אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. אנו מתחילים במפגש נוסף, הזדמנות נוספת לעסוק מעט במה שקורה, במה שמתרחש, במה שמשתנה, בעיקר במה שמשתנה.
אנו מתחיל ונאמר שאי אפשר לחזור אחורה, ואי אפשר להחזיר את הגלגל. במובן מסויים, בעבר זה היה אפשרי; בני אדם יכלו להפעיל מאמץ כזה או אחר בשביל לנסות לחזור להיות מי שהם היו, לשכוח כפי שהם שכחו, להתנתק כפי שהם היו מנותקים, להכחיש ולהסתיר ולהעמיד פנים כפי שהם הכחישו והסתירו והעמידו פנים.
במובן מסויים, ברמה מסויימת, הדבר היה אפשרי, אבל זה איננו כך עוד. אי אפשר כבר לחזור אחורה, אי אפשר באמת להעמיד פנים שהאמת איננה ידועה, שחופש איננו קיים, שהקשר שלכם זה אל זה איננו ממשי. זו דרך אחת לתאר את מה שקורה בזמנים אלו בהם אתם נמצאים, וזו גם הסיבה מדוע נדמה שהעולם הולך לאחור.
זה קורה משום שבני אדם מרגישים זאת, שהם אינם יכולים לחזור להיות מי שהם היו. יש שמתמסרים לכך ומוכנים להשתנות. יש את אלו הנאבקים, המנסים בכל הכוח לחזור להיות מי שהם היו, להחזיר את ההיסטוריה ולהפוך את ההיסטוריה מחדש להווה. אך העובדה שהדבר איננו אפשרי מחייבת הפעלה רבה של כוח.
יש בני אדם אשר עושים זאת גם בחייהם הפרטיים – מנסים בכל הכוח, בפעולות, במעשים, במילים, להחזיר את עצמם למי שהם היו, את המציאות שלהם למה שהיא הייתה.
אפשר להסתכל על המציאות ולומר שהדברים חוזרים לאחור, אבל הדברים אינם באמת פועלים באופן הזה. זהו הניסיון שלכם להיאחז במי שהייתם, שאי אפשר באמת עוד להיאחז בו, שאי אפשר באמת עוד לממש אותו.
במובן מסויים ולזמן מה, אפשר לומר שגדל הפער בעולם זה בין אלו המבקשים להשתנות ולהתפתח ולהיפתח, לבין אלו אשר נאחזים במי שהם היו, במה שהיה, באופן שבו הדברים פעלו, מנסים לעשות אותם גדולים פעם נוספת, חזקים פעם נוספת, כפי שלכאורה היה בעבר.
להגן מחדש על הלב
זו תגובה כלל אנושית לפחד משינוי ולחוסר אונים, שרבים עד מאוד מרגישים בזמנים אלו. פחד גדול משינוי, מהאפשרות שהחיבור מחדש, אשר נוצר בין בני אדם בזמנים אלו, מביא את הכל לכדי סכנה.
העובדה היא שאתם הופכים להיות יותר תלויים זה בזה, יותר זקוקים זה לזה, והיא הופכת אתכם ליותר פגיעים, ליותר חלשים. לכן אתם, על פי הפחד, נכנסים לתחום של סכנה. כך שהחזרה לאחור יש בה ניסיון ליצור מחדש, לבנות מחדש מערך של הגנה, לבנות מחדש חומה, שתגן על הלב שלא יישבר פעם נוספת.
כל זה הוא כאמור בלתי אפשרי, אתם אינכם יכולים באמת עוד להגן על הלב מפני מהותו של הלב. זה מה שאתם מנסים ליצור באופן שבו אתם פועלים: אתם מנסים להגן על הלב מפני הלב, אתם מנסים להגן על עצמכם מעצמכם, על השלמות ועל והיציבות שלכם מפני הנטייה שלכם להיפתח ולהתקרב.
זו פעולה מובנת, אבל כדאי גם לעצור ולזהות את המחיר שאתם משלמים על המאמץ הזה, על הניסיון להיסגר מחדש, לשמור על שליטה, לא להתקרב, לא להיפתח ולא להשתנות. אין זה אפשרי עוד לחיות באופן הזה, אבל אפשר בהחלט עוד להמשיך לנסות. אפשר בהחלט להמשיך לסבול כתוצאה מהניסיון הזה, לנסות להיות חזקים, להיות בשליטה, ולנסות לנתב את המציאות, את עצמכם, כפי שאתם חושבים שהמציאות צריכה להיות ושאתם צריכים להיות כדי לא להיפגע.
כדאי לזכור דבר מה נוסף בתוך דינמיקה זו, שהיא כה נפוצה בזמנים אלו – אתם אינכם יכולים ליהנות מכל העולמות. אתם אינכם יכולים להיפתח ולהישאר סגורים, אינכם יכולים להגן על עצמכם ובו זמנית להגשים את עצמכם. הגשמה מחייבת, מבקשת, דורשת, תובעת לעיתים, ויתור טוטאלי על מאמץ ומערך של הגנה. אין דרך אלא להיפתח, כדי באמת להנות מהפירות שאתם מבקשים ליהנות מהם, מההנאה ומהשמחה ומההגשמה שאתם מבקשים עבור עצמכם.
תרבות בהתקף חרדה
אנו מזכירים את הדברים הללו משום שהמאבק אשר נמצא בבני אדם בזמן זה הוא מאבק עיקש עד מאוד. לעיתים, האופן שבו בני אדם מתנהלים עם עצמם וזה עם זה הופך להיות מלחמה של ממש. בכל מחיר לנסות לסגור את הדלת, בכל מחיר לא לוותר על הגנה, ולבנות אותה מחדש במידה והיא קיימת.
במובן מסויים אפשר לומר שהתרבות של בני האדם נמצאת בהתקף חרדה. אך במקום להיכנע אל החרדה אתם מנסים לשלוט במציאות, להרגיע את התנועה, להפסיק את התזוזה, להחזיר את הקצב שבו כדור הארץ מסתובב סביב הציר של עצמו לקצב שהיה בעבר. אבל הקצב השתנה, והכל משתנה יחד עם זה.
אינכם באמת יכולים לחזור להיות מי שהייתם. לכן אנו מציעים למי שנמצא איתנו במפגש זה, למי שמאזין או קורא מילים אלו בהמשך הדרך, להיכנע להתקף החרדה שבו הכל נמצא, כלומר להיכנע לפחד, להסכים לפחד.
אין מה לעשות
להסכים לפחד פירושו להסכים להיות בתוך הפחד, כלומר להבין שאין מה לעשות. זה דבר מה שהוא מאתגר עבור בני אדם רבים, משום שאתם מורגלים כל כך בעשייה. אתם מורגלים בהשקעה של אנרגיה, בשביל להגיע אל דבר מה מסויים, וברמה מסויימת גם האופן שבו העולם הזה עובד ובנוי תומך בזה.
בשביל שיהיה לכם מה לאכול נדרשות שורה של פעולות: החל מהשלב של הגידול של מה שאתם מתכוונים לאכול ועד להכנה שלו, ישנן פעולות רבות שאתם נדרשים אליהן, חלקן בעצמכם, חלקן בעזרת אחרים, בשביל שיהיה לכם מה לאכול. זה פועל כך בדברים הבסיסיים ביותר, וכך אתם גם רגילים להתייחס אל עצמכם, אל החוויות הרגשיות שלכם ואל תהליכי השינוי שבהם אתם נמצאים. אתם מורגלים בכך שצריך לעשות דבר מה בכדי להגיע לדבר מה, ולכן הרעיון שאפשר להיות מבלי לעשות הוא בלתי נתפס והוא לא הגיוני, ופעמים רבות אתם הופכים להיות חסרי אמונה וחסרי סבלנות כתוצאה מכך.
האמת היא, שבכל מה שקשור לשינוי פנימי, לשינוי של תודעה, שינוי כזה אינו דורש סדר של פעולות, בדומה לפעולות שאתם נדרשים לעשות כאשר אתם מבקשים לאכול. בשביל לקצור את הפירות הפנימיים של מה שאתם עוברים, אתם אינכם באמת צריכים לעשות הרבה.
חשוב לקבל עזרה
בהחלט, זה חשוב לבקש ולקבל עזרה במהלך הדרך. להתמודד עם הדברים לבד, לטפל בעצמכם לבד ולעשות את הדברים לבד הוא עוד סוג של פעולה שבני אדם המציאו לעצמם בשביל להגן על עצמם. פילוסופיה שלמה נוצרה בשביל להצדיק פחד מפגיעה. בהחלט חשוב הדבר הוא לבקש ולקבל עזרה. אבל העזרה היא יותר בשביל לרפא את מה שמבקש להירפא, להקל על העומס הרגשי שיש בתהליכים, אפשרות לקבל נקודת מבט שאינכם מזהים בתוך עצמכם מאדם חיצוני.
העזרה איננה יכולה להוציא אתכם מזה, להפסיק את זה, לסיים את זה, להחזיר אתכם למי שהייתם. כאשר אתם פונים לעזרה מתוך רצון מסוג זה, כאשר אתם מקבלים עזרה שזו המטרה והכוונה שלה, אתם אינכם באמת מבקשים ואינכם באמת מקבלים עזרה. במקום זאת, אתם מגבירים את המאמץ שאתם רגילים להפעיל בשביל לגרום לדברים לקרות ולהשתנות.
בפועל, באופן שבו הדברים קורים באמת, התנועה הטבעית של הדברים דורשת מכם התמסרות. לכל הדברים ישנו קצב וההבדל היחיד הוא בתדירות שבה הדברים חוזרים על עצמם, הקצב שבו הריפוי מתקיים ומתהווה. בתחום אחד התהליך עשוי להרגיש יותר איטי, בתחום אחר התהליך עשוי להיות יותר מהיר. אבל בכל מקרה הדברים תמיד נמצאים בתנועה.
כשר אתם מנסים בכוח להגיע אל מה שאתם רוצים להגיע אליו, להשתנות כבר, להיות כבר, לגמור עם זה, אתם מאטים את הקצב, אתם יוצרים סכר במקום לאפשר לתנועה הטבעית של המים לזרום, וכתוצאה מכך נגרמות בעיות רבות. בני אדם רבים מסתובבים כשיש בתוכם מים עומדים, עולם שלם של רגשות שהצטברו ולחץ שהולך וגובר של אותם המים המבקשים מוצא, שמבקשים פרצה.
לפחד עד מוות
בתוך כל זה האנושות נמצאת בהתקף חרדה. אי אפשר לפעול ולעשות כבעבר, אבל מה שנפתח מעורר פחד גדול מאוד. כתוצאה מכך אתם חושבים שאתם צריכים לעשות משהו בשביל לשנות את מה שקורה. על כך אנו אומרים, רק תסכימו להיות בתוך מה שקורה. לעת עתה, עבור רבים מכם, המשמעות של המילים שלנו היא להסכים להיות בתוך התקף החרדה, להסכים לפחד, לעיתים לפחד עד מוות. לא משום שהפחד יהרוג אתכם, אלא משום שאתם מפחדים ממוות של ממש. לפחד זה לפחד עד הסוף את הפחד, אשר אתם רגילים פחות להרגיש אותו ויותר לעשות משהו בשביל להרגיע אותו, לגרום למשהו לקרות בשביל להרגיע את עצמכם.
איננו רואים דבר אשר אתם צריכים לעשות. יש אשר צריכים לקבל יותר עזרה משהם מרשים לעצמם לקבל בזמן זה. העזרה היא תמיכה, כאשר אתם חוצים נתיבים פנימיים אלו של רגשות, מצבים אלו ותהליכים אלו של שינוי. אתם צריכים תמיכה בתהליך של שינוי ולא עזרה בשביל לנסות להחזיר לעצמכם שליטה וכוח. שליטה תמיד הייתה המצאה של בני אדם, שאין לה אחיזה במציאות; ולהחזיר לעצמכם שליטה, הדבר דומה לניסיון להאמין מחדש בשקרים שפעם חשבתם שהם אמת, לא כדאי.
להסכים להיות בתוך התקף החרדה האישי והקולקטיבי, להסכים לפחד מהשינוי, זה מה שנדרש כדי לאפשר לפחד לחלוף. הן באופן אישי והן באופן קולקטיבי, אתם אינכם נמצאים בנתיב של הרס, אלא בנתיב של התרחבות. זה דורש מכם פעמים רבות להשתנות, זה דורש מכם פעמים רבות לגלות בתוך עצמכם רגשות שאינכם אוהבים להרגיש, להיזכר בדברים שאינכם אוהבים לזכור, זה בהחלט עשוי לדרוש את כל זה. אבל אתם אינכם נמצאים בנתיב של הרס. העולם משתנה אבל הוא איננו מגיע לסופו.
אתם נדרשים, במובן מסויים, להסכים לכך שאתם קשורים זה בזה, מחוברים זה בזה, יותר משהרגשתם והבנתם אי פעם. אבל אין פירוש הדבר שאתם באמת נמצאים בסכנה.
אז זה מה שאנו מציעים במסר זה, במפגש זה – הסכימו לפחד, הסכימו להשתנות, הסכימו להיזכר בכך שאתם מחוברים זה בזה, הסכימו לתת יד זה לזה, משום שזו הדרך היחידה שקיימת בשביל לחזור להיות מי שאתם באמת.
אלה הדברים שלנו לפעם זו.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
