אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים. מפגש נוסף, זמן לומר מספר מילים על מה שמתרחש בזמן הזה ועל מה שעדיין לא.
הזמן הזה שבתוכו אתם נמצאים הוא זמן של שינויים מהסוג שפחות נראה לעין. במובנים מסויימים נראה שהמציאות הולכת לאחור; דברים שבעבר פעלו בהצלחה פועלים פחות בהצלחה היום, דברים רבים שנדמה היו שנפתרו בעבר שבים וצפים על פני הקרקע כאילו לא טופלו מעולם.
זה קורה בתחומים שונים בחיים האנושיים, במערכות יחסים שונות של בני אדם עם עצמם, עם החיים שלהם, עם האנשים בתוך החיים שלהם.
ההליכה אחורה היא למעשה הליכה פנימה אל מקומות עמוקים יותר, כאלו אשר דורשים בזמן הזה התייחסות. זו אפלה פנימית המבקשת להכנס אליה. מקומות בהם אין אור, מקומות שאולי היה בהם אור והמנורה הפנימית נשרפה. מקומות אשר דורשים התייחסות מחודשת, סבלנות ותשומת לב.
להיכנע למלחמה
זה קורה כאמור בתחומים שונים אבל המכנה המשותף שלהם הוא אחד – אלו מקומות בהם אתם נמצאים בתוך סכסוך, בתוך מלחמה. כאשר ישנם רצונות סותרים, שאיפות שאינן מתואמות עם שאיפות אחרות, כאשר המציאות הפנימית מדברת בשני מקומות – ולעיתים בשלושה או בארבעה – המקומות האלו הם אשר יוצרים את אותם קשיים חיצוניים, את אותם אתגרים אשר נדמה בזמן הזה שהם חזקים יותר מאי פעם.
משום כך האזור הגאוגרפי שבתוכו אתם חיים מוקף בסוגים שונים של מלחמות, משום שמלחמה פנימית היא זו אשר הופכת להיות עוצמתית בזמן הזה. גם בתוך תהליך חיצוני או פנימי של ניסיון ליצור שלום, יש דואליות רבה ומידה של חוסר הסכמה.
בזמן הזה של מאבק אנו מעודדים להכנס פנימה. להכנס פנימה אל אותו מאבק המתקיים, אל תוך המלחמה. במובן מסויים אנו נאמר שבמקום להתאמץ ללכת קדימה צריך להכנע לזרם ולהסחף אחורה.
רבים בזמן הזה מנסים באמצעים כאלו או אחרים לחולל שינוי. השימוש במנטרות חיוביות, השימוש במדיטציות, בדימיון מודרך, בפעולות כאלו ואחרות במטרה לעשות שינוי, השימוש הזה גובר בעולם יותר מאי פעם. בני אדם רבים מרגישים תקועים או בתהליך של הדרדרות ואז יש הרבה מאמץ. גם אם הוא רוחני, עדיין זהו מאמץ לשנות את התהליך וליצור את הרצונות בתוך המציאות.
אנו מעודדים אתכם בזמן הזה לפעול הפוך. במקום להתאמץ להשתנות, להכנע למה שמרגיש ואולי נראה בתור רגרסיה. להכנס לתוך החוויה ולהגיע אל אותם שני קולות המדברים בפנים. אל אותם שני החלקים אשר מבקשים על פניו דברים שונים.
צורך בתחושה של בטחון
הדואליות הזו במידה מסויימת אמיתית, אבל ברובד עמוק יותר היא איננה מתקיימת. אם תחקרו את כל אותה החוויה, את אותה הדואליות הפנימית לעומק, אפשר יהיה לגלות ששני הקולות מבקשים את אותו הדבר. גם כאשר ישנה סתירה, גם כאשר ישנם חילוקי דעות, גם כאשר ישנם קולות המושכים על פניו לכיוונים שונים, הצורך המניע את הכל הוא צורך בבטחון, צורך באהבה, בתחושה של בית.
זה הצורך המניע הן את המקום המבקש להשתנות ולהגשים רצונות כאלו ואחרים והן את המקום המבקש להסתתר ולמנוע מימוש כזה או אחר. פעולות סותרות המגיעות מאותה החוויה, מאותו הצורך. הצורך הפנימי בזמן הזה יותר מאי פעם הוא צורך בבטחון, צורך בבית.
הבית הופך קרוב יותר
הצורך הזה מועצם בזמן הזה ומתחזק דווקא משום שבמובנים מסויימים החוויה של בית נגישה יותר ופשוטה יותר ממה שהיא היתה. כחלק מהשינויים המתקיימים בעולם הזה בזמן הזה, הקרבה לבית הרוחני ממנו אתם באים, הקשר בינכם לבין הנשמה ממנה אתם באים, הופך להיות פשוט יותר וקל יותר. ישנם פחות מחיצות ופחות מסכים וכתוצאה מכך התחושה של קרבה, תחושה של קשר, בינכם לבין הרבדים מהם אתם מגיעים ברורה יותר וחזקה יותר.
דווקא משום שהבית עוצמתי יותר, נוכח יותר, מורגש יותר, הדבר מעלה את הצורך בבית. כמו מים הניתנים לאדם צמא, דווקא השתייה היא זו שמעוררת צמאון עמוק יותר. עצם האפשרות להשתוקק לדבר מה אשר היה רחוק כל כך, היא זו אשר מגבירה את הגעגוע, היא זו אשר מגבירה את הצורך.
פחד מפרידה נוספת
ישנו מעצור פנימי אשר עוצר את אותה התמסרות אל אותה קרבה. ישנו זכרון בתוך בני האדם המדבר על הפרידה מהבית. אתם זוכרים, גם אם הזכרון אינו במודע ולרוב לא יהיה במודע, את הפרידה הראשונית מהבית. זכרון שאליו יתלוו זכרונות רבים של תקופות חיים רבות, בהן כל יציאה מהרחם, כל לידה, היא למעשה חוויה של פרידה מהבית.
כעת, בזמן הזה, הבית מרגיש קרוב יותר, הוא מרגיש נגיש יותר. אך אז מתעורר אותו הפחד – האם להרגיש בבית, האם להסכים להתמסר לתחושת הבית המתקיימת, האם לא תהיה פעם נוספת חויה של פרידה? האם הזכרון לא יחזור על עצמו במציאות חדשה?
כך, גם כאשר הבית נוכח והגעגוע אל הבית מתעצם, ישנו פחד אשר אינו מאפשר התמסרות, אשר אינו מאפשר את המנוחה בתוך הידיים הדמיוניות של הנשמה.
יש פחד מפרידה נוספת והפחד הזה הוא אשר יוצר את אותו המעצור. כך מתחילה הדואליות. לכן אנו מעודדים אתכם בזמן הזה לחזור פנימה, להתייחס אל אותו הפחד, אל אותו המעצור.
לסמוך על הבית
אנו עושים זאת משום שהחוויה של בית ההופכת להיות קלה ונגישה יותר, והיא אינה עומדת להשתנות. זה איננו מופע רגעי או דבר זמני העתיד לחלוף. זוהי התפתחות בתודעה האנושית, אשר הושגה בעמל רב ומממשת בחירה ורצון של האנושות כולה. מסכים מתמוססים והם אינם עתידים להבנות מחדש. כך שהבית לא רק שהוא נוכח, אלא שאפשר גם לסמוך עליו.
אבל בשביל להבין זאת, בשביל להעז לעשות זאת, צריך לחזור פנימה אל אותו הזכרון של פרידה מבית, אל אותו הפחד, אל אותו המעצור אשר מפחיד ואומר שהפרידה שהיתה עלולה לקרות שוב ולכן לא כדאי להתמסר. לכן לא כדאי ללכת אחרי הלב, לא כדאי ללכת אחרי החלומות, לא כדאי ללכת אחרי הרוח.
גם אם הצורך הפנימי הוא ללכת בעקבות הלב, בעקבות הבחירה העמוקה ביותר של מי שאתם, המהות העמוקה ביותר של מי שאתם, יש דבר מה נגדי; רצון להסתתר בשביל לא להשתנות, להשאר במה שמוכר גם אם הוא אינו הכי טוב או מוצלח, רק כדי לא לחוות מחדש חוויה של פרידה או נטישה.
לכן בזמן הזה זהו המקום הרגשי אשר צריך לטפל בו, כדי שההגשמה והמימוש במציאות יוכלו להיות פשוטים יותר.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
