"בניגוד למה שרבים מאמינים, המציאות אינה מה שאנחנו רואים, אלא מה שאיננו רואים", אומר המורה הרוחני והסופר ג'ון דה רייטר. הוא ביקר בישראל כמה פעמים ובסוף החודש יבקר בה שוב ויעביר סדנה וריטריט. לרגל ביקורו והוצאת ספרו "חושף את המציאות" בעברית בהוצאת מרקם, קבענו ריאיון בשיחת טלפון טרנס-אטלנטית, המובאת כאן כלשונה (הערה: כתבה זו פורסמה במקור באפריל 2016).
פגישה עם ההוויה
שאלתי הראשונה לדה רייטר הייתה מהו המסר שלו. הוא השיב כי "אנשים נוטים לצאת החוצה בחיפוש שלהם אחר משמעות בחיים, ויש הרבה משמעות במה שקורה מחוצה לנו, אבל העומק של המשמעות שאנחנו מוצאים מחוצה לנו תלוי במידת המודעות שלנו לרמות הבלתי נראות של המציאות בתוכנו או עד כמה אנו קרובים להוויה (being) האמיתית שלנו. מודעות שכזו מאפשרת לנו להיפגש עם ההוויה של מה שמתרחש מחוצה לנו. אני מבקש לעשות את זה פשוט וישיר ככל האפשר, כדי לאפשר לאנשים להיכנס לפנימיות שלהם, לרמות העמוקות של ההוויה שלהם".
מהי הוויה?
"הוויה היא מה שאנחנו הווים בתוכנו או מהדהדים מהרמות העמוקות שלנו. למשל, פתיחת הלב והתרככותו. כשהלב רך ופתוח, ההוויה רכה ופתוחה; וכשהלב סגור, ההוויה סגורה וקשה. הגישה לעומק של הפנימיות שלנו תלויה בפתיחות וברכות של הלב, ולכן צריך לשחרר בעדינות כל סגירה או התקשחות של הלב ולהיכנס אל תוך מי שאנחנו באמת בתוכנו".
האם חשוב בעיניך שאנשים יתעוררו למי שהם באמת?
"זה חשוב מכיוון שאנשים נוטים לחפש משמעות עמוקה בחיים שלהם – באהבה, במשפחה, במערכות יחסים ובקריירה. ואולם, כל דבר שיש לו משמעות מחוצה לנו תלוי במידה שבה אנו מבינים מי אנחנו באמת, בתוך תוכנו. ברגע שאנחנו מבינים זאת, אנו מסוגלים לזהות עומק של משמעות מחוצה לנו בלי לרדוף אחרי הדברים, באופן טבעי".
כיצד ההתעוררות משפיעה על חיי היומיום?
"כשאנחנו מתעוררים אנו מגיעים ממקום עמוק בתוכנו של הבנה ושל משמעות, וההבנה היא שמאפשרת לנו עומק של מחשבה ושל הרגשה. לעומת זאת, כשאנחנו מנסים לאחוז במשמעות מחוצה לנו המחשבה וההרגשה שיש לנו מוגבלות".
אז ההתעוררות יכולה להפחית את רמת הסבל?
"ההתעוררות מפחיתה את הסבל באופן משמעותי, מכיוון שרוב הסבל מבוסס על האשליה של הפסד ורווח. כשאנחנו חיים ממקום של הפסד ורווח, הכול נמדד ביכולת שלנו לברוח מסבל. כשאנחנו מבינים מה אנחנו באמת בתוכנו ומתעוררים לרמות העמוקות והלא נראות בתוכנו, משמעות החיים אינה תלויה ברווח או בהפסד".
פתיחה והתרככות מבפנים
דה רייטר מדבר על הרמות הבלתי נראות של המציאות ואומר כי כל אחד, בכל גיל, יכול להגיע אליהן, כולל תינוקות. "דוגמה טובה לכך היא טיול בטבע. כשאנחנו הולכים בטבע מתוך האישיות שלנו, אנו תופסים את הטבע מנקודת המבט של האישיות. ואולם, אם אנחנו נכנסים עמוק יותר ועוברים מתוך האישיות שלנו ללב שלנו, אנו פוגשים את הטבע מאותו מקום. כשאנחנו בלב שלנו בתוך הטבע, התפיסה שלנו והחוויה שלנו את הטבע נפתחות, מעמיקות ומשתנות. כשאנחנו מבינים את זה, אנו יכולים להיכנס עמוק יותר פנימה, ומתוך זה גם עמוק יותר אל תוך הרמות הלא נראות של המציאות הנוכחת בטבע, בתוכנו, בכל דבר ובכל אחד".
כיצד אנחנו יכולים להתעורר?
"ה'איך' הוא די פשוט – פתיחה והתרככות מבפנים. כל עוד אנחנו מתייחסים ל'איך' כאל אמצעי לממש קונספט מסוים ומשקיעים מאמץ, רצון, מחשבה והרגשה בניסיון להיפתח, אותו ניסיון נהפך לגרסה נוספת של סגירוּת. כשאנחנו נהנים מפתיחה ומהתרככות של הלב שלנו, אנו נפתחים ומתרככים באופן טבעי ובקלות, כמו שקורה לילד".
כלומר הדרך להתעורר היא לא לנסות לעשות זאת, אלא רק להיות?
"אכן כן, צריך רק להיות, אבל במעגלים רוחניים, כשאנשים שומעים 'רק תהיה' הם נוטים לעשות את מה שהם רגילים לעשות כדי להשיג דברים בחיים – כגון כוח ועשייה – גם כדי להיות. לעומת זאת, פשוט יותר ומענג יותר ליהנות מלהיות בפנים; זה עובד לתינוק בן שנה, לילד קטן ולאדם בכל גיל. כשאנחנו נהנים להיות, אנו עוברים לרמה קלה יותר ועמוקה יותר שנגישה לכל אחד".
יש בתוכנו רגשות כגון פחד, כאב וכעס. מרבית האנשים אינם נהנים כשהם מרגישים אותם ואינם רוצים להיות ברגשות האלה בתוכם.
"אלה רגשות לא משולבים, unintegrated. חוסר אהבה לכעס, למשל, מזין את הרמה של הרגשות הלא משולבים. כשאיננו אוהבים את הכעס אנחנו מזינים את השליליות ביחס אליו, את הפחד ואת חוסר ההנאה. זה מזין את הקוטביות. כשיש הנאה עדינה של פתיחה מבפנים אין קוטביות. כשאנחנו לחוצים, פוחדים או כועסים, עלינו ליהנות מההתרככות בפנים. כשאנחנו מתרככים בפנים, אנחנו שמחים יותר".
אם אני כועס, זה בסדר לתת לעצמי לכעוס, ללא שיפוטיות, או שמא עליי לנסות לשלוט בכעס?
"זה נכון. אם תנסה לשלוט בכעס ולדכא אותו, אתה תעשה זאת באמצעות שימוש בהיגיון וברצון וניסיון זה רק יגביר את הקוטביות של האישיות. כשהכעס נמצא ויש בתוכו רכות שקטה, יש אישור לכך שהוא נמצא וחלק מהשליליות כלפיו מתרככת. ככל שהבעיה שיש לנו עם הכעס גדולה יותר, כך אנחנו מזינים אישיות קוטבית יותר; וככל שאנחנו מקבלים יותר את העובדה שיש לנו רגשות כאלה, כך הקוטביות מתחילה להירגע. ככל שהקוטביות נרגעת עקב ההיפתחות וההתרככות שלנו מבפנים, כך פחות אנרגיה הולכת לרגשות השליליים. כך, באופן טבעי, אנחנו נהפכים לחופשיים מכל מה שאנו מנסים לברוח ממנו".
כמו שהולכים לישון
"אין זה באמת קשה להתעורר", אומר דה רייטר. "התעוררות היא לחזור למי שאנחנו באמת, ואין זה דבר שיש להבין אותו קונספטואלית. מה שיפה הוא שכולם מגיעים להתעוררות בכל פעם שהם הולכים לישון. כשאנחנו שוכבים במיטות שלנו, האישיות נשכבת. ברגע שיש מעט מנוחה ורגיעה היא מתחילה להתפוגג ואנחנו נרגעים אל תוך עצמנו. כשזה מתפוגג אנחנו נרגעים אל תוך הלב שלנו, וכשהלב מתפוגג אנו נרדמים. בלי להבין את זה, כל אחד שהולך לישון עובר תהליך של עזיבת הצורות המשמשות אותנו במהלך היום כדי להתקיים; כל ה'אוהב' וה'לא אוהב' נעלמים, ובאופן טבעי אנחנו נכנסים למי שאנו באמת. רק לפני שאנחנו נרדמים אנו חוזרים למי שאנחנו באמת. כשאנחנו שמים לב שזה מה שקורה לנו ומודעים לכך, זו הזמנה להתעורר באמצע היום".
אולי זוהי אחת הסיבות לכך שרבים מתקשים להירדם?
"כן. הקושי בהירדמות נובע מכך שהקוטביות נוכחת, ואנשים מכורים לעצמם. ככל שההתמכרות לאישיות חמורה יותר, כך קשה יותר להירגע בתוך האישיות ולהיכנס עמוק יותר ויותר עד שנרדמים".
זהו מושג מעניין, התמכרות לאישיות. אולי קשה לנו להתעורר מכיוון שאנחנו מכורים לאישיות שלנו?
"אם החיפוש אחר התעוררות נובע משאיפה לרצות את האישיות, יש בריחה מסבל ומהפסד ומרדף אחר רווח ההתעוררות, והמרדף הזה מזין את ההתמכרות לאישיות. אמנם החיפוש אחר רוחניות מזין את האישיות, לפחות עד שאנחנו מבינים שההתעוררות קלה כמו מה שקורה לנו כשאנחנו הולכים לישון, אך האישיות אינה נחוצה לנו כדי שנהיה מי שאנחנו. הליך החשיבה שלנו והשימוש ברצון שלנו אינם נדרשים כדי שנהיה מי שאנחנו. התהליך הוא מיידי, טבעי וקל לכל אחד ברגע שההבנה שם. או אז יש לנו גישה לדברים מתוך חיבור עמוק פנימה ומשם אנחנו מביאים עומק של משמעות למחשבות שלנו, לרגשות שלנו, לרצון שלנו ולאישיות שלנו. זה בא מבפנים החוצה".
אנשים שבאים אליך כדי ללמוד צריכים לא לרצות ללמוד?
"יש שמחה מתוקה וטבעית בלב בהבנה שאיננו צריכים להבין וללמוד, מכיוון שמה שאנחנו מחפשים הוא טבעי כמו ללכת לישון או ללכת בטבע ואין צורך להתרכז באישיות שלנו, ביומיום שלנו, בבעיות שלנו וברצון שלנו. כך אנחנו חווים את ההוויה של הטבע – לא משום שעשינו משהו לשם כך, אלא משום שנרגענו בתוכנו.
"ואולם, הפוקוס אינו על בריחה מהעולם הזה. אנחנו יכולים להיפרד מהעולם כדי להבין מי אנחנו באמת בצורה בונה כשאנחנו שוכבים לנוח. כך איננו מעורבים בעולם הזה ואנחנו מתחילים להבין משהו על מי שאנו באמת. הנקודה היא להיות כך בתוך העולם הזה, אבל להיות מעורבים בעולם הזה מבפנים ולא מתוך האישיות שלנו. הלב יכלול את האישיות באופן טבעי, אבל האישיות לא תכלול באופן טבעי את הלב. לכן, ככל שאנחנו מגיעים ממקום עמוק יותר, כך אנו כוללים יותר את כל הרמות עד לפני השטח. ואולם, אם אנחנו מתחילים בפני השטח, איננו כוללים רמות עמוקות יותר. כאן ההתמכרות מתפתחת ותופסת מקום".
זה בעצם לשנות את האיזון הפנימי, מהאישיות ללב.
"כן, לחזור ללב ולחיות מתוך הלב במהלך היום שלנו, כך שהאישיות תהיה תלויה בלב במקום שהלב יהיה תלוי באישיות. זה אומר לעמוד ישר ולא לחיות הפוך כפי שאנחנו רגילים".
להיות בתוך הלב
משפטים כגון "לך בעקבות הלב שלך", "הקשב ללב שלך" או "תהיה נאמן ללב שלך" משמשים אותנו לא רק ברוחניות – אלא גם בסרטים ובספרים. דה רייטר מסביר שזה מכיוון שיש לנו הבנה קולקטיבית אינטואיטיבית של מקור המשמעות.
"למישהו שמגיע מתוך הלב יש רמה עמוקה יותר של משמעות מאשר למישהו שמגיע מתוך האישיות שלו. מה שנפלא בהתעוררות הוא שברגע שאנחנו מבינים שכל הכיוונים הם פנימה ועוברים מהאישיות ללב – אנחנו מבינים שיש משהו עמוק יותר. ברגע שהכיוון נקבע, במקום להתחיל מפני השטח החוצה אנחנו נעים מפני השטח פנימה, וכשאנחנו מגיעים ללב אנו מבינים שיש רמות עמוקות יותר. כשאנחנו הולכים לישון, אנו מגיעים באופן טבעי לרמות האלה. הדבר הכי מובן מאליו נהפך לדבר שאנחנו מתעלמים ממנו".
יש אירוניה בלדבר על התעוררות ולתת כדוגמה את מה שקורה כשאנחנו ישנים.
"זה נכון. הכוונה היא להתחבר למי שאנחנו כמו שמחזיקים תינוק. כשאנחנו מחזיקים תינוק, הוא יודע מי אנחנו ואינו משתמש ברצון, במיינד או באישיות. התינוק כהוויה יודע ישר מי אנחנו. כשאנחנו מחזיקים תינוק ושקטים בפנים, זה לוקח אותנו מעבר לאישיות שלנו, לרצון שלנו ולחשיבה שלנו, ואנחנו נכנסים עמוק יותר פנימה מכיוון שאנו מגיבים לנוכחות שיש בתינוק שיודע אותנו ישירות".
האם ללב רך ופתוח יש מאפיינים כגון נאמנות, כבוד עצמי ואהבה או שהוא מהות אובייקטיבית?
"אפשר למדוד את הלב באופן אובייקטיבי, אבל כשאנחנו בתוך הלב הפתיחה והרכות שלו מתממשות בתוך האישיות שלנו, בלי שיהיה מיקוד ברווח והפסד. זה מאפשר מקום לטוב לב, לנאמנות. כשאנחנו מי שאנחנו באמת, איננו תלויים באישיות שתשיג משהו כדי להגיע לאושר. יש עומק של אופי שאנחנו מפתחים כשאנו בתוך הלב שלנו, וזה לוקח אותנו דרך הלחצים של החיים".
מי שאנחנו באמת
שאלתי את דה רייטר כיצד הוא רואה את המצב בעולם ואם אנחנו במסלול הנכון. "במובנים מסוימים, על פני השטח, אנחנו במסלול הנכון מכיוון שאנו הולכים ומתמקדים בשוויון בין מדינות לאנשים. ואולם, מכיוון שזה מבוסס על רצון וצורך והפוקוס הוא רווח והפסד, זהו עדיין עולם קוטבי. הקוטביות הזאת, שיכולה להביא למידה מסוימת של פתיחות, גם מגבירה את הלחץ.
"המודעות של אנשים בעולם נמוכה יחסית. המודעות הזאת צריכה להתעורר, להתרחב ולהתבסס רק על מי שאנחנו באמת. כדי שהעולם יגיע לאיזון צריך שכל אחד מאיתנו יחזור ללב, ומתוך הלב יחזור למקום עמוק יותר מהלב, ושנהיה כך במהלך היום שלנו".
המציאות בישראל ובמזרח התיכון מפחידה. מה אנחנו יכולים לעשות?
"עליכם להבין שמשמעות אינה מגיעה משינוי של הנסיבות שלנו או מהפחתה של הכאב. משמעות מגיעה מרכות פנימית שמאפשרת לנו לבוא מתוך הלב. הנסיבות, האישיות, הרגשות והעולם אינם צריכים להשתנות. איש אינו צריך להשתנות כדי שנהיה בסדר כפי שאנחנו בתוכנו. אם אנחנו מרפים פנימה, אנו יכולים להיות בתוך הלב גם בנסיבות הקשות ביותר".
ברמות מסוימות המציאות החיצונית ממשיכה להשפיע ואי אפשר להעלים אותה.
"זו ההתמכרות לרווח והפסד של האישיות. אנחנו יכולים לא להיות בסדר אם יש מלחמה ולהיות בסדר רק אם יש שלום, אבל אז אנחנו נחפש שלום ונפחד ממלחמה. במקום זאת עלינו להיות בסדר בתוכנו, בין אם יש שלום ובין אם יש מלחמה. כך אנחנו באופן מהותי בשלום בתוכנו בלי להיות תלויים בנסיבות המקיפות אותנו, שגורמות לנו לפחד".
כיצד אתה מרגיש לקראת הביקור הקרוב שלך בישראל?
"תמיד נעים מאוד להגיע לישראל. הישראלים ישירים מאוד ויש פחות פילטרים בחיפוש אחר האמת מכיוון שהם מחפשים אותה באופן ישיר. אם מה שאתה אומר אינו מסתדר, הם יוטרדו מזה ויאתגרו אותך, ואם זה כן מסתדר, הם יאהבו. אני אוהב לראות אנשים ששומעים אמת שהם תמיד ידעו אבל לא ידעו כיצד לומר אותה".
יש משהו שאתה רוצה להוסיף לסיום?
"ברמה עמוקה מאוד, אהבה היא באמת הכול. זה מה שאנחנו מבינים כשהלב נפתח ומתרכך. כשאנחנו בלב, אנו אוהבים. כשאנחנו נכנסים עמוק יותר פנימה, לרמות עמוקות יותר, האהבה נהפכת לעמוקה ומהותית יותר, מכיוון שאהבה היא מי שאנחנו באמת. אהבה אינה עשייה ואינה הרגשה, אף שאפשר להרגיש אותה – אהבה היא מי שאנחנו באמת".
אנחנו יודעים מהי אהבה באמת?
"אנחנו יודעים. כשאנחנו מחזיקים תינוק ונמצאים איתו, אנו יודעים שזו אהבה. ההזמנה היא להיות מה שאנחנו מבינים כשאנו הולכים בטבע, מחזיקים תינוק או הולכים לישון; להיות כך במהלך היום שלנו. מה שאנחנו בפנים חשוב יותר ממה שקורה ביום שלנו, וזה מה שמאפשר לנו להיות בלב שלנו באמצע היום שלנו. אצל רובנו, מה שקורה מחוצה לנו חשוב יותר מהלב שלנו, ואנחנו עוזבים את הלב שלנו בניסיון לתקן את היום שלנו. זה יוצר לחץ רב על האישיות וכך היא אינה יכולה לתת לנו את מי שאנחנו באמת. אנחנו יכולים להיות מי שאנחנו באמת רק בתוך האישיות שלנו".
***
ג'ון דה רייטר מספר על רגע ההתעוררות שלו בגיל 17
"הייתי למעלה בבית, לבד, מחוץ לחדר השינה שלי. זה היה פשוט מאוד, ישיר ועמוק. רציתי לדעת אם יש משהו מעבר לעולם הזה ולכל דבר שאי פעם ראיתי, זיהיתי והבנתי, אם יש משהו יותר מכך ואם כן להיכנס לכך. הייתה לי המחשבה הזאת ואז נפתחתי פנימה אל תוך מה שיש בעומק שלי ומחוצה לי. כל המציאות, ברמות הבלתי נראות שלה, נפתחה בפניי, בתוכי ומחוצה לי – ויכולתי לראות אותה בקלות ולא היה עוד הבדל. הייתה אהבה ישירה מאוד, הכול היה ידיעה ישירה שלא הגיעה מתוך מחשבה או הרגשה. הגוף שלי, הרגשות שלי, המחשבות שלי והרצון שלי – כל מה שהייתי רגיל להבין שהוא אני – פינו מקום. הייתי המציאות במקום לצפות במציאות. לא היה בזה שום דבר מכריע בשבילי; זה היה טבעי כל כך. נכנסתי אל תוך זה והייתי בעומק של מי שאני באמת.
"לאורך השנים רמת ההתעוררות שלי העמיקה. הבנתי שלא היה רגע של התעוררות, אלא שברגע שמתעוררים יש אפשרות לחיות בהתעוררות. אני חווה במשך 30 שנה התעוררות על התעוררות בלי להיות תלוי במה שהתעוררתי אליו. אני חי התעוררות".
