כשהגיעה אליי ההצעה לראיין את מוג'י (Mooji), הסקרנות הבסיסית שלי ביחס למורים רוחניים הניעה אותי לומר מיד "כן", אף שלא היה לי מושג מיהו או מדוע אנשים הולכים ללמוד ממנו. בהמשך, הגיע לידיי הספר שלו, "נשימת היקום: ההוויה האינסופית", שיצא לפני שלוש שנים בהוצאת מרקם, וגיליתי פעם נוספת שאין דבר מקרי בחיים.
מוג'י, או בשמו המלא אנטוני פול מו-יאנג, הוא תלמיד של פאפאג'י, שהיה תלמיד של ראמאנה מהרישי ונחשב לבודהה חי. פאפאג'י היה מהמורים הרוחניים הידועים והמשפיעים ביותר במאה ה-20 והעמיד דור של מורים רוחניים הפועלים כיום ברחבי העולם. אחת מהם הייתה לפני שנים רבות למורתי הרוחנית, וההזדמנות לראיין מורה שהיה גם הוא תלמידו של פאפאג'י הייתה מיוחדת ומרגשת בשבילי.
הוויה נטולת מאמץ
"המסר שלי הוא שההגשמה הגבוהה ביותר לבני האדם בחיפושם אחר אושר, אמת וסיפוק מוחלט נמצאת בתוך עצמם", פותח מוג'י. "הסיפוק הזה יכול להשתקף בביטוי של משהו חיצוני לכאורה, אבל זהו משהו שאתה מגלה בתוך עצמך. אתה מגלה שהטבע המהותי שלנו טהור ושלם. הוא אינו האגו ואינו העצמי התבניתי או הזהות המותנית שאותם אנחנו בדרך כלל נוטים לזהות עם מי שאנחנו. הוא נמצא מתחת לזה. זוהי בעצם ההגשמה או המטרה הגבוהה ביותר של הרוחניות – לגלות את המצב הזה של הוויה נטולת מאמץ".
בדרך כלל אנחנו מחפשים זאת מחוץ לעצמנו. נכון?
"בהתחלה כן, מכיוון שאנחנו מזהים את עצמנו עם הגוף שלנו ועם ההתניות שמופיעות בתוכו. ההזדהות הזאת גורמת לנו להאמין שאנחנו אדם מסוים שחי בתוך הגוף הגשמי. לכן, כדי להיות מאושרים, אנחנו מנסים להשיג דברים חומריים מוחשיים, שאותם אנחנו יכולים לשפוט רק באמצעות החושים והמיינד. החיפוש מתחיל כך, אבל בהדרגה נהפך לפנימי יותר, לעמוק יותר".
מה אנחנו מחפשים בעצם?
"אני מרגיש שכל אדם מחפש מצב של אושר; אושר שאיננו רגעי בלבד, אלא יציב ושלם יותר. בין אם במודע ובין אם לא, זה מה שאנחנו מחפשים – תחושה של חיבור, שלמות וסיפוק".
אתה כותב בספר הרבה על חופש. מהו הקשר בין אושר לחופש?
"אושר אמיתי מגיע מחופש אמיתי. כשאני אומר 'חופש', אני מתכוון לחופש מההשפעות של ההתניות הפסיכולוגיות שלנו, מתחושות הנזקקוּת או הפגיעוּת שמופיעות כשאנחנו חיים רק מתוך הוויה מותנית. חופש הוא החופש להיות מה שאתה, איך שאתה. רק אז האושר, שהוא אינו משהו שאתה עושה אלא משהו שאתה מגלה, הופך להיות האקלים של הווייתך".
זה חשוב שאנשים ישאפו לחופש?
"בסופו של דבר חופש יהיה חשוב ואף חיוני לכל אחד, אבל איני חושב שהוא בהכרח חשוב לכולם עכשיו. לזמן מה אנחנו נחפש אחר תענוגות או אחר סיפוק ההשלכות או האמונות המותנות שלנו, שאומרות שעלינו לרצות דברים כגון כסף, כוח או תהילה. גם זה חיפוש אחר אושר, אבל רק לעתים רחוקות הוא מספק אותו".
כשאדם רוצה להפוך לחופשי, הוא צריך "לעשות" משהו?
"בדרך כלל אנחנו לומדים שאם אנו רוצים משהו עלינו להילחם למענו, להתאמץ כדי להשיג אותו. המיינד שלנו אינו רגיל 'להיות', אלא 'לעשות'. אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים 'לעשות' משהו. ואכן, בהתחלה האתגר הוא יותר להתבונן במיינד שלך, מאשר להאמין באופן אוטומטי לכל המחשבות שעוברות בו. כדי להצליח יש צורך בהדרכה מסוימת ואף במעט אמונה, שתעזור לך ליישם את ההכוונה ולראות אם היא עוזרת לך. הנחישות והאמון שבתוכך יגדלו ככל שתתקדם בדרך. הגילויים והתובנות שאליהם תגיע יחזקו אותך ויעזרו לך להיות מסור יותר לגילוי העצמי".
אתה כותב בספר שאנחנו לא באמת צריכים לעשות, שזו חוויה פנימית.
"נכון, אבל אם זה מה שיגידו לנו, זה לא יספק אותנו. אם יאמרו לך: 'אתה כבר חופשי, זה מי שאתה', התגובה שלך תהיה: 'טוב, אם זה מי שאני מדוע איני מרגיש את זה?'. ההוויה המקורית שלנו לא צריכה לעשות דבר כדי להיות עצמה, היא כבר מי שהיא. ואולם, אנחנו מלאים בהרבה אמונות והתניות בלתי מודעות. אלה צריכות להיראות כדי שנוכל לשחרר אותן. אנחנו נרגיש בתהליך הזה כמו בעשייה".
מודעות לטבע האמיתי
מוג'י נולד בשנת 1954 בג'מייקה, ובשלב מסוים עבר לגור עם אמו באנגליה. הוא היה צייר, אמן ובהמשך גם מורה בקולג' בבריקסטון שבדרום לונדון, שם התגורר. תהליך ההתעוררות שלו החל במפגש עם מיסטיקן נוצרי בשנת 1987. המפגש חולל בו שינוי תודעתי עמוק ובעקבותיו גם שינוי עצום בהרגלי חייו – הוא עזב את עבודתו, נשאר ללא רכוש או כסף והתגורר במשך שש שנים אצל אחותו. הזמן בביתה נתן לו מרחב להתבסס במצב תודעה, שאותו תיאר כ"ישיבה בחיק האלוהים".
בסוף 1993 נסע מוג'י להודו במטרה לבקר בכלכותה, שבה חי ראמאקרישנה, מאסטר הודי שכבר עזב את גופו – אבל זה מעולם לא קרה. "מצאתי ספר על ראמאקרישנה שנגע כל כך ללבי, ורציתי לשבת בחדר שלו ולגעת בסנדלים שלו. הייתה לי אהבה גדולה כל כך אליו, אף שהמסורת הרוחנית שלי שונה מאוד. אני גדלתי בתרבות נוצרית מאוד, והוא היה הינדי והאמין באלה קאלי, אבל החוכמה שלו נכנסה באופן עוצמתי לתוך לבי.
"כשהייתי בהודו נסעתי מדלהי לרישיקש, אחרי ששמעתי שהיא מרכז רוחני של עולי רגל. כשהייתי שם פגשתי כמה תלמידים של פאפאג'י. מעולם לא שמעתי עליו לפני כן ואף לא חיפשתי גורו במודע. הם אמרו לי: 'אתה חייב לפגוש את פאפאג'י', והנחישות שלהם נגעה ללבי. הם הציעו לי מקום ברכב שלהם כדי להגיע לשם, אבל לא הרגשתי מוכן.
"רק לאחר שעברו עוד שלושה שבועות, פגשתי את פאפאג'י. הגעתי סקרן, אבל כשפגשתי אותו הרגשתי אחרת. הרגשתי טוב מאוד בנוכחותו. למעשה, הרגשתי לא רק טוב מאוד, אלא גם משהו עוצמתי מאוד, משהו חזק מאוד בנוכחות שלו. הבנתי שעליי לשהות שם זמן מה.
"לפני כן הייתי מודע רק לאהבה ולהתמסרות לאלוהים. מערכת היחסים הזאת עם אלוהים שחשתי שיש לי הייתה ספונטנית, אינטואיטיבית, עדינה ואוהבת. ואולם, כשפגשתי את פאפאג'י התחלתי להתוודע למרחב של התודעה. לא שמעתי את המילים 'מודעות' או 'תודעה' לפני כן, אבל באמצעות פאפאג'י התחלתי להתוודע למצב אחר, שהוא הרבה יותר ריק. במצב הקודם הייתה יותר אהבה ועכשיו הרגשתי ריקות, אבל ההרגשה הזאת הייתה נכונה לי. לא הצלחתי להסביר מדוע אני נמשך למשהו שבמובן מסוים היה שום דבר, אבל הייתה בתוכי תחושה שאישרה שאני במקום הנכון ולכן נשארתי".
בזמן השהות שלו אצל פאפאג'י עבר מוג'י חוויה מלאה של התעוררות, מצב שהוא מגדיר בתור "מודעות מלאה לנוכחות האמיתית שלך בתוך לבך. בדרך כלל אנחנו מתייחסים לחיים מרובד נמוך של עצמנו ומגיבים אליהם ממקום מותנה. אנחנו עשויים להרגיש נוח עם זה ובו בזמן זה מגביל במובנים רבים. התעוררות מביאה אותך לאוניברסליות שלך, מכיוון שיש לנו הפוטנציאל לחוות את החיים ואת האמת במובן אוניברסלי. ואולם, לצערי אין זה המצב הנפוץ; המיינד של מרבית האנשים מוגבל לזהות אישית ולהעדפות שמטבען אנוכיות מאוד.
"התעוררות פירושה להתעורר מהאמונה שאתה רק האדם הזה, החי בעולם הזה, ולהיות מודע לטבע האמיתי שלך. לעתים אני אומר שהמעבר הוא מהאדם (Person) לנוכחות (Presence), שהיא פחות אישית ויותר אלוהית. אל תהיה זחל כל חייך, היה פרפר. האגו הוא שלב הזחל; יש לו קשר חזק לפרפר, אבל הוא אינו יכול לעוף. חופש הוא מצב שבו אתה נהפך לפתוח מאוד לאופן שבו אתה חווה את החיים, מצב שבו אתה אוהב באופן חופשי, ללא שיפוט ופחד. לכך אני מתכוון כשאני אומר 'התעוררות'".
[embedyt] https://www.youtube.com/watch?v=9Za9q1Zz6g8[/embedyt]
המאסטר לא מת
ביקשתי ממוג'י שיסביר את מה שכתב בספרו – שהמאסטר לעולם לא מת אלא ה"מיסטר" – והוא השיב: "מישהו פעם שאל אותי: 'עד כמה החיים שלך השתנו כשהמאסטר שלך מת?'. תשובתי הגיעה מהלב: 'לא, המאסטר לא מת, המיסטר הוא שמת'. האדם הוא שמת; המאסטר הוא הסט-גורו – המורה האלוהי שבפנים – בלב של כל אחד, והוא לבדו נצחי וחסר גבולות. כששמעתי שפאפאג'י עזב את הגוף, לא הרגשתי עצב. הרגשתי שקט מאוד ויציב בתוכי, כאילו שהוא היה כאן, בתוך הלב שלי. לא הרגשתי שדבר אבד. במובן מסוים הנוכחות שלו נהפכה לחזקה יותר".
אתה עדיין מרגיש אותו?
"כן, אבל איני מרגיש אותו כישות נפרדת. אני מרגיש שכל מה שהוא אמר לי חי בתוכי. בכך שאני מקבל את ההכוונה שלו באופן חזק כל כך בלב שלי, הוא נשאר חי בתוכי".
פאפאג'י מגיע ממסורת האדוויטה, המדברת על מצב של אי-שניוּת (Non-Duality). "האדוויטה אומרת בפשטות שאנחנו בסופו של דבר אמת אחת, מציאות אחת. אין כמה מציאויות, אלא מציאות אחת שמתבטאת בכל המצבים".
מה ההבדל בין האדוויטה לדרכים רוחניות אחרות?
"אם יש הבדל הוא בישירות של האדוויטה. זו אינה דרך שאומרת 'אם תעשה את התרגול הזה במשך שש שנים, תגיע למשהו'. האדוויטה מראה לך כבר מההתחלה שהסיבה לכך שאנשים רבים אינם מרגישים חופשיים היא שהאגו בזהות המחפש עומד בינו ובין החופש. במסורות אחרות האגו מוזמן להשתתף במסע, נהפך לחלק מהדרך ואוהב את זה – 'אני רוחני', 'אני יכול למדוט במשך עשר שעות' וכדומה. ואולם, בדרך של האדוויטה אתה מגלה כבר מההתחלה שהאחד שאתה חושב שהוא אתה הוא האחד שממנו עליך להשתחרר כדי להיות חופשי.
"גם האגו הוא התודעה, אבל הוא ביטוי מגביל ומצומצם שלה. אנחנו התודעה עצמה, אבל בשל ההתניות אנחנו מאמינים בזהות שלנו בביטוי המוגבל ביותר שלה – באגו – מקבלים אותה ומגנים עליה. באדוויטה כבר מההתחלה אתה מגלה שאתה מעודן יותר ממי שאתה חושב שאתה.
"ההכוונה של האדוויטה ישירה מאוד והתוצאות מיידיות ואי אפשר להפריכן, אבל נדמה שאצל אנשים רבים הן אינן מאריכות ימים. בהתחלה הם חווים תחושה חזקה של חופש, אבל ברגע שהם חווים אותה התניות עמוקות ומושרשות נחשפות. לכן, כשחווים תובנה עמוקה, פעמים רבות יופיעו ספקות והתנגדויות. במובן מסוים, כאן המסע מתעורר לחיים ולזמן מה אתה חווה שדה קרב פנימי. לכן, אני מרגיש שזה חשוב שיהיה מורה טוב, שמכיר את המהמורות האלה וידע להנחות אותך לאורך הדרך".
האם הדרכה של מורה היא הכרחית?
"היו מקרים שבהם אנשים הגיעו להתעוררות ללא מורה אנושי, אבל הם כה נדירים. לאנשים רבים היו חוויית התעוררות ותובנות עמוקות לגבי החיים והאמת, אבל הם חזרו להרגלים הישנים שלהם ומצב ההתעוררות לא נשאר איתם כחוויה ישירה ומתמשכת אלא כזיכרון של חוויית עבר. כשאתה עם מורה, במיוחד אדם שעבר את התהליכים האלה בעצמו, הוא יראה מתי הספקות באים – והם יבואו. הוא יראה מתי הפחד או ההתנגדות יעלו לפני השטח והוא יוכל להצביע על כך, ואתה תראה שזה נכון. בגלל היחסים שלנו עם ההשלכות, עם המחשבות, עם המיתולוגיה ועם הפילוסופיה הפרטית שלנו, נדיר מאוד לאתגר את עצמך לבד. האגו לא ישתתף מרצון בשום דבר שיאיים על הקיום שלו. לכן המורה חשוב כל כך; הוא מאיץ את התהליך למענך".
כיצד נדע שהגענו למורה הנכון לנו?
"שאלה טובה. אתה תדע זאת אם אתה תמצא מורה שבנוכחות שלו אתה חש הרגשה עמוקה ואולי בלתי צפויה של כבוד, שבנוכחות שלו המיינד שלך מגיע באופן טבעי למצב של שלווה או נהפך לנסער מאוד – ובו בזמן משהו עמוק בך יודע שמצאת מישהו שמאתגר אותך, שפגשת את האדם המתאים לך ושקיים משהו גדול יותר מההתניות שלך. אם אתה פוגש מישהו כזה והתגובות האלה מתרחשות בך, כדאי לך לשהות במחיצתו. תחושות כאלה מופיעות באופן טבעי במפגשים בעלי השפעה עמוקה על החיים שלנו. ואולם, כשאני מדבר על מפגש עם מורה אני מתכוון למישהו שהוא לגמרי יציב בתוך ההוויה שלו, למישהו שהוא ביטוי מושלם של האמת, לא באופן חלקי או ארעי. נדיר למצוא אדם כזה. אם אתה מוצא אותו, הוא יסייע לך מאוד להגיע לחוויה ישירה של האמת".
אהבה חסרת גבולות
"ההתניה העיקרית שאני רואה באנשים היא האמונה שכשאני אומר 'אני', אני מתייחס לגוף הפיזי", ממשיך מוג'י. "המחשבה 'אני הוא הגוף' היא המחשבה הראשונה ובעקבותיה מתהוות המחשבות 'אני חושב המחשבות ועושה המעשים'. ההזדהות עם הגוף הפיזי מייצרת תחושת נפרדות. התניה זו בפני עצמה היא המגבלה הגדולה ביותר, וכל ההתניות אחריה הן משניות. ההתניה הזאת גורמת לך להאמין שעליך לדאוג רק לעצמך. אתה שם את עצמך, כיישות נפרדת, בראש סדר העדיפויות כדי להגן על עצמך. למעשה, האהבה שלנו חסרת גבולות. יש לנו היכולת לאהוב את העולם כולו בלי שזה ידרוש מאיתנו מאמץ. הגילוי הזה מעשיר את החיים ועושה אותך מאושר במובנים רבים מאוד".
ההתניה הזאת היא היוצרת את הפחד שלנו ממוות?
"כן, אבל איכשהו, בהתחלה, ההתניה הזאת היא בלתי נמנעת. כמו שכל הדגים בים רטובים, כך כל היצורים שבאים לעולם מותנים לזמן מה. גם ישוע, בודהה ומשה רבנו חיו לזמן מה עם התניות עד שהתעלו מעבר להשפעה שלהן באמצעות חסד, תובנות וחוכמה. הכישוף של ההתניות חייב להישבר בדרך כלשהי והחוכמה נמצאת כאן כדי לסייע לנו. הכוח, הידע והחוויות שבתוך העולם נמצאים כדי לסייע לאחד שמחפש אחר האמת".
האם חוויית ההתעוררות שלך היא תהליך מתמשך או שהיא נותרה אותו דבר?
"היא אותו דבר והיא משתנה. היא אותו דבר במובן שיש משהו קבוע בתוכך. אינך חושב על זה בתור דבר קבוע, אבל זה מה שנמצא כאן. ועדיין, באופן פרדוקסלי, יש היבט בתוכנו שאני מגדיר כ"חיים הדינמיים'. ייתכן שיש לך משפחה, עסק או דברים שעליך לעשות ברובד הגשמי של החיים. ההתרחשויות האלה ימשיכו, אבל תובנות גדולות יותר מתרחשות סביבן ומשהו ממשיך להבשיל בתוך ההתגלמות הדינמית הזאת. ואולם, בהוויה הבסיסית, המהותית, זה קבוע. זה תמיד אותו דבר, אבל גם אף פעם אינו קופא על השמרים; זה מקום של רעננות. הוויה זו היא המקור של ההתגלמות הדינמית הגשמית".
אמרת שיש זמנים של ספקות ומאבק פנימי. יש לזה סוף, לאור מה שאתה אומר.
"השלמות מושגת כשאתה נרפא מהנטייה להטיל ספק בעצמי. העצמי אמיתי יותר מהאדם שאתה מאמין שהוא אתה. העצמי הוא מה שקיים ומה שתמיד היית. כשאתה מגלה זאת, אינך מרגיש כמו משהו חדש. הגילוי חדש, אבל אין זה חדש. לא קל להסביר את זה. הגילוי מביא לתחושה של השלמה, כמו משהו שנעצר לחלוטין. חוסר המנוחה שמלווה את האדם נהפך לדבר מוכר לנו כל כך, והוא שנושר מאיתנו. בהיעדרו יש שלווה עצומה, תחושה טבעית וחסרת מאמץ של אהבה כוללת כול. בה בעת, כפי שאמרתי קודם לכן, במישור של הביטוי הדינמי שלך, משהו מתפתח ונהפך לבשל יותר. החיים נהפכים לעשירים ומתוקים יותר. זה כמו פרי שהופך ליותר ויותר מתוק אבל לעולם לא נהיה מתוק מדי".
[embedyt] https://www.youtube.com/watch?v=G5_sbzSXs0E[/embedyt]
הגשמת המסע והגילוי
לסיום, שאלתי את מוג'י מה קורה במפגשים רוחניים, בסטסנגים שלו. "מה קורה?", הוא צוחק. "רבים מתחילים להרגיש משהו עוד לפני שהם באים; משהו בתוכם מתחיל להגיב לתחושת הנוכחות. יש תחושה של קדוּשה בתוך החדר. זוהי הרגשה שקשה להסביר אותה, אבל אנשים נוטים להרגיש שלווים מאוד ושהם על סף גילוי של משהו טוב. כך הם מספרים לי. אין זו רק הרגשה שכלית, זו חוויה. מכיוון שההרגשה הזאת עמוקה כל כך, האנשים נהפכים באופן טבעי לפתוחים יותר לקבל את מה שיש למפגש להציע.
"אין לי השתוקקות ללמד. אין לי הכנות לפני סטסנג ואיני מכין נאום או תוכנית. אני בא כפי שאנחנו מדברים כעת – באופן ספונטני, טבעי ובוטח לחלוטין. מתוך המפגש הרענן הזה, תמיד עולה משהו יפה ששווה לגלותו. אם אין פתיחות למה שקורה, אני לא אדבר, וזה קורה כך באופן אינטואיטיבי. כשהשאלה אמיתית התגובה מגיעה ללא מאמץ, אבל כששאלות מנטליות יותר נשאלות אני מתקשה להשיב עליהן.
"בידיעה שכולם הם 'זה' במהותם, אני מרגיש שזהו הגילוי החשוב ביותר בממלכת האדם. זה מלמד אותך להיות עצמאי במובן החיובי ביותר, במובן נטול אגו. כשאחד מתעורר לטבע האמיתי שלו הוא נהפך לאור בעולם הזה. אני חייב לומר זאת כך ואני יודע שזה נשמע רומנטי, אבל אני באמת רואה כי האופן שבו אתה משתף, על פי רמת הפתיחות והאכפתיות שלך, הוא מתנה רבת עוצמה ובו בזמן אין לך תחושה שאתה נותן משהו בכלל.
"יש הזמנה פתוחה בנוכחותו של כל אדם מואר לקבל כל אחד שיש בו דחף למצוא את האמת. לעתים אנחנו מציעים תרגולים פשוטים מאוד לאנשים שמרגישים כי 'זה לא בשבילי, אין לי רקע רוחני, אני לא באמת מעוניין ברוחניות', אבל עדיין יש להם סקרנות. הם גם יכולים להיכנס לאתר mooji.org, לצפות בסטסנגים ולראות מה עולה להם. אני מעודד זאת אבל איני מתעקש על כך עם אף אחד. זו הזמנה ששייכת לכם".
תודה רבה לך.
"תודה, תודה. יש התעניינות גוברת בקרב ישראלים ואני שמח מאוד על כך. כשאני נפגש בסקייפ עם ישראלים, החיבור יפה כל כך. אני רק רוצה לברך את כל מי שקורא מילים אלה, שהן יגיעו ללבבותיכם ושאנשים יגיעו באופן מלא להגשמת המסע והגילוי שלהם. תודה שנתת לי את ההזדמנות לומר זאת".
1 מחשבה על “מורה למתעוררים”
מאות שנים לפניו היה אחד צנוע נחבא את הכלים שקראו לו שפינוזה שכתב דברים דומים. וגם ספנסר היה ברוח הזאת. קראו לזה רוח של חירות. לטעמי מילה יותר מקיפה מהמילה חופש. זאת אחרי שקוראים את אריך פורם 'מנוס מחופש'.