חמישה סימנים לכך שאתם חלק מהניו קייג'

הניו אייג' הוא חלק בלתי נפרד מעולמנו, שם קוד לעולם של סדנאות רוחניות, טיפולי רפואה משלימה, תקשורים ושלל סדנאות להתפתחות אישית. אחת התופעות המתרחשות בו הוא התפתחותו של הניו קייג' (ביטוי שאני שואל מהמתקשר ג'ף בראון), תופעה שחשוב להכיר.

הניו קייג' זה עולם בו חיים לא מעט אנשים המדברים במילים רוחניות, משתמשים ברעיונות רוחניים ועושים פעולות רוחניות, אבל בפועל ממשיכים לחיות בכלא של פחדים, שליטה ואי הבנה, מבלי שהם עוברים שינוי של ממש.

אנשי הניו קייג' נמצאים במצב המסוכן ביותר, כי הם בטוחים שהם מחוברים. הם לא רואים את הפער שיש בתוכם, ולכן גם לא רואים כה עמוקה התהום אליה הם יכולים לפתע פתאום ליפול. הבעיה רק גדלה כאשר מדובר באנשים שגם מנחים סדנאות ומטפלים באנשים – הם לכאורה עוזרים לאנשים להתחבר, אבל בפועל מעמיקים את הנתק של אנשים מעצמם.

אז איך תדעו אם אתם בניו קייג', או אם אתם מכירים אנשים שחיים בו? הנה חמישה סימנים שיעזרו לכם לזהות:

אתם עסוקים בלהתעלות מעל הרגשות השליליים (ומתרחקים מכל מי ומה שמעורר אותם בתוככם). האלוהות יצרה את כל מה שקיים, ואם רואים את העולם מנקודת המבט הזו, הרי שגם הרגשות הכואבים והמכווצים ביותר, כמו כאב ופחד ואשמה, הם חלק מהיצירה האלוהית. למרות זאת, יש בני אדם שחושבים שהם יודעים יותר טוב מאלוהים, והם מגדירים את הרגשות הכואבים כרגשות שליליים, ומנסים בכל כוחם לצאת מהם. ההימנעות מכאב מובנת כאשר מדובר באנשים שבינם לבין התפתחות עצמית אין כל קשר, וגם כאשר אנו נמצאים במסע התפתחות זה הגיוני שמדי פעם נרצה לברוח מהכאב. אבל כאשר עוטפים את זה בהסברים רוחניים, לכאורה מתוקשרים, המצדיקים את המשך ההפרדה שהאדם עושה מעצמו, זה כבר בעיה. כאשר, בשם ההימנעות, אנשים חושבים שהם מחוברים לאמת, הם למעשה מעמיקים את הכלא שהם בטוחים שהם יוצאים ממנו.

אתם מתמקדים בשחרור (ושוכחים שכל העניין הוא קבלה). כמו להיות מדויק ולזרום על המציאות, יותר ויותר אנשים עסוקים בשנים האחרונות בלשחרר את מה שלא מתאים להם יותר. הבסיס של הרעיון הזה מגיע, כפי הנראה, ממסורות רוחניות עתיקות המדברות על שחרור עצמי מסבל, מקורבנות ומהזדהות כללית עם האישיות. בפועל, אני פוגש אנשים שכאשר כואב להם, כאשר הם לא אוהבים את מה שהם פוגשים בעצמם, הם רוצים לשחרר כל מיני חלקים מהאישיות שלהם כדי להפסיק להתמודד עם מה שהם לא אוהבים. פעולה כזו אינה יוצרת שינוי או ריפוי – היא מעמיקה את הקרע שיש בתוכנו, אותו קרע שכל מסע רוחני מבקש לאחות. כל הרעיון הוא ללמוד לאהוב את עצמנו ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו, לא ליצור עוד הפרדה ומרחק.

אתם מדברים בשפה מתוחכמת (שמסתירה את העובדה ששכחתם כיצד לדבר בפשטות). שפת הלב היא שפה פשוטה, כזו המחברת את עצמנו לעצמנו ואותנו לאחרים. "אני אוהבת", "אני מפחד", "אני רוצה תשומת לב", "אני שמחה", "אני כועס" וכן הלאה. שפת המיינד, בגרסה הרוחנית שלה, נשמעת ככה: "אני מזהה בתוכי חלק שמחזיק כעס שלא שייך אלי, ואני עושה את זה כבר שלושה גלגולים ברציפות". זה אולי גורם לכם להאמין שאתם במודעות, אבל בפועל שפה כזו – לא רק שהיא אינה מובנת והופכת אתכם לבלתי נגישים לאנשים רבים – היא גם מעמיקה את המרחק שלכם מעצמכם, במקום לעזור לכם לחבר מחדש את החלקים שנפרדו. אם אתם מרגישים לפעמים בודדים במסע הרוחני שלכם, אולי תבדקו את האופן שבו אתם מתארים מה אתם מרגישים וחושבים ורוצים; לפעמים הבעיה – והפיתרון – נמצאים במילים.

אתם בטוחים שתפקידכם הוא להציל את העולם (ומתעלמים מהעובדה שהעולם היה קיים לפניכם ויהיה קיים גם אחריכם). "אני פותח את השער האנרגטי בשביל האנשים", "אני שולחת ריפוי לכדור הארץ", "אני מחזיקה את הגריד עבור כל המשתתפים", "אני מזרים אור לכל האנושות". אנשים רוח רבים מחזיקים בתוכם רצון לעזור לאנשים, וזה דבר נפלא. אבל כאשר האגו נכנס לתמונה, זה הופך למשחק של חשיבות עצמית במסווה רוחני. אתם עושיים להרגיש ממש מחוברים לכל מיני עולמו תעליונים, אבל בפועל אתם רק מתרחקים כך מעצמכם. הנה אמת פשוטה שכדאי לזכור, כזו שתעזור למי שצריך להיות צנוע יותר וכך גם לחיות טוב יותר: לטוב ולרע, כדור הארץ בכלל והתרבות האנושית בפרט קיימים המון זמן, הרבה לפני שנולדתם, וכפי הנראה הם ימשיכו להתקיים גם אחרי שלא תהיו כאן יותר.

אתם בטוחים שהגעתם לשחרור/נירוונה/הארה (אבל ממשיכים לדבר ב'אני'). הניסיון לשאול אדם שחווה שחרור/הארה על החוויה מעורר אצל הנשאלים בעיה תודעתית-לשונית – איך לדבר על החוויה של התמוססות האני מבלי לדבר ב'אני'? הרי אם אין אני, איך אפשר לתאר שהאני התמוסס? אם האני לא היה קיים מעולם, איך אפשר לומר שהוא נעלם? המורכבות הזו אינה קיימת כאשר אתם מדברים עם אנשים שחיים בניו קייג' – הם ידברו בשמחה ובאריכות על חווית השחרור שלהם, מבלי להבין שהם עדיין כלואים. כאשר הפער בין הפנטזיה לבין המציאוטת רק גדל, השחרור מהכלא רק הופך להיות ארוך הרבה יותר.