בבסיס של כל המלחמות ישנו הרעיון שאומר "אין מספיק" והכרה בחוסר הוודאות שקיים בעולם. כל זה יוצר התנגשות המניעה אותנו למלחמה, אומרים טוהר, ובאופן פרדוקסלי, אנו יוצאים למלחמה כדי ליצור שלום.
טוהר מציגים נקודת מבט מעט מורכבת ועמוקה על הסיבה שאנו חיים במלחמה – גם זה הלאומית וגם המלחמות האישיות שלנו – וכיצד אנו יכולים ליצור שלום.
ספרו לי בתגובות מה עורר בכם בתקשור ושתפו אותי במחשבות, רגשות ושאלות.
***
מוזמנות ומוזמנים להצטרף לקבוצת ווטסאפ ייעודית, בה תקבלו עדכונים בכל פעם שפוסט חדש עולה לערוץ (הקבוצה סגורה לדיונים). אפשר להצטרף כאן.
1 מחשבה על “תקשור: מלחמה של רעיונות”
שבת 26 באוקטובר 24.
אני לוקחת זמן לעצמי להבין מה מקור המלחמה בתוכי בעקבות התקשור החודשי:
"מלחמה של רעיונות":
אני מבינה שבבסיס המלחמה שבתוכי,
נטוע הרעיון שאני לא מספיק טובה כמו שאני
ובגלל זה אני כל הזמן בעשייה אינסופית,
כדי להוכיח שאני ראויה
כאמא
כבת
כרעיה
אני כל הזמן פועלת
אני כל הזמן עושה
אני רצה ממקום למקום
לנקות לסדר לארגן להכין אוכל לעשות ספורט לשמור על הגוף לאכול נכון להיות רזה
אני כל הזמן בתנועה אינסופית זה דורש ממני אינסוף כוחות שבתוכם המון המון ביקורת:
אני לא מספיק טובה!
ועכשיו אני מבינה שהביקורת הזאת גם לא מקרבת אותי, אלא רק מרחיקה.
מרחיקה את השגת המטרה שלשמה נתכנסנו:
ליצור שלום בתוכי .
עודף תנועה עודף עשייה עודף מאמץ
לרפד לכולם את המגש,
את הבטן, את הסביבה, את המועדון, את הבית, את עליית הגג ,
שכולם יהיו מרוצים מסביבי כולל בעבודה,
כדי שאני אצליח להרגיש שאני מספיק טובה.
זהו. זה לא מצליח והתמורה לא מגיעה.
ויש עוד פחד אחד
פחד גדול מקרבה
פחד ממגע
שגורם לי להדוף כל ניסיון קרבה
שני אלו קוראים לי להיכנס למצב של התגוננות באופן מתמיד ועקבי,
להדוף, להקניט, להוכיח,
אולי אפילו להכאיב,
כדי למנוע מצב של קרבה, של התמסרות,
של אהבה.
והכי קשה זה שבת
כי בשבת הכל פתוח
ואז אני רצה מהבוקר בלי הפסקה
גם מנסה להוכיח
גם מנסה להדוף
גם הביקורת עובדת
וגם הכאב גדל עד אין סוף.
ואני רק שואלת:
כיצד אני יכולה להתחיל ליצור שלום בתוכי?
תודה