אם כך, שלום.
אם כך, אנו נפגשים. מפגש נוסף, זמן לעסוק מעט במה שמתרחש בזמן הזה, בפנים ובחוץ. בסערה המתחוללת בזמן שבו לכאורה הסערות חלפו, והשמש זורחת והשמיים חזרו להיות כחולים. אבל זה איננו מייצג את מצב התודעה של בני האדם.
אפשר בהחלט לומר שישנה סערה, ישנה סערה סביב מהי אמת. בני אדם נושאים בזמנים אלו דגלים שונים ביחס לשאלה מהי אמת. כל דגל אומר "אני האמת. אני האמת ואין אמת אחרת". הדגלים הללו מתנופפים בראש קבוצות היוצאות לקרב, כל קבוצה בשם האמת שלה, וקרבות כאלה מתרחשים בזמן הזה במקומות שונים בעולם; הם מתרחשים בזמן הזה במקום בו אתם נמצאים כעת.
יש הקוראים לקרבות אלו מלחמה, יש הקוראים להם מבצע צבאי, אבל גם בחירות פוליטיות הן לא פעם ביטוי למלחמה הזו. גם ויכוחים המתקיימים בזמן הזה באופן מוגבר, הם ביטוי, הם התגלמות של קרב, של מלחמה, בין אנשים, בין צדדים, בין קבוצות; קרב בו כל אדם, כל צד, כל קבוצה, מאמינים שהם נושאים את דגל האמת ויודעים מה נכון.
יש אמת אחת – ואין
אנו מתארים את המצב הזה ואיננו יכולים שלא לחייך. משום שישנה באמת אמת אחת, אבל כל אלו המדברים על אמת אחת מפספסים אותה. זה מעט מצחיק מנקודת המבט שלנו, למרות שהפעולה הנגרמת כתוצאה מהאמונה הזו בדבר האמת בעולם זה של בני האדם, היא איננה מצחיקה כלל וכלל. בני אדם סובלים סבל רב משום שהם מאמינים שהם ימצאו את האמת, אבל מעטים בעולם זה של בני האדם מבינים מהי האמת כפי שהיא, ורבים מאמינים שכן אבל אינם קשורים אליה כלל וכלל.
האמת היא דבר מורכב ופשוט בו זמנית; האמת היא שאין אמת אחת. האופן שבו אתם חיים את החיים נובע מתוך חוויה פרטית שלכם. לעתים החוויה הזו מושפעת מהסביבה, לעתים היא איננה מושפעת ממנה כלל, ולרוב זו תהיה תערובת, אבל כל אדם יוצר את המציאות שלו וחי את החיים שלו, כאשר לכל אדם ישנה אנרגיה שהיא ייחודית, טביעת אצבע אלוהית המאפיינת אותו.
אתם עשויים בהחלט להתקבץ בקבוצות בהן יש דמיון בין החברים, משום שזה הטבע של הבריאה, ההתקבצות בקבוצות. אך בכל קבוצה שלא תהיה, ישנם אנשים שונים עם תפיסות שונות, ולכן האמת היא שאין אמת אחת.
פחד מאנרכיה ומחורבן
מה שקורה בזמן הזה יותר מכל, הוא שבני אדם מרגישים שהם מאבדים אחיזה; שהאדמה כפי שהיא היתה אינה קיימת עוד, וזאת משום שאין אמת אחת, משום שיש ריבוי של אמיתות.
בני אדם רבים מפחדים מאנרכיה, הם מפחדים מתוהו ובוהו, מפחדים מחורבן. ומה קורה כשבני אדם מפחדים מחורבן? הם מחפשים פתרון, הם מחפשים מוצא. זה מה שהפחד עושה בזמן הזה: הוא מניע בני אדם רבים לחפש בכל הכוח מוצא, מה לעשות כדי להימנע מחורבן.
הדבר היחיד שאפשר לעשות כדי להימנע מחורבן הוא ליצור מחדש אדמה. אבל האדמה שבני אדם מנסים ליצור מבוססת על אחידות בדעות, באמונות, בתפיסות. יש אשר יגדירו את האחידות הזו ככפייתית, יש אשר יגדירו את האחידות הזאת כפשיסטית. אפשר מנקודת מבט אנושית לומר שהפשיזם עולה; מנקודת המבט שלנו, זהו אחד מקרבות המאסף שהפחד מנהל בכדור הארץ.
בני אדם רבים מפחדים, מפחדים מהאפשרות שהעולם נחרב ומגיע לסופו. אז אתם מנסים להציל את עצמכם וכתוצאה מכך אתם נלחמים זה בזה, ובמובן מסוים, אתם יוצרים את החורבן שאתם מפחדים ממנו, שאתם מנסים להימנע ממנו.
הפחד מאנרכיה הוא אחד הפחדים המשמעותיים בעולמם של בני האדם. זו אחת מצורות השליטה המצליחות והמוצלחות ביותר, והצורה הזו מתבססת על פחד מאנרכיה: אם יהיה הרבה חופש לבני אדם להרגיש ולחשוב, תהיה פריקה של עול ומרידה במוסכמות ובמוסדות, וכתוצאה מכך תהיה אנרכיה.
מנסים להחזיר את המתנה
ישנו דבר מה מעניין בכל מה שקשור באנרכיה. אפשר בהחלט לומר שהעולם שלכם נמצא במצב מתקדם של אנרכיה, באותה מידה שאפשר לומר שהוא נמצא במצב מתקדם של יציאה לחופשי מתפיסות וממגבלות.
כפי שאמרנו בעבר, אתם נמצאים במצב שבו יש לכם יותר חופש מכפי שאתם רגילים אליו, הרבה יותר חופש מכפי שאתם רגילים אליו, ואתם אינכם יודעים מה לעשות איתו.
יש כאלה המנסים להחזיר את המתנה הזו לחנות ממנה הם קיבלו אותה, משום שהם מרגישים שהם לא מסוגלים להשתמש בה. אתם מפחדים מהמתנה הזו של החופש שקיבלתם; מתנה שקיבלתם מתוך בחירות שבחרתם, מתוך מעשים שעשיתם, מתוך שינויים שיישמתם. הפחד שלכם מהמתנה הזו הוא פחד מאנרכיה. כשבני אדם מפחדים מאנרכיה הם מנסים להשליט סדר, ומלחמה היא תולדה של הניסיון הזה.
פחד מלתת מקום
אנו מדברים על מציאות קולקטיבית אבל המציאות הזו מתקיימת גם בתוך עולמם הפנימי של בני אדם רבים בזמן הזה. לאיזה חלק בכם אתם מפחדים לתת מקום? איזה חלק בעצמכם אתם מסרבים לפגוש, מאמינים שאם תתנו לעצמכם להיות בתוכו, דבר מה רע ונורא יקרה, העולם שלכם יקרוס?
אנו שואלים שאלה שאיננו מתכוונים לענות עליה, גם משום שהתשובה תהיה אישית ושונה מאדם לאדם, וגם משום שאנו מציעים לכם לשאול את השאלה הזו את עצמכם ולמצוא את התשובה הזו בתוך עצמכם. לעתים זה יכול להיות כאב שאתם מפחדים לפגוש, לעתים זו יכולה להיות מתנה שאתם מפחדים לתת. לעתים זו החוכמה שלכם שאתם מסרבים לחלוק עם העולם, לעתים אלו הפגיעות שנפגעתם שאתם מסרבים להרגיש מחדש.
כאשר אתם שואלים את השאלה הזו אל תהיו מקובעים בהכרח על כיוון מסוים. זה אינו בהכרח כאב שאתם צריכים לפגוש או פחד או כעס, באותה המידה שזה איננו בהכרח מתנה מסויימת שאינכם חולקים אותה. אמנם הדברים קשורים זה בזה אבל כדאי לבדוק בו זמנית את שני הכיוונים בתוככם. את מי בתוככם אתם מפחדים לפגוש? את מי בתוככם אתם מפחדים לחוות ולתת לו מקום? ומה קורה לכם שאתם מבוהלים כל כך? מה כל כך מפחיד אתכם? מה באמת עשוי לקרות?
שינויים עומדים בפתח
אנו נאמר שברמה מסויימת הפחד שלכם אומר אמת. איננו מתכוונים לכך שבאמת תהיה אנרכיה בתוככם, שהעולם שלכם באמת עומד לקרוס, אבל זה נכון במובן מסויים שאתם משתנים כאשר אתם מסכימים לתת לעצמכם יותר מקום מכפי שהיה בעבר.
אתם משתנים והשינוי הזה מפחיד אתכם לא בהכרח משום שזה שינוי רע, אלא משום שהוא שינוי ומעצם מהותו של שינוי אתם אוטומטית מתנגדים לו. אתם רגילים להכיר את עצמכם כפי שאתם מכירים את עצמכם, ואיננו יכולים לחזור מספיק פעמים על המשפט הזה בשביל להמחיש עד כמה הוא משמעותי. העובדה שאתם מכירים את עצמכם באופן המסויים שאליו התרגלתם הוא אחד האתגרים הגדולים בתהליך של התפתחות ובזמן זה במיוחד.
האם אתם הלכה למעשה מוכנים להפוך להיות יותר שונים מכפי שאתם עכשיו? יותר נועזים לעיתים, יותר פגיעים לעיתים, יותר דברנים לעיתים, יותר שתקנים לעיתים? האם אתם מוכנים להניע את הגוף יותר במעבר, האם אתם מוכנים לשבת ולא לזוז יותר מבעבר? האם אתם מוכנים לומר יותר בחופשיות את מה שאתם רגילים לשמור בפנים, האם אתם מוכנים להקשיב יותר מכפי שהייתם רגילים עד כה? האם אתם מוכנים להפסיק לבוא בטענות אל עצמכם? האם אתם מוכנים לקחת אחריות על חלקים, על הבטים שונים במי שאתם?
שינויים עומדים בפתח ואין זה מקרי שמסר זה מגיע לפני חג שאתם חוגגים בו יציאה מעבדות לחירות, ואין זה מקרי שזו אנרגיה של שליטה הנמצאת בבסיס של החג הזה, של הסיפור המסוים אותו מספרים במהלך החג הזה. משום שזו האנרגיה איתה אתם מתמודדים כעת בתוככם, גם ברובד האישי וגם ברובד הקולקטיבי – הרצון לחזור אל שליטה.
שליטה היא האנרגיה המוכרת ואתם אינכם רוצים להשתנות. הפחד ברובד מסויים אומר "לא יקרה פה שינוי, יקרה פה חורבן". ברובד יותר עמוק, אתם מפחדים כי אתם עשויים שלא להכיר את עצמכם.
האם אתם מוכנים לעיתים להרגיש זרות בתוך עצמכם, לעיתים להרגיש התלהבות והתרגשות מצדדים שלא הכרתם, אבל האם אתם מוכנים לזה? עד כמה זה מפחיד אתכם?
להסכים לפחד
אם זה מפחיד, אז הסכימו לפחד. אם זה מאיים עליכם, אז הודו בכך. אין צורך להתגבר על הדברים. אין צורך למהר לבטל דפוסים וצדדים שונים בעצמכם כי אתם מבינים באופן אינטלקטואלי שהם אינם נכונים. אם אתם מפחדים, הסכימו לפחד. ובכל פעם שהרצון לשלוט גובר, חזרו אל הפחד והסכימו לפחד.
לפחד זה אומר לאבד שליטה; לאבד שליטה אומר להסכים לדבר שאתם מפחדים ממנו; להסכים לדבר שאתם מפחדים ממנו אומר להשתנות; ושינויים אכן עומדים בפתח.
הם יכולים לעיתים להיות קטנים, כאלו שאתם תשימו לב אליהם ואולי האנשים הקרובים אליכם ישימו לב אליהם, ולא יותר מכך. לעיתים מדובר בשינויים גדולים מהסוג שרציתם אותם זמן רב. ההיקף של השינוי הוא איננו משמעותי; אנו אומרים זאת משום שאין מדובר פה בתחרות או בהשגיות כזו או אחרת אשר נדרשת. כל אשר נדרש הוא כנות, הסכמה להשתנות והסכמה בעיקר להישיר מבט אל תוך הפחד הפנימי שלכם, אל דגל האמת שאתם מניפים ברגעים כאלו ואחרים, אל מול עצמכם, אל מול אחרים, וכשאתם מזהים זאת, הניחו את הדגל בצד. הסכימו לא לדעת, והסכימו לבדוק דברים מחדש.
אולי האמת היא שונה מכפי שראיתם; אולי אין אמת אחת. למרות שכפי שאמרנו בתחילת הדברים ואנו אומרים גם כעת, ישנה אמת אחת והאמת היא שאין אמת אחת.
הריבוי הוא האמת, הגיוון הוא האמת, החופש הוא האמת. האלוהות התפצלה לחלקים שהם במידת מה שונים זה מזה, ובו זמנית הכל אחד. שונים וזהים, מאוחדים ונבדלים, כך כולנו, כל הכל מתקיים.
אם נדבר בשפה של הפחד שלכם, זהו הזמן להסכים לאנרכיה, לגלות מחדש שהביטחון נובע בדיוק מתוך ההסכמה הזו. הביטחון לא יבוא מתוך שליטה, הוא לא יבוא מתוך שתלטנות, הוא לא יבוא מתוך ויכוחים. הביטחון שאתם מחפשים יגיע מתוך ההסכמה לאנרכיה, מתוך ההסכמה להשתנות.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
