יש משהו מאוד מתעתע בחוסר ביטחון.
ההרגשה המיידית, המודעת, היא תערובת של שאלות, ספקות, פחדים, כאבים רגשיים, מחשבות מכאיבות שחוזרות על עצמן מהסוג של 'מה לא בסדר ואיך הייתי צריך להיות' ו/או 'איך אני צריך להיות להבא'. התחושה הכללית היא לא יציבה, לא ברורה ובטוחה.
מאחורי כל זה מסתתר לא פחות מאשר ביטחון עצמי. הכוונה היא לאותו "אני יודע", מקום בו אנו יודעים בביטחון שאנחנו לא בסדר, שעשינו טעות, שלא מגיע לנו, שאנחנו לא מספיק טובים, שאין לנו מספיק.
הסיבה שבמודע אנו מתמודדים, לרוב, עם שאלות וספקות, היא משום שאנחנו מנסים אולי בכל זאת לשנות את דעתנו, לגלות שכן היינו בסדר, שכן מגיע לנו; שאנחנו בכל זאת, אולי, טובים כפי שאנחנו. אנחנו למעשה נמצאים במאבק/מו"מ עם אותו "אני יודע" כואב ומכאיב.
כדי ליצור ביטחון עצמי אמיתי, עלינו להוסיף קצת חוסר ביטחון לתערובת. כלומר, להטיל ספק באותו "אני יודע שאני לא בסדר". אולי אנחנו כן בסדר? אולי כן מגיע לנו? אולי זה טוב שאנחנו כפי שאנחנו? אולי זה טוב שפעלנו כפי שפעלנו? כמו שטוֹהר אומרים – מה טוב במה שאני תופס כלא טוב?
אותו "אני יודע שאני לא בסדר" יוצר נוקשות ועצבנות וכעס וביקורת וחוסר סבלנות וסגירות. ביטחון עצמי יוצר עדינות ורכות והקשבה וגמישות וסבלנות ופתיחות. לשאול שאלות במקום בו אין שאלה בכלל, בו אנחנו "יודעים" שאנחנו לא, הוא שלב חשוב בדרך להתפרקות של אותו "אני יודע" ובנייה של ביטחון עצמי.
אם תרצו, שלב חשוב בדרך לסיים מלחמות וליצור שלום ממשי.
רוצים עזרה להרגיש אחרת, לחיות אחרת, כלומר טוב יותר? אם כן, אז טוֹהר+ הוא המקום בשבילכם. היכנסו לכאן לפרטים.
