אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, זמן לדבר על מה שקורה ומה שלא קורה בעולם זה; מה כן מתרחש, מה לא מתרחש.
השאלה אשר מלווה זמן זה ותקופה זו היא "האם אתם מוכנים להסתכל במראה?" ואם כן, אז מה אתם רואים, כשאתם מסתכלים במראה? או ליתר דיוק, מי מסתכל במראה? מי זה שמסתכל?
אתם יכולים להסתכל במראה, כלומר במציאות שלכם, ולראות במציאות שלכם דברים שונים, ולהגדיר את המציאות שלכם בהתאם למה שאתם רואים, בין אם המציאות שלכם היא האנשים בחיים שלכם, בין אם המציאות שלכם היא אתם עצמכם, בין אם המציאות שלכם היא מה שאתם עושים או מה שקורה לכם. כאשר אתם מסתכלים על המציאות אתם מגדירים אותה בהתאם למה שאתם רואים, אבל מי זה שמסתכל על המציאות? מי זה שמתבונן במראה?
האם ישנה הנכונות וההסכמה לקחת צעד הצידה מתוך עצמכם בתוך עצמכם, ולהסתכל לרגע על זה שמסתכל במראה?
לפני שמילים אלו יהפכו להיות לא ברורות מספיק בשביל שתבטלו אותן, אנו נסביר בדקות הקרובות מה הכוונה.
שעמום הוא האמצעי
זו השאלה – האם אתם מוכנים להסתכל בזה שמתסכל במראה? במילים אחרות, השאלה הזו מכוונת לחוויה שאתם מכירים באופן חלקי במקרים מסויימים, או אולי מכירים באופן מצומצם מאוד במקרים אחרים, וזו החוויה בה אתם רואים את הדברים כפי שהם, לפני שאתם מתחילים לתת להם כותרות והגדרות ושמות.
אתם מסתכלים על המציאות כפי שהיא, ואיננו מתכוונים להיות מתוחכמים ולומר לכם להסתכל אל העומק, מעבר לשכבות כאלו ואחרות של שכחה. אם אתם מזהים התנהגות מסויימת, כזו אשר נובעת מכאב, האם אתם מוכנים להסתכל על ההתנהגות הזו ככזו הנובעת מכאב, ככזו הנובעת משכחה? האם אתם מוכנים בזמן זה לשים בצד את הפרשנות, את ההסברים, את התיאוריה ביחס לאופן שבו הדברים עובדים, ורק להסכים להיות בתוך עצמכם כפי שהם, כפי שאתם?
גם אם זה נשמע ברור מה שאנו אומרים, אין זה דבר קל, משום שבאופן טבעי הראש מחפש תעסוקה, והתעסוקה הטובה ביותר היא לתת הסברים ופרשנויות לדברים כפי שהם; זה שומר על הראש מפני השעמום שלו. אבל דווקא לשעמום הזה אנו מכוונים, משום שמתוך השעמום הזה יכולה להיוולד חוויה חדשה של עצמכם, של האופן שבו אתם תופסים את מי שאתם ואת מה שקורה לכם.
כאשר הראש משתעמם, כלומר הוא אינו מקבל את מה שהוא רגיל לקבל, את האפשרות להסביר ולפרש את מה שקורה; כאשר אתם נוכחים בדבר עצמו כפי שהוא באותו הרגע; אז מי שאתם באותו הרגע יכול להתרחב עד מאוד, מי שאתם באותו הרגע יכול להשתנות, יכול להתפתח, יכול לגדול. אתם מאבדים במידה מסויימת חלק מהאחיזה של מי שאתם חושבים שאתם, ומוצאים את עצמכם מתפשטים בתוך ההוויה של מי שאתם באמת.
הנוכחות מתרחבת, גדלה ומתרחבת, בעוד שאתם אינכם נותנים לעצמכם את האפשרות לנסות ולהסביר לעצמכם מה קורה לכם.
להיות בדבר עצמו
זה תרגיל שאנו מציעים לזמן זה, וגם לזמנים שיבואו – ללמוד לזהות מה קורה לכם, ולהבחין בין מה שקורה לכם לבין הפרשנות וההסבר שאתם נותנים לעצמכם.
הפרשנות או ההסבר יכולים להיות שונים ומגוונים. הפרשנות יכולה להיות "אין לי מה להציע" ו"אני לא מספיק טוב", הפרשנות יכולה להיות "אני נפלא" ו"יש לי המון מה לתת"; הפרשנות יכולה להיות "אני על גג העולם" או "אני בתחתית הבור". כל אחת מהחוויות הללו היא הסבר או פרשנות. זה איננו הדבר עצמו.
הדבר עצמו עשוי להיות חוויה של מימוש, הגשמה של רצון מסוים שגורם או מעורר תחושה של סיפוק ומלאות. מה שקורה עשוי להיות כאב על דרך שסטתה מהתכנון המקורי שלה, על פרידה מרצון, מאפשרות, פרידה מהזדמנות או מאדם או ממערכת יחסים. האם אתם מוכנים להרגיש מבלי לספר לעצמכם מה אתם מרגישים? האם אתם מוכנים לחיות מבלי לספר לעצמכם מה קורה בחיים שלכם?
אם אתם מוכנים, השלב הראשון הוא לא לצפות מעצמכם שהפרשנות והחלק אשר נותן הסברים, ייעלמו מהשיחה הפנימית שלכם. אם תצפו לכך, אתם עשויים מהר מאוד שזה לא עובד, וזה יספק חומר גלם מצוין לאותו החלק אשר מפרש ונותן הסברים, ואתם מהר מאוד עשויים להגיע למסקנה שאתם לא מספיק טובים; וזה יהיה חבל.
רק לשים לב. מה באמת קורה באותו הרגע? ומה הסיפור שאתם מספרים לעצמכם ביחס למה שקורה? כאשר אתם נמצאים בתוך חוויה פנימית מסויימת, ואתם אינכם יודעים האם זו המציאות או הסיפור, אז רק תשאלו את עצמכם, האם זה מה שקורה, האם זה מה שאני מספר לעצמי על מה שקורה? האם זה אני? האם זה באמת אני?
אובדן שליטה גדול מתמיד
האבחנה הזו שאנו מציעים לעשות בזמן זה ובזמנים שיבואו, היא משמעותית מאוד. הסיבה העיקרית לכך היא האינטנסיביות של השינויים אשר מתרחשים בעולם שבו אתם נמצאים, והשינויים אשר מתרחשים במציאות הפרטית שלכם. אלו הופכים להיות יותר אינטנסיביים בתדירות שלהם, יותר מפתיעים בכיוונים שהם לוקחים אתכם אליהם, שהם לוקחים אליהם את הכל; והם מעוררים בהתאם רגשות שונים.
בהתאם לכך אתם עשויים למצוא את עצמכם במצבים שלא צפיתם, מתנהגים באופן שלא ראיתם שיקרה. אתם מאבדים שליטה באופן גדול יותר, ופוגשים דרך החוויה הפנימית, דרך מה שקורה במציאות שלכם, חלקים שונים במי שאתם.
השכל, באופן כמעט אוטומטי, יבקש לקטלג את הכל כפי שהוא עשה עד כה, לרע וטוב, לבסדר ולא בסדר.
כיאה לבני אדם הנמצאים בתהליך של התפתחות, אתם לא פעם משתמשים במונחים של רוחניות או של התפתחות אישית בשביל לעשות את אותו הדבר – אתם מגדירים את עצמכם בתור סגורים או פתוחים, מחוברים או מנותקים, בתור לב פתוח או לב סגור, בתור תדר גבוה או תדר נמוך, בתור מחוברים לאהבה או לא מחוברים לאהבה. הסברים שונים, מילים שונים, פרשנויות שונות, שלא פעם מרחיקות אתכם מהמציאות במקום לקרב אתכם אליה.
המסגרת מתפרקת
השכל, זה מה שהוא עושה, ואנו לא באים בטענה או בשיפוט, משום שזו הדרך שלכם ליצור לעצמכם מסגרת אשר נותנת ביטחון. אבל אחד הדברים המאפיינים את הזמנים בהם אתם חיים הוא שכל ניסיון שלכם ליצור לעצמכם מסגרת שתתן לכם ביטחון, מגיע לכדי כישלון. עד כמה שאתם לא מתאמצים ליצור לעצמכם מסגרת, כך היא מתפרקת. אתם יוצרים עוד אחת וגם היא מתפרקת. המסגרות יכולות להיות חיצוניות אבל הן בעיקר פנימיות – מסגרת של רע וטוב, של בסדר ולא בסדר, היא המסגרת הנפוצה ביותר והראשונית באופן שבו אתם בנויים. זהו הדברים הראשונים שאתם עושים בכל פעם, שאתם פוגשים את עצמכם.
בזמן הזה של שינויים גדולים, של רגשות עוצמתיים, השכל ינסה לעשות זאת באופן יותר מואץ, בהתאם לאינטנסיביות שבה הכל נמצא. אתם בקלות יכולים ללכת לאיבוד בתוך הסיפור של עצמכם, לחוות כאב ולהיות בטוחים שאתם לא בסדר; לחוות עצב ולהיות בטוחים שאין עוד תקווה; לחוות חוסר מימוש ולהיות בטוחים שאין עוד טעם לנסות. קל, מהר מאוד, להגיע למסקנות מסוג זה.
אתם עשויים לחוות הצלחה ולהיות בטוחים שמעתה הכל יהיה פשוט; אתם יכולים לחוות מימוש, ולהיות בטוחים שמאות והרגע הכל ילך בקלות; אתם חווים נוחות ובטוחים שכבר סיימתם עם אותם רגשות כבדים שחוויתם בעבר. קל עד מאוד לפרש ולהסביר את המציאות, אבל תכונה זו הופכת להיות בזמנים אלו לסוג של עקב אכילס.
אינכם יכולים לעשות זאת עוד בהצלחה כפי שעשיתם זאת בעבר היותר רחוק. המסגרת שאתם מנסים ליצור בדרך זו תתפרק שוב ושוב, וזה יעזור לכם לחזור אל הדברים כפי שהם – אל הכאב, אל העצב, אל השמחה, אל תחושת הרווחה. להיות בדברים כפי שהם מבלי להשתמש בהם כדי להגדיר לעצמכם את מי שאתם.
המרד של השכל
השכל שלכם יעשה את כל מה שהוא יכול בשביל למרוד במה שאנו מציעים לכם כעת. הוא כבר מתחיל אצל חלק מכם – לעתים הוא יגיד לכם שזה איננו אפשרי, לעתים הוא יגיד לכם שזה איננו הזמן, לעתים הוא יגיד לכם שזה גדול מדי, בשבילכם או בכלל. לעתים הוא יגיד לכם שזה קלי קלות ואין בעיה, לעתים הוא עשוי להגיד לכם "זה בדיוק מה שאני עושה, אני לא מוצא סיבה לתרגל זאת פעם נוספת".
שימו לב לקול הזה בתוככם, אשר אומר את זה. הראש יעשה זאת, השכל יעשה זאת, כדי להמשיך לשמור על השליטה, כלומר על החוויה המוכרת של הדברים. המרחק שאתם רגילים לחיות בו בינכם לבין עצמכם, בינכם לבין המציאות שלכם, זהו המרחק שאנו מציעים לכם דרך לגשר מעליו. אבל השכל, עוצמתו בנויה על המרחק הזה.
למעשה אפשר כמעט לומר כי הודות למרחק השכל בכלל מתקיים. השעמום שאתם עשויים לחוות כאשר תחוו את עצמכם כפי שאתם, מבלי לפרש זאת, הוא חוויה נוספת שכדאי לחוות. אתם בקלות יכולים לומר לעצמכם "העובדה שאני משועמם פירושה כי הבנתי את העניין והכל בסדר", ואז אתם עשויים לגלות אחרי זמן מה שלא הבנתם ושיש עוד מה להבין, מה ללמוד, מה לרפא.
שימו לב, זה מתוחכם מאוד, האופן שבו מנגנון זה עובד. הוא תמיד ינסה לשמור על מרחק, וכאשר אתם עסוקים באתגרים במערכות יחסים, בחברויות, כאשר אתם מתמודדים עם פחד מאינטימיות ומקרבה, אז דעו שהשורש של הדברים נובע מאותו המנגנון שאנו מתארים – זהו המרחק שלכם מעצמכם. הסיפור והפרשנות שלכם למי שאתם ולמציאות שלכם יוצרים מרחק.
להיות החוויה
אין צורך לקחת את מה שאנו אומרים לביקורת או להרגשה אישית לא טובה. זה יכול לקרות אבל אל תאמינו לזה יתר על המידה. כך המשחק האנושי פועל. כך אתם בנויים, וכפי שאמרנו, אל תצפו מעצמכם שכל זה יסתיים בעקבות הדברים שאנו אומרים כעת.
השינוי אשר יכול לקרות בדרך זו שאנו מציעים הוא חלק ממה שמאפשר לכם להיות יותר ויותר האלוהי בתוך האנושי. לגלות את האלוהי שאתם, למזג את העולמות באופן שלא היה בעבר; להסכים להיות בחוויה כפי שהיא, כואבת ככל שהיא תהיה, משמחת ככל שהיא תהיה, ורק לשים לב למסקנות, לפרשנות.
האם אתם מוכנים להיות נוכחים במלואכם בתוך החוויה הצלולה של מי שאתם? זו הצעה למדיטציה, אך אין צורך לתרגל מדיטציה כדי לתרגל אותה, למרות שזה עשוי לעזור למי שרוצה בכך. זו הצעה למדיטציה, לנוכחות שבתוך הנוכחות, להיות בתוך החוויה, לא מחוצה לה. אין צורך להתבונן בה, אפשר לחוות אותה.
התחלנו ושאלנו את אתם מוכנים לראות את זה שמתבונן, אבל כאשר אתם מתבוננים במתבונן, אתם למעשה חווים את החוויה כפי שהיא, משום שזה אשר מתבונן במתבונן הוא החוויה.
אז ההצעה שלנו אין פירושה להעמיק את המרחק שלכם מעצמכם, אלא לעזור לכם להתחבר לעצמכם, להיות עצמכם.
זה מה שאנו מציעים בזמן זה, ומאחר ומפגש זה מתקיים לפני תחילתה של ספירה נוספת, של שנה נוספת, אנו נאמר שזמן זה הוא זמן טוב להעביר מילים אלה. לא רק בשל המוכנות לשמוע מילים אלו, אלא בשל ההזדמנות שזמן זה של סיום שנה ותחילת שנה, מאפשר – הוא מאפשר התחלה חדשה, הוא מאפשר את ההזדמנות לראות את עצמכם מחדש, באור חדש, כזה שאין בו סיפור, שיש בו רק את מה שיש.
אלו הם הדברים שלנו.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
