בחודש אוקטובר 2022 נסעתי לראשונה למחוז בראטן שבמערב צרפת, להכיר את הקסם של האזור. הבחירה באזור זה התבססה על שביב מידע שנחשפתי אליו "במקרה" – קו הליי של המלאך מיכאל עובר כאן, ו"עליו" בנוי המנזר הידוע (שהוא גם עיר בה גרים 33 אנשים), מון סן-מישל. זה אותו קו אנרגטי שעובר גם בחלק באנגליה, בו ביקרתי מוקדם יותר באותה השנה.
אט אט התחלתי ללמוד, וגיליתי שמחוז ברטאן שבצרפת נחשב לאחד משש האומות הקלטיות, שרידים לתרבות עתיקה יחסית שפעם חיה באירופה ובחלק מטורקיה. גיליתי שבמחוז הזה קיים האתר המגליתי הגדול ביותר בעולם – 3,000 אבנים בגדלים שונים, מסודרות בשורות, בשטח של כקמ"ר. גיליתי שגם כאן יש יערות שקשורים באגדות של מרלין הקוסם והמלך ארתור. גיליתי שגם כאן יש בו עוד אתרים מסתוריים, כולל דולמנים ומנהירים, שאיש לא באמת יודע מה היתה המטרה שלהן, אתרים שדומים להם הכרתי באנגליה.
בין ה-1 ל-10 באוקטובר היינו בטיול עצמאי מתוקשר, אני ובן זוגי, ברחבי מחוז ברטאן. במשך 13 ימים טיילנו בין גבעות מסתוריות, מעגלי אבנים קדומים, כנסיות מיוחדות ועוד אתרים. תקשרתי עם פיות, עם חוצנים, עם גבעות ומעיינות. אני רוצה לשתף אתכם בארבעה מאותם המקומות והמסרים שקיבלתי במהלך המסע שלי. ארבעה מקומות שאני ממליץ מאוד לבקר בהם, אם המיסטיקה של צרפת מושכת אתכם.
La Roche-aux-Fées
המקום הזה נקרא דולמן, מהמבנים המגליתיים העתיקים שאיש אינו יודע בוודאות את תפקידם, ובעיקר, כיצד הם נבנו, לפני אלפי שנים. אבנים עצומות מימדים, שמשקלן יכול להגיע לעשרות טונות, מונחות באופן שרואים בתמונות.
הדולמן הזה, הגדול מסוגו בצרפת, נקרא סלע הפיות. האגדה מספרת שפיות בנו אותו בלילה אחד, כדי להוכיח לבני אדם את קיומן.
בדרך לפה, בעודי נוהג, התחלתי להרגיש רטטים בצ'אקרת הכתר. התחלתי לראות פיות, ואחת מהן יושבת לי על הראש, מדרבנת אותי לנסוע כמו שמדרבנים סוס, ומתגלגלת מצחוק. הבנתי, שיש פיה אחת, דוברת, שמחכה לנו שנגיע, שיש לה מה למסור.
לא אנחנו בנינו את המקום, היא אמרה לי, אחרי שהתיישבנו בסמוך. אבל כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה אנשים, מקדישים לנו את המקום, ובגלל זה אנחנו כאן.
לא כל הפיות מתקרבות לעולם שלכם, היא הוסיפה. אנחנו כן. תגיד לאנשים שלך שהם יכולים להתחבר אלינו. אז העזתי ושאלתי אותה למה כדאי לנו להתחבר אליהן.
האנרגיה השתנתה מיידית, כאילו הכל עשה זום אין.
"יש אפילה בעולם שלכם. היא מניעה אנשים לעשות פעולות שפוגעות באדמה, בצמחים ובאנשים, וכך האפילה גדלה.
"יש אפילה בתוככם. אתם שמים לעצמכם יעדים שלעולם לא תעמדו בהם, וכך נופלים לאפילה של הנפש, והאפילה גדלה. כשאתם מרגישים שנפלתם לבור אפל, קראו לנו, ונבוא לעזור".
הרטט בכתר שלי רק מתגבר. אנחנו עוד כאן, טובלים באור של פיות שמזכיר לנו לחיות אחרת.
Alignements de Kerlescan
קרוב מאוד למקום בו היינו קודם, שנקרא Alignements de Carnac, נמצא האתר הזה. נראה דומה, אך הוא קיבל שם אחר, מסיבה שאיני יודע אותה. אלפי אבנים מסודרות בשורות, נמתחות עד לאין קץ. לכאן גם אפשר להיכנס ולטייל בין האבנים.
הצמחייה גבוהה, דוקרנית בחלקה. טוב שהבאנו מהארץ שמיכה לשבת עליה. בין האבנים מצאתי מקום, ואחרי שצילמתי עם הרחפן, נכנסתי למדיטציה.
עוד כשנכנסנו לכאן, ראיתי צורות גיאומטריות ב"אוויר". במדיטציה הבנתי שהאתר הזה משמש כמעין משדר, המעביר מידע על הנעשה בכדור הארץ לכמה תרבויות בכוכבים אחרים.
יש עוד כמה אתרים כאלה בעולם, הבנתי. האתר לא נבנה לשם כך, אבל בשלב מסוים החלו להשתמש בו למטרת העברתו של מידע. ולא, הם לא עושים עם המידע שום דבר.
אני לא יודע מה דיבר איתי, כלומר איך "הבנתי" את כל זה, כי זו לא היתה שיחה מתוקשרת, מהסוג שאני רגיל אליה. בכל מקרה, האנרגיה נעימה, והמסתורין של האבנים מסביב רק הופך את השהות כאן למיוחדת יותר.
Menhirs de Monteneuf
תלכו זקופים בעולם.
בעודי הולך על השביל, ופלאי המקום הזה מתחילים להתגלות בפניי, כבר ראיתי והרגשתי אותן, את הישויות של המקום הזה. עצומות ב'גודלן', פי כמה וכמה מהאבנים. ישויות של למידה, שיש להן מה ללמד. קוראות לנו להתקרב, ולשבת, כי יש להן מה למסור.
בעיניים עצומות, בתוך האנרגיה המיוחדת של המקום, שמעתי אותן "אומרות" לנו ללכת זקופים בעולם. "שאו את עצמכם בכבוד, עם הפגמים שיש בכם כביכול. היו זקופים בעולם הזה.
"תסתכל על האבנים מסביב. חלקן זקופות, חלקן כפופות, וחלקן התעייפו אז הן שוכבות לנוח, כמו זו שאתם יושבים עליה. הכפופות אינן באמת מתנצלות; הן כך בגלל השפעת הזמן, בגלל פעולות של בני אדם. אך המקום כולו קיים כדי להזכיר לכם לשאת את עצמכם בכבוד. זה לא רק להיות זקוף פיזית, אלא רגשית".
אחר כך שאלתי אותו עליהן, ומדוע הן עצומות ב'גודלן'. "אנחנו ישויות של תמיכה", הן ענו לי, "מלמדות אנשים לתמוך בעצמם, להיות זקופים בעולמם. רוב האנשים לא רוצים ללמוד, ורק מעטים פתוחים כמוכם. אבל איפה שאפשר, אנו מעבירות את המסר שלנו". הן הוסיפו ואמרו שהן בנקודת איזון ולכן הן, הישויות, אינן נקביות או זיכריות (המסר עובר בשפה נקבית בגלל מגבלות השפה העברית); ושהן התרחבו כל כך, עד שבתפיסה האנרגטית-רגשית שלי, הן גדולות במיוחד. "הגודל גם מבטא את המהות התומכת שלנו".
יש כאן הרגשה מאוד נעימה, בטוחה ומזמינה. השמש קצת מבצבצת, הרוח נעימה. אני מרגיש שאני יכול להיות פה כמה שעות, ונראה שזה מה שנעשה.
Menhir de Champ-Dolent
9.3 מ' גובה, עשרה אחוז מהאבן נמצאת מתחת לפני האדמה. היא נחצבה במרחק של 4 ק"מ מכאן לפני אלפי אלפי שנים, הובאה עד לכאן והוכנסה לאדמה. מי? מדוע? זה לא ידוע.
בלוח שהוצב כאן, המספר על האתר, שילבו תמונה בשחור-לבן, בה רואים את האבן עם צלב עליה. בעזרת הרחפן תיעדתי את המקום בו נחפרה האבן כדי לפנות מקום לצלב. מתישהו הצלב הורד, החור נסתם, ושולחנות לפיקניק הוצבו בסמוך.
כששמתי יד על האבן ופקחתי את העין השלישית, ראיתי ישות מתעוררת בתוך האבן. אחרי שהיא הבינה שיש כאן מישהו שרוצה לדבר, היא ביקשה שאחכה עד שתסיים להתארגן, מסתלבטת על חוסר הסבלנות הידוע שלי.
"בני אדם יצרו אותי. הם התכווננו, חצבו את האבן, הביאו אותה, נטעו אותה באדמה, וכך נוצרתי", היא סיפרה לי. "אבל מאותו רגע, הם התייחסו אלי כאילו אני יצרתי אותם והתחילו לבקש ממני דברים".
היו אז כמה אבנים כאלה, הבנתי, וזו נשארה. כששאלתי אותה אם יש לה משהו למסור לי ולכם, היא אמרה "אנשים עדיין לא מבינים שהם היוצרים, שהכוונה והפעולה והעשייה שלהם הם היוצרים את הדברים, ולכן הם ממשיכים לבקש מכוחות חיצוניים במקום מעצמם. תמסור את זה".
אחרי זה דיברנו עוד קצת, לפני שהיא חזרה לישון. העולם לא השתנה הרבה מאז שאני כאן, היא אמרה, מתוך פרספקטיבה של ישות-אבן בת אלפי שנים. "למרות שאתם לבושים ממש אחרת ".
יומן המסע המלא שלי לצרפת, הכולל 17 תקשורים מהמקומות השונים בהם ביקרתי, זמין לרכישה כאן.
