מה עושים עם כל הפחד הזה?

בשבועיים האחרונים הרגשתי כמו במתקפה אינטנסיבית במיוחד של פחד. אנשים שקרובים אלי חלו, לפעמים בדברים לא קלים, לא ברורים, ותסריטי אימה לגבי מחלות קשות וסופניות התעוררו בתוכי מחדש. זה פחד עם חוסר אונים, שכן אין הרבה מה שאני יכול לעשות בזמן הזה, חוץ מלפחד. אפילו שכבר יש סלולאריים.

אני עוזר לעצמי בזמנים כאלה בעיקר בזה שאני לא מנסה להפסיק את הרגש. נותן לעצמי לפחד, גם אם זה אומר לפעמים שאני לא מסוגל לעשות כלום מרוב אימה. מדבר על זה עם מי שאני יכול – אם בכלל יש לי מילים; ומקבל הילינג שעוזר להקל על העומס (עד הפעם הבאה).

בתוך זה אני שם לב מחדש לשני המאפיינים הבולטים של פחד: הוא תמיד אומר את אותו הדבר (המוות מתקרב, במקרה הזה, ומחלות קשות), והוא תמיד מדבר על העתיד (זה עוד מעט יקרה). בדרך הזו הוא שולט בנו, הפחד: המיקוד בעתיד הלא ידוע, שעוד לא קורה ולכן איני יכול להתמודד איתו, שמשאיר אותי חלש ונתון לחסדי הפחד.

כשאני יכול אני מחזיר את עצמי להווה – אני מברר עם עצמי ממה אני מפחד, בעצם, ובודק היכן זה קורה בהווה. אם אני מפחד מפרידה שתתרחש בעתיד, אני בודק היכן הפרידה מתרחשת כעת. אם אני מפחד להישאר לבד בעתיד, אני בודק היכן אני לבד כעת. אם אני מפחד מכאב בעתיד, אני בודק היכן כואב לי כעת. כי זה חלק מהסוד: כל מה שאני מפחד שיקרה לי, כבר קורה לי; אני תמיד מפחד שמשהו שמתרחש כעת ברמה מסויימת, יגדל ויתעצם בעתיד ויהפוך לכל המציאות שלי.

אני חוזר לפרידה בהווה, ללבד בהווה, לכאב שיש בהווה. חוזר לרגשות שיש כעת ונותן גם להם מקום. בדרך הזו אני מחזיר לעצמי את הכוח, מפוגג מעט מהפחדים, יוצר הקלה במקום בו יש אימה.

עם הזמן אני שם לב, שאחרי כל סבב כזה בעולם המפחיד של הפחד, השקט בתוכי גדל. אבל השקט אין פירושו שהפחד נגמר.