"אחד הדברים אשר קורים לכם כאשר אתם נושאים בתוככם את השאלה 'האם מותר לי?' היא המאמץ שאתם נוטים להשקיע כדי לקבל את מה שאתם רוצים.
"ראו איזה עולם מתוחכם יצרתם לעצמכם בפלנטה זו – מאמץ הפך להיות סימן להצלחה, הוא הפך להיות סימן להגשמה עצמית. לעשות דברים לבד, לעשות דברים בידיים, להזיע בדרך, כל אלו הם ביטויים של הצלחה.
"אדם אשר בנה את עצמו לבד, מאפס, כך בני אדם נוהגים לומר, הוא דוגמא לאדם מצליח. אם לבן אדם דברים באים בקלות, אם הוא לא צריך להתאמץ, פעמים רבות הוא נתפס כמפונק, הוא נתפס בתור אחד שהיה לו מזל. הוא בדרך כלל עשוי להיות מושא לקנאה אבל לא באמת מקור להשראה. הסיבה לכך היא שאתם מסתובבים עם הטבעה רגשית-תודעתית בעלת השפעה רבה, הטבעה אשר אומרת צריך להתאמץ, צריך לעבוד קשה.
"מדוע זה כך? משום שכאשר האדם מסתובב ובתוכו ילד פנימי או ילדה פנימית, מקום שבו נמצאת השאלה 'האם מותר לי לקבל את מה שאני רוצה? האם מותר לי לתת? האם מותר לי לקבל? האם מותר לי להגשים את הרצונות שלי?'; כאשר שאלה זו קיימת, המימוש של הרצונות יהיה יותר קשה, הוא ידרוש יותר השקעה, יותר אנרגיה, לעתים יותר כסף, יותר תסכול.
"אתם צריכים להתאמץ בשביל זה משום שאינכם שלמים בתוך עצמכם. אז אתם משקיעים הרבה אנרגיה כדי לכפר על חוסר השלמות, כדי לגשר עליה. יש חלק אשר איננו שותף לעשייה המסוימת, להתפתחות המסוימת, ואז החלק השני, אשר מניע את התהליך, צריך לעבוד יותר קשה.
"דמיינו שאתם נמצאים במקום עבודה ואתם שני אנשים שעושים ביחד עבודה מסוימת, ואחד השותף שלכם איננו פנוי משום שהוא חולה, ואז אתם מגיעים לבד לעבודה ואתם צריכים לעבוד יותר קשה כדי לגרום לכל זה לקרות. בתוך מקום עבודה זה עשוי לעורר אצלכם הרבה תסכול, שאתם עושים הכל לבד ועובדים יותר קשה, אבל כשזה מדובר ביום-יום שלכם, בהגשמה העצמית שלכם, במערכת היחסים שלכם עם עצמכם, שם אתם לרוב לא מקטרים ומתוסכלים כל כך, משום שההצלחה נמדדת ומוערכת יותר כאשר אתם עובדים קשה עבורה ומתאמצים עבורה.
"חוסר מאמץ הוא בהחלט תכונה או אפשרות או דרך ליצור מציאות שהיא איננה מוערכת, ואנו מבקשים במפגש זה, בין השאר, להביא נקודת מבט אחרת לנקודת המבט הזו, לראייה הזו של הדברים, לתבנית הזו של המציאות".
