לפרוש את הכנפיים – קובץ להורדה
אם כך, שלום.
אם כך, אנו נפגשים. פעם נוספת, בנקודת זמן זו. אנו נפגשים במטרה לחשוף יותר לעומק את מה שמתרחש בזמן הזה, את מה שמבקש לצאת לאור, את מה שמבקש להסתתר.
בני אדם מנהלים מערכת יחסים מורכבת ודואלית עם סוגיה של חשיפה. אנו מבקשים לעסוק בכך במפגש זה. הסיבה שאנו מתמקדים בכך שהיא משום שבמובן מסויים כבר בחרתם כל אלו הנמצאים בגוף, בבחירה קולקטיבית המשותפת לכל אלו אשר הם חלק מכדור הארץ, לעשות שינוי באופן שבו הדברים פועלים. חלק מהביטויים, חלק מההבטים של שינוי זה, הוא חשיפה הולכת וגוברת של הנעשה בתוך כדור הארץ לעולמות אחרים; של הנעשה בתוככם בפני עצמכם; ושל האופן בו הדברים פועלים בתוך המוסדות, בתוך הרשויות שאתם יצרתם.
האמת של האופן שבו הדברים הווים הופכת להיות יותר שקופה, יותר בהירה, יותר ברורה. זו בחירה שנעשתה, להסיר מעטה של הפרדה אשר היה כה עבה, עד שבמשך זמן רב בני אדם באמת האמינו שזהו המקום היחיד שבו מתקיימים חיים ביקום הזה. היו זמנים שבני אדם ידעו שהם אינם היחידים והמעטה היה דק הרבה יותר, עד שהעולם הזה התכסה בפחד וההפרדה הפכה להיות כה עמוקה עד שבני אדם האמינו בסיפור זה, שהם לבד.
כידוע, כשבני אדם מאמינים שהם לבד הם מרשים לעצמם לעשות את כל מה שהם לא היו מרשים לעצמם אם הם היו יודעים שרואים אותם. זה לא רק משום בושה או משום אשמה הגורמת לבני אדם לשנות התנהגות כאשר הם חשופים; כאשר רואים אתכם, אתם למעשה נזכרים להסתכל על עצמכם.
זה מה שקורה באופן קולקטיבי בזמנים הללו. אתם נראים יותר וזה ברמה מסויימת מזכיר לכם שאתם גם ראויים יותר. ראויים ליותר כבוד, ליותר עדינות, ליותר אהבה, שהנוקשות והאטימות והגסות אשר אפיינו הבטים רבים באופן שבו העולם הזה פעל, אינם באמת רצויים. זה התהליך אשר בו אתם נמצאים, ובני אדם בתוך התהליך הזה נדרשים לקחת יותר ויותר אחריות על מי שהם, יותר ויותר אחריות על מה שהם לרוב מעדיפים להסתיר, מעדיפים לא לראות, מעדיפים לא להראות.
אתם נראים יותר כתרבות בעיניים של אלו אשר אינם נמצאים בכדור הארץ, שנמצאים בגופים פיזיים ולא פיזיים. אתם יותר בקשר, במודע או שלא במודע; אתם יותר בקשר, והקשר הזה הפוך להיות עבורכם יותר קל, יותר אפשרי, ממה שהיה בעבר.
זה גם קורה לכם בתוך מערכות היחסים שלכם, בחברה בה אתם חיים ובתוך עצמכם. אתם רואים יותר את עצמכם וכשאתם רואים את עצמכם, אתם רואים אחד את השני, אתם נזכרים. זה תהליך של התעוררות שהוא משמעתי מאוד. אתם נזכרים שאתם ראויים ליותר מזה.
מרגישים לא ראויים
בו זמנית ישנה גם התנגדות לכל מה שקשור בחשיפה. פעמים רבות אתם חושבים שהחשיפה של מי שאתם תפגע בכם. אינכם מבינים מדוע הפחד קיים ומהיכן הוא מגיע, מהו הזיכרון המניע את הפחד, העוצר פעולה של חשיפה, של ביטוי.
האמת היא שישנם הבטים נוספים לסיבה מדוע אתם רוצים להסתיר ולהסתתר. הסיבה העיקרית היא שאתם מרגישים לא ראויים.
ישנו דבר מה מאתגר בתוך הסוגיה של הפחד מלהיפגע. מאחר ואתם משליכים את הפחד הזה באופן אוטומטי על בני אדם שאתם בהכרח לא מכירים, אפשר להישאר בכלא של הפחד מלהיפגע לאורך גלגולים על גלגולים. כל עוד אתם עוסקים במה אולי יקרה בעתיד במפגש עם אנשים שאתם אינכם מכירים; וגם אם אתם חושבים שאתם מכירים אותם, כל עוד אתם עוסקים ברובד הזה אתם עשויים להישאר בו שוב ושוב.
לעיתים הפחד הזה משמעותי ויש כאב בתוכו שכדאי וחשוב לרפא. אבל ברובד העמוק יותר, החוויה אשר מניעה את חוסר התנועה, אשר מניעה את ההתנגדות, אומרת שאתם אינכם ראויים.
החוויה אומרת 'אני לא ראוי' או 'אני לא ראויה' לביטוי, למימוש, לפרוש את הכנפיים, את מלוא הצבעים, ולחיות ולהיות ולהראות במלוא הנוכחות. פעמים רבות, רבים מכם מיד רואים בדימיונם את הכנפיים נפגעות. אבל כנפיים נפגעות או עשויות למגנט פגיעה כאשר החוויה המניעה את הכל היא חוויה האומרת 'אני לא ראוי' או 'אני לא ראויה'.
זו חוויה רגשית שאנו מציעים להתמקד בה, אם המילים שלנו מדברות אליכם, אם הן נוגעות בכם. להסכים להרגיש ראויים…
אין צורך במאמץ
מדוע אתם מרגישים לא ראויים? אנו נאמר לעת עתה שזה אינו משנה מדוע זה כך. ישנן סיבות אבל הן פחות משמעותיות. הנדבך המשמעותי יותר בנקודת זמן זו בתוך מסע ההתפתחות הוא להתחבר עם התחושה הזו, להרגיש אותה, להסכים להיות בה ולהתעורר בתוכה.
בעבר ייתכן ויצרתם לעצמכם מציאות שבה היו כאלה ששמו גבול ואמרו 'עד כאן' ו'אי אפשר יותר'. המציאות בהחלט היתה כזו פעמים רבות, אבל זו כבר איננה המציאות. אתם כבר אינכם חיים בתוך עולם כזה, בתוך תקופה כזו שבה אומרים לכם 'לא'. למעשה, יותר מאי פעם יש בידיכם את האמצעים ואת האפשרויות לפרוש כנפיים, את מלוא הצבעים, ולהראות מי אתם.
יש לכם את הטכנולוגיה, יש לכם את החופש היחסי המאפשר את זה, יש לכם לעיתים אף את ההכנה הפנימית לטובת זה. מה שאתם צריכים להסכים לו זה לאפשרות שאתם ראויים לזה. שזו זכותם, אם זו בחירתכם, להיות בעולך הזה ולומר בלי מילים לעיתים, 'זה אני', 'זאת אני'.
להסכים להיות… לא צריך להתאמץ כל כך. אתם נוטים להתאמץ כאשר אתם מרגישים לא ראויים. אפשר לעיתים לפעול עם פחות מאמץ, משום שזה המאמץ להסתתר אשר יוצר מאמץ להיחשף. זו ההסכמה להיחשף היוצרת תנועה שהיא פחות מאמצת, פחות מאומצת, יותר טבעית.
פותחים מעגל של יצירה
מי אני, זו השאלה. זו תמיד היתה השאלה אבל עכשיו אנו שואלים אותה פעם נוספת. מי אני? אלו צבעים מבקשים להתגלות? אלו הבטים מבקשים לדבר?
הראש של מי מכם, שמתחיל לעבוד ולהגיד 'אני לא יודע', אנו מציעים לשים אותו בצד עד כמה שאפשר. להתייחס אליו בכבוד אבל לא לקחת אותו ברצינות. משום שאת התשובה לשאלה שאנו שואלים יש בתוך כולכם ללא יוצא מן הכלל. אם התשובה נראית נסתרת מהעין וכביכול לא גלויה, אז אנו מציעים לחזור אל חוויה רגשית האומרת 'אני לא ראוי' או 'אני לא ראויה'.
זה מגיע לזה… כביכול, חלק מכם עשויים להרגיש שאתם חוזרים לנקודת ההתחלה, לתחושה הבסיסית של חוסר הלגיטימציה. בכך אתם סוגרים מעגל וגם פותחים חדש. סוגרים מעגל של כאב ופותחים מעגל של יצירה. זה מה שקורה בזמן הזה, זה מה שאפשרי. תנועה מהסוג הזה, שהאנרגיה שלה היא האנרגיה של שמונה, אשר אומרת 'כן'. אשר אומרת 'אני כאן', אשר אומרת 'אני ראויה', 'אני ראויה'.
נרתעים מאור ואהבה
בתוך זה אנו מבקשים לומר מספר מילים לכל מה קשור באור. אנו מעבירים את המידע הזה בזמן זה בצורות שונות ואנו מבקשים לדבר על כך גם במפגש זה.
אנו מדברים על כך שאהבה ואור הם ההבטים השונים של האלוהות. זו האהבה המביאה רכות, המביאה חמלה, המביאה עדינות, המביאה חופש. זה האור אשר מביע ידע, אשר מביא חוכמה, אשר מביא בהירות, אשר מחבר מימדים ועולמות.
הם הבטים שונים שאתם מנהלים איתם משחק תפקידים של משיכה ודחיה. מחפשים אהבה אבל נרתעים מהכאב שעולה בכם כשאתם פוגשים אותה; מחפשים אור אבל נרתעים כשאתם נחשפים דרכו אל מי שאתם.
אתם לא תמיד אוהבים את מה שהאור מראה לכם. אינכם מרגישים טוב בתוך מה שהאהבה מניעה בתוככם. רוצים להרגיש אחרת, לחשוב על עצמכם אחרת, וכתוצאה מכך אתם נרתעים לא פעם כאשר אהבה ניגשת אליכם, כאשר אור מגיע.
מנסים להחזיר את המתנה
כיצד זה קורה, כשאהבה מגיעה, או כשאור מגיע? לעיתים זה קורה בתוך מערכות היחסים שלכם, כאשר חוכמה נאמרת, כאשר אהבה מוגשת בפניכם ואתם נרתעים ממנה ונסגרים בפניה. אבל זה גם קורה לכם בתוך עצמכם, במערכת היחסים שלכם עם האני העליון שלכם.
אהבה נשלחת אליכם כל הזמן ואור נוכח כל הזמן. הוא משנה צבעים, הוא משנה תדרים, הוא משנה את העוצמה שלו בהתאם למה שאתם זקוקים לו, וכך גם אהבה יכולה להיות חזקה יותר או פחות בזמנים כאלו ואחרים. אבל גם אהבה וגם אור, גם חמלה וגם חוכמה, מוגשים לכם, נגישים לכם, יותר מאי פעם.
עכשיו איך עושים את זה, איך מתחברים אליהם? אין באמת צורך לדעת. גם משום שלעיתים זה קורה מבלי שאתם מודעים לכך, גם משום שאם אתם מנסים להבין איך לעשות את זה, זה סימן לכך שאתם מתרחקים מזה. אין צורך להתאמץ, במקום זה אנו אומרים חזרו אל החוויה האומרת 'אני לא ראוי', 'אני לא ראויה'.
לא פעם בני אדם נראים מנקודת המבט שלנו כמי שמנסים להחזיר לחנות את המתנה שהם קנו בה. אתם מקבלים את מה שביקשתם, המומים מהעוצמה, מהטרנספורמציה שהדבר יוצר, אתם מנסים להחזיר ולקבל זיכוי, אבל עם אהבה ואור אי אפשר לקבל זיכוי. בחירת מהסוג הזה אי אפשר לשנות. כל מה שניתן לעשות הוא להיכנע.
להסכים להיות אהובים, להסכים להיות חכמים, להסכים לעדינות, להסכים לבהירות. להסכים לכל זה, להסכים לראות את מה שקיים בכם, להרגיש את מי שאתם.
לטבוע בתוך חיבוק האהבה
אי אפשר להרגיש אהבה מבלי להרגיש כאב. אי אפשר להתחבר אל אור מבלי לראות את החושך. לא ניתן. אבל אהבה היא זו אשר עוזרת לכם לפתח חמלה ועדינות ביחס למה שאתם רואים בתוך עצמכם. זה האור אשר מזכיר לכם מדוע כדאי לטבוע בתוך החיבוק של האהבה.
אז חזרו אל החוויה הזו אשר אומרת 'אני לא ראוי', 'אני לא ראויה'. היא משמעותית בזמן הזה. היא משמעותית, משום שזהו זמן עבורכם לעשות עוד צעד קדימה, לפרוס יותר מהכנפיים, יותר מהצבעים. לקבל יותר מהאהבה והאור של מי שאתם, ולחיות בעולם הזה כפי שאתם באמת.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
