"אנו על סף האבולוציה הבאה"

כביולוג חוקר ד"ר ליפטון היה בין הראשונים בעולם שעסקו בשיבוט תאי גזע. נאמן למסורות המדעיות המקובלות לפיהן הגנים הם השולטים בבריאותנו הפיזית והנפשית, הוא גילה לפני 47 שנים משהו ששינה את חייו.

"שמתי תאי גזע בצלחת פטרי, וכל 10 שעות התאים מתחלקים. לאחר שבוע היו לי 50 אלף תאי גזע שכולם היו גנטית זהים זה לזה. אז חילקתי אותם לשלוש צלחות פטרי שונות ושיניתי מעט את הסביבה הכימית שלהם בכל אחת מהצלחות. כתוצאה מכך, הם הפכו בכל צלחת לתאים אחרים לחלוטין. מאחר וכולם היו גנטית זהים, אי אפשר היה להגיד שהגנים קבעו את התפקוד שלהם. מה שהיה שונה זו הסביבה".

המחקר של ד"ר ליפטון הראה כי ההנחה המקובלת בעולם המדע אינה נכונה ולדבריו, הקולגות שלו לא אהבו כל כך את הרעיון. ההתנגדות היתה כה גדולה עד כי הוא עזב את אוניברסיטת וירג'יניה, בה השלים את הדוקטורט שלו בשנת 1971, ויצא לדרך חדשה.

האמונה יוצרת מציאות

המחקרים פורצי הדרך של ד"ר ליפטון הפכו אותו לשנוי במחלוקת בעולם הרפואה אך לפופולארי ביותר בעולמות אחרים, לכאורה מנותקים מהם. הוא הגיע ארצה לאחרונה לרגל השקת ספרו "הביולוגיה של האמונה" בהוצאת פראג, והעביר הרצאה באירוע מיוחד ששילב רוח, מדע ומוזיקה. הריאיון עימו נערך בזמן הביקור שלו בארץ וד"ר ליפטון, חיוני ונמרץ שחגג לאחרונה את יום הולדתו ה-70, מדבר על הגילויים שלו ושל חוקרים שהגיעו אחריו בעיניים בורקות של ילד שגילה את אמריקה.

"בזמנו הפקתי אופרת רוק בשיתוף פעולה עם מוזיקאי בשם יאני, שהפך למפורסם בארצות הברית. בו זמנית קראתי על פיזיקת קוואנטים והתחילו לעלות בראשי רעיונות מגניבים ביחס לאות הסביבתי ולאופן בו הוא שולט בגנים.

"זמן קצר לאחר מכן קיבלתי עבודה באוניברסיטת סטנפורד, במחלקה לפתולוגיה שבבית הספר לרפואה. שם העמקתי במחקר שלי על תפקוד התא. במחקר הבנתי שהממברנה של התא, כלומר העור שלו, היא הממשק בין התא לבין הסביבה. עד אז חשבו שהממברנה היא כמו שקית פלסטיק המחזיקה את התא. כשהעמקתי במחקר היתה דקה אחת בה כל החיים שלי התהפכו והשתנו. לא הייתי אז אדם רוחני. עסקתי בגנים ובחלבונים, והרוחניות לא היתה רלבנטית עבורי".

בשעה 1:59 לפנות בוקר הבין ד"ר ליפטון את החשיבות של ממברנת התא, שהתפקוד שלה דומה עד מאוד לתפקוד של שבב מחשב. "הבנתי כי בהתבסס על האותות המגיעים מהסביבה אתה יכול לשנות את ההתנהגות של הגנים. פני השטח של התא הם כמו מקלדת ועם הקלדות שונות אתה מוציא מידע שונה מהפרוטונים ומתכנת בהתאם את התא".

איך אתה מגדיר את הסביבה המשפיעה על התאים?

"אני אענה לך על זה בשתי דרכים. הסביבה היא הכל, מהליבה של ההוויה שלך ועד לקצה היקום. הפלנטות והכוכבים גם הם בעלי השפעה על הביולוגיה שלנו וכך תמיד היה. בו זמנית הסביבה היא התרגום שלך למה שקיים בחוץ. אם אתה מאמין שאתה יכול ללכת על גחלים אתה תעשה את זה. אבל אם לא תאמין בזה לא כדאי שתעשה זאת כי אתה תשרף מיד.

"בארצות הברית יש אנשים דתיים שעושים טקסים במהלכם הם שותים ארס של נחשים מהרעילים ביותר שקיימים. הם מצליחים לעשות את זה בזכות האמונה שלהם. כמה פעמים נשים שהתינוק שלהם נתקע מתת למכונית והם הזיזו אותן למרות שאין להן כוח מיוחד? זה בזכות האמונה שלהן".

אם אני אאמין שסוכר בן יהיה טוב, הוא יעשה לי טוב?

"כן. הגוף שלך ייקח את מה שהוא צריך כדי ליצור את התמונה שאתה רואה. אם יש בראשך תמונה שלילית אז לא משנה כמה אוכל בריא תאכל, אתה תיצור לעצמך מחלה בגוף. אם יש לך תמונה חיובית, גם אם תשתה רעל אתה תהיה בריא. אנו יוצרים את החיים הללו באופן מודע רק ב-5% מהזמן שלנו; בשאר הזמן אנו יוצרים על בסיס אמונות שספגנו מהילדות שלנו.

"כשאתה מסתכל במראה אתה רואה אדם אחד מסתכל עליך. זו אשליה כי למעשה אתה עשוי מ-50 טריליון תאים שהם יצורים חיים. אתה למעשה קהילה של תאים. העור שלך מקביל לממברנה של התא והגוף למעשה מתנהג כמו תא אחד גדול כאשר הכימיה של הדם משפיעה על התפקוד של הגוף. מה משפיע על הכימיה של הדם? המוח. אז איזו כימיה כדאי שהמוח ישחרר? אם אתה רואה מישהו שאתה אוהב משתחררים כימיקלים יפיפיים כמו הורמון גדילה; כשאתה חושב אהבה הכימיה של הגוף נותנת בריאות לגוף והוא גדל. בגלל זה אנשים מאוהבים זורחים. כאשר אותו אדם רואה משהו שמפחיד אותו, המוח מתרגם פחד לכימיה אחרת כמו הורמוני מתח, שמשפיעים אחרת על הגוף – התאים מפסיקים לגדול.

"מכאן מגיע אפקט הפלסבו. אם אני מאמין שהתרופה מרפאה אותי אני לוקח אותה ומרגיש טוב יותר. אז אני מגלה שזו גלולת סוכר ומבין שזו האמונה שריפאה אותי. רוב האנשים יודעים את זה, שאמונה בתרופה משפיעה על הפעולה שלה. אז מה לגבי חשיבה שלילית? נוסיבו זו התוצאה של חשיבה שלילית, שיכולה לגרום לך להיות חולה ולהרוג אותך. כוח המחשבה יכול להרוג אותך או להבריא אותך. זה לא עידן חדש, זו ביולוגיה טהורה".

הסביבה שולטת בגנים

בספר שלו, "הביולוגיה של האמונה", אשר יצא לאור בעברית בהוצאת פראג, מביא ד"ר ליפטון ציטוטים משורה ארוכה של מחקרים, רובם נעשו במרוצת השנים שעברו מאז ביצע את המחקרים פורצי הדרך שלו. מה שבעבר התקבל בספקנות רבה הוא היום מדע בפני עצמו הנקרא אפיגנטיקה. בריאיון הוא ממשיך להביא דוגמאות מהמדע כדי להוכיח תובנות רוחניות עתיקות יומין, תובנות שהחלו לצמוח בתוכו באותה דקה באמצע הלילה.

"מתברר שבשבע השנים הראשונות לחיים המוח שלנו פועל בתדר נמוך מאוד, ולכן ילדים בגילאים הללו חיים בו זמנית בעולם של דימיון. בנוסף, זה התדר שהמוח פועל בו במצב של היפנוזה. כלומר, בשבע השנים הראשונות הילד לא צריך ללמוד. כל מה שהוא רואה ומתמקד בו הוא מאמץ אל תוכו. הרי כך אתה הופך להיות חבר בקהילה ובמשפחה, אתה לומד את כללי ההתנהגות מהסביבה שלך. אחרי גיל 7 אתה נעשה יותר מודע ויצירתי ואתה מתחיל לעשות שימוש במה שספגת.

"המדע הראה כי 95% מהיום אנו פועלים מתוך האמונות הטבועות בתת המודע שלנו, שזה הזמן בו אנו חושבים על כל מיני דברים ולא נמצאים בתשומת לב למה שקורה באותו זמן. בוודאי היה לך חבר טוב כשגדלת אותו הכרת היטב, ויום אחד אתה שם לב שהוא מתנהג כמו אבא שלו. כשאתה אומר לו את זה הוא מתעצבן עליך, למרות שכולם רואים את זה ורק הוא לא. מדוע? בגלל שההתנהגות שלו נוצרה מהתבוננות באבא שלו והיא חוזרת על עצמה כאשר הוא לא שם לב. במילים אחרות, אנחנו מחבלים בחיים שלנו בעזרת אמונות של אנשים אחרים. אז כמו קורבנות אנחנו מוצאים את עצמנו אומרים 'זה לא מה שרציתי, לא לזה אני מצפה', וזו הבעיה בפלנטה שלנו.

"כשאנו מאוהבים זה הזמן היחיד שבו אנו נשארים נוכחים במה שקורה, כי כל מה שאנו רוצים כבר נמצא. אז ההתנהגות שלנו מושפעת מהרצונות והתשוקות שלנו ולא מהאמונות בתת המודע. כשהחיים נכנסים לתמונה, עם השגרה והמחויבויות, אתה מתחיל לחשוב ולפתע אתה מתחיל להתנהג אחרת. אז הפרטנר שלך מסתכל עליך ולא מבין מדוע אתה לפתע מתנהג ככה. כשזה התחיל הכל היה נפלא ולאט לאט הדברים משתנים, כי אנשים חוזרים להתנהגות המובנת בהם, ומערכת היחסים מתחילה להתמוסס.

"זה חשוב כי רק 1% מהמחלות קשורות בגנטיקה שלנו. השאר קשורות בגנים אבל הם לא הגורם למחלות. הגן לסרטן השד, לדוגמא, brc1. לכמה אנשים עם הגן הזה יש סרטן? 50%. לכן אומרים שהגן הזה גורם לסרטן. אבל אף אחד לא בודק למה לשאר 50% אין סרטן. הסיבה האמיתית למחלה היא השילוב של הגנים עם סגנון החיים. רואים את זה בילדים מאומצים, שפעמים רבות עלולים לחלות באותו סרטן שיש במשפחה המאמצת. נהוג לחשוב שאם משהו רע קורה זה באשמת הגנים. אבל הגנים הם רק תוכנית אב. זו הסביבה השולטת בגנים".

שיתוף פעולה זה השלב הבא

ההשפעה של הסביבה על הבריאות שלנו אינה הדבר היחיד שד"ר ליפטון הבין באותו לילה ולאחריו. "זה פוצץ את הראש שלי", הוא מתייחס לאותה דקה, "במיוחד העובדה שאני לא יכול לקחת את התאים שלך ולשים אותם בגוף שלי, כי מערכת החיסון תתנגד. המערכת מזהה שאין מדובר בתאי הגוף שלי. אז היכן נמצא אותו 'אני'? במערך הרצפטורים שעל פני התא. אין שני בני אדם עם אותו מערך רצפטורים. אם מוציאים את הרצפטורים אין לתא זהות עצמאית ואפשר להשתיל אותו בכל מקום. באותו רגע הבנתי שהזהות שלי היא אותות המגיעים מהסביבה אל תוך התאים שלי. כלומר, הזהות שלי אינה נוכחת בתוך התא אלא היא חיצונית.

"אנו כמו מקלטי טלוויזיה עם אנטנות ואני משדר כרגע את המופע של ברוס. אם הטלוויזיה מקולקלת, האם השידור נפסק? הוא עדיין שם, אתה רק צריך טלוויזיה אחרת שתכווננן לאותה תחנה. זה למעשה ההגדרה הביולוגית של גלגול נשמות.

"השאלה שעברה לי לאחר מכן בראש היא למה צריך בכלל גוף, למה לא להיות רוח בלבד? התשובה הגיעה מתוכי בצורת שאלה – ברוס, אם אתה רק רוח, מה הטעם של שוקולד? באותו רגע הבנתי, שהגוף הוא כמו חליפת מציאות וירטואלית. נכנסתי אל תוך החליפה הזו ואני יכול לראות, להריח, לטעום, להרגיש רגשות. התאים והכימיה יוצרים את זה ומערכת העצבים משדרת את זה בחזרה למוח. הבנתי שאנו כאן כדי לחוות חוויות כדי שלרוח יהיה מושג מה אהבה מרגישה, איך ורד מריח, איך שקיעה נראית. בלי גוף אין תשובות לשאלות הללו.

"אנשים הרבה אומרים 'כשאני אמות אני אגיע לגן עדן'. התחלתי לחשוב אולי זה לא נכון, אולי נולדנו אל תוך גן עדן וכאן אפשר יכול ליצור ולחוות. אנשים אומרים לי 'זה גן עדן? תראה את המלחמות, את הזיהום'. אכן יש בעיה והיא יצירה אליה תוכנתנו על ידי אנשים אחרים". את המצב בעולם שלנו משווה ד"ר ליפטון למצב בגוף שלנו ולתובנות שלו יש קשר לתורת האבולוציה. דרווין, כפי שהוא מסביר ארוכות בספר, הגיע למסקנה כי האבולוציה נקבעת על בסיס "החזק שורד", תאוריה שבני האדם חיים לפיה זמן רב. אך למעשה טוען ד"ר ליפטון כי המעבר מיצורים חד תאיים שהתקיימו בעולם במשך מיליארדי שנים ליצורים מורכים יותר – עד לבני אדם – נוצר כאשר התרחשה התובנה שרק שיתוף פעולה יכול לגרום לתאים לפעול טוב יותר.

הוא מסביר זאת באופן ביולוגי – לתא אחד יש גבול של שטח פנים שדרכו הוא יכול לתקשר עם הסביבה, אך לקבוצה של תאים יש שטח פנים משותף גדול יותר ומכאן התועלת. "50 טריליון תאים חולקים יחד שטח פנים עצום שמאפשר לנו להתקיים. כך גם בני האדם, שעברנו מלחיות בקהילות קטנות לחיים משותפים בקהילות כמו ערים שמאפשרות לנו חיים טובים יותר. השלב הבא בהתפתחות האנושית היא ההבנה שכל אחד מאיתנו מתפקד למעשה כתא בגוף של משהו גדול יותר, שנקרא האנושות. לכן העולם נמצא במצב הזה, בו ממשלות נופלות, מסדרים נופלים, והאינטרנט זה מערכת העצבים המחזיקה יחד קהילה של 7 מיליארד תאים לכדי ישות אחת. אנו על סף האבולוציה הבאה ואנו חייבים להצליח. אי אפשר להמשיך לחיות כך, עלינו לשתף פעולה כדי שהאנושות תשגשג".

בפרק האחרון בספר כתבת שאתה אופטימי. 10 שנים לאחר שכתבת את הספר אתה עדיין אופטימי?

"זה שאני אופטימי זה לא אומר שהכל יהיה טוב. אני מקווה מאוד שכן כי יש לנו את הפוטנציאל לכך, אם רק נשנה את האמונות שלנו, את ההתנהגות שלנו, אם נבין שאנחנו כולנו אחד, שכל אחד הוא חלק מכולם ואם אתה פוגע במישהו אחר זה כמו לפגוע בחלק מהגוף שלך. זה כמו להגיד 'אני שונא את הכבד שלי בגלל הצבע שלו'. כשאנו לא מסתדרים זה עם זה כבני אדם זה דומה למחלות אוטואימוניות בגוף שלנו. אני אופטימי כי דור המיליניום, מתחת לגיל 40, לא מחובר למבנה הישן. אין להם בניינים, מניות, יש להם בעיות לרכוש מכונית. כי ככל שיש פחות אנשים המחוברים למבנה הישן של הדברים, מהר יותר הוא יתמוטט. לצעירים יש חזון אחר של העולם מהמבוגרים".

איך משנים את האמונות שלנו?

"היפנוזה; חזרה על הרגלים חדשים שיוצרים אמונות חדשות; אירוע דרמטי בחיים כמו הודעה שיש לך סרטן או אירוע כלשהו שמפוצץ את המוח שלך בכזו עוצמה, שגורמת לשינוי במערך האמונות באופן שלא ניתן לשלוט בו או לתכנן אותו; ולבסוף פסיכולוגיה אנרגטית, שיטה שמאפשרת לתכנת את תת המודע שלך בדקות ספורות".

אתה מדבר בנחרצות נגד תרופות בשיטה הרפואית המקובלת ושהכל תלוי באמונות שלנו. אז מה אתה עושה כשאתה חולה?

"אני אוהב את אישתי", הוא צוחק. "אני לוקח מדי פעם אספירין אבל לא יותר מזה. אין לי רופא ואני לא לוקח כדורי מרשם. אבל אם אפצע בתאונת דרכים אני לא אלך לעיסוי אלא לרופא. אם יהיה לי חס וחלילה סרטן, האדם האחרון שאני אראה הוא אונקולוג. אין להם הבנה במה הם עושים, הם הורגים אנשים. אחרי כל השנים של מחקר סרטן, מיליארדי דולרים, מה הטכנולוגיה הטיפולית הנפוצה עבור סרטן? הקרנות וכימותרפיה. זה בדיוק אותו דבר שהם עשו ב-1930. זה רעל. אם אתה אדם בריא ואתה מקבל כימותרפיה והקרנות אתה תחלה ועלול למות מזה. אז אם אני אהיה חולה ויתנו לי רעל? אני אמות מהר יותר. סרטן הוא בעיה של אמונה. אם יש לך אמונה חזקה מספיק אתה יכול לרפא סרטן".

אם אני אאמין בכימותרפיה אז זה יעזור לי?

"הכימותרפיה לא תפגע בך אם אתה מאמין בזה. האם היא תעזור לך? גם זה תלוי באמונות שלך. יש שתי דרכים להסתכל על סרטן: 'התאים שלי טיפשים, הם עשו לי את זה' או 'לא חייתי בהרמוניה וכתוצאה מכך הבריאות שלי משקפת את החיים שלי'. אם אני מאשים את התאים אני לא לוקח אחריות ואלה האנשים שהסרטן חוזר להם. אלה שמבינים שהם לא חיו חיים מאושרים, שהם היו בהרבה מתח והחיים שלהם בבלגן, והם משנים את החיים שלהם, להם תהיה תוצאה טובה יותר".

גם אם הם הולכים לכימותרפיה?

"כן. אבל אם תבין את הנקודה שאני אומר, לא תצטרך כימותרפיה. אם אתה מאמין שאתה קורבן בהגדרה אתה צריך מישהו שיציל אותך. הדת והרפואה דומות במובן הזה, הן לוקחות משהו שהיה לך, את הכוח לרפא את עצמך או את הכוח לתקשר עם המקור, ומוכרים לך מערכת יחסים בצורת תרופות או מחילה והבטחה לגן עדן.

"כשאתה מתכנת אנשים להיות קורבנות הם הופכים לקורבנות ויש לך אפשרות למכור להם משהו. אני לא בוטח בחברות תרופות כי אני מכיר הרבה אנשים שעבדו בהן ועזבו אותן כי המחקרים חושפים שפעמים רבות התרופות רעילות יותר ועדיף לא לקחת אותן, או שיש תרופות טובות יותר אבל החברות לא מתעניינות למכור אותן. הן מעדיפות למכור תרופה לא כל כך טובה שתקח כל החיים מאשר תרופה שלאחר זמן קצר תעזור לך להתרפא".