דרמה זה החיים. אנשים בורחים מדרמות כי הם לא רוצים לחיות. אנשים חושבים שאם הם יחיו על אהבה נמוכה, באופן מינימלי, אם הם יישארו בהשרדות, אז יהיה להם טוב יותר. אם הם יסכימו לחיות באופן מלא בכל התחומים – רגשי, כספי, בכל תחום – אז הם חושבים שמשהו רע יקרה להם. אז הם כל הזמן סוגרים.
שקט הוא לא העדר רעש, הוא הדממה אשר קיימת ביחס לכל מה שקורה. שקט הוא יציבות. רק אנשים רוצים שקט של מוות, והם קוראים לזה חיים.
אנשים רוצים שיהיה שקט כי הם לא נמצאים בשקט. הם רוצים שיהיה להם קל, כי הם מרגישים קשה. אדם צריך להיות קלות, צריך להיות שקט בשביל שיהיה לו שקט, וגם אז לא בהכרח שלא יהיו לו אירועים.
דרמות, לצורך העניין, הן רק חלק מהותי מהאופן שבו החיים מתנהלים. החיים הם אירוע רב רושם, הם אירוע משמעותי, ולכן אפשר לומר שהם אירוע דרמטי. יש להם השפעה, יש להם נוכחות, קשה להתעלם מהם. לכן, כאשר סוגרים את החיים, נוצר המוות. וכאשר מבקשים לסגור את הדרמה, סוגרים את החיים, ויוצרים חיים רקים מתוכן אשר מובילים למוות רגשי, ואז גם פיזי.
ההסכמה לאפשר לחיים לנבוע במלוא העוצמה היא הדבר המאיים מכל, משום שהיא דורשת שינוי מהותי בתפיסה, במערך האמונות ובהסתכלות. היא דורשת פרידה ממושכת ועמוקה מהאמונות ומהחינוך עליהם גדלתם, וללכת אל תוך דבר מה אשר נתפס באופן ממשי על ידי אנשים רבים כשגעון, ולחיות אחרת, להיות אחרת.
אנו מאמינים שזה להיות כפי שהדברים עשויים להיות, זה לחזור למקור, לחזור לטבע. כך שבעוד שאנשים מסויימים מגדירים זאת כשגעון או כלהיות יוצאי דופן, הרי שתהליך ההסכמה להיות דרמטיים, או לחיות, לבטא, היא בסך הכל ההסכמה לחזור להיות נורמאליים.
העולם הזה, שבו אתם חיים, מורכב מאנשים משוגעים. זהו שגעון להאמין לפחד, ובכל זאת זה דבר שקשה מאוד לרפא. זה שגעון להרגיש אשמה, זה שגעון להעביר ביקורת, זה שגעון להאמין שאין מספיק, וזה אך נורמאלי להרגיש שווים, להרגיש מותר. זה נורמאלי לנוח, זה נורמאלי להנות. ובכל זאת, בעולם שבו אתם חיים הדברים הפוכים. כפי שבעולם הזה זוהי אכזריות המוגדרת כשגעון ואנושיות שמזוהה כביטוי של אכזריות, הרי שכל מה שהוא נורמאלי נתפס כמשוגע, וכל מה שהוא משוגע באמת נתפס כדבר הטוב אליו צריך לשאוף.
אנשים מסרבים לדרמה משום שהם מסרבים לחיים. אנשים מסויימים רוצים שקט, אך בחיים אין שקט, ישנה פעילות בלתי פוסקת, ישנה התרגשות תמידית. מי שאינו מוכן לאפשר לחיים לזרום במלוא עוצמתם, על מלוא המורכבות שלהם, לעולם לא יוכל לחוות את ההתרגשות. היא תמיד תהיה מזויפת.
ככל שהזמן עובר, זו הנורמאליות המקובלת אשר איננה אפשרית עוד, וזוהי הנורמאליות החדשה אשר הופכת לכיוון אליו הכל הולך, בין אם אנשים רוצים בכך, ובין אם לא.
התקבל בתקשור שנערך בתל אביב ב- 16.10.2003
