אם כך, שלום.
אם כך אנו מתחילים. מפגש נוסף, שיחה נוספת, הזדמנות להכיר מעט יותר לעומק את מה שמתרחש וגם מעט ממה שלא.
אפשר יותר בקלות להסביר ולומר מה לא מתרחש. מה שלא מתרחש זה חזרה לאחור. בשונה ממה שנדמה לבני אדם רבים, המציאות אינה מדרדרת. האם היא נותרת יציבה? האם היא הולכת ומתפתחת? גם כאן אפשר להגיד שעדיין לא.
מה שכן קורה זו חשיפה הולכת וגוברת של הדברים כפי שהם. הבהירות לגבי האופן שבו הדברים פועלים, מה מניע בני אדם, מהן התוצאות ומהן ההשלכות, כל זה הולך ומתגלה במהירות עד שקשה להסיט את המבט ולומר שדברים אינם קורים. אי אפשר להסתכל הצידה ולומר שהכל בסדר.
הדברים הללו אינם אפשריים. יש הכרח, ישנו צורך להסתכל על הדברים כפי שהם, לראות את האמת כפי שהיא, גם אם ההרגשה שהדבר מעורר היא הרגשה של ייאוש, גם אם זה מעורר חרדה, גם אם זה מעלה כאב, גם אם הדברים עשויים לתסכל. כל אלו הם ביטויים רגשיים של ראייה בהירה יותר, מפוקחת יותר, של האופן שבו דברים קורים.
קורבנות מתוחכמת
חוסר אונים הוא חוויה שבני אדם רבים מרגישים אל מול עצמם ואל מול המציאות. נדמה שדברים יותר חזקים מכם, שאתם עצמכם יותר חזקים מכם. ישנם כוחות בתוככם או חלקים בתוככם שמנהלים אתכם, שבגלל מי שאתם אתם צריכים לסבול, להתפשר או להסתפק במועט.
זו צורה מעניינת של קורבנות, להסתכל על הדברים באופן הזה. קל לעבור מהראייה של האמת כפי שהיא לגישה הזו, הקורבנית, אשר בה אתם מסירים מעל עצמכם אחריות ובאופן מתוחכם נותנים אותה לעצמכם. אבל ה'עצמכם' הזה אינו קיים משום שאין באמת חלקים בתוככם הפועלים באופן עצמאי, אין הבטים במי שאתם הפועלים לפי אג'נדה שאינה ידועה לכם או מוכרת לכם.
ישנה אמת אחת המניעה את הבחירה לבוא לגוף, לעולם הזה, בזמן הזה, והיא אמת של שינוי. זהו רצון להשתנות ובדרך הזו לשנות לא רק דפוסים אישיים, לא רק הבטים קרמטיים שהנשמה חווה גלגול אחר גלגול, כי אם גם לעזור לחולל שינוי כלל עולמי באופן שבו התודעה הקולקטיבית פועלת ובכיוון שאליו היא הולכת. זו אמת הנוכחת מאחורי הבחירה ומתוך זה אפשר לומר שהדברים קורים בשביל לעזור בתהליך השינוי.
כשאתם מקבלים דברים שאתם חולמים עליהם או מגשימים רצונות, אז המציאות נראית שהיא עוזרת לכם להשתנות והיא בעדכם, הדברים בעדכם או שאתם בעדכם. כשהדברים אינם פועלים באופן הרצוי, נדמה לכם שהכל פועל נגדכם או שאתם פועלים נגדכם. גם במצבים האלה – ואולי בייחוד בהם – גם אז אתם פועלים בעד עצמכם.
זו תמיד תהיה אותה אמת אשר תניע את המציאות כולה, אמת המדברת על שינוי – ושינוי מבקש לראות את הדברים כפי שהם.
נכון, אנו אומרים זאת פעמים רבות, נדרשת סבלנות בתוך תהליכים של שינוי, אך גם בו זמנית, הקצב שבו שינויים יכולים להתרחש הוא מהיר יותר מבעבר. הפוטנציאל או היכולת לעבור ממצב תודעה אחד לאחר פתוחה בפניכם וקלה. הדברים יותר פשוטים מבעבר ושינויים בתודעה האישית של האדם יכולים להתרחש יותר מהר ויותר בקלות.
אתם פחות נבדלים ופחות נפרדים מכפי שחייתם בעבר, בוודאי בהשוואה לתקופות חיים קודמות. העולמות יוצרים יותר ויותר תקשורת והממדים יותר ויותר מתחברים מחדש זה לזה, והתנועה שלכם במובן מסויים הופכת להיות פשוטה יותר. אך הדבר עדיין עשוי להרגיש כמעט בלתי אפשרי, משום שישנן אמיתות שיש צורך לפגוש בפנים. ישנם דברים אשר צריך להכיר ולאפשר להם מקום וריפוי.
חוויות של שפע וצמצום
במובן מסוים – ואנו מדברים על כך כבר זמן מה – הדברים עשויים להרגיש כאילו הם מחמירים, משום שהמקומות בתוככם בהם שיתוף פעולה איננו מתקיים, תופסים גם הם יותר נוכחות ונפח, כשם ששיתוף פעולה פנימי תופס יותר נפח מבעבר.
כך אתם עשויים לעיתים להרגיש בו זמנית בתוך המציאות האישית חוויות מנוגדות של צמצום והתרחבות, של שפע ומחסור. משום ששיתוף פעולה פנימי יוצר בקלות שיתוף פעולה חיצוני והעדרו של שיתוף פעולה פנימי גם הוא עשוי ליצור יותר בקלות את המציאות בהתאם.
אתם עדיין פועלים במידת מה לפי התפיסות של העבר, אתם אינכם מבינים בעומק, במלואכם, את הזמנים בהם אתם חיים. עד כמה יכולה להיות פשוטה יצירת מציאות וגם לחולל שינוי, עד כמה הרצון שלכם יוצר את האופן שבו הדברים קורים ומשפיע עליו. אתם עדיין מתהלכים בעולם בתחושה שהדברים גדולים מכם משום שאינכם רואים עד כמה גדלתם.
ההליכה יותר יציבה, הנוכחות יותר מלאה והכנפיים פרושות יותר מתמיד, ולמרות זאת אתם עדיין מספרים לעצמכם סיפור פעמים רבות, סיפור המשאיר אתכם חסרי אונים, סיפור המשאיר אתכם אומללים. זה סיפור שגם משאיר אתכם באותה האנרגיה שאתם מכירים, העושה אתכם במובן מסוים לבני אדם.
זו מסיכה הכרחית כדי לחיות בתוך העולם הזה, בשביל לחיות בו, בשביל לגדול בו, בשביל להתפתח בתוכו, אך זו גם מסיכה שאפשר להסיר אותה.
הדברים אינם קורים לכם גם כאשר הם קורים לכם, משום שגם כאשר משהו קורה לכם זה משום שהוא קורא לכם – לשים לב, להכיר. ההסכמה להיות נוכחים בדברים כפי שהם יכולה לחולל ניסים ונפלאות, מה שאתם מגדירים בתור ניסים ונפלאות.
מה אינכם רוצים לראות?
אז שימו לב בזמנים הללו ובזמנים שיבואו לאותם הרגעים, לאותם המצבים שבהם אתם רגילים להסתכל על המציאות כשלילית, שאתם רגילים להסתכל על עצמכם כבעיה, שאתם רגילים לתפוס את הדברים גדולים מכם או בלתי אפשריים.
זה משחק שאתם משחקים, שבעבר היה הכרחי, כאמור. הוא אף היה אמיתי. אבל הדברים אינם כאלה עוד וכאשר אתם מזהים שאתם חיים בתודעה הזו, כאשר אתם מרגישים בתוכה ופועלים מתוכה, זכרו את המילים שאנו אומרים ושאלו את עצמכם ממה אתם מתחמקים. מה אינכם רוצים לראות? איזו אמת מבהילה אתכם עד שאתם פונים לזרועותיה הפתוחות והחמימות של ביקורת עצמית, של קורבנות, של חוסר אונים מדומה?
כאשר אתם מזהים את ניסיון ההתחמקות, כאשר אתם מזהים את הפחד, תנו לרגש הזה להיות ולעצמכם להיות ערים ונוכחים בתוך התרמית העצמית, והמשיכו להישיר מבט אל אותה אמת ממנה ניסיתם להתחמק.
במה אתם מתביישים?
בושה היא רגש נוסף אשר עולה בזמנים הללו ביתר שאת. משום ההכרח להסתכל על האמת כפי שהיא, בני אדם מוצאים את עצמם יותר ויותר מתביישים.
יש כאלה המתביישים באופן שבו העולם עובד ויש כאלה המתביישים באופן בו הם פועלים. מתביישים, משום שהאמיתות שאתם מתבוננים בהן הן אמיתות שהוסתרו, משום שהן לכאורה לא בסדר.
בחינוך שאתם יצרתם ובתוכו גדלתם, להתבייש נחשב לעיתים לביטוי של כבוד והערכה. יחד עם צניעות, אלו הן תפיסות מושרשות היטב שאין בינן לבין הערכה עצמית או אהבה עצמית כל קשר.
הרגש של הבושה מבקש מכם להתקפל או להסתתר והלב מבקש להזדקף ולהישיר מבט אל הדברים כפי שהם. לכן בושה היא דבר שיש צורך להישיר אליו מבט בזמן הזה ולבחון פעם נוספת במה בכם אתם מתביישים. באלו מחשבות, באלו רגשות, באלו תשוקות? מה במי שאתם מעורר בכם בושה, מה אתם חושבים שאינו ראוי ואינו יאה והוא צריך להשתנות?
אם אתם יכולים לתפוס את הרעיון שהכל עשוי מאהבה…
הכל נובע מאהבה
אלה האוהבים מלחמות מגדירים את העולם הזה ככזה הפועל על בסיס של שתי אנרגיות, פחד ואהבה, אך האמת היא שהכל פועל על בסיס אותה אנרגיה, אהבה.
הפחד הוא אינו יריב שווה ערך. זהו רעיון אשר תפס אחיזה אשר הפך לכדי מציאות. הפחד מניע מנגנונים הן ברמה האישית והן ברמה הקולקטיבית, אבל הוא איננו חלק מהאופן בו הכל בנוי. הכל עשוי מאהבה. גם הפחד מגיע מאותו המקום שהלב שלכם מגיע ממנו. רעיון, כך התחיל הפחד בעולם הזה, בממד הפיזי הזה, רעיון שההפך למציאות, מציאות שבמובן מה מרחיקה אתכם מהמציאות.
גם אותם דברים שאתם רגילים להתבייש בהם נובעים מאותה אהבה. גם אם יש בהם כאב וגם אם נעשים בהם ומתוכם דברים שאתם חושבים שאינם צריכים להיות ולהעשות, אהבה היא הדבר היחיד היכול לרפא את מה שזקוק לריפוי.
הדבר העיקרי אשר זקוק לריפוי זה האופן בו אתם מתייחסים לעצמכם, האופן בו אתם מביטים בעצמכם. זו אהבה בלבד אשר קיימת, זו הנוכחות היחידה אשר החלה הכל, אשר אליה הכל נאסף ומתוכה הכל נוצר מחדש.
מה שאתם נמצאים בתוכו, מה שאנו נמצאים בתוכו, זו פעימה ארוכה וממושכת במושגי הזמן של בני האדם, פעימה של התרחבות לקראת התכנסות. בתוך הפעימה הזו נוצרים חיים. בתוך הפעימה הזו נוצרות התנסויות, חוויות ומחקרים שלמים בקנה מידה לכאורה אישי אך גם כאלה שהם מרובי משתתפים. העולם הזה שבתוכו אתם חיים הוא אחד מאותם שיתופי פעולה, תולדה של אחד מאותם שיתופי פעולה קולקטיביים.
אותם אלו היושבים מולנו וקוראים את המילים הללו, הם חלק מכל אלה אשר יצרו את העולם הזה מלכתחילה. אתם הולכים בתוך הגוף, צולעים, מקרטעים, משום שאינכם זוכרים מי אתם ואתם בטוחים שיש בכם דברים שאינם בסדר, שיש צורך להתבייש בהם ולהסתיר אותם.
זה זמן להוציא דברים לאור. זה תמיד יכול להיות זמן טוב אך הזמן הזה חשוב מתמיד, משום שאין דרך אחרת. העולם פועל בכיוון מאוד מסויים. הבחירה להתפתחות שונה במידה רבה מאותה בחירה מקורית אליה התכוננתם לפני שבאתם לגוף הזה, בחירה אשר דיברה על סיום.
הבחירה של התרבות הזו היא בחירה להתפתחות והיא משנה את האופן בו הדברים פועלים, היא פותחת פתח לשינויים מרחיקי לכת. השינויים האלה מתרחשים בתוככם ומתוך זה בכל העולמות. מאחר ושינוי הולך ומעמיק, הולך וגדל, אתם מתבקשים להסתכל פנימה. להסתכל ולהסכים לראות את מה שבעבר ניסיתם לטשטש.
אם אתם מתביישים אז הרשו לעצמכם להתבייש. הרשו לרגש הזה להיות. מעטים הרגשות אשר מבטאים את השכחה של מי שאתם כמו בושה. אין רחוק מהמקור האלוהי ממנו אתם נובעים כמו אותם הרגעים בהם אתם מתביישים בעצמכם. האלוהות אינה מכילה רגש שכזה. האהבה אינה מתביישת. העמדת הפנים שאינכם אהבה היא זו אשר מניעה אתכם להרגיש באופן שבו אתם מרגישים, להאמין שעליכם להסתתר.
זה עשוי אולי להיות מוזר ברגעים מסויימים בחוויה שלכם בזמן הזה אך אנו נאמר זאת בכל מקרה: אלה הם זמנים בהם התנועה קלה מבעבר, אלו זמנים בהם שינוי פשוט יותר מבעבר. אתם יכולים לעבור מלדדות בתוך המציאות הזו לתנועה בצעדים בטוחים, לנוע בה בקלות ואף לרקוד אם תרצו בתוך המציאות, בתוך הדברים.
הפיתוי של הקורבנות נוכח, הכוח של הבושה מתקיים כמו גם הפחד מלראות את האמת, משום שהאמת תשנה אתכם.
אם תשבו אל מול עצמכם ותתבוננו לעומק, בכנות, על כל אותם דברים שהם לכאורה לא בסדר, אם תסכימו לצלול אל תוך הדפוס, אל תוך ההרגשה, אם תסכימו להגיע עד לקצה, מה שתגלו בצד השני – זו אהבה.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
