תקשור על פרישה לפנסיה

אחד הדברים שאני אוהב במפגשי תקשור הוא הזמן של השאלות-תשובות. אנשים שונים שואלים שאלות שונות, וטוהר עונים תשובות שיכולות לעזור למי ששואל ולכל מי שמקשיב.
במפגש שהיה במוצ"ש האחרון נשאלה שאלה ששמעתי בפעם הראשונה – אישה שעומדת בפני פרישה לגמאלות ביקשה מטוהר עצה, למה כדאי לה לשים לב בשנה הקרובה. התשובה של טוהר היתה חשובה מאוד, מהסוג שכדאי לשמור לפנסיה:

"אנו מציעים, במקביל לשינוי החיצוני שאת עושה, לגלות בתוך עצמך מאלה עוד הרגלים כדאי לך לפרוש. הרגל אומר, לפעמים, פעולה מסוימת שאת רגילה לעשות; לעבוד בעבודה מסוימת זו דוגמה טובה להרגלים. אבל הרגלים זה האופן בו את רגילה לראות את עצמך, הדברים שנראים לך אפשריים עבורך, מה נראה לך שמגיע לך, שאת ראויה לו, כל אלה הם גם הרגלים. אם את רגילה להגיד 'לא' לעזרה המוצעת לך, אם את רגילה להרחיק מעל עצמך מחמאות, אם את רגילה להגיד על דברים מסוימים שהם לא הגיוניים כשבעצם מה שאת חושבת הוא שלך זה לא יכול לקרות – הרגלים מסוג זה ואחרים, כדאי לגלות מאיזה מהם את מוכנה לפרוש, ואילו הרגלים חדשים את מוכנה לאמץ.

"הפכי את הפרישה לנקודה של התחדשות, מעין סמן דרך שבו את לא רק נפרדת אלא גם מתחדשת. זה אינו קל, לעיתים, משום שיש צורך בכוח פנימי כדי להסכים להתחדש. לפעמים לבני אדם יותר קל לפרוש. כאשר מדובר בפרישה מעבודה בגיל מסוים, פעמים רבות לבני אדם קל לראות בזה סימן דרך לתהליך פרישה כולל מהחיים עצמם, כזה שיכול להיות קצר או ארוך מאוד, אבל כל כולו מאופיין בפרישה. זה קורה משום שבפרישה של אדם מעבודה יש פעמים רבות גם השלכה על הנפש, על ההתנהגות. כלומר, הפרישה מעבודה מחייבת גם שינוי פנימי, וכאשר בני אדם אינם עושים זאת, הם מוצאים את עצמם בתהליך פרישה שעשוי להיות התנהגותי, חברתי, זוגי וגם פיזי; תהליך שיש בו פרישה אך כאמור אין בו התחדשות.

"זה אינו קל להסכים להתחדש, זה עשוי להרגיש מעייף. אנו מבקשים להזכיר כי זה יכול להיות גם מתגמל. אם את זקוקה לתמיכה או עזרה בתהליך כזה, אז בקשי את העזרה שתעזור לך לתת אנרגיה, לעזור להזרים את אנרגיית החיים בגוף, כך שתוכלי לא רק לפרוש אלא גם להתחדש. כך הפרישה תהפוך לפריחה".