד, אותה תפיסה מנטלית עתיקה מאוד שיש לה שורשים עתיקים מאוד בעולם שלכם, ברגשות שלכם, בזכרונות שלכם. הפחד, פעמים רבות ובמובנים מסוימים, ממלא למעשה את השורשים שלכם, ומדיח אתכם משם. הפחד הזה עומד איתכם, הוא מראה לכם ואומר לכם שזה לא אפשרי, שאין לאן ללכת.
נאמר שזה כמו לנסוע עם רכב בכביש מסוים. והכביש מגיע למצוק, ואתם אינכם רואים את ההמשך של הכביש. אתם יודעים וזוכרים שאמור להיות המשך, אבל אתם אינכם מצליחים לראות אותו. ההיגיון הפנימי שלכם יגיד לכם לעצור את הרכב. בכל הקשור למציאות פיזית אנו גם מציעים לכם לעצור את הרכב. אל תהפכו את מה שאנו עומדים לומר לסוג של שיעור בנהיגה.
בנהיגה הפנימית, מה שיהיה עליכם לעשות הוא להמשיך לנהוג. לקפוץ, בשביל לגלות שהכביש ממשיך. ואין מי שנמצא איתכם באותו הרגע שיגיד לכם שזה אכן קיים. אתם תצטרכו לסמוך על מה שאתם זוכרים, על מה שאת מרגישים ועל מה שאתם מנחשים, לעיתים.
הראש שלכם יגיד לכם שאין לכם ללכת. הוא יגיד שאין יותר דרך, שהיא נגמרה. כאן אתם נמצאים בתוך בחירה עמוקה מאוד, משמעותית מאוד וקשה מאוד. משום שבתור בני האדם אתם רוצים לשמור על עצמכם. אתם רוצים להציל את עצמכם. אתם רוצים שלא יכאב לכם, אתם לא רוצים להפגע, להפצע, למות. אתם רוצים לחיות, ושיהיו לכם את החיים הנוחים ביותר. האינסטינקט הזה, במובנים מסוימים, מנוגד להתפתחות הרוחנית שלכם, משום שאם אתם רוצים לצאת מהאשליה של האנושיות ולהתחבר לאמת של האלוהות בעודכם בגוף, אתם חייבים ללכת נגד האינסטינקט הזה ולהמשיך לנוסע באותו הכביש הפנימי אל תוך החלל, אל המקום שבו אינכם רואים את ההמשך שלו. לסמוך על כך שההמשך יגיע.
פחד מוות
איך עושים את זה? אתם נמצאים בנקודה הזו כרגע. הבחירה הזו נמצאת כרגע, ויש לה השפעות שונות על המציאות שלכם ועל החוויות שלכם. הן יכולות להיות גדולות ויכולות להיות קטנות, אבל כולכם נמצאים בנקודה הזו, וכתרבות אתם נמצאים בלב ליבה של הנקודה הזו. לא בהכרח בפעם הראשונה, אבל פעם נוספת, והבחירה היא בידכם.
חלקכם כבר היו בנקודה הזו בצורות שונות, ובכל פעם נסוגתם. פעם אחר פעם כעסתם, והאשמתם את הלבד שבו הייתם. אינכם מבינים מה קרה שדווקא באותו הרגע – הישויות שמילאו את כלי הרכב שלכם נעלמו. אתם בטוחים שהם הצילו את עצמם, הם יצאו מהרכב מבלי שהרגשתם ברגע הנכון ואילו אתם, אם תמשיכו לפעול לפי העצות שלהם, תסיעו את עצמכם לאבדון. אתם כועסים בנקודה הזו על אלוהים ועושים את הדבר שההגיון שלכם אומר לכם – זה מה שעשיתם פעמים רבות בעבר: אתם נוסעים אחורה. אתם נסוגים.
ואז, פעם נוספת בנקודת זמן נוספת וזה קורה כעת, אתם מגיעים אל אותה הנקודה, ושוב אתם מגלים למרבה הפתעתם וכעסכם ששוב אותן ישויות עזבו, ואתם שוב נמצאים לבד בכלי הרכב, מגיעים אל אותו קצה צוק. ואתם כועסים. כל פעם יותר מהפעם הקודמת, מרגישים מרומים, בטוחים שעבדו עליכם ומסרבים ללכת בניגוד לאינסטינקט שלכם. אתם אומרים לעצמכם, אנחנו חייבים ללכת כמה שיותר נוח, כמה שיותר טוב, אז אנחנו ניקח את הרכב הזה ונחזור אחורה, נשאר במה שאנחנו מכירים ונחכה. וכשאותן ישויות יחזרו, כשאלוהים ישוב, אנחנו נצעק עליו ואז ננסה שוב, לא ניתן להם הפעם ללכת. אבל זה לא עובד. הנקודה הזו שבה אתם מגיעים אל קצה המצוק, אל קצה הדרך, אנחנו לא נהיה איתכם בה. לא היינו בעבר ולא נהיה גם בעתיד. אנחנו גם לא נמצאים עכשיו, למרות שברמה מסוימת אנחנו פה. אתם תרגישו לבד, אתם תכעסו, אתם לא תאמינו, ואתם תנסו לבעוט ולחזור אחורה. זה יקרה ברמה מסוימת בחוויה מודעת, הרבה מזה יקרה ברמה הלא מודעת. אתם תצטרכו להמשיך לנסוע.
בפעם שבה תמשיכו לנסוע תוכל לקרות טרנספורמציה, תוכל לקרות מהפיכה, או נס. הכביש יופיע יש מאין. לכל אדם יש את הכביש שלו שחסר לו כרגע בחיים, שההיגיון אומר 'איך זה יכול לקרות'. ההיגיון של כולכם אומר את זה על דברים שונים בחיים שלכם. אם זה משהו חיצוני, אם זה משהו פנימי ואם זה גם וגם. אינכם רואים כיצד זה יכול לקרות. ובכל זאת, הכביש מיועד להופיע יש מאין משום שהוא קיים, סלול, הוא בנוי היטב בתוך מה שאתם רואים כרגע כאוויר. אבל בשביל לחוות את זה אתם צריכים למות. להסכים למות.
להתאבד אל תוך הריק הזה, להסכים להרפות מפחד עתיק, ולעשות את מה שההגיון שלכם אומר לכם, אבל הפוך: לא להעביר לרוורס, אלא להעביר להילוך חמישי. זה מה שאתם אמורים לעשות בנקודה כזו, בשביל לאפשר לנס לקרות. בשביל לעבור את הטרנספורמציה הזו.
לשמחתנו, המערך האנרגטי שאל תוכו אתם נכנסים תומך בסוג כזה של ניסים. נכנסת אל תוך העולם הזה תחושה עמוקה וברורה של בטחון אלוהי, אשר הולכת להיות יותר בולטת באוויר שבו אתם נושמים, והבטחון הזה בא בשביל לעזור לכם באותם הרגעים שאתם נכנסים לנשימה מואצת של פחד, לנשום את אותו בטחון ולהסכים לנסוע קדימה, ולא לחזור אחורה. כך שבמובנים שאינכם מבינים ואינכם מודעים לה אתם מקבלים עזרה, אבל לא בצורה שאתם מצפים לה ומכירים. משום שבאותה נקודה מקודשת, אתם נמצאים לבד. אתם צריכים לראות את הדרך נסללת מתחת לגלגלים שלכם, לראות את זה קורה מבלי להאמין כיצד זה יכול היה לקרות.
אז איך עוזרים לזה לקרות? נדמה לנו שהאנרגיה שבתוכה אתם נמצאים ברמה זו או אחרת כרגע, היא חוסר אמונה. אתם נמצאים ברמה זו או אחרת בתוך הריק הזה, ואתם אינכם רואים כיצד זה יכול לקרות. מתחת לחוסר אמונה יש פחד גדול, והפחד הזה אומר שאינכם יכולים לנסוע קדימה. אתם מפחדים למות, אם הדבר שאתם תכננתם שיקרה אכן יקרה. יש פחד מוות עמוק מאוד, שמנהל את כל זה.
גדול ואולי רחב כפי שזה נשמע, אנו מציעים בזמן הזה לעסוק בפחד הזה ממוות. לעיתים אפשר לגלות באופן ממוקד מה בתוככם צריך למות, לעיתים החוויה היא של פחד מוות של ממש. אנו מציעים בזמן הזה לתת לפחד הזה לבעור, משום שהוא מדבר בתוככם דיבור חזק מאוד, ורובו איננו נשמע. אנו מציעים לשמוע אותו.
זה איננו פשוט מה שאנו מציעים, משום שפחד מוות מפחיד אתכם. יש לו השפעה גדולה מאוד עליכם, משום שאתם מזוהים מאוד עם החיים שלכם, עם הגוף שלכם, עם האישיות שלכם, עם הגלגול הזה. במבונים מסוימים רוב מי שמקשיב לנו בתוככם זה אותו החלק שלא יהיה פה עוד רגע. עוד רגע במושגים שלנו… רק החלק הנצחי הוא זה שצריך לזכור זאת.
תנו לפחד מוות הזה לבעור וזכרו, מה שצריך למות בתוככם הוא איננו אתם, אלא ההיגיון הזה שאומר לכם לא לנסוע אחורה. אנו מציעים לכם לא להקשיב ולנסוע קדימה. זוהי קפיצה אל תוך הריק בשביל לגלות שהמציאות היא שונה, והדברים הם אינם כפי שחשבתם שהם. התפכחות, נדמה לנו, משמחת, שיכולה לקרות בתום שלב קשה מאוד שתוכו אתם נמצאים.
תנו לפחד מוות לדבר כעת, תנו לו לבעור, תנו לו לצעוק עם כל קולותיו. ושמחו, משום שהמערך האנרגטי שבחרתם בו ואל תוכו אתם נכנסים טומן בחובו תקווה גדולה.
אנו נסיים בשלב זה.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
