אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, הזדמנות לעסוק במה שקורה, במה שמתרחש בזמן זה. מבחינות שונות אלו הם זמנים מעניינים, והסיבה העיקרית לכך, היא הצורך של בני אדם לנוע אל עבר מציאות חדשה, להעמיק את ההתחדשות בתחומים נוספים. ואל מול הצורך הזה הולך ומתחזק כוח אשר אומר בדיוק את ההפך, המבקש לסגת מהתחדשות ולחזור אל מה שהיה, אל השליטה המוכרת.
המציאות הזו שבה אתם נמצאים מאופיינת במפגש חד משמעי בין שני הכוחות הללו. זה קורה בבני אדם, כלומר בתוככם, באותה המידה שזה קורה במציאות הקולקטיבית. וגם בכל הקשור אל עצמכם, וגם בכל הקשור אל מה שקורה מחוצה לכם, אתם בנקודה זו בזמן אינכם יכולים לעשות הרבה.
מבחינה זו, הדברים מהווים אתגר עבור כל מי שמבקש ליצור שינוי. כאשר אתם פוגשים בתוך עצמכם ומחוצה לכם את הכוח המבקש להישאר במקום, ואולי אף לחזור לאחור, זה אתגר משום שהמפגש הזה מעורר בכם חוסר ביטחון. ההתחדשות והשינוי שיצרתם עד כה הושגו בעמל רב, והם במידה רבה שבריריים. עבור חלק מכם, אתם מצליחים בתקופת חיים זו ליצור שינוי שניסיתם ולא הצלחתם ליצור בתקופות חיים קודמות. וכאשר אתם נמצאים בתוך מצב זה, רבים מכם מתמודדים עם פחד שמא הדבר לא יצליח פעם נוספת, ואולי הכל עומד להתפרק.
הפחד הזה משפיע עליכם בצורות שונות: יש הנכנסים לכדי ייאוש, ויש הנכנסים לעשייה מוגברת. המאבקים עשויים להתחזק בתוך בני אדם ככל שאתם מאבדים אמונה ומתמלאים בפחד מפני האפשרות שכל מה שהושג יתפוגג ושינוי לא יוכל להימשך.
שתי התגובות הללו הן תגובות שיש בהן אלמנט של עשייה. ייאוש גם הוא יש בו ממד מסוים של עשייה, או יותר יהיה נכון לומר, יש בכך ממד של היעדר עשייה, שהוא כמעט כמו עשייה לכל דבר. אתם עשויים להרפות לגמרי מכל עשייה, מכל פעולה, גם כאלה אשר כדאי להמשיך להפעיל ולקיים.
במקרה של עשייה מוגברת, גם זה כמובן הוא ביטוי של עשייה. כלומר, או לא לעשות בכלל או לעשות עוד ועוד; או לא להתאמץ בכלל, או להתאמץ עוד ועוד. אלו הן שתי התגובות הרגשיות העיקריות שאפשר למצוא בזמן זה בתוך מצב זה של מאבק בין ישן לחדש, ופחד מפני האפשרות של כישלון.
האתגר העיקרי, כפי שאמרנו קודם, טמון בעובדה שאינכם יכולים לעשות דבר בתוך מצב שכזה. אם תרצו להנות מניחוח אתגרי, אז אנו נאמר שזהו מבחן עבור היכולת שלכם להיות בתוך מה שקורה ולשמור על הלהבה של האמונה בוערת. להסכים להיות בתוך מאבק פנימי זה, להסכים להיות בתוך מאבק חיצוני זה, מבלי להיתפס במלואכם לא בייאוש ולא בעשייה מוגברת. להסכים להיות בתוך המאבק, עם הקולות השונים שהדבר מוציא ומעלה כדי לאפשר לשינוי לקרות.
השינוי קורה, כך או אחרת. המגמה בה הכל נמצא איננה יכולה לעבור שינוי מהותי. דברים יכולים להתעכב, האופן שבו שינויים מתממשים במציאות, האופן הזה יכול להשתנות. מהבחינה הזו הדברים אינם קבועים, אבל העובדה שהכל נמצא במגמה של שינוי היא קבועה, והיא איננה ניתנת לביטול או לעצירה.
אתם נמצאים במגמה של שינוי, אבל מה שקורה בתוך מגמה זו הוא התחזקות של פחד. פחד אשר אומר לבני אדם שבקצב הזה, משהו רע עומד לקרות. ואלו אשר מאמינים לפחד מבקשים להחזיר את הגלגל לאחור. ובכם ישנו החלק המבקש להחזיר גלגל לאחור.
בו זמנית ממשיכה לבעור להבה של אמונה, וזו אחריות שלכם בזמן הזה להחזיק בה, לדואג שהיא ממשיכה לבעור. אין צורך לחזק אותה באופן מלאכותי, אין צורך לעשות מנטרות שבהם אתם מצהירים בפני עצמכם כמה אתם מאמינים. מותר לפחד, מותר גם לחוש בשבריריות של האמונה נוכח אתגר שכזה. אל תעמידו פנים שיש לכם חוזק רגשי ורוחני שאינו ניתן להשפעה. החוזק שלכם ניתן להשפעה, הוא אכן מושפע. השבריריות שרבים מכם חווים בזמן הזה, כדאי ואפשר להתחבר איתה. עצם קיומה היא אינה בעיה שיש לפתור, אלא תגובה טבעית למציאות כזו שבה אתם נמצאים.
אז לא להתעלם משבריריות ולא להעמיד פנים שאתם חזקים, וגם, באותה המידה, לא לשכוח לגמרי את אותה להבה פנימית זו של אמונה ביחס לאפשרות שאתם פוסעים בדרך הנכונה.
אין זה זמן לנוח
אנו יכולים לומר לכם שהדרך אכן נכונה, אבל אנו גם יודעים שאיננו יכולים להראות זאת באופן מעשי, כפי שהשכל של חלקכם מבקש. אנו מודעים לכך, ועדיין אומרים זאת, משום שזו היא עדיין התמונה. היא לא השתנתה, התמונה הזו שהעולם הזה מציג, היא ברורה, בהחלט.
כאשר אנו אומרים את המילים הללו, איננו מתכוונים לכך שאפשר לנוח כי הכל יהיה בסדר, בהחלט לא. אבל להסכים להיות בתוך מאבק זה, זו העשייה שאליה אנו מכוונים. אנו לא מוצאים לנכון לעודד אתכם לצאת לרחובות כדי להפגין, אלא דווקא לשהות בתוך עצמכם, לחוות את הפחד ואת השבריריות, ואת המאבק, ואת אותה להבה של אמונה אשר יכולה להאיר את הדרך גם ברגעים החשוכים ביותר.
הפחד משינוי
הסיבה שמצב זה מתקיים, שמגמה זו של פיצול מתקיימת; הסיבה שכל זה קורה הוא הדבר שמפחיד אתכם – לא להכיר את עצמכם. האחריות שעליכם לקחת בהמשך הדרך היא כזו, שאתם עשויים לצאת ממנה חדשים לעצמכם. אתם עשויים להשתנות שינויים ניכרים ככל שאתם לוקחים יותר אחריות על מי שאתם.
הדבר גם נכון למציאות המשותפת שלכם: לקיחת אחריות תשנה את המציאות בה אתם חיים ללא היכר. הדבר, גם אם הוא רצוי, גם אם המציאות הנוכחית יש בה קושי רב, כל זה, עדיין מהווה איום ומעורר פחד. אתם תפוסים עמוק בתוך שגרה והרגלים ומתקשים לראות שיכול להיות טוב יותר אם יהיה אחרת.
מאחר ואחריות רבה ניצבת בפניכם, מחכה שתממשו אותה, שתישאו אותה על כתפיכם, אז הפחד מפני זה הוא רב מאוד.
משום כך אתם עשויים לחוות במציאות פנימית וגם חיצונית, התגברות של משחקי שליטה, של מניפולציות, של שקרים. אתם עשויים לחוות בעוצמה רבה את הניסיון של הפחד לטשטש, להצביע על המשך הדרך ולומר – אסון מחכה שם. בפועל אין אסון מחכה; האסון עלול להתממש אם בני אדם ימשיכו לסרב לקחת אחריות.
אנו אומרים את המשפט הזה מבלי להתכוון להבהיל אתכם. אם בכלל, אז כדי לעודד אתכם לקחת יותר אחריות.
לקחת אחריות על מה שקורה
מה זה אומר בנקודה זו? זה אומר הכרה בעובדה שישנו פחד מפני שינוי, שישנו חוסר אמונה והדבר משפיע בצורות השונות אותן תיארנו קודם. לקחת אחריות על הפחד, לקחת אחריות על הדואליות.
בניגוד למה שאתם עשויים לעיתים לחשוב, לקיחת אחריות אין פירושה לעשות משהו, כמו להכיר בקיומו של דבר, לחוות אותו, להסכים לעצם קיומו, כלומר לעצם קיומכם כפי שאתם.
לקיחת אחריות, במקרים מועטים היא פעולה אקטיבית. פעמים רבות אתם אמנם צריכים לעשות פעולות שונות ביומיום שלכם, כתוצאה מהעובדה שאתם לוקחים אחריות. אבל הבסיס של לקיחת אחריות הוא חווייתי, הוא הווייתי, ואין בו אלמנט של עשייה. אתם אינכם מתבקשים לעשות שום דבר, רק להכיר ולזהות את מי שאתם, להסכים להיות יותר כפי שאתם.
לעת עתה יש בהלה, ולעת עתה יש מאבק, ולעת עתה אתם רואים את העתיד באופן שחור יותר מכפי שהוא אמור או צריך להיות. זה מה שקורה כעת. בהסכמה להיות במה שקורה כעת, טמונה גם ההזדמנות ליצור שינוי ולפרוץ עבור עצמכם דרך חדשה. מתוך זה יכולה גם להיפתח דרך חדשה בתוך מציאות קולקטיבית זו בה אתם חיים, שכן בני אדם מפוצלים, וכך גם המציאות.
ההצעה שלנו במפגש זה, הדברים שאנו אומרים, הם דרך אחת ליצור שיתוף פעולה, ליצור אחדות בין חלקים פנימיים שאינם מאוחדים. אינכם צריכים לעשות הרבה, אלא יותר להתחבר פנימה. זו עשייה רבת השפעה, יותר מכפי שאתם תופשים, וכדאי לממש אותה.
מה קורה בעולם
לפני שנסיים אנו מבקשים לומר מספר מילים על המציאות הקולקטיבית, על המדינה שבה אתם חיים, על הפלנטה הזו שבה הכל מתחולל. אנו נאמר שני דברים שכדאי לקחת בחשבון.
ראשית, ישנו חוסר סבלנות הולך וגובר מצד האדמה לפעולות ולמעשים של בני אדם במקומות השונים בפלנטה. האדמה מהבחינה הזאת תורמת את תרומתה לניעור המצב. זה כבר קורה זמן מה, זה יימשך עוד זמן מה, שכן בני אדם כדאי שיתעוררו משכחה. משכחה את הקשר שלהם אל האדמה אל אחריות.
האדמה לוקחת אחריות, היא מספקת לבני אדם את מה שהם זקוקים לו. אבל בני אדם שכחו לקחת אחריות בחזרה, וכך נוצרה מערכת יחסים של ניצול, של אגואיסטיות. בני אדם צריכים להתעורר מהתרדמת הזו ולהבין כי עליהם לקחת אחריות במערכת היחסים הזו ולהתייחס לאדמה באותו הכבוד שהאדמה מתייחסת אליהם.
ביחס למדינה בה אתם חיים, אנו בעיקר יכולים להציע לכם לא לצפות ליציבות בזמן הקרוב. זהו זמן שבו אתם יכולים באופן אידיאלי לתרגל גמישות. משום שהמציאות עשויה להשתנות ולהסתחרר לכיוונים שונים במהירות רבה. אל תצפו ליציבות, אל תופתעו שהיא לא מגיעה.
השלב הזה גם הוא יעבור, גם זה לא יישאר, ומציאות מסוג אחר תוכל להתממש. אבל לעת עתה, בני אדם כל עוד הם נאחזים במה שהם מכירים, הם יוצרים חוסר יציבות. אז אל תנסו לחוות יציבות ולהיות ביציבות, אלא תרגלו גמישות.
לכו לכאן ולכאן, המשיכו להתמקד בעצמכם, במאבק שיש בתוככם, בפחד שיש בתוככם, טפלו בכל הדברים שאתם מזהים בעצמכם הזקוקים לריפוי. השילוב של הכל ביחד יכול לתרום תרומה רבה למציאות זו בה אתם חיים.
התרומה שלכם לשינוי המצב איננה מסתכמת ומצטמצמת אך ורק לאירוע בחירות כזה או אחר, ההשפעה הזו היא יומיומית ורחבה, יותר מכפי שאתם יכולים לראות.
אז התמקדו בעצמכם, בכך אתם תורמים תרומה משמעותית לתהליך השינוי שהכל נמצא בו, בהחלט.
אלו הן המילים שלנו לפעם זו.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.