– אתם מדברים הרבה על צחוק. כל המאסטרים צוחקים. אני שומעת כל הזמן קולות בתוכי, וזה לא מצחיק. אני רואה את עצמי במצבים שאני צועקת, וזה מצחיק אותי. זו הרגשה מוזרה, כי לאדם כואב וקשה, ואני יודעת על מה הוא מדבר. אבל אני יושבת, וזה מצחיק אותי.
"כשהאדם מחובר יותר ויותר לנצח, הוא יותר ויותר צוחק".
– אבל זה לא מצחיק את האנשים.
"אבל אם את לא תצחקי, איך הם יבינו שיש משהו מעבר? אם אדם יבוא עם כאב שהוא מאמין לו בכל כולו, וכולם מסביבות יבכו, הוא עוד יחשוב ברצינות שיש לו בעיה, והוא עשוי להישאר שם. כשמישהו צוחק, הוא פתאום יכול להבין שיש עוד דרך להסתכל על הדברים. שם מתחיל שינוי. חייבים לצחוק בשביל להתעורר, אז אם את צוחקת, זה דבר מבורך".
– זה עוזר לאדם?
"בהחלט. לעתים זו התרומה המשמעותית ביותר שאפשר לתרום לאדם שעובר מצב קשה".