אם כך, שלום.
ישנה משמעות רבה למתחולל בימים הללו. ישנה משמעות רבה מאוד לבחירה, לבחירה הנעשית בימים הללו. אפשר לומר שישנה מהומה בעולם שלכם. חוקים ישנים של כבוד הולכים ונשברים, ואפשר לומר שכל הצדדים מסירים את הכפפות. הפחד נוטה שלא להעמיד פנים, האמת חשופה יותר מאי-פעם, גלויה יותר מאי-פעם. השנאה חשופה, הכעס חשוף, האיום נוכח במלוא הדומיננטיות שלו. קשה יותר לסטות לצדדים, קשה יותר לטעות בתרגום. ישנה מלחמה, מלחמה של חושך ומלחמה של אור. המלחמה הזו מתקיימת בו-זמנית בתוככי הלב שלכם, ומחוצה לו. מחוצה לכם.
הסיבה לכל זה, הרקע לכל זה, היא צורך הולך וגובר בזמן הזה לנקוט עמדה, לבחור. בחירה אישית, שיש לה השפעה מכרעת על כל מה שקורה. לבחור באיזה עולם אתם רוצים לחיות, באיזה אופן אתם רוצים שיתנהל העולם שבו אתם חיים; מה תהיה התשתית שלו. תשתית של פחד או תשתית של אהבה? תשתית של מאבק או תשתית של שיתוף פעולה?
מתוך המאבק הזה, המאבק בין שני החלקים, בין הגבר לאישה אם תרצו, בין המפחד למאמינה, בין הסומך לבין חסרת הביטחון; בתוך המאבק הזה איש אינו צודק. משום שאף צד אינו רואה את מלוא התמונה. משום שישנה בחירה אחת אשר מתקיימת בזמן הזה, ישנה משמעות אחת לבחירה אשר נדרשת מכם לעשות. האם אתם רוצים לחיות במאבק כפי שחיים עד כה, או האם אתם רוצים לחיות בשיתוף פעולה. אך ישנן תפיסות בעייתיות מאוד, אם אפשר לומר זאת כך. תפיסות שגויות לגבי האופן שבו דברים עובדים, לגבי האופן שבו הם יכולים לעבוד ולגבי המחיר אשר נדרש מכם כאשר אתם פוסעים בתוך תהליך כזה של התפתחות.
פרידות
רבים מכם הם אלו אשר נושאים את האור, את לפיד האור מזה זמן רב. יודעים ומכירים את הצורך לעבור פרידות, פרידות בתוך העולמות הפרטיים, פרידות מחברויות, ממערכות יחסים, מבני זוג. זהו צורך מתסכל מאוד בעבור רבים, זהו צורך שבעבור רבים קשה מאוד לעמוד בו. אך ישנם יותר ויותר מצבים בזמן הזה, בהם נפרסים כל הקלפים, ונחשפים הפערים אשר מתקיימים. פערים המתקיימים באופן כזה, שמה שבעבר חי ביחד אינו יכול לחיות ביחד. מה שבעבר פעל זה עם זה אינו יכול לפעול זה עם זה.
וכך, במובנים מסוימים, העולמות נפרדים, ונוצרים על פני כדור הארץ שני עולמות, שני מחנות. עולם אחד בו מתנהל מאבק, עולם אחר בו מתנהל שיתוף פעולה. עולם אחד בו מתקיימת הרמוניה, עולם אחר בו מתקיימת שנאה.
הדבר הופך להיות מורכב מאוד כאשר הוא נוגע לתהליכים הפנימיים שאתם עוברים, ולבחירות הפנימיות. כי ישנה משמעות אחת לבחירות שאתם עושים בזמן הזה. האם אתם מוכנים להכליל בתוך המעגל הפנימי את כל הדמויות? האם אתם מוכנים לתת מקום לכל החלקים? בין אם הם מוארים ויפים ובין אם הם חשוכים ומכוערים? האם אתם מוכנים לגדול? האם אתם מוכנים להתגמש?
הגדילה פעמים רבות נחווית כפרידה. כאן ישנה נקודה שאנו רוצים להדגיש – אתם אינכם באמת נפרדים מעצמכם. אי אפשר לקחת ישות ולהפריד אותה מחלק מעצמה. עם זאת, אתם נפרדים מתפיסה של פחד, אשר מנהלת מזה עידנים רבים את מערכת היחסים הפנימית שלכם, מנהלת אותה על בסיס של מאבק, על בסיס של שנאה.
הפחד שלכם הפך יועץ, והעצות שלו מוצלחות אף פחות מאלו של היועץ המקורי. וכאשר אתם עומדים היום מול הצורך להיפרד ממנו, אתם מזהים זאת כפרידה עצמית, כפרידה מעצמכם. אך זהו השקר, אולי הגדול מכל. אתם נפרדים מיועץ חיצוני ששכרתם ואימצתם והפכתם לבן בית, אך מאפשרים לעצמכם דרך לחזור להכיר ולשתף פעולה עם כל אותם חלקים שהייתם צריכים להרחיק, בשביל להיות בשיתוף פעולה עם אותו יועץ. כך שבמובן מסוים אפשר לומר שהרבה מהשתלטנות האנושית מתפרקת בזמן הזה, ומי מכם אשר חושב שבתוך תהליך של התרחבות עליו לוותר על עצמו, אנו מבקשים לתקן. בתוך תהליך של התרחבות עליכם לקבל את עצמכם, חלקים ששכחתם, שהרחקתם. הפרידה היא לא ממי שאתם באמת, גם אם היועץ הזה השריש והביא עימו הרגלים רבים, שונים ומשונים. ההיזכרות וההתפכחות המשמעותיות מכל הן בהבנה שאתם נפרדים מאשליה, מדבר מה שאימצתם, וחוזרים הביתה, חוזרים לחברות פנימית, לשיתוף פעולה פנימי.
אכזריות
ישנה הרבה שנאה בין בני האדם. ישנה שנאה עמוקה כלפי אותם חלקים באישיות שלכם שאינכם אוהבים, והשנאה הזו מתקיימת במערכות היחסים שלכם כלפי מי שמייצג בזמן זה או אחר את אותן תכונות בעצמכם. ישנה אכזריות בעולם הזה, אשר מבקשת להכחיד את כל מה שאיננו פועל באופן שנתפס כהרמוני. זוהי תפיסה מעוותת נוספת אשר אנו מבקשים להתמקד בה.
הפחד כיועץ נותן לכם הדרכה מתעתעת מאוד. בכל בני האדם קיים הזיכרון של האדם, בכל בני האדם קיים הגעגוע – הוא הכוח הפנימי, האש הפנימית הדוחפת אתכם במסע של התפתחות בחזרה לאחדות. ובא הפחד, אותו יועץ, ומתרגם את הגעגוע הזה לכדי דוקטרינה שחסרה בה אנושיות. הוא אומר לכם שאם אתם רוצים לחזור לאחדות, אם אתם רוצים להיות אחד, עליכם להיות אותו דבר. הכל צריך להיות אותו דבר. ובשביל שהכל יהיה אותו דבר, עליכם לשנות ולהעלים ולהכחיד את מה שהוא לא דומה, את מה שהוא אחר, את מה שהוא שונה, את מה שהוא יוצא דופן.
העם שלכם פגש את תפיסת החיים הזו באופן שלא ניתן להתחמק ממנה. הם קיבלו את הכינוי 'נאצים', אך הנאצים הם היועצים שלכם. הם יועצים הקיימים בכם גם ברגעים אלו. זהו אותו קול פנימי, אשר מעודד אתכם לשנוא, להפריד, להשתנות, להכחיש. אשר מציג לכם דגל, לפיו עליכם להתקיים, ואת הכלים – האכזריים מאוד לעיתים – בשביל להגיע לשם.
אנו יודעים שמי שהוא השותף שלנו מדבר בימים האלה על סוג של התנתקות אשר יש שרוצים ליצור בעולם שלכם, במדינה. על כך שהעולמות נפרדים. יש בהחלטה זו – שאין בטחון מנקודת מבטנו שתצא לפועל באופן שבו רבים חושבים, או בצורה או בקצב שרבים חושבים – יש בהחלטה הזו משום משמעות עמוקה הרבה יותר. יש בהחלטה הזו הצהרה, להיפרד מהאכזריות.
אך ישנה בעייתיות מה בהחלטה הזו, משום שהפרידה מהאכזריות נעשית על ידי התנתקות; הכלים שלה בחלקם עשויים להיות אכזריים לא פחות. לכן אנו משערים שיהיה עליכם עוד להבין מהי חמלה, לפני ששינויים כאלה יוכלו לקרות. ובכל זאת ישנה בהחלטה הזו משום משמעות. משום שבאופן מסוים, באופן זמני אם אפשר לומר, צריך ליצור סוג של הפרדה בשביל להתעשת. יש צורך בהתרחקות בשביל להבין את עומק הפגיעה, את עומק הכאב. וכשם שישנם רבים מכם אשר בזמנים כאלו ואחרים מוצאים את עצמם מרוחקים מהעולם שהם הכירו בשביל לרפא את עצמם, כך גם העולם שלכם, אותה מדינה שבה אתם חיים, תצטרך להתרחק מהעולם שהיא מכירה בשביל להכיר את עצמה.
וכך, כאשר אתם מבקשים לחזור אל האחדות, זכרו דבר מה אחד. אינכם אמורים להיות אותו דבר. אינכם אמורים להראות אותו הדבר כמו שאר האנשים שאתם מראים לעצמכם, אינכם אמורים לחשוב כמו שאר האנשים או להרגיש כמותם. אינכם אמורים לרצות את מה שהם רוצים. אינכם אמורים להרגיש כל הזמן את אותו הדבר, אינכם אמורים לחשוב כל הזמן את אותו הדבר, וגם לא לרצות כל הזמן את אותו הדבר. שקט הוא איננו מצב סטטי, ואחדות היא איננה דבר שטחי. יש בה משום הגיוון, כשם שבשקט יש משום הפעילות וההתרחשות. הכל פועל זה עם זה, אחד בתוך השני. שיתוף פעולה שאין בו הגיון ואין בו סדר.
כך שבמובן מסוים – ואנו יודעים שיהיה זה קל לומר זאת – האתגר שלכם הוא ליישם את זה, בתהליך שהוא ממושך. מה שנדרש מכם הוא לאפשר לעצמכם להיות מי שאתם, לנוח מהעשייה, מהצורך לשנות, לנוח מהמאמץ. זהו אתגר גדול, משום שאותו יועץ פנימי אומר לכם שאתם צריכים לעשות דבר בשביל שיקרו דברים. אנו אומרים שפעמים לא מעטות עליכם לא לעשות דבר, פעמים אחרות יש צורך בעשייה זו או אחרת. כך או כך יש סוג מסוים של עשייה פנימית, של מאבק, שאין בו צורך. עשייה שאין בה צורך.
האחדות היא אמיתית, היא מתוך הגיוון והמורכבות. כשם שאינכם נכנסים ליער ורואים את צמחים שכולם נראים אותו דבר ובעלי חיים שנראים אותו דבר, אין סיבה להיכנס לעיר ולראות בתים שנראים אותו דבר ואנשים שנראים אותו דבר. ובכל זאת, זה כל מה שאתם עושים, להתאים את עצמכם לאופן שבו הדברים אמורים להיות, לאופן שבו אתם אמורים להיות. ואז עסוקים רוב הזמן בלמרוד בזה, בלשנות את זה, בלא להיכנע לזה. מנהלים מערכת יחסים של אהבה-שנאה עם אותו יועץ. מורדים בו ואז פועלים לפי ההוראות שלו. וחוזר חלילה.
פשיזם
אתם אינכם באמת רואים את עצמכם. ישנו מסך, מעטה, מעטה של אהבה אשר מונח אל מול העיניים, אשר אינו מאפשר לכם לראות את כל התמונה. את המעטה הזה אתם בחרתם, ומשוך כך אתם כאן, בתוך הגוף, במשימה שהיא מעוררת כבוד. להיזכר מחדש במלוא הנוכחות, במלוא העוצמה, במלוא האהבה שאתם. אך היקום שבו אתם חיים הוא רב-גוני, והאלוהות היא רב-גונית. וכאשר אתם חוזרים ויוצרים את גן-העדן על פני האדמה, כאשר אתם מבקשים לשנות את העולם שבו אתם חיים ולהחזיר אותו אל השמחה שהוא יכול להכיל, עליכם לזכור לעודד את הייחודיות של עצמכם, את השונות של עצמכם. רבים מכם מחפשים שקט, אך השקט האמיתי נמצא ונולד מתוך הקבלה למורכבות של עצמכם ושל החיים, ולא מתוך יצירה של עולם פנימי של עולם פנימי שבו הכל אותו דבר, וגם לא מתוך עולם חיצוני כזה.
אין זה מקרי שבעולם שבו אתם חיים ישנה משיכה הולכת וגוברת לסוגים שונים של פשיסטיות. כולם רוצים שהכל יהיה אותו דבר. ככה הם בטוחים שהם יחזרו יותר מהר הביתה.
אותו היטלר שלכם ניסה לעשות את. רבים מכם שייכים למשפחות שנפגעו והיו חלק מאותו ניסיון. זה היה ניסוי רחב היקף בתודעה האנושית, מימוש של תפיסות עתיקות מאוד לכדי מציאות חריפה במיוחד בנוכחות שלה, בשביל לבחור. כך שמה שאירע באותו ניסוי היה נקודת מפנה בהתפתחות של האנושות, כי אז הבנתם – נדמה לנו בפעם הראשונה באופן ממשי בעולם הליניארי שלכם – שהאחדות הזו שאתם מבינים, האחדות שהיועץ שלכם מספר לכם שעליכם ליצור, היא איננה מה שאתם חושבים. היא איננה באמת מקום טוב להיות בו, היא איננה באמת הרמוניה. אין באמת בתוך האחדות הזו אהבה.
וכך נפתח תהליך אשר מביא אתכם לימים האלה, שבהם יש פחות ופחות מדינות, קולקטיב, אשר דורש סוגים שונים של פשיסטיות, כי אם יש יותר ויותר אנשים אשר אומרים שבזה הם מאמינים. הבחירה עברה משלב המדינה לשלב האדם. משלב הקבוצה, שבו כל אחד התחבר מאחורי הקבוצה, לשלב שבו אתם נמצאים, שבו כל אחד עומד בפני עצמו.
משום כך המדינה שבה אתם חיים עושה קולות של התפוררות. אין זה במקרה, משום שאכן ישנם טרמיטים אשר אוכלים אותה מבפנים; ומה שמתחולל בהתפוררות מתחולל ויתחולל במקומות אחרים בעולם. התפוררות של עולם ישן לטובת בנייה של עולם חדש. משום שההתפוררות הזו דורשת בחירה אינדיבידואלית של כיוון, בחירה אינדיבידואלית של אורח חיים, של עולם. ומה שיקרה פה, לפיכך, הבחירות שייעשו כאן, יהיו בעלות השפעה על העולם כולו. כאן ייקבע הכל, ומכאן ההחלטה תצא לכיוון זה או לכיוון אחר. כך שבאתגר הזה שלקחתם על עצמכם, להיפרד מוקדם יותר ממקומות אחרים מהישות הזו אשר נקראת מדינה, אתם במובן מסוים מקדימים את זמנכם. אתם ניצבים בחוד החנית של אותה בחירה שאנו מגדירים כאינדיבידואלית, חופש בחירה אישי שהוא ממשי יותר בהבנה שלכם ממקומות אחרים בעולם הזה.
הבחירה הזו נמצאת היום אצלכם מחדש. זו איננה הפעם הראשונה, זו לא תהיה הפעם האחרונה, ובכל זאת היא מתקיימת בזמן הזה. האם האכזריות של המאבק היא האהבה שלכם, או השמחה של שיתוף הפעולה היא התשוקה שלכם? האם אתם מוכנים לשבור את הכללים, את כולם? האם אתם מוכנים לתת מקום לכל הקולות, הרגשות, הדעות והמחשבות שאתם נושאים בקרבכם? האם אתם מוכנים לקחת עוד כמה צעדים את האתגר שאתם חיים, לוותר על יותר שליטה ממה שויתרתם עד כה, לאבד עוד כמה פיסות ממנה, לטובת חופש עצמי, חופש שפעמים מסוימות ייחווה כשיגעון?
אם אתם נכנסים לבהלה מכך שאתם משתגעים, זכרו שאין זה כך. זהו איננו שיגעון, כי אם שחרור קיטור, מקומות מודחקים ועתיקים המקבלים מקום, שעצם החשיפה הראשונית שלהם משחררת עוצמה רבה מהם שהיתה כלואה. כך שאינכם באמת משתגעים, למרות שאולי זה נראה כך. עם זאת, במושגים של אותו יועץ, אם תבחרו בחופש, יהיה עליכם להשתגע.
פעמים רבות מאוד, אנו יודעים, נדמה הדבר שאותו חופש עליו מדובר הוא דבר בלתי אפשרי בעולם שבו אתם חיים. ובכל זאת נדמה לנו שאפשר לומר שבפוטנציאל הדרך הזו שבה אתם חיים, בנתיב שבו אתם חיים, יש פוטנציאל להפתעות לא קטנות ולא מעטות. מצבי תודעה כלל אנושיים יכולים להשתנות ברגע שקט אחד, ולפתוח דלת לדבר מה שהיה נראה כבלתי אפשרי.
הדבר גם נכון ברמה האישית, ולא רק ברמה של קבוצה. דווקא בזמנים בהם הכל נראה מיואש מאוד ובלתי הגיוני, זכרו עוד יותר לאבד שליטה, להרים ידיים. לא להיכנס לשאננות, שאתם אולי חושבים שהיא המשמעות של הרמת ידיים, כי אם בהבנה מודעת ומפוכחת להסכים להודות שאינכם יודעים הכל, ואינכם רואים כעת את מלוא התמונה. לתת מקום לדבר אליו אתם מתנגדים יותר מכל. זהו חופש, ומה שבהתחלה עשוי להיות קשה מאוד, ולהיחוות כסוג של פרידה ממי שאתם, למעשה הוא כפי שאמרנו התחברות מחדש למי שאתם באמת.
זהו אתגר, נקודה של בחירה שיש בבסיס שלה ובמהות שלה מידה גדולה של שמחה. הדרך סלולה, הכל מוכן. זוהי הבחירה עכשיו, האם להמשיך באותו נתיב, להסיר עוד מעט מאותו צעיף של אהבה, ולראות יותר מהתמונה המלאה של מי שאתם, של מה שמסתתר מאחורי מה שלעיתים הוא הסיוט הגדול ביותר, התסכול הגדול ביותר.
בהתרגשות מה ובאהבה רבה, אנו נסיים בשלב זה.
שמחנו.
אם כך, שלום.
טוהר.
