אם כך, שלום.
אם כך אנו מתחילים מפגש נוסף. ישנן רוחות שמנשבות עכשיו, בתוך העולם שלכם. הן מגיעות מעבר לגבולות שלו. הן מגיעות מהמקום שבו הכל התחיל. מהמקור של כל היצירה הזו.
הרוחות הללו נושבות בדרכן לתוך העולם שלכם, בשביל ללטף ובשביל לנחם את הפצעים. בשביל לעודד. הרוחות נושבות בשביל להזכיר מה אפשר, לאן דברים יכולים להגיע, משום שנדמה שבזמן זה בולטת התחושה של סוף העולם. שדברים אינם יכולים להשתנות. שדברים אינם אפשריים, שמה שהיה לא יהיה ומה שיהיה עדיף שלא יהיה.
את התחושה הזו הרוחות הללו באות להרגיע. הן באות לנחם ולחזק תחושה אחרת, אופטימית יותר, נכונה יותר. תחושה שרואה לאן דברים יכולים להתפתח, שרואה את הכיוון החיובי, אפשר לומר, של ההתפתחות שלכם.
הרוחות הללו נושבות ומגיעות מחוץ לעולם שלכם, והן עשויות להיות מפתיעות מאוד, לעיתים חמות ולעתים קרות, אבל במידה רבה נדמה לנו, מעודדות.
הסיבה לכל זה, נדמה לנו, היא שמעטה ההסתרה הולך ויורד, ומאפשר ראייה יותר מלאה ונכונה של המציאות שלכם, של היצירה הנוכחית. אתם יותר ויותר רואים את ההשפעה שיש למעשים שלכם ולהחלטות שהחלטתם. אתם רואים לאן זה מוביל.
רבים עוסקים בהשלכות של ההחלטות שלכם ושל הפעולות שלכם על מצבה של האדמה. ככל שיש ראייה מפוקחת יותר של המציאות נדמה שהייאוש הופך להיות גדול יותר, ולעיתים אף מתעוררת תגובה הפוכה מהרצוי. אם בכל מקרה אין סיכוי, אומרים לעצמם אנשים, אז אין טעם לקחת אחריות ולתת כבוד. אין טעם לעשות זאת. זו תגובה מוכרת במצבים שונים בהיסטוריה האנושית – כאשר נדמה היה שסוף העולם הגיע, בני אדם רבים מתחילים לפעול בחוסר אחריות גדול יותר, ופעמים רבות יצרו בדרך הזו סוף שלא חייב היה לקרות.
מה שהמוח שלכם אומר לכם, מה שהפחדים שלכם אומרים לכם, הוא אינו כל התמונה, הוא אינו כל האפשרויות. ובכל זאת, מי שבוחר להאמין למה שהפחדים מראים ולמה שמתקיים במוח עשוי דווקא בזמן זה להגביר ולהגדיל את אותן החלטות ופעולות שההשלכות שלהן עשויות להיות שליליות.
לכן בזמן הזה, אולי יותר מבעבר ובכל זאת בצורה יותר מודגשת, נושבות בעולם שלכם רוחות. לא מהסוג שמאיים ומפחיד בלילה, אלא רוחות של אהבה, בשביל לעודד את מה שקרוי הרוח האנושית להמשיך קדימה.
זה נכון שיש עוד מה לעשות, זה נכון לעיתים שיש מה לרפא. ישנן החלטות ופעולות שהוחלטו ופעולות שכדאי לשנות. לא פעם שינויים צריכים לקרות בשביל שהעולם הזה ישתנה. בשביל שאתם תשתנו, בשביל שמתוך נקודה כה קשה כפי שיש כעת, דבר מה נכון ובריא יוכל להתפתח. ובכל זאת, אפשר להיות יותר אופטימיים ממה שהפחדים מספרים לכם. בהחלט אפשר.
חזרה בזמן
מכאן, נדמה לנו, אנו רוצים לומר כמה דברים לגבי אותן החלטות, לגבי אותן פעולות, שכדאי לשים לה אליהן, שכדאי לבדוק אותן.
נדמה לנו שבבסיס של בני האדם ישנה החלטה שלא להאמין. משום כך רבים מאמינים לחוסר האמונה שלהם. הם מאמינים למה שהם שומעים, למה שהם רואים, למה שהם מרגישים, למה שהם מריחים ולמה שהם טועמים. אבל הם לא מאמינים למה שהם מרגישים.
ההרגשה תמיד תקח את האדם אל מעבר לחמשת החושים, היא תמיד תקח את האדם אל מעבר להגיון. היא תקח את האדם למיסטיקה, אל הרבדים העמוקים ביותר והמסתוריים ביותר של הקיום, אותם רבדים שמתקיימים מעבר לאישיות, מעבר לחמשת החושים, מעבר ללידה ומוות.
בבסיס של כל בני האדם ישנה ההחלטה לא להאמין, לא להאמין לרגשות, לא להאמין למה שהם מספרים. ההרגשה שלכם יכולה לספר לכם על מי כדאי לסמוך ועל מי לא, היא יכולה לספר לכם שעומד לידכם מישהו למרות שאינכם רואים אותו, היא יכולה לספר לכם שמשהו קורה לאדם מסוים למרות שאין סיבה שתדעו על כך או שאותו הדבר יקרה.
היא יכולה לספר לכם הרבה מעבר למה אתם מרגישים, אם אתם שמחים או עצובים; ההרגשה היא חלק חשוב בבריאה שלכם, היא חלק חשוב בקיום שלכם, ולפיכך מהווה חלק חשוב גם ביצירה שלכם. אם היצירה שלכם נטולת הרגשה, היא תמיד תהיה לקויה. וכפי שאתם יכולים לראות בקנה מידה רחב, בעולם שלכם מרבית היצירות אינן פועלות מתוך הרגשות. היצירות אינן באות מתוך מה שקיים מעבר, אלא רק מתוך מה שרואים, שומעים, טועמים, מריחים ומרגישים באמצעות התחושות הפיזיות ושם זה נגמר. אז אם יש נפט משתמשים בו, ומתעלמים מההרגשה שאומרת שמשהו לא נכון קורה. מביאים עוד ילדים לעולם, כי זה מה שנכון לעשות, ומתעלמים מההרגשה שאומרת שאין זה נכון. וכך הלאה וכך הלאה, בני האדם מתעלמים מההרגשה הבסיסית שמכוונת אותם למה נכון להם לעשות, לאן נכון להם ללכת ומה נכון להם להגיד – ומה לא.
ההרגשה הזו פעמים רבות אינה הגיונית. אתם עשויים לנסוע בכלי הרכב שלכם, ומסיבה שאינכם מבינים ההרגשה שלכם תאמר לכם לנסוע ימינה למרות שההגיון שלכם אומר לכם לנסוע שמאלה. מה תעשו בנקודה הזו. אם יש בכם הרפתקנות תפנו ימינה, ואם אתם עקשנים אתם תפנו שמאלה. בפעם הבאה שתעמדו בפני בחירה כזו אולי תנסו לפנות ימינה, ותראו מה קורה.
מה ההרגשה שלכם אומרת, לאן לקחת אתכם? היא עשויה לפתוח פתח לרבדים שונים. דיברנו מקודם על אותם אלה העומדים לידכם למרות שאינכם רואים אותם. מרבית בני האדם העוסקים באופן מודע במיסטיקה רוצים לראות ולשמוע את אלה הנמצאים לידם. אבל את אלה הנמצאים לידכם אי אפשר לראות או לשמוע מבלי להרגיש. צריך להרגיש את קיומם בשביל שתהיה תקשורת, ובמרבית המקרים זו תהיה התקשורת. היא לא תהיה טלפתית או ויזואלית אלא לפי ההרגשה שלכם.
נגמרו כמעט לחלוטין אותם ימים בהם בני האדם יכלו לראות חזיונות ולדמיין דמיונות. הדרך הנכונה והיציבה לקיים תקשורת עם העולם שמעבר היא באמצעות ההרגשה. אך מאחר ומרבית האנשים העוסקים במיסטיקה באופן מודע אינם בודקים את ההרגשות שלהם, התוצאה היא תסכול גדול. מדוע זה כך? משום שאם בני האדם יתחברו לרגשות שלהם הם עשויים להרגיש כל מיני דברים, כפי שידוע לכם. לא רק את מי שעומד לידם שאינו בגוף, אלא גם זכרונות מילדות כזו או אחרת, שעמד לידם אדם והיה שם הרבה פחד או כאב. אם זה הזכרון הרי שלהרגיש את מי שעומד לידך שהוא איננו בגוף עשוי להיות קשה מאוד.
מדברים על תקשור, והתקשורת מופרעת…. (היתה בעיה עם מכשיר ההקלטה בחלק זה, והיינו צריכים למצוא תחליף). אם כך, כאמור מרבית היצירה כפי שנאמר מתעלמת מההרגשה, ומי שרוצה לפגוש את העולם שמעבר צריך לפגוש את הרגשות שלו.
בני האדם אינם רוצים לעשות זאת, ולכן מרבית בני האדם שתפגשו יתחלקו לשתי קבוצות עיקריות. האחת, שאינה רוצה לעסוק בכלל ברגשות אלא נסמכת על ההגיון בלבד. הקבוצה האחרת פונה למיסטיקה ומדלגת מעל הרגשות. סוג אחר של הגיון, הגיון קוסמי, אבל הגיון נטול אחיזה במציאות, משום שעולם הרוח אינו מדבר בסמלים, אינו מדבר בטלפתיה או בתמונות, הוא קודם כל מדבר בתחושות. הרוח מדברת ברגשות שלכם, אלוהים נמצא בבסיס התהומות שלכם. אלו שאינכם רוצים להגיע אליהם ובכל זאת נופלים אליהם, בדיוק באותם המקומות אלוהים נמצא והעזרה של אלו העומדים לידכם שאינה בגוף ניתנת לכם. כשאתם נמצאים בתוך זה ונסמכים על חמשת החושים בלבד, כשאתם נסמכים על ההגיון שלכם, אתם משאירים את עצמכם לבד.
כבני אדם אתם פועלים לבד בקבוצה כה גדולה ויוצרים הרס, כי אינכם יכולים לצרוך את אימא אדמה לבד, אי אפשר לקחת מהאדמה ולא לתת לה. מאחר ובני האדם פועלים לבד על בסיס ההגיון שלהם, הם יוצרים פעולות שבקנה מידה גלובלי פוגעות באדמה, ועכשיו פוגעות בחזרה בבני האדם. לכן ההרגשה היא כה חשובה, ולפיכך ההחלטה אולי המשמעותית ביותר שבה כדאי לעסוק בזמן זה היא ההחלטה שלא להאמין.
בני האדם החליטו לא להאמין להרגשות שלהם, ואת ההחלטה הזו, נדמה לנו, כדאי לפתוח מחדש לדיון פנימי. כדאי לפתוח ולגלות מתי היא הוחלטה. מה קרה כשהחלטתם אותה? מה הרגשתם? מה קרה במציאות שלכם? משום שזו היתה מציאות כלשהי, גם אם לא כל כך דומה לזו הנוכחית. מה קרה במציאות שעורר בכם את הרצון להחליט את זה?
אנו מציעים בזמן הזה לעשות מסע של שחזור גלגולים, לחזור אל אותו גלגול, אל אותו רגע, אל אותה מציאות, ולבחון את הדברים מחדש. אנו מציעים לחזור לשם ולהחליט מחדש, משום שהתרגום שלכם את אותה מציאות היה נדמה לנו לא מדויק; ומציאות שמתורגמת בצורה לא מדויקת מובילה להחלטות מהסוג הזה, החלטות שאתם משלמים עליהן מחיר כזה או אחר.
אנו מציעים בזמן הזה לחזור אחורה בזמן. עשו זאת עם עזרה בתוך טיפול כזה או אחר. ייתכן ותזכרו ממשית בתמונות, ייתכן והדבר יחלוף בתוככם מבלי שתבינו זאת. אל תחפשו לחזור לשם בטלפתיה ותמונות, חזרו לשם דרך ההרגשה. הרגשות לעיתים יכולים להותיר את העין השלישית שלכם באפילה, אבל הם אלו שיעשו את השינוי שכדאי שייעשה בזמן הזה.
בסיס לאינדיבידואליות
כדאי להאמין לרגשות שלהם, משום שבתוך עולם שמאפשר יותר ויותר מקום לאינדיבידואליות, אם אין את הבסיס הרגשי בני אדם הופכים להיות אבודים מאוד. אם אין קולקטיב לעבוד בשבילו, אם יש רק את האדם עצמו להיות בשבילו, וכאשר לאדם אין את עצמו, הוא הולך לאיבוד. הוא הופך לטרף לאמונות של פחדים. ההרגשה היא הבסיס. היא הבסיס לדעת איך לפעול ומה לעשות. זה נדמה לנו מוביל אותנו לנקודה נוספת אליה אנו רוצים להתייחס.
יש בזמן הזה שלכם הרבה מאוד מידע. הרבה מאוד ידע. שימו לב, כאשר אתם רוצים ללמוד על דבר מסוים אתם תמיד תשמעו כמה דעות סותרות. תמיד יהיו כמה מדריכי הפעלה, כמה עצות, כמה ספרים שעשויים לדבר באופן שונה לחלוטין זה מזה. וכאשר אתם רוצים לפעול ולעשות דבר מה ומקבלים עצות שסותרות זו את זו, אתם מתבלבלים ונתקעים.
איך מחליטים בזמן הזה, לאיזה עיתון להאמין, לאיזה פוליטיקאי להאמין, לאיזה אדם להאמין? איך לפעול? מה לקנות, לאן ללכת, מתי לא? ההרגשה, נדמה לנו, תמיד תהיה התשובה שלכם, ולכן כה חשוב, נדמה לנו, לסמוך עליה.
למרות שאתם נוטים לראות בכל מכשירי האלקטרוניקה שלכם אותו דבר, בפועל כל אחד מתנהג קצת אחרת. כל אדם ישפיע קצת על המכשיר האלקטרוני שלו, ולפיכך כל אחד יתנהג אחרת, לעיתים אפילו עם חוקים קצת אחרים. כאשר אתם רוצים לקנות דבר מה, מה שיתאים לכם לא יתאים לאדם אחר.
בעידן ובתקופה שבה הכל הופך להיות יותר אינדיבידואלי, העצות שאתם עשויים לקבל יהיו יותר שונות זו מזו. כל אחד עם העצה שתתאים לו. כיצד פועלים? נדמה לנו שמה שכדאי לשים לב אליו בתקופה זו, הפעולה שכדאי לשים לב אליה, היא המאמץ שאתם רגילים להפעיל בשביל למצוא חן, בשביל לרצות. סוג של אהבה, אישור לכך שאתם רצויים, מקובלים ושייכים.
אז, כאשר אתם עומדים מול כמה עצות, המאבק שלכם מתפקע. איך אפשר לרצות כמה אנשים? וכאשר הרצון שלכם הוא לרצות, קשה לכם לשמוע מה אתם רוצים, מה ההרגשה שלכם אומרת. אם אתם פועלים לפי ההרגשה שלכם אתם עשויים אולי לענות על ציפיות של אדם אחד, אבל בהכרח לאכזב אדם אחר; ואם אתם מנסים במידה זו או אחרת להמנע ממצב זה שבו אתם מאכזבים מישהו, אתם עשויים למצוא את עצמכם חסרי אונים.
חוסר האונים הזה הוא איננו ממשי; הוא המאמץ שלכם לברוח מהתמודדות מסויימת. חוסר אונים הוא מה שאתם מרגישים כשאתם מבינים שאינכם יכולים לברוח. אתם חייבים לקחת אחריות על מה שאתם מרגישים ולשאת בתוצאות. לעיתים התוצאה היא פעוטה, היא איננה מורגשת ולא יהיה פה כלל מאבק. פעמים אחרות זה עשוי להיות משמעותי מאוד, ובני אדם עשויים לכעוס עליכם, בייחוד אם הם במשפחה שלכם. אם אתם פועלים לפי ההרגשה שלכם אתם לעיתים עשויים להסתכן אפילו מנידוי.
מה עושים? אנו מציעים לטפל בצורך הזה להיות שייכים. לטפל בו, כלומר, להפרד ממנו. הצורך שלכם למצוא שייכות בחוץ יוצר את חוסר השייכות בתוככם, הוא יוצר ריחוק ביניכם לבין ההרגשות שלכם. הריחוק שלכם משאיר אתכם בלי יציבות מצד אחד וחשופים יותר לפגיעה מצד שני. לכן כדאי להפרד מאותו הצורך בשייכות, ולהסכים להתמודד עם המחיר שאתם עשויים לשלם. אנו לא בטוחים בהכרח שנידוי הוא הסיפור, אבל בהחלט הדבר עשוי לעורר כאב, תחושה של אכזבה שרבים מכם מרגישים ביחס לעצמכם ומנסים להמנע ממנה.
האכזבה, נדמה לנו, כדאי לטפל בה כדי להביא לויתור פנימי של הרצון למצוא שייכות בחוץ. אז, אט אט, תוכלו להיות יותר חברים של עצמכם, ולקבל החלטות שפועלות ומתבססות על הטובה שלכם, ההרגשה שלכם, ומתוכן לפעול בהתאם; לחזק יותר את האינדיבידואליות, את עצמכם; ולהמשיך ולהפרד מאותה מסיכה של שליטה שמונחת על פני העולם הזה.
מה שאנו מאמינים שיקרה מתוך התהליכים הללו יותר ויותר, הוא מצד אחד יותר קריסה של מערכות ישנות, ובו זמנית ופריחה של מערכות אלטרנטיביות. היצירתיות של בני האדם עומדת להבחן בקרוב, כשם שהיא נבחנת ברגעים אלה – כיצד למצוא פתרונות לבעיות שההגיון מיואש מהן.
פתרונות קיימים, הדברים אינם באמת כה אבודים, כפי שאמרנו בתחילת הערב. ובכל זאת, נדמה לנו, כדאי להפעיל אותה, להפעיל את אותה יצירתיות ולראות כיצד דברים מתפתחים, כיצד הם מתרחשים.
ללכת אחרי הרגשות שלכם, אחרי ההרגשות שלכם, אל תוך העתיד שלכם. משום שזה קיים וזה אפשרי, יותר ממה שאתם רואים כעת.
אנו נסיים בשלב זה.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
