היום הכנתי תקשור כתוב ובו טוהר התייחסו לחוויה של בלבול. המסר שלהם חשוב לרבים מאיתנו, ואני מביא את החלק הרלבנטי לכאן:
"חשוב לאפשר לעצמך להיות מבולבלת. לא, לא עד אין קץ, בהחלט לא; אבל ככל שתסכימי להיות מבולבלת, כך תוכלי יותר לראות בבהירות את מה שנכון לך.
"מדוע הבלבול חשוב? זהו מצב שבו את רואה אפשרויות מסוימות ולא יודעת במה לבחור. ישנה התנגשות, נגדיר זאת כך, בין הרעיונות וההצעות והאפשרויות שאת חווה ורואה ומקבלת, והראש אינו יודע מה להחליט. אך בלב אין בלבול, בלב ישנה תשובה, וכדי לשמוע את מה שהלב אומר, ישנה חשיבות רבה להסכמה להיות מבולבלת, עד שהבלבול מתפוגג ונמוג.
"בתוך זה, בתוך ההסכמה להיות מבולבלת, חשוב לשאול את עצמך האם את מפחדת, או יותר נכון, ממה את מפחדת. כלומר, ממה אני מפחדת. ישנו פחד אשר מסתתר בעומק של הבלבול – פחד מידיעה, מהחלטה, פחד מהשינוי שההחלטה תביא. לכן הדרך שאנו מציעים לך להתמודד עם מצבים כאלה מורכבת משני היבטים אלו: להיות מבולבלת, לשים לב לפחד ולהביא ריפוי למקום המפחד. מתוך זה, מתוך ההסכמה והריפוי, בהירות יכולה להיווצר והחלטות יכולות, ביתר קלות, להתקבל".
