בזמן האחרון אני עובד הרבה עם נושא ההתערבות, בעיקר סביב סוגיית התיקשור של טוהר. בשנים האחרונות למדתי שתפקידי כמתקשר הוא לא להתערב בתקשורת איתם וכאשר אני מתקשר אותם, בין אם בתקשור פרטי ובין אם בסדנה, תפקידי הוא כמה שפחות להפריע ולתת להם כמה שיותר לדבר, כפי שהם ומבלי לנסות להתאים את התקשור לאופן שבו אני חושב שהתיקשור צריך להיות.
ההבנה הזו מביאה איתה הרבה חופש, אבל היא לא מובנת מאליה. למעשה, בשביל להגיע אליה הייתי צריך להתערב ככל האפשר בתהליך הזה, עד כדי כך שהפסקתי לחלוטין לתקשר למשך פרק זמן של שנה.
מערכת יחסים רוחנית פתוחה
היכולת שלי לתקשר התעוררה לפני 21 שנה, בקיץ. עבודה אינטנסיבית עם קריסטל אמטיסט בשנתיים שקדמו לכך עוררו במידה רבה את האינטואיציה שלי, אבל לרגע לא חשבתי שאני יכול לדבר עם ישויות מהעולם שמעבר. ורדה, המורה שלי, זיהתה את הפוטנציאל והציעה לי ללכת ללמוד את זה. ניסיתי ללמוד לתקשר בטראנס אצל מורה לתקשור, אבל זה לא צלח. בפגישה פרטית עם ורדה שנעשתה כמה זמן לאחר מכן, היא הנחתה אותי לתוך מדיטציה מודרכת, שבה ביקשתי לפגוש את המדריכים שלי. אז קרה המפגש הראשון עם ישות בשם רון, ונפתחה הדרך שלי לתקשורת ישירה עם אלו המלווים אותי.
השנים הראשונות היו סוערות – מצד אחד ספקות עמוקים אם זה אמיתי או לא, מצד שני תקשרתי עם כל מה שיכולתי לתקשר איתו. היה את רון ועוד כמה ישויות ממעגל המדריכים שלי, אבל זו למעשה מערכת יחסים פתוחה – במקביל תקשרתי עוד ישויות, לתקופות קצרות או ארוכות.
אחרי כשלוש שנים עשיתי הפסקה לתקופה מסוימת כדי לחזור לתקשר עם עצמי, וכשחזרתי לתקשר את עולם הרוח, גיליתי שהמדריכים שלי עברו גם הם טרנספורמציה – טוהר הופיעו לראשונה. לאט לאט למדתי להכיר אותם ולתקשר אותם – התחלתי לעשות ערבי תקשור חודשיים שאני מקיים כבר 18 שנה; התחלתי לעשות תקשורים פרטיים וסדנאות בתקשור. הבנתי שזהו תקשור לכל דבר והספק פינה את מקומות להתלהבות וביטחון של מתחילים.
אבל לאט לאט משהו התחיל לחרוק. קיבלתי תשובות לא הגיוניות בעיניי, מסרים שלא הסתדרו עם המציאות, והספקות שלי הלכו וגברו. הייתי עסוק חלק מהזמן בהשוואות למתקשרים ולתקשורים אחרים, ניסיתי להיות כמוהם ובמקום ללמוד מהתקשור שלי, ניסיתי לשנות אותו למה שאני חושב שהתקשור צריך להיות.
בשלב מסוים חוסר האמון שלי היה כל כך עמוק, שלא יכולתי להמשיך לתקשר אותם. זה היה לפני כ-7 שנים להערכתי, שהפסקתי לתקשר למשך שנה שלמה. כעסתי עליהם מאוד – ועל עצמי – ולא יכולתי לעמוד מאחורי המסרים שאני מעביר. העובדה שהרווחתי בזמנו כ-2,000 שקלים בחודש מהעבודה איתם לא הניעה אותי להמשיך; הרגשתי שאני חייב לעשות הפסקה ובדק בית.
אם טוהר היו בן אדם, היינו רבים כבר מזמן; אם טוהר היו בן הזוג שלי, אני מאמין שהיינו כבר נפרדים. הייתי בלתי נסבל ברגעים. המזל שלי שטוהר הם ישויות עם סבלנות ללא תנאי, ואני מניח שכולנו ידענו מראש (חוץ מהחלק המודע שלי) שזה יקרה בתהליך.
יש מקום לפוחד ולמתקשר
אחרי שנה התחלתי להיכנע והסכמתי לחזור. זה לקח לי זמן, לפתוח מחדש את הלב ואת ערוץ התקשורת הזה, אבל זה היה חשוב. אני מתקשר במהותי ואיני יכול לסגור את הדלת הזו לכל חיי, למרות שבאותה שנה ניסיתי לגרום לזה לקרות. זו תשוקה המבקשת מימוש ואיני יכול להתעלם ממנה.
אבל טוב שהפסקתי. מכל הדברים שלמדתי באותה השנה, החשוב ביותר היה לא להתערב. טיפלתי עמוקות בפחד שלי לעשות טעות ומתוך זה למדתי להיכנע לחוכמה של הדברים כפי שהם, לחוכמה של טוהר. גם אם ההיגיון שלי לא מבין, גם אם זה לא נשמע לי הגיוני, גם אם אחרים מתקשרים אחרת. לתקשר, לא להתערב.
ככל שעובר הזמן אני מעמיק את חוסר ההתערבות שלי. אם הפחד עולה, אני נותן לו מקום. לא מנסה להפסיק לפחד, ולא מנסה להפסיק לתקשר. לשני החלקים – הפוחד והמתקשר – יש מקום, ודבר אינו מפריע לדבר. כך קורה מה שתמיד ניסיתי לכפות בעזרת המיינד שלי – תקשור נקי וברור, כזה שאני לא מעורב בו וטוהר נוכחים בו בבהירות, כפי שהם.
עם הזמן אני גם לומד לא להתערב במה שקורה בחיים שלי בכלל. זוכר שיש חוכמה מאחורי הדברים המתרחשים, מוכן ללמוד מדוע הם קורים ולא מנסה לכפות את התפיסה שלי על המציאות. פחות התערבות מאפשרת למציאות להיות הגרסה הטובה ביותר שלי, ולדברים הנכונים להמשיך לקרות. זה מביא איתו מתנות רבות, החל מחוסר מאמץ שנובע מחוסר התערבות, וכלה בהפתעות טובות הנובעות מכך שכמו לכל אחד, החיים רק רוצים את הטוב ביותר עבורי.
אם אני מוכן, כמובן, לא להתאים בכוח את הטוב הזה למה שאני חושב שהוא צריך להיות.
