אם כך, שלום.
אנחנו מתחילים במפגש נוסף, בזמן שהוא משמעותי מהרבה בחינות. אבל הדבר הראשון שאנחנו רוצים לעסוק בו במפגש זה, הוא להתייחס למה שקורה במדינה שלכם; במה שאתם מגדירים כיום מדינה, ובעובדה שההגדרה הזו בעבור אי אלו אנשים משתנה מאוד בימים האלה.
פעולות שנעשות לשינוי ופינוי של שטחי מגורים, של שטחים שהוחזקו, מפרקת ומשנה תפיסה של מדינה, את האופן שבו אנשים רבים בקבוצה שאתם משתייכים אליה תופסים את המדינה הזו.
מה שקורה כתוצאה מהפינוי הזה, קודם כל, הוא פרישה של יותר אנשים, כמות גדולה מאוד, מהשייכות אל מה שאתם מגדירים מדינה. זו נדמה לנו הסיבה העיקרית שפעולות מסוג זה של שינוי בבעלות על קרקעות מעוררת התנגדות כה רבה, והיא איטית יחסית לקצב שבו אנשים אחרים היו רוצים שדברים יקרו לפיו. משום שהדבר מביא להתפרקות של מה שאתם מגדירים בתור המדינה שלכם. אתם מוציאים קבוצות גדולות מאוד של אנשים מההשתייכות למדינה. מתוך משבר של חוסר אמון, של אכזבה, של ייאוש, הם מחליטים בהחלטה שהיא איננה הגיונית או איננה בהכרח מודעת להחזיר לעצמם חלק מהכוח שהם נותנים למה שהם מגדירים מדינה. אנשים מרשים לעצמם באופן שחלקו נראה כעת וחלקו יראה בהמשך לשבור חוקים, מגבלות, להיות כפי שאנשים אחרים יגדירו עבריינים. הם ממשיכים את ההתפרקות של המדינה שאתם חלק ממנה לפחות באופן גאוגרפי.
אך בשונה ממה שאנשים אחרים חושבים, אין מדובר פה בסוף הסופי של המדינה הזו. הישראלים לא יחזרו לגולה. הדבר מתחיל פעולת שרשרת שתשפיע גם על מה שאנשים מגדירים כגולה. ההתפרקות שמתחילה ונמשכת כאן בימים האלה תהיה בעתיד היותר רחוק התחלה של התפרקות של מדינות נוספות.
המדינה הנוספת הזו שמנסים להקים על המדינות שלידכם היא נדמה לנו בבואה מוצלחת למדי של המצב האמיתי של המדינה שלכם. אלא שפה זו מדינה שהיא יותר ותיקה, שהיא כביכול יותר מסודרת, ויש לה מנגנוני הגנה והסוואה מוצלחים הרבה יותר, כך שנדמה שהמדינה הזו יציבה. אך בפועל היציבות שיש במדינה הזו מועטה מאוד, וגם היציבות הזו הולכת ומתמוססת ככל שיותר ויותר אנשים מחזירים לעצמם את הכוח שנתנו לה, ומחליטים שאם הם לא ידאגו לעצמם לא יהיה איש שידאג להם. זו אמת ישנה שרבים מפחדים שהיא תהפוך את המציאות שלכם לאנרכיה. מעטים מבינים שאנרכיה כבר החלה. אך היא איננה אנרכיה במובן שהפחדים מספרים לכם.
זו אנרכיה מסוג אחר, אנרכיה שכוחות שונים יפעלו בתוכה ופועלים בתוכה. יש הרבה מהפחד אשר מתנהל ומנהל חלקים גדולים מהאנרכיה הזו, ויש גם הרבה קסם בתוך הפעולות האלה. ישנם ניצוצות של שיתוף פעולה חדש שמתחיל לטעת את היסודות של מציאות אחרת, של שיתוף פעולה מסוג אחר.
חובשי הכיפות
אם כן, האנרכיה אשר מתקיימת ומתחזקת היא למעשה התחלה של פינוי אמיתי, של פרידה, התנתקות אמיתית. פרידה בשפה שלנו היא מתפיסות ישנות של פחד, אשר יצרו גיבוש של העם הזה ושל המדינה. הפרידה מהתפיסות הללו מתחילה ליצור אפשרות להתגבשות מסוג אחר, של מדינה מסוג אחר.
דבר מה אחר, שיתוף פעולה אחר, אשר ייצור מציאות אחרת, שייצור מדינה אחרת, ייצור עולם שונה בסופו של דבר. זהו התהליך, כך הדברים עתידים לקרות לפי הבחירות שאתם בוחרים. השינויים שאתם הולכים לקראתם הם בבואה מוצלחת של שינויים שקורים ויקרו בעולם כולו.
יש בפרידה הזו מאדמה מוחזקת השפעה רבה על פרידות שנעשות וייעשו בעולם הזה על ידי מדינות, על ידי קבוצות, על ידי תרבויות, ובהחלט על ידי אנשים פרטיים. כל אלו אשר צועקים על גירוש, זהו עומק המשבר, נדמה לנו, משבר האמון אשר גם קורה בתוככם, בתוך האנשים אשר אינם מתקיימים וחיים על אדמה מסוג זה. זוהי השתקפות שכדאי מאוד לשים לב אליה.
האנשים האלה הם חובשי כיפות, ברובם הגדול. גם הנשים, בצורה מוזרה, חובשות כיפות. מסוג אחר, שאתם לא מגדירים ככיפה. אבל המשמעות של השיטות הללו היא זהה, זוהי שליטה. נקודת המבט שאנו רוצים לתת הערב היא על סוג בולט מאוד של הפרדה בין עולמות. זוהי הפרדה בין מה שבני האדם נוטים לראות כעולם החומר לבין היכן שהם ממקמים את אלוהים, עולם הרוח, שנמצא איפשהו במקום מעט יותר גבוה מהם.
האנשים האלה שחיים תחת המכבש והלחצים של הכיפה עושים הכל בשביל לשכנע את עצמם ואת הסובבים אותם שההפרדה הזו היא הדבר הנחוץ; שהשליטה הזו היא הדרך הנכונה לחיות בה.
תחילת היהדות
הדת היהודית החלה להיווצר כהתארגנות של אנשים בעולם שלכם לפני זמן די ארוך במושגים אנושיים. קבוצות של אנשים שהחליטו ליצור שינוי, והם עשו זאת במקביל ובמקומות שונים. הם החליטו ליצור צורת חיים אחרת, שתהיה בה יותר אנושיות.
אבל כמו שתמיד קורה בעולם מסוג זה, היכן שהאנושיות מתבקשת לקבל מקום, כך גם ההיעדר שלה מופיע. התפתחויות שאירעו בקבוצות הללו בדרך לאיחוד שלהן ולהפיכה שלהן למה שאתם מגדירים כעם היתה רצפוה באירועים רבים שאנושיות לא היתה קיימת בהם. הרבה אכזריות, דם רב נשפך בדרך להפיכתו של העם היהודי למה שאתם מגדירים כעם הנבחר. אנחנו היינו מנסים לברר מחדש, נבחר למה? משום שביקום לא היתה מערכת בחירות. כלומר, לא היו אז טלוויזיות ולא אינטרנט, ואף אחד לא הודיע לנו שיש קלפי.
עכשיו, יש דבר מה מאוד מסוים באיכות הזו המוגדרת כעם יהודי. כלומר, בקבוצות הללו של אנשים שהחליטו לקרוא לאנושיות גדולה יותר להפוך לדרך חיים, היה אור גדול יותר מהרמה הכללית של האור שהיתה בבני האדם מסביבם. הם היו במובן מסוים אנשים מעט יותר מפותחים, עם הבנה מעמיקה יותר שכדאי ליצור שינוי כדי ששינוי יקרה. כלומר, שאי אפשר לחכות שדברים יקרו, שיש צורך לאגד כוחות, ומתוך שיתוף פעולה של קבוצה ליצור דרך חיים בתקווה שהדרך החדשה תהפוך בסופו של דבר לעולם חדש. ואם אתם עושים הקבלה בין מה שאתם עושים היום לבין מה שאנחנו מדברים על מה שקרה פעם, אנחנו חושבים שההקבלה איננה מקרית.
פעולה דומה בדיוק נעשית גם היום. אך בעוד שהיעדר האנושיות אשר צף ועלה בפעולות של הקבוצות הללו בעבר הרחוק הביא לדרך חיים אשר נקראת דת יהודית, שהרבה אנושיות לא נותרה בה, הרי שהעדר האנושיות אשר צף ועולה כתוצאה מפעולת האור בפלנטה בתקופה הזו יוצר מציאות אשר מפרקת את הכאב הגדול הזה לפירורים. כלומר, האכזריות והרוע אשר מתעוררים לחיים כתוצאה מפעולה האור בפלנטה אינם מצליחים באמת ליצור ולקבל מעמד חדש, והם אט אט הולכים ומתפרקים.
מה שקורה בימים האלה בתוך סוג מסוים זה של פינוי קרקעות הוא דוגמא טובה להתפרקות של כוחות המבקשים לקבל סוג של שליטה בעולם ההולך אל תוך חופש. משום שמה שאתם מגדירים כדת יהודית, או מה שאפשר להגדירו כקבוצה של אנשים דתיים, כל המבנה האנושי הזה הולך ומתפרק ככל שהאחיזה באדמה הולכת ומתפרקת אף היא. יש יותר ויותר הבנה בכך שיש אי הבנה. ככל שיש יותר הבנה כזו, כך יותר ויותר אנשים צועקים על גירוש. השאלה הגדולה שאנו שואלים היא מה מתגרש ממה, ומי מגורש ממי?
אנו מביאים את נקודת המבט שלנו האומרת שיש הרבה מאוד כאב שיוצא מאנשים בזמן הזה, גם אלו שמתפנים מהאדמות שלהם ומהבתים שלהם וגם מאלו אשר מבינים שהאדמות הללו לא שייכות אל מי שגר עליהן. הכאב הזה מפנה איתו מכל בני האדם אשר חיים באזור הזה פחדים רבים, והתפיסות הישנות של הפחד מאבדות אחיזה בכם, ולמעשה זהו הדבר האמיתי אשר מתגרש מכם בזמן הזה.
אך אלו אשר תפוסים היטב בפחד, אשר מאמינים היטב לחוקים שלו, אל אותן מצוות של עשה ואל תעשה, חווים את הפרידה של הפחדים כפרידה של ממש. מעט הבנה קיימת באותם אנשים שרק הפחדים יוצאים מהם, ולא הם יוצאים באמת. זהו ריק קשה מאוד לעיכול, קשה מאוד לחוויה, משום שבתוך הריק הזה אשר קיים בתוך אותם אנשים אין דבר אחר מלבד – מגרשים אותנו. שימו לב לתעתוע. יש כאב אמיתי גדול בתוך אותם האנשים, אך המילים שיוצאות אומרות מעט מאוד אמת. משום שאין זה גירוש.
קורבנות
זו תפיסה קשה להבנה בעולם של בני האדם משום ההזדהות הכה עמוקה עם הרגשות. אך אין זה גירוש כשם שאין פגיעה, כשם שאין בגידה. אלו הן חוויות אנושיות בסיסיות מאוד, משום שפגיעה או פרידה כפויה, בגידה, הן חוויות שכל בן אדם מכיר. והחוויות הללו יוצרות את הבסיס שעל פיו כל השיתוף בעולם מתקיים. אך בכל זאת, בתור מי שאינם באים באופן ממשי מהתרבות הזו אנו אומרים, שהתפיסות הללו, החוויות הבסיסיות הללו, הן אינן אנושיות. ובכל זאת הן הדבר היחיד שאנו מציעים לכל בני האדם להתייחס אליו ברצינות, להתייחס אליו בכבוד.
אתם מבינים, יש בכם סוג של מה שאפשר אולי להגדירו כבעיה. יש הבנה בסיסית שהתרגום של הכאב של המציאות לכדי מילים של קורבנות, שהתרגום הזה איננו נכון. אתם מבינים שהחוויה הזו לפיה אתם נבגדים, נפרדים בכפיה או מגורשים, יש הבנה בסיסית מאוד בקרב בני האדם שאין זה נכון, שאין כך הדבר קורה. אך מאחר והחוויה הזו היא כה משמעותית וכה אמיתית, הרי שהדרך היחידה שלכם לפתור לעצמכם את הדילמה, את הפער, בין מה שאתם זוכרים בזכרון הבסיסי שב-DNA שלכם לבין מה שאתם מרגישים במציאות היום-יומית שלכם, היא פשוט להתעלם מהרגשות. על ידי כך שאתם מתעלמים ממה שאתם מרגישים אתם מאמינים שאתם חוזרים למקור, שאתם חוזרים להיות מצב תודעה שבו אתם לא באמת כואבים, לא באמת אכפת לכם, שהדברים אינם באמת נוגעים.
המתקדמים שבין המכחישים הולכים לסדנאות רוחניות וקוראים לזה חוסר הזדהות. אנחנו קוראים לכך פעולה יותר מתקדמת של הכחשה, ניסיון להגיע לגובה שאתם אינכם נמצאים בו. כלומר, עליכם לרדת נמוך מאוד, עמוק יותר מהים המת שלכם, שאיננו מת כלל, לחוות את החוויות הללו ולהאמין להן.
תחת המסווה של חוסר הזדהות מתקיימות פעולות רבות של גירוש, בגידה ופרידה כפויה. החוויה הזו ממשיכה להתקיים בנקודה שבה ההכחשה של הרגש נעשית.
בשביל שפעולות מסוג זה לא יקרו עליכם ראשית כל עליכם להפסיק לספר לעצמכם סיפורים שהכל בסדר. זאת פעולה מסובכת מאוד שרבים מעדיפים שלא לעשות אותה, ובשביל שהיא תקרה בצורה זו או אחרת יצרתם לעצמכם אדם אחד גדול מאוד שקוראים לו ראש ממשלה, והוא מכריח את רוב האנשים אשר חיים במדינה הזו לחוות את החוויות הללו כאילו הן אמיתיות. הוא עושה זאת לקבוצה מסוימת של אנשים באופן שהם לא יוכלו להתחמק ממנה, אך בדרך הוא עושה זאת לכל תושב במדינה הגאוגרפית הזאת, וגם לרבים אשר אינם חיים באזור הזה, ומושפעים מכך וחווים מחדש חוויות אשר נתפסות כאמיתיות. על כך אפשר לברך את אותו אדם גדול. משום שהשליחות שהוא עושה יש בה אור גדול, והשליחות מטרתה היא לחבר אנשים מחדש אל עולם הרגשות שלהם.
אתם אינכם יכולים להיות אלוהים אם אינכם מוכנים להיות בני אדם, והדרך היחידה להיות בני אדם היא לחוות את החוויות הבסיסיות ביותר והדומיננטיות ביותר בפלנטה שבה אתם חיים. גירוש או בגידה או פרידה כפויה, כל סוג של קורבנות שיש בתוך הכאב על שינויים שנעשים, הרגשות הללו שהם קיצוניים מאוד בזמן הזה, חייבים להתקיים. הרגשות הללו, החוויות הללו חייבות לקבל מקום.
על בסיס כל הרגשות הללו מצליחים הפחדים לשלוט בכם. אותן תפיסות ישנות המסתתרות מאחורי כיפות, אותן מצוות ישנות שיש בתוך הכיפות. כל אלו משפיעים עליכם בין אם יש לכם כיפה ובין אם לא. כל אלו מפעילים אתכם, כל עוד הכאב הזה מודחק בכם. וככל שהכאב הזה מתרפא, כך אתם יוצאים לחופשי מתפיסות של פחד. זה אומר בעיקר שדברים לא אפשריים, זה אומר שדברים אינם נכונים. הפחד אומר לכם לא להאמין לעצמכם, הוא אומר לכם לחשוד באנשים שלידכם, ובאופן כללי מה שהפחד אומר הוא להיזהר.
אפילו אנחנו בעידן מסובך זה של מעבר מעולם אחד לעולם אחר מציעים לכם להיזהר. אנו בעיקר מציעים לכם להיזהר מכל הפסיכולוגים, הסדנאות והרבנים הממליצים לכם שלא להזדהות עם מה שקורה. זו המלכודת הגדולה ביותר, ואל המלכודת הזו הולכים מרבית האנשים. הסיבה שהם הולכים אל תוך המלכודת הזו היא כי בתוך תוכם אנשים חושבים שהם יכולים להתחמק מהפרידה מהפחד. כמו אותם אנשים שנשארים בבתים ובטוחים שאף אחד לא יפנה אותם, כך אנשים צריכים להשקיע אנרגיה בשביל לחזק את הפחדים שלהם, בתקווה ובאמונה ומחשבה שאיש לא יוכל לקחת את הפחדים מהם ואותם מהפחדים. ואיך מחזקים את האחיזה בפחדים? פשוט מתעלמים מהם. בעיקר מסבירים לעצמם שהכל בסדר, ומפתחים סוג של בטחון עצמי שאין לו שום קשר למציאות.
עכשיו, הגירוש הזה של פחדים מכדור הארץ הוא הדבר המשמעותי יותר אשר נעשה בזמן זה. אנו לא רואים בכך גירוש, משום שאנחנו לא חושבים שפחדים הינם דבר אמיתי. כלומר, פחד איננו באמת ישות קיימת אשר יש לקחת אותה ולפנות אותה מהפלנטה הזו, כשם שאותו איש גדול לוקח אנשים ומפנה אותם מהבתים שלהם. אין כך פועלים הדברים. פחד הוא אינו יותר מאשר רעיון, ועל ידי כך שאתם משאירים אותו בתוככם הוא מקבל ממשות, ולפיכך גם השפעה. אז למעשה, הדבר היחיד שיש להתייחס אליו ברצינות תהומית זה לכאב. זהו הרגש היחיד שאתם עשויים למצוא את עצמכם לא צוחקים כאשר אתם חווים אותו. שימו לב שלמעשה כל רגש אחר עשוי להצחיק אתכם בנקודות קיצוניות מסוימות. כאב הוא הרגש היחיד, נדמה לנו, שהומור אינו קיים בו. הסיבה היא שריכוז זה של אנרגיה הזו שאין בה אהבה איננו מאפשר להיפך ממנו להתקיים. זה הרגש היחיד שניתן להגדירו גם על ידי נקודת מבט כמו שלנו כרגש אמיתי. למרות שהתרגום של הרגש הזה הן מגוונות ואינן קשורות למציאות בכלל, הרי שהרגש עצמו הוא דבר אמיתי. לפיכך הוא הדבר היחיד שכדאי להתייחס אליו ברצינות תהומית.
הסיבה העיקרית שהחוויה הזו של אותה התכווצות של הלב באותם מקומות בהם הוא מת היא כה חשובה, משום שכאשר אתם חווים את הכאב הזה הלב יכול להיפתח מחדש. זו לדעתנו הדרך היחידה שאפשר לחצות את חומת ההפרדה. ולא, איננו חושבים שעל ידי התבוננות בחומה היא תתפרק. אנחנו גם לא חושבים שאם תקחו כדורים החומה הזו תתפרק. אנו גם לא חושבים שאם תבינו למה החומה הזו קיימת, היא תתפרק. אנו חושבים שרק רק אם תהפכו להיות אחת האבנים היוצרת את החומה הזו, תוכלו לפרק אותה. הדרך היחידה לפרק את החומה היא להפוך להיות חלק ממנה. הדרך היחידה להתעורר יום אחד ולראות שאין חומה יותר היא להרגיש אותה. אין דרך אחרת לצאת לחופש, ואין דרך אחרת להתקיים בפלנטה הזו אשר תצליח לקחת אתם הרחק מהחופש.
כלומר, הדרך בה הולכת הפלנטה הזו והתרבות שאתם חלק ממנה היא דרך של חופש, היא דרך של פרידה ממנגנון הפחד. כלומר, הדרך שבה הפלנטה הולכת בה מחייבת את החברים בקומונה הגדולה הזו לחוות את הכאב הזה מחדש. כעומק ההתנגדות לחוות אותו כך עשויה להיות היצירתיות בה תצטרכו לחוות אותו, הדרכים בהן תחוו מחדש את הכאב.
קבוצה גדולה של אנשים החליטה שבשביל לא לחוות את הכאב היא תאחז באדמה. עכשיו, אנחנו לא בטוחים שמישהו מהם ממש מבין את העובדה שהאדמה אינה אוהבת לשתף פעולה עם סוג כזה של אחיזה. האדמה כשלעצמה מבינה ששינוי חייב לקרות, ואף אחד לא יכול לעצור שינוי מסוג זה. כלומר, הכאב חייב לבוא, ולכאב הזה יש כבוד, יש חשיבות.
דת ואלוהות
אם אנשים יסכימו להסתכל על הכיפה שלהם מהצד השני שלה, הם יגלו שלמרות שיש להם הרבה ספרים על המדף, בצד השני של הכיפה לא כתוב דבר. כלומר, אין שום תוקף ומעט מאוד משמעות לכל כך הרבה ספרים שבאף אחד מהם לא כתובה באופן ברור המילה אהבה. אף אחד מהם אינו באמת מסביר מהי, אבל כולם כאחד מסבירים לכם למה כדאי ואיך אפשר להיות זכאים לחוות אותה שוב. אך מאחר ואהבה לא קיבלה את המילה אלוהים ואלוהים הורחק למקום גלותו אי שם בשמים שלכם, הדרך להפוך להיות כה גבוהים בשביל להגיע אליו היא קשה מאוד כאשר מה שאתם שמים בשביל להפריד ביניכם לבינו זו כיפה. כלומר, במילים פשוטות, הדתיים, אלו אשר חובשים את הכיפה, לעולם לא יוכלו להיות חלק ממנו, ולפיכך הדת, כל עוד הדברים יתנהלו בדרך שלה, תמיד תהיה קיימת.
מסע רוחני אמיתי אמור לקחת אנשים בחזרה אל האלוהות. דת תבטיח לכם להגיע לשם ולעולם לא תאפשר לכם את הדרך. היא תטעה אתכם ותוליך אתכם שולל. היא תשקר לכם, משום שהיא תספר לכם שיש אלוהים אי שם, ובו זמנית היא תספר לכם איך להגיע לאי שם וגם לא תאפשר לכם לעשות ולו צעד אחד. הדת עצמה יודעת, אותה שיטה אשר מנוהלת על ידי אותם רבנים, כולם יודעים ברמה זו או אחרת את האמת הפשוטה – אם אותם דתיים יתחילו ללכת בדרך אל אלוהים אי שם הם יגלו מהר מאוד שאין שם שום דבר. אין שום דבר שכתוב בצד השני של הכיפה, אלוהים לא נמצא אי שם. הוא נמצא כאן, בחדר הזה, ובכל חדר אחר שבו יושבים בני אדם.
כאשר אנחנו מבקשים לקרוא לערב הזה אלוהי הפחדים, אנחנו מבקשים לדבר על מהו אלוהים. כל עוד אינכם חווים את הזכרונות הכואבים שלכם, הפחדים שלכם הם האלוהים שלכם. עכשיו ראו את הבעיה – אותן קבוצות אשר החליטו ליצור לעצמן דרך חיים מוארת יותר, אפשר להגדיר זאת כך, אנושית יותר, חוו את הפרידה מהעולם הזה ואת התגובות שהן קיבלו בצורה קשה. כלומר, הקבוצות הללו לא זכו לאהדה גדולה מדי על כך שהם החליטו להשתנות. השינוי, הפרידה אם אפשר להגדיר זאת כך, ממה שהיה מקובל למה שהם החליטו לחזק, תורגם מאותו הרגע ועד לרגע זה ממש לחוויה של קורבנות. יש הרבה קורבנות שנוצרה אז.
הקורבנות הזאת מלווה את העם שלכם עד היום, והיא יצרה יצירות רבות. גם יצירות מפוארות ומתוחכמות כמו שואה, וגם יצירות מתוחכמות לא פחות כמו כיבוש. כל פעולה יש לה את ההצדקה שלה, ובכל פעולה אין הגיון של ממש. אם אין כבוד, דבר טוב לא יכול לבוא.
אנחנו לא בטוחים שהרבה חובשי כיפות יחליטו לשבת מול האינטרנט ולקרוא את המילים שלנו, מה עוד שהמילים שלנו לא כל כך מופיעות כרגע באינטרנט… אבל אם יהיו כמה וכמה שיחליטו לבדוק מה נעשה בצד השני של הכיפה שלהם, הם עשויים למצוא את המילים שלנו. והמילים שלנו אומרות שאנחנו מכריזים על מערכת בחירות חדשה, ואם העם היהודי רוצה להציג מועמדות לתפקיד של העם הנבחר, מן הראוי שאלו המהווים את חוד החנית שת התפיסה הזו גם יתחילו להפגין התנהגות הולמת.
נזיפה רוחנית
זו איננה קריאה רק לשינוי. אם אפשר להגדיר זאת כך, זו גם סוג של נזיפה. כלומר, יש לכם חופש בחירה בפלנטה הזו, ואנחנו לא רוצים שמהדיאלוג הארוך המתחיל בערב הזה יהיו מי שיהפכו אותנו לאלוהים. אנחנו לא באים מהשמים ואומרים לכם איך להתנהג. אנו באים מתוככם וממליצים לכם איך להיות אם אתם רוצים להגיע לאן שאתם רוצים להיות בו, שזה חופש. אם אתם רוצים להמשיך ולהיאבק בעצמכם ולשלוט, אז הדרך שבה אתם הולכים היא מצויינת. לא בטוח שהיא תשרוד הרבה זמן, אבל כל עוד היא קיימת היא עושה את הפעולה שלה באופן מלא. אתם קורבנות המשתמשים בעובדה הזו כדי לשלוט בכולם.
כיפה היא דרך נפלאה להמחיש זאת. זה כבד, באופן אנרגטי, סוג כזה של משא. זו דרך נפלאה להרחיק את המסע, להשהות אותו, באמתלה של קיום המסע.
אם כך, מה שקורה בזמן הזה הוא דבר משמעותי, פרק משמעותי של שינוי בעולם הזה. הכאב הגדול שיוצא מכם דרך הסיפורים אשר קוראים בעיתונים או רואים בטלוויזיה או רואים ושומעים באינטרנט, טוב שהוא יוצא. אולי אינכם מחוברים למה שקוראים לו התנתקות, אבל הרגשות הללו יוצאים כך או כך, הם יוצאים גם אם אינכם יודעים, משום שזו הפעולה אשר קיימת כעת.
האיש הגדול קיים גם בפנים. הפעולה הזו שבה אתם עומדים ואומרים לפחדים – תודה, סליחה, היו שלום, מתקיימת גם בפנים. השבר קיים גם בפנים. השמחה ברקע של אלו אשר מקבלים מחדש את האדמות שלהם, גם היא קיימת בפנים, אם כי היא עשויה להיות סמויה מאוד בזמן הזה. היכולת לחוות אותה יכולה לקחת עוד זמן. משום שבאופן גלובאלי הפירות של השינוי עשויים לקחת עוד זמן עד שיבשילו. ובכל זאת, יש ברכה גדולה בזמן הזה. איש גדול עושה פעולה גדולה. וזו יצירה משותפת ובחירה של חופש שתמשיך לפרק את מה שאתם מגדירים כדת ומדינה, לא בהכרח אחת מהשניה, כי אם כל אחת בפני עצמה.
תפיסות ישנות אשר נולדו מתוך אי הבנה הולכות ומתפרקות, ומפנות מקום, מאפשרות מקום, לאנרכיה. האנרכיה הזו יהיו בה בעתיד חלקים מעניינים של שמחה, ואלו יובילו בהמשך למציאות חדשה, שבה מה שאתם הכרתם בתור מדינה יפעל אחרת.
מה שאנו מציעים לעשות עד אז הוא לחזור ולטפל באותם הרגשות הקשים אשר מתקיימים בפנים, ולהיות ערניים לנקודות של הכחשה, של התעלמות. אל תסבירו לעצמכם למה אתם בכאב. אין שום צורך לשבת במדיטציה ולהתבונן בו כיצד הוא מתאדה. הסיבה שאין צורך לעשות זאת היא מאוד פשוטה – הוא אינו מתאדה לשום מקום. למרות החום הכבד, הקרניים של השמש אינן באמת מצליחות למוסס אותו. הוא נשאר בפנים. אם אתם יושבים כרגע במדיטציה ושמחים לראות פרידות פנימיות מחלקים ישנים, אנחנו מציעים שתצאו מהמדיטציה ותתחילו לבכות. ראשית כל, משום שאתם עובדים על עצמכם, ויהיה קשה מאוד לגלות את זה. מעבר לכך, משום שאתם צריכים לבכות אם אתם צריכים להשתנות. אם אתם לא רוצים לבכות, אתם לא רוצים להשתנות, ואז מדוע להשקיע כל כך הרבה כסף בכל כך הרבה סדנאות או כדורים? אנשים אוהבים מאוד כדורים. גם כדורגל וגם כדור הרגעה. הרבה דברים שעושים פעולות דומות.
בזמן הזה של בחירה בחופש אשר הולכת ומתממשת הוא זמן משמח. ולמרות שאנו בצורה מעט הומוריסטית מביאים סוג של נזיפה רוחנית, הרי שאנו יכולים לומר שאפשר להיות מעודדים מהפעולות הרחבות שעושה האיש הגדול. אפשר להודות לו. אפשר לראות בפעולות הללו ביטוי הולם של בחירה בחופש. ואנרכיה אשר מתבצעת כתוצאה מכך, היא עוד תצחיק אתכם, אחרי שתסיימו להיות כל כך מבוהלים ממנה. ולאלו אשר אוהבים את הכיפה שלכם, אנו נמשיך לחכות לכם בצד השני שלה. אבל אין לנו ספרים, אז אין שום צורך לקרוא בהם בשביל לפגוש אותנו.
אין ספק, אפשר שלא לדבר על מריחואנה ובכל זאת לעשות קצת בלגן. אנחנו נסיים את החלק הזה פה, ואם תרצו לדבר על בחלק השני של מריחואנה, אנחנו נתכונן. אנחנו צריכים קודם כל לעשן משהו… צריך הפסקה בשביל זה, ונמשיך אחר כך.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
