אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, זמן להתכנס, להתרפא. זמן ללמוד מעט יותר על מי שאתם, ועל מי שאתם לא.
אנו נתחיל ונאמר שמה שאתם חושבים ומה שאתם מרגישים ומדי פעם מה שאתם רוצים, הוא לא מי שאתם. הוא לעתים עשוי להיות ביטוי למי שאתם, לעתים זה עשוי להיות חלק ממי שאתם, אבל פעמים רבות זה כלל אינו מי שאתם.
החיים בגוף, ההזדהות המהותית הזו עם הזמניות של הגוף, היא בסיס כמעט אוטומטי להמשך של הזדהות עם הבטים נוספים בממד הזה, בקיום הזה, שגם הם זמניים. אתם נוטים להגדיר את ה'אני' שלכם דרך הגוף בתחילה ובהמשך דרך מה שאתם מרגישים ומה שאתם חושבים. בפועל, דווקא במקומות האלה שאתם מגדירים את ה'אני' שלכם דרכם, דווקא בהם אתם לא כל כך ייחודיים או אינדיבידואליים. למעשה, זהו המקום שבו אתם דומים זה לזה.
הגוף של כל מי שנמצא בתוכו הוא זמני, והוא עובר תהליך של התחדשות עד שהוא מגיע אל סופו, וכך גם רגשות וכך גם מחשבות; אם מאפשרים להם להיות כפי שהם, הם עוברים תהליך של התחדשות עד שהם מגיעים אל סופם, מעגל שלם של התמרה, של יצירה, של חיים והתפתחות.
זו כמעט אוטומטית, ההזדהות אשר נוצרת עם הגוף, עם רגשות, עם מחשבות, ואתם לעתים מרגישים אומללים בגלל זה או מאוד מיוחדים בגלל זה או מאוד טובים בגלל זה, אבל בפועל זה איננו מי שאתם, זה איננו מה שמגדיר אתכם, זו איננה המהות האמיתית של מי שאתם.
החיבור אל התשוקה
אתם הופכים להיות קרובים עד כדי זהים למי שאתם באמת כאשר אתם מחוברים על התשוקות שלכם. כאשר אתם ממוקדים, כאשר אתם חווים את מה שאתם אוהבים להיות ולעשות, כאשר אתם מחוברים להבט הזה במבנה של מי שאתם, אז אתם קרובים עד כדי הזדהות מלאה עם הנשמה ממנה אתם נובעים, עם המקור ממנו אתם נובעים. זה השער, זו הדרך של האלוהות להתבטא, זו הדרך שלכם לחזור ולהתעורר למי שאתם.
כפי שידוע לכם, הזיהוי של תשוקות, של מה שאתם אוהבים להיות ולעשות, עשוי להיות קשה ומורכב. הסיבה שהוא קשה ומורכב היא קודם כל משום הרגשות השונים שאפסתם בתוככם, אשר סוגרים את מה שאתם משתוקקים אליו, את מה שאתם אוהבים להיות ולעשות. זה המעטה אשר כאשר הוא קיים אתם עשויים להיות מבולבלים ולא יודעים ולא ברורים, אתם עשויים לדעת מה אתם רוצים אבל לא מצליחים לחוות את זה ולבטא את זה ולממש את זה באופן שהוא אפשרי עבורכם, ואז אתם עשויים לנוע בין בלבול לתסכול לייאוש לחוסר אמונה.
לעתים אין בכלל בהירות או ידיעה של מה באמת אתם רוצים להיות, מה באמת אתם רוצים לתת ולקבל.
הסיבה שזה כך היא משום שזה חלק משמעותי מתהליך ההתפתחות המתאפשר בעודכם בגוף. המסע לגילוי אותן תשוקות, אותן אהבות, הוא המסע לגילוי המהות האמיתית שלכם; הוא הדבר, הוא השער המקרב אתכם יותר ויותר להיות מי שאתם.
האמונה במוות המתקרב
ההכרח לפגוש את הרגשות שלכם, את האמונות השונות שהרגשות הללו מביאים איתם, אמונות המדברות על מה אפשרי ומה לא אפשרי, על מה הגיוני ומה לא הגיוני, על מה יכול לקרות ומה לא יכול לקרות, על מה מגיע לכם ומה לא מגיע לכם, מה זכותכם ומה לא זכותכם; המפגש עם הרגשות ועם האמונות הללו הוא הדרך, הוא האמצעי. לעתים אתם עשויים להרגיש שזה הדבר עצמו אבל זה איננו הדבר עצמו. זה חלק משמעותי מהדרך להתפתח בעודכם בגוף, אבל כאשר אתם מרגישים רגש מסוים, מאמינים באמונה מסויימת, חושבים מחשבה מסויימת, זה איננו מי שאתם. זה במרבית המקרים ביטוי של ההזדהות עם הגוף, עם האמונה החד משמעית שאתם עומדים למות.
אנו מודעים לכך שמדי פעם בני אדם עסוקים בשאלה מי מאמין באלוהים ומי לא. ישנם סקרים ומאמרים על שאלות של אמונה באלוהים, מנסים להבין האם בני אדם מאמינים יותר או מאמינים פחות. אבל ישנה אמונה אחת, שבה כמעט כל בני האדם מאמינים – וזה אינו קשור לדת, למרות שהדתות מתבססות על זה במידה רבה. זו האמונה שאתם בסוף מתים.
זה נכון שהגוף מת, וזה נכון שבמעבר בין הממדים אתם מסירים מעל עצמכם במידה מסויימת חלקים ממי שהייתם בעודכם בגוף המסוים הזה. אבל אתם אינכם מתים. משתנים כן, נולדים מחדש בהחלט, מתפתחים בהחלט, מתים בהחלט לא. אבל ההזדהות עם הגוף היא כה עמוקה עד שהאמונה נפוצה ביותר בכדור הארץ, בכל נקודת זמן שבה אפשר לבחון את כדור הארץ, היא 'אנו מתים בסוף'. מתוך האמונה הזו נוצרת פעם אחר פעם אחיזה והזדהות עם רגש מסוים, עם אמונה מסויימת. אתם מנסים להיאחז במה שאתם יודעים, במה שאתם מאמינים בו, בדעות שלכם, בתפיסות החיים שלכם, לעתים ברגשות מסויימים שאתם רגילים להרגיש. אתם נאחזים בהם בניסיון להימנע ממוות שלא מתקיים, ובכך יוצרים פעם אחר פעם סבל אחר סבל.
משום כך חשובה ההתמסרות, משום כך חשובה ההסכמה. ההסכמה להרגיש, ההסכמה לחשוב, הסכמה מודעת. בהסכמה מודעת ישנה מידה של חוסר הזדהות אשר מאפשר לתהליך ההתפתחות, לתהליך הטרנספורמציה שעובר כל רגש וכל מחשבה, להגיע למיצוי, לסיום, וכך אתם יכולים להתפתח, כך אתם יכולים להשתנות.
פעם אחר פעם, בעקבות רגש מסוים או מחשבה מסויימת, אם אתם מסכימים להרגיש את זה, אז אתם יכולים להתפתח מתוך זה. פעם אחר פעם רגשות יכולים להתמוסס ולהיעלם ולנשור. הביטחון העצמי שאתם עשויים להרגיש, אשר נבנה בתוך תהליכים מסוג זה, הוא איננו 'סתם' ביטחון עצמי האומר 'אני טוב או אני טובה כפי שאני', זה ביטחון עצמי של חיבור אל התשוקות שלכם, אל מה שאתם אוהבים להיות ולעשות. זה הביטחון העצמי, זו ההסכמה להיות בתוך זה, להיות זה. להיות תשוקה, להיות אהבה.
כאשר אתם מסכימים להתמסר לרגשות כאלו ואחרים אתם יכולים מתוך זה להתמסר לתשוקות.
התשוקה האלוהית להתפתחות
כפי שאתם שמים לב, בעודכם חיים בגוף, שגם תשוקות עשויות להשתנות, וגם תשוקות מסויימות מגיעות לכלל סיום ומיצוי, וגם להן ישנו פעמים רבות תהליך של טרנספורמציה. בתחילה התחדשות והתפתחות, עד שהתשוקה המסויימת מגיעה על סופה, ממש כמו רגש, ממש כמו מחשבה.
הדברים מתרחשים גם בתחום זה. כאשר אתם מחוברים לתשוקות שלכם, למה שאתם אוהבים להיות ולעשות, אתם נשארים מחוברים לחלק שהוא מעבר לגוף, שהוא מעבר לרגשות ולמחשבות, שהוא משתנה ובו זמנית לא משתנה אף פעם.
הסיבה היא שהתשוקה האלוהית להתפתחות היא זו המניעה את הכל, וכאשר אתם מחוברים אל התשוקה, למה שאתם אוהבים להיות ולעשות, אתם מתחברים אל האלוהות.
רבים מדברים על הניצוץ האלוהי המתקיים בבני אדם, וזהו הניצוץ – זו התשוקה, זו האהבה לדברים מסויימים, להוויה, לעשייה. כאשר אתם מתחברים לזה אתם הופכים להיות אלוהים בתוך גוף.
הצורך להסכים להפתעות
פשוט על פניו ובכל זאת זה עשוי להיות מורכב. אחת הסיבות שזה מורכב היא משום שבדרך אתם מתבקשים לוותר על דעות, על אמונות, על מחשבות, על תפיסות חיים, שלפיהם אתם נוטים להגדיר את עצמכם.
תשוקה עשויה לעתים להיות סותרת מאוד את מי שאתם חושבים שאתם צריכים להיות. אם אתם מוכנים ללכת פנימה עמוק יותר ממה שאתם מרגישים או חושבים, אתם עשויים לגלות בתוך עצמכם תשוקות ואהבות שמעולם לא חשבתם עליהם, ואתם עשויים למצוא את עצמכם בטריטוריה לא מוכרת, ולהרגיש זרות בינכם לבין עצמכם לזמן מה.
האם זו אני? זו בהחלט להיות השאלה. הדברים בהחלט עשויים להרגיש מפתיעים, מפתיעים עד מאוד.
השאלה היא האם אתם מוכנים להפתעות היא השאלה שחשוב לשאול. הסיבה העיקרית לכך היא שכבני אדם, מתוך ההזדהות עם הגוף, אתם נוטים להישאר במה שאתם מכירים. ההפתעות, מטבען, מכניסות אתכם לטריטוריה לא מוכרת.
אין לאן ללכת
הסיבה שאנו מדברים על כל זה במפגש זה – הדברים עשויים להישמע מוכרים במידה כזו או אחרת עבור חלק מכם, זה עשוי להישמע לא מיוחד. אבל ישנה סיבה שבגללה אנו בוחרים לעסוק בנושא זה בזמן זה.
הסיבה העיקרית היא שלא נותר לכם כל כך לאן ללכת. אי אפשר להימנע מאותו חיבור אל התשוקות, אל האהבות. ישנה קריאה פנימית, דרישה לעתים, להתחבר למקום הזה ולהסכים לממש את אותו ההבט במי שאתם.
פעמים רבות אנשים חווים בתקופה זו זעזועים בהבטים השונים של החיים שלהם – במערכות יחסים, במקומות עבודה – בשביל לנער את המוכר, את הידוע, את הרגשות ואת הדעות על עצמכם שאתם תופסים ולא מרפים מהם, כדי לפנות מקום לחוויה חדשה, להוויה חדשה, לחיבור יותר עמוק.
השאלה 'מה אני רוצה?' היא השאלה. מה אני רוצה להיות, מה אני רוצה לתת ולקבל. אלו השאלות שנשאלות עכשיו מחדש, והמציאות מזעזעת, לוחצת, סוגרת פעמים רבות, כדי להביא בני אדם אל הקצה הזה, ולגבור על אותו מנגנון של אחיזה במוכר, ולאפשר מקום להתחדשות.
בניגוד למה שבני אדם מסויימים רוצים, העולם אינו יכול לחזור אחורה. אתם אינכם יכולים לחזור אל הפחדים שהיו בעבר, אינכם יכולים לחזור אל השליטה שהיתה בעבר, אל האופן שבו מנגנוני השליטה פעלו. איננו אומרים שהם נגמרו, אפשר להירגע. אבל אינכם יכולים לחזור אחורה.
יש בני אדם שמאמינים שאפשר, שאפשר להישאר במה שהיה, שאפשר לא להתחדש, שאפשר לא לזוז. זה מצער אותנו, המחשבה הזו, בעיקר משום שהיא מביאה פעמים רבות לסבל.
הסיבה שכל זה קורה היא משום שאתם נאחזים עד כמה שאתם יכולים במה שאתם מכירים ויודעים. בטוחים שזה הטוב ביותר האפשרי עבורכם, מסרבים לקחת בחשבון את האפשרות שיכול להיות יותר טוב מזה.
זו האנרגיה בזמן הזה והתנועה מתרחשת, ההתחדשות מתרחשת. אתם עוברים לעתים זעזועים בשביל לדחוף אתכם לקחת חלק בתוך התנועה. לזעזע יותר מכל את מנגנון השימור העצמי, את המקום הנאחז במוכר ובידוע, ואינו מרפה. להחזיר אתכם אל התשוקות שלכם, אל מה שאתם אוהבים להיות ולעשות.
זו, מנקודת מבטנו, המשמעות של להיות אלוהים בתוך גוף. חופש להיות מי שאתם באמת.
כאן אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
