אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, הזדמנות לעסוק מעט במה שקורה, במה שמתרחש, באופן שבו דברים נבנים ובמה שנחשף בתהליך זה של בנייה מחדש.
כך הדברים עובדים: בזמן שעולמות נבנים מחדש ישנם דברים עמוקים אשר צריכים להשתנות. אמיתות צריכות להיחשף כדי ששינויים יוכלו לקרות. למרות הנטיה של בני אדם לדבוק במה שהיה ולמרות החיבה שיש לבני אדם ביחס לעבר שלהם, את העבר אי אפשר באמת למחזר ולשחזר וישנו הכרח, דחף של ממש, לנוע קדימה, להמשיך להתפתח, לתפיסה רחבה יותר של המציאות, כזו שיש בה מידה רבה יותר של אחריות מכפי שהיתה בעבר.
אנו נאמר דברים שעשויים להישמע סותרים – אנו נאמר שאינכם יכולים להישאר קורבנות באופן שבו הייתם. בו זמנית אנו נאמר שאתם יכולים להישאר בקורבנות אם אתם בוחרים בכך.
כדאי להבין את המשמעות שיש לקורבנות בזמנים אלו ובזמנים אשר יבואו, משום שהמציאות שאתם יוצרים הופכת להיות יותר ברורה, יותר – איך לומר – כזו אשר מבטאת במלואה את מי שאתם. כלומר, הפער בין מה שאתם לבין מה שקורה מחוץ לכם הוא קטן מתמיד; פרק הזמן שלוקח לפנימיות להתבטא בחיצוניות הופך להיות קצר מתמיד.
הדבקות של בני אדם בקורבנות יוצרת במהירות רבה מציאות של מריבה, של סכסוך, של חוסר הסכמה, של חוסר שיתוף פעולה. זו תודעה של אחריות היוצרת גם היא במהירות רבה מציאות של שיתוף פעולה, של תמיכה, של הקשבה, מציאות שיש בה יותר שפע.
אתם יכולים כאמור, כיוצרי מציאות, לבחור להישאר במה שאתם מכירים. קורבנות היא דרך אחת, יעילה למדי, לתאר את האנרגיה שאתם מכירים ואת העולם שממנו אתם באים. הקורבנות היא החומה המסתירה את האמיתות שאינם רוצים לפגוש ולחשוף, היא המניפולציה האפקטיבית ביותר שבני אדם המציאו, בשביל להסתיר את מי שאתם מפני עצמכם ומפני העולם. אתם יכולים לדבוק בכך, ולבחור בכך, אבל כדאי גם לקחת בחשבון את ההשלכות.
באותה מידה שאתם יכולים לבחור לקחת יותר אחריות, להפוך להיות יותר ממי שאתם.
אחריות איננה אשמה
אנו מבקשים לומר מספר מילים, מספר דברים, ביחס למשמעות של לקיחת אחריות.
ראשית, כדאי וחשוב להבין כי אין מדובר פה באשמה. לקיחת אחריות איננה אומרת שאתם לא בסדר משום שאתם פוגשים את עצמכם כפי שאתם. אתם עשויים לחוות ולראות יותר בבהירות מאשר בעבר, כיצד אתם מתרגמים את האמת שאתם פוגשים בתוך עצמכם לעדות לכך שאתם לא בסדר. אנו מבקשים להזכיר ביחס לזה, שאחריות אינה פירושה אשמה או ביקורת.
למרות שיש בני אדם שנהנים מסוג זה של ייסורים עצמיים, אתם יכולים לוותר על סוג כזה של הנאה. אפשרו למילים שאנו אומרים לחלחל ולהדהד: אינכם מתבקשים במציאות זו ובזמנים אשר יבואו להעביר על עצמכם יותר ביקורת ולהרגיש יותר אשמים ביחס למי שאתם. הבחירה היא בלקיחה של אחריות. כלומר, בלראות את המציאות כפי שהיא, להודות במציאות כפי שהיא, ולאפשר לעצמכם להיות במציאות כפי שהיא. כלומר, כפי שאתם.
לקיחת אחריות אין פירושה לזהות מהי הבעיה שאותה צריך לשנות ואז להשקיע אנרגיה כזו או אחרת כדי לשנות אותה. פעמים רבות זה הדבר שאתם עושים – אתם מזהים את המציאות ואז מתכננים מה לעשות כדי לשנות אותה. זה, יותר מכל, מתכון טוב להגברה והעמקה של הקורבנות.
לקיחת אחריות היא ההסכמה להיות בתוך המציאות כפי שהיא, מתוך הבנה שהמציאות כפי שהיא אינה מבטאת את האמת של מי שאתם רוצים להיות, אבל גם מתוך הבנה שהמציאות כעת היא מי שאתם כעת.
מאחר ואתם מי שאתם, אינכם צריכים לעשות שום דבר חוץ מאשר להסכים להיות בדברים. אין זה משנה מה הם הדברים שאתם מגלים בתוך עצמכם – בין אם זה יופי או כיעור, בין אם זו אהבה או פחד, בין אם זו שמחה או כאב, אין זה משנה.
לכם, כבני אדם, הדבר משנה עד מאוד. יש לכם נטיה מאוד עמוקה, יסודית במבנה שלכם, לחלק את המציאות לטוב ורע; להגדיר רגשות מסויימים כרעים או מצבים מסויימים כרעים או התנהגויות מסויימות כרעות ולהיפך, דברים אחרים, צדדים אחרים במי שאתם, אתם מגדירים כטובים. אבל המשמעות של לקיחת אחריות היא להסכים להיות בדברים כפי שהם, גם במה שאתם תופסים כשלילי וגם במה שאתם תופסים כחיובי.
גם מתוך ההבנה אשר אומרת שזה אינו מי שאתם רוצים להיות, אתם מתבקשים, מתוך המשמעות של לקיחת אחריות, להיות מי שאתם כעת.
אחריות איננה הכחשה
אין צורך לזוז לשום מקום, ללכת לשום מקום, להפוך להיות שום דבר. אין דבר שצריך להשתנות. שלא יהיה ספק, פירוש המילים שאנו אומרים איננו הכחשה, אין אנו אומרים שהדברים יישארו כפי שהם.
הפירוש של להיות בדברים כפי שהם הוא לאפשר לשינוי לקרות בצורה הפשוטה, העמוקה והמהירה ביותר האפשרית עבורכם בכל רגע נתון, אבל זהו שינוי שאיננו מתרחש כתוצאה ממה שאתם מתכננים או עושים כדי שמשהו ישתנה.
השינוי קורה מתוך ההסכמה להיות בדברים כפי שהם. כאשר אתם מתמסרים אל תוך מציאות, המציאות משתנה, אבל כאשר אתם מתנגדים למציאות, המציאות נשארת כפי שהיא. הדבר הוא פשוט עד כדי כך.
בכל פעם שדברים נעצרים או נפתחים ואתם לא מבינים מדוע, כדאי שתחזרו פנימה ותבדקו את הגישה שיש לכם למי שאתם באותו הזמן למה שקורה במציאות שלכם. האם אתם מתנגדים או מסכימים? ככל שתבדקו את זה יותר ויותר, אתם תגלו יותר ויותר את הקשר בין הגישה הפנימית לבין האופן שבו המציאות בנויה.
לכן, אם אתם מבקשים שינוי, אנו מציעים שאל תעשו שום דבר, אלא תודו באמת ותסכימו להיות האמת כפי שהיא כעת. גם אם זו אינה האמת המוחלטת, גם אם זו אמת רגעית, זמנית, נסיבתית, יחסית, כל סוגי האמת שאתם מכירים. אין זה משנה מהי האמת, פשוט תסכימו להיות בתוך האמת כפי שהיא. זה מה שאנו מציעים בזמן זה, וזה מה שאנו מציעים לזמנים שיבואו.
אחריות איננה הסתרה
יש עוד דבר אחד שאנו מבקשים לומר ביחס לסוגיה זו של לקיחת אחריות.
אחד האתגרים הגדולים איתם אתם מתמודדים בתהליך זה הוא ההסכמה לראות מה טוב בכם ולקחת אחריות על זה. כלומר, להסכים להפסיק את ההסתרה של האור של מי שאתם מאחורי מעטה של ביקורת, של אשמה, של 'אני לא מספיק טוב', ולהיות במקום זה נוכחים, יותר פתוחים, יותר רחבים, יותר נינוחים, בתוך האיכויות המרכיבות את מי שאתם.
זהו אחד האתגרים המשמעותיים, משום שאתם נמצאים בתוך עולם שבמידה רבה מעודד בינוניות. הוא מעודד אנשים להיות באמצע, והקצוות הם בדרך כלל מהווים סוג של בעיה – אלו שלמטה זוכים להתעלמות ואל ושלמעלה זוכים בבוז, בעוד שהאמצע הוא המקום הבטוח יחסית להיות בו. כך, לפחות, לפי התפיסה שלפיה אתם חיים ורגילים לחיות.
אתם מנסים להיות ממוצעים, להיות בינוניים, במידת מה, אפילו נאמר, להיות נורמאליים. לא לאהוב את עצמכם יותר מדי, לא להתלהב מעצמכם יותר מדי, לא להעריך את עצמכם יותר מדי, אלא להטיל ספק, לא להאמין, לראות מה לא בסדר ומה לא טוב.
אתם עושים זאת משום שאתם מפחדים לבלוט, אתם מפחדים מההשלכות שעשויות להיות אם תסכימו לבלוט. השלכות של התעלמות, של אש, שאתם עשויים למגנט אם תסכימו לבלוט.
אנו מבקשים פעם נוספת להזכיר שבכך שאתם עושים את מה שהפחד אומר לכם, אתם מגשימים את מה שהפחד שלכם מבטיח למנוע מכם אם רק תעשו את מה שהוא אומר.
בכך שאתם מעבירים על עצמכם ביקורת ומתעלמים מהאיכויות שלכם, אתם מגשימים בדיוק את מה שאתם מפחדים שיקרה אם תסכימו לבלוט. אתם מייצרים התעלמות ומייצרים אש כלפי עצמכם במערכת היחסים שלכם עם עצמכם. לכן, בתוך מציאות זו, כדאי לזכור את מה שאנו אומרים.
אין זה אומר שצריך למהר לגרש את הפחד ולהשתחרר ממנו, להפסיק להאמין לו וללכת עם שלטי חוצות ולהשוויץ במי שאתם. זו פעולה שיכולה להיות מומלצת לאנשים בודדים בלבד. במרבית הזמן, עבור מרבית האנשים, מתבקשת פעולה יותר עדינה, יותר איטית, יותר יסודית, של פרידה מאותו מנגנון הגנה אשר אומר 'אני לא מספיק טוב', לטובת לקחת אחריות על מי שאתם באמת.
אנו מבקשים – ולמרות שזו אינה הפעם הראשונה שאנו מדברים על כך – להדגיש ולהאיר מנגנון זה ואתגר זה, שעשוי להיות מאתגר מאוד בזמן זה ובזמנים שיבואו.
אתם עשויים, כפי שאמרנו קודם לכן, ליצור את המציאות הפנימית שלכם במהירות רבה. כאשר אינכם מבינים מדוע אתם מקבלים ביקורת כזו או אחרת מאנשים כאלו ואחרים, דעו שזה משום שזה מה שמדבר בתוככם ומה שקורה בתוככם.
המציאות בנויה באופן הזה, ואם תבחרו ללמוד ממנה, אז תוכלו לחזור פנימה, אל תוך מי שאתם, ולשמוע את אותה הביקורת שיש לכם כלפי עצמכם.
אתם בטוחים שהביקורת מגנה עליכם, אבל למעשה היא חושפת אתכם לסכנה. ההסתתרות חושפת אתכם לסכנה. ההגנה הטובה ביותר היא חשיפה. זה איננו חדש אבל זה נכון מתמיד – אם אתם מבקשים להגין על עצמכם, לשמור את עצמכם בטוחים, תחשפו ותבטאו את מי שאתם בעולם.
כל עוד אתם שומרים על עצמכם נסתרים בתוך מעטה של אשמה וביקורת אתם יכולים למגנט יותר ביעלות ויותר במהירות את אותה הביקורת, את אותו הכעס, כלפי עצמכם.
אתם בטוחים שאתם מגנים על עצמכם, אבל למעשה אתם משאירים את עצמכם חשופים לסכנה, כי מערכת היחסים הפנימית שלכם מתבטאת במהרה ובחדות במערכות היחסים החיצוניות שלכם.
לכן, אם אתם מבקשים ליצור שינוי בתוך מנגנון הגנה זה, אנו מציעים שתחזרו לטפל בפחד. שימו לב לביקורת, לאשמה, לכאב אשר אומר 'אני לא מספיק טוב' או 'אני לא מספיק טובה'. אפשר לתת מקום לקול זה, לרגשות אלו, אבל בעיקר שימו לב אל הפחד שלכם מלבלוט, אל הפחד שלכם מלהיות במרכז של מי שאתם – לא במרכז העולם אבל במרכז של מי שאתם – ולשאת את עצמכם בכבוד, בנחישות וביושר. הפחד הזה הוא שגורם לכם להסתתר, והוא הפחד אשר כדאי לטפל בו כדי ליצור שינוי גם פנימי וגם חיצוני.
במובן מסוים נאמר, שאתם מתבקשים לעשות צעד נוסף קדימה, מתוך עצמכם אל תוך עצמכם ואל העולם. לעשות צעד נוסף ולומר – זה אני.
לשאת יותר בכבוד את הכאבים ואת הפחדים, את המקומות בהם אתם פגועים וחלשים, ולשאת יותר בכבוד את האור שלכם, את החוכמה, את הידע, את העדינות, את היופי, שלא פעם מסתתר, מחכה להיחשף, עמוק בפנים.
אלו הדברים שלנו לפעם זו.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
