אם כך, שלום.
אם כך אנו מתחילים במפגש נוסף. אנחנו רוצים להתחיל ולומר כמה מילים על מלאכים.
יש טעות רווחת בעולם שלכם ביחס למלאכים. אתם נוטים כמובן לדבר על מלאכים כעל ישויות אחרות. ההפרדה הזו בין בני האדם לבין מלאכים היא חלק מובנה ומהותי בקיום האנושי, אבל החלק הזה מהותו היא אי הבנה. מלאכים הם אחים. אחרים, כלומר, אתם באים מאותה המשפחה.
על הפלנטה הזו יש שתי נוכחויות עיקריות, של מלאכים ושל פחדים. האחת היא קיום נצחי והשני היא קיום מותנה. קיומו של הפחד מותנה במידה שבה אתם שוכחים שאתם מלאכים. כל עוד השכחה מתקיימת גם פחדים מתקיימים. שני הכוחות הללו, אם אפשר להגדיר זאת כך, שתי המהויות הללו נמצאות כל העת בשיתוף פעולה. שיתוף פעולה בשפה אנושית אפשר לראות אותו בצורה של ריקוד.
למרות החוויה האנושית הבסיסית אשר אומרת שיש מלחמה כל העת בין האור לחושך, הרי שהמהות של הדברים היא שיתוף פעולה. כלומר, בני האדם הם תולדה של שכחה מכוונת, השכחה המכוונת יוצרת באופן מכוון וישיר פחדים. התעוררות מכוונת לפיכך ממעיטה כל העת בכוחם, ובסופו של דבר גם בעצם קיומם ונוכחותם של פחדים. ראשית בתוככם, ובשלבים מתקדמים יותר ייתכן והדבר יקרה באופן ממשי גם בעולם שבו אתם חיים.
בינתיים, כפי שאפשר לראות, מה שמתגלה ומתבטא בעולם שלכם פעמים רבות הם סוגים שונים של מלחמות. למרות שתחרויות ריקודים מתקיימות כל העת, קשה להבין כיצד ריקוד ותחרות יכולים לפעול ביחד. מפני ששיתוף פעולה איננו מתקיים במקום שבו יש תחרות, ולפיכך ריקוד של ממש אינו יכול להתקיים כל עוד יש פרס. גם אם הפרס הוא חופשה חלומית בהוואי עם חוזה ארוך טווח בתחום הריקוד, עדיין הפרס הזה הוא על לא יותר מאשר הטעיה. משום שהמהות שהיא ריקוד איננה מתגלה או איננה מתקיימת במקום בו ישנה תחרות, ומעטים האנשים בעולם הזה אשר רוקדים בשביל הריקוד.
השאלה הגדולה העשויה לעלות מתוך המילים הללו היא למה לעזאזל אנחנו מדברים על ריקודים, לאור מספרם הקטן של הרקדנים מסביבנו כמו גם בתוך המעגל שהוא טוהר. ריקוד, קחו אותו עמוק יותר. הוא מטאפורה לכל דבר אשר אתם עושים או רוצים לעשות או נמנעים מלעשות בעולם הזה. משום שכל דבר שאתם עושים או רוצים לעשות או נמנעים מלעשות מחייב שיתוף פעולה, וכל דבר שאינכם מצליחים לעשות או נמנעים מלעשות הוא כתוצאה ממלחמה. כל דבר מסוג זה שאיננו משתנה, יש מלחמה מאחוריו. כלומר, יש תחרות. התחרות היא מי יגיע קודם, מי ינצח. זה שאומר שדברים אפשריים או זה שאומר ששום דבר לא אפשרי.
אנחנו נאמר לכם מי יגיע קודם. זן אחד מאוד מסוים של מלאכים. אלו אשר מוכנים להיזכר במה הם מרגישים. העולם הזה שאתם חלק ממנו הוא עולם של השגים. אבל מאחר והחזרה הביתה איננה באמת כרוכה בשום סוג של מסע, משום שהבית אינו יעד חיצוני להגיע אליו אלא מהות פנימית לחזור אליה, להיזכר בה, הרי שתחרות איננה יכולה להתקיים ולפיכך היא איננה יכולה להצליח. אינכם צריכים להתאמץ כדי להוכיח לעולם מי אתם וכדי להוכיח לעצמכם מה אתם יכולים להיות.
אתם נמצאים בתהליך שמשמעותו ומהותו היא הכרות פנימית. אך מאחר והמשמעות של הכרות עם מי שאתם היא דבר עמוק מאוד, הדבר מחייב אתכם להיפרד מרצונות להשגים והשגיות, לנצחונות. משום שאם אתם רוצים להזכר במהות שלכם, אם אתם רוצים להיות הבית ולא רק לחזור אליו, אם זוהי השאיפה של מי שאתם, עליכם לחזור לשיתוף פעולה. אין זו שאלה של האם הדבר הוא אפשרי או לא אפשרי. אתם יותר ויותר מבינים שיש כאן שאלה אחת, והשאלה הזו היא – מה אתם מרגישים.
בדידות ויומרה
יש הרבה יומרה בעולם הזה שבו אתם חיים. הרבה יומרה. יש אנשים שמתיימרים להיות הורים. יש אנשים שמתיימרים להיות פוליטיקאים. כשהם מצליחים אז הם מתיימרים להיות מנהיגים, אלא שהם לא זוכים בבחירות אחר כך. יש אנשים שמתיימרים להיות מורים רוחניים. הם עושים הרבה רוח, המורים האלו, אבל הם לא ממש חוזרים אליה. יש אנשים שמתיימרים לטפל באנשים אחרים. הם בדרך כלל נותנים סוג כזה של עזרה שדורשת עוד עזרה אחר כך.
מדוע? משום שהקיום האנושי מונע על ידי שכחה אשר גורמת לכם כל העת להתאמץ להיות מישהו שאתם לא. השכחה הזו יוצרת בתוככם רגש אחד בלבד. היא יוצרת בדידות. מה שקורה מתוך הרגש האחד הזה, המסוים הזה, אתם מתחילים לנוע אל עבר הדבר אשר יפחית את התחושה הזו ויגרום לכם להרגיש אחרת. במילים רוחניות מודרניות יגרום לכם להרגיש שאתם שוב בבית.
הפחדים מספרים לכם כל העת מהי הדרך הטובה ביותר להרגיש שוב כמו בבית, לקבל אהבה. איך אתם תלכו ותקבלו את האהבה הזו, זה תלוי במשתנים רבים שהמכנה המשותף שלהם הוא אחד – ההורים שלכם. כלומר, הצורות שבהן הם מנעו מכם אהבה הן יהיו הצורות שבאמצעותן אתם תפעלו כדי להשיג אותה.
אם אתם באתם מבית של הורים שלא הבינו אתכם, אתם עשויים להיות פסיכולוגים, משום שאתם בטוחים שעל ידי כך שאתם תבינו אנשים אחרים, יאהבו אתכם. אם יאהבו אתכם אתם לא תרגישו בדידות, ובמילים אחרות אתם תרגישו שוב את מי שאתם באמת. שימו לב מה בני האדם עושים. בשביל לחזור הביתה לחוויה הפנימית הזו אתם מתחילים להשקיע אנרגיה בשביל להיות כל מה שההורים שלכם הם לא. להיות רחוקים מהם. אם ההורים שלכם הרביצו אתם עשויים להתאמץ כדי שלא להרביץ שוב. אם ההורים שלכם חיבקו הרבה מאוד אתם עשויים שלא לגעת יותר באף אחד אחר. ואם ההורים שלכם לא נישקו אתכם אתם תרצו בשלב מסוים ללמוד להתנשק.
המרד, אותו כוח פנימי אשר מניע אתכם להתרחק מהבית שאתם גדלתם בו, נולד במטרה לאפשר לכם לחזור אל הבית האמיתי שאתם באים ממנו. אבל מאחר ואתם מנסים באופן מסוים לדלג מעל הבית שגדלתם בו מבלי באמת לרפא את הפצעים שיש שם, אתם עשויים – כפי שקורה לאנשים מסוימים – בגיל מאוחר יחסית לגלות שאתם בדיוק כמו ההורים שלכם.
כלומר, אם נקח את כל זה למילים פשוטות, מה שאנחנו רוצים לבוא ולומר הערב הוא שהדרך היחידה שקיימת להיפרד מההורים ומההשפעה שלהם היא לחזור ולעסוק בהורים ובהשפעה שלהם. אנחנו שומעים על הרבה מאוד אנשים בעולם שלכם שבטוחים שהם יכולים להפסיק לעסוק בנושא הזה. יש יותר ויותר סדנאות ומטפלים שמציעים לאנשים במקום להתעסק בעבר להתקדם קדימה אל עבר עתיד חדש. אם תחקרו טוב את ההיסטוריה האישית שלכם אתם עשויים לגלות שזה בדיוק מה שההורים שלכם ניסו לעשות לפני 30, 20 או 40 שנה קודם לכן. ואם אתם תמשיכו בנתיב הזה, בעוד 20, 30 או 40 שנה אתם עשויים לגלות שהילדים שלכם מנסים לעשות את אותו הדבר, להתרחק מכם.
סערות הלב
המהות של כל זה היא שאינכם צריכים ללכת לשום דבר, משום שאין באמת לאן לחזור. כפי שאמרנו בעבר, בצד השני של הכיפה האנושית, היהודית, אין אף אחד. לא כתוב כלום. למעשה, השמים ריקים גם ממלאכים, כולם נמצאים בגוף. משום שהעולם הזה שאתם חיים בו הופך להיות כה מסוכן ושברירי, עד שכל המלאכים מגיעים לכאן ומתגייסים בשביל לוודא ששום דבר לא יתפרק בדרך. כמעט באופן ממשי אפשר לומר שכשם שיש אינפלציה בילודה בכדור הארץ יש דפלציה משמעותית במספר המלאכים בצד השני שלכם. אצלנו יש יותר ויותר דירות ריקות להשכרה.
בזמן שיש פה הרבה מאוד מלאכים שדואגים לעשות את הדבר הנכון, יש בתוככם כמות גדולה עד מאוד של מלאכים שמנסים לעשות בדיוק ההיפך, מתוך מחשבה שכך הם יגיעו לדבר הנכון. לרוב אתם עשויים לגלות רצון לשלום בקרב ההורים של אלו שהפכו להיות לוחמים גדולים. המחשבה שלכם שילדים יונקים את המהות שלהם מההורים שלהם היא נכונה בחלקה. לעיתים הם יונקים אותה מתוך המרד בהורים שלהם. לעיתים זה כך ולעיתים זה כך.
כך שאם אתם רוצים לחזור ולהיות מי שאתם באמת עליכם פעם נוספת לעצור, ולהתחיל לעשות את הדרך חזרה אל הבית שגדלתם בו. מתוך הבית שגדלתם בו אתם יכולים לעשות יותר ויותר צעדים שיקחו אתכם אל הבית שהוא המהות שלכם. כפי שיש פה רצון לומר יותר ויותר, אין באמת דרך אחרת שיכולה לקחת אתכם הביתה.
היומרה שישנן דרכים אחרות היא בעייתית, משום שאף דרך אמיתית איננה יכולה לדלג מעל הרגשות. הרגשות הם המפתח לזכרונות. הם המפתח של כל הזכרונות. אי אפשר להיזכר מבלי להרגיש. זה פשוט עד כדי כך, ובכל זאת זה מעצבן מאוד. אנו באופן כמעט אישי מכירים כמה אנשים שלא רוצים לדבר איתנו יותר מאז שהתחלנו להיות כל כך נחרצים. הם אפילו ביקשו שלא לקבל יותר אי-מיילים שקשורים אלינו. אנחנו כמובן שמחים על כך שאנו מעוררים כעס, משום שכעס מסוג זה ממשיך לחולל את המהומה שהיא החיים בכדור הארץ. והחיים על פני כדור הארץ בתקופה הזו הם באמת סוג של מהומה.
יש הרבה מלאכים, יש לא מעט פחדים, וכל צד מושך לכיוון שלו. אתם שעומדים באמצע בין הלב שמזכיר לכם מי אתם לבין הפחדים שצועקים 'תאמינו לנו, תאמינו לנו' צריכים פעם אחר פעם להיזכר באמת. השקר היחיד שיש בתוך המציאות שאתם חיים בה היא המחשבה שאם אתם תהיו מספיק מוצלחים ומספיק נחמדים ומספיק יפים אז מספיק אנשים יאהבו אתכם ואז אתם תגיעו למקום ולמהות שאתם רוצים להגיע אליה. לכן אתם משקיעים יותר מאמץ כדי למצוא חן, אך אתם מאבדים את היכולת להיות מי שאתם באמת.
בזמן הזה שכתבנו עבורו שיר קטן יש ריקוד פנימי של מלאכים. כלומר, הלב מחולל בימים הללו סוג של סופות של סערות, תזכורות חיוניות לגבי מי שאתם. מה שהפעולה הזו מחוללת באופן כמעט יסודי בקרב בני האדם היא בהלה. כפי שנשאלנו בתחילת הערב, כאשר הלב מבצע סוג כזה של עבודה יש בתוככם חלק אחד שבא ואומר – גונבים לנו. משהו פה לא בסדר. אתם שומעים בתוככם את הלב מדבר ואתם בטוחים שעובדים עליכם.
שפע ועושר
לשאלה מדוע יש פה פחות גברים, התשובה היא בדיוק בחלק הזה של השיחה שלנו. אתם בטוחים שגונבים אתכם. האהבה היא דבר כה לא הגיוני, ובו זמנית כה חד משמעית, שאתם בטוחים שיש פה משהו לא בסדר. יש קבוצה מסוימת של אנשים שהשותף שלנו עדיין מנסה להיות חלק ממנה שרואה במה שקורה הערב בתור משהו לא בסדר. אנחנו טוענים שלא רק שזה בסדר, זה גם בסדר שיש מי שחושב שמה שקורה כאן הוא לא בסדר. זה אמנם בסדר לחשוב כך אך אנו גם טוענים שזה לא יעיל. לא מבחינה רגשית וגם לא מבחינה כלכלית. ספקות כאלה, למי שהדבר מטריד אותו, יש צורך בהשקעת כספים רצינית בשביל לטפל ולהחזיק אותם. כלומר, אנשים עשירים באמת או אלו שחיים בשפע של ממש, אינם יכולים בו זמנית לתחזק ספקות.
אם יש למי מכם תקווה לחולל שינוי בתחום הכלכלי בחיים שלו אנחנו מבקשים לשים לב לספקות האלה. שפע הוא דבר לא הגיוני. למרות שעושר הפך להיות דבר מאוד אנושי בכדור הארץ, הרי שעושר ושפע הם אינם שני דברים שפועלים יחד. אם השאלה איזו מטרה צריכה להיות המטרה, הרי שהמטרה היא לחיות בשפע, לא בעושר. אם תחיו בשפע דאגות כלכליות עשויות שלא להיות. אם תחיו בעושר, דאגות כלכליות עשויות להיות כל הזמן. משום שמי שחי בעושר דואג לאבד אותו, מי שחי בשפע יודע שמה שהוא צריך קיים בעבורו. זוהי תודעה אמיתית של שפע.
תודעה של שפע היא תודעה לא הגיונית. גם אהבה היא דבר לא הגיוני. הקיום על כדור הארץ אשר מבוסס על הפחדה והאשמה מהרגע שבו אתם נוצרים הפך אהבה לדבר לא הגיוני. היא הפכה להיות דבר כה לא הגיוני עד שכאשר אתם עומדים מולה אתם בטוחים שמשהו לא בסדר. אתם בטוחים שרוצים לקחת מכם משהו, לעשות לכם משהו, ואתם מתחילים להתגונן ולהסתתר, או כפי שקורה מסביבכם לאחרונה, אתם מתחילים להאשים.
אנחנו, מנקודת מהותנו או אם אפשר להגדיר זאת נקודת המבט שלנו, לא מתרגשים מסוג כזה של האשמות. כלומר, אפשר לחשוב שאהבה היא דבר לא הגיוני, אבל לחשוב כך איננה פעולה מומלצת והיא איננה בהחלט תחביב רצוי. משום שבסופו של דבר אהבה היא הדבר היחיד שיש. מלאכיות היא הדבר היחיד שיש.
בחירה וזרימה
מה שקורה בימים האלה כאשר הלב מחולל לאת הסופות שלו, עננים של חוסר אמונה וחוסר אמון אשר עולים מהמעמקים מטשטשים את שדה הראייה. אפשר להגדיר זאת שמה שקורה הוא שנחשפת הראייה האמיתית שלכם, היא נפתחת באופן יותר מלא בזמן הזה. כאשר אתם עומדים בתוך המצב הזה, בחוסר אמונה מצד אחד עם הלב שמדבר בצד שני, אתם עשויים לנסות באופן אוטומטי לבחור. זוהי כמעט השאלה המיידית שבני אדם שואלים כאשר הם נמצאים בתוך מצב ביניים, מה לעשות. 'מה לעשות?' זוהי שאלה של בחירה. כאשר אתם מחליטים לעשות דבר מה אתם למעשה בוחרים בצד. או בצד הטוב או בצד הרע, או בצד המלאכי או בצד הלא מאמין, המפחד, הפגוע.
עכשיו, כאשר אתם מתחילים לעשות בשביל להרגיש אחרת, בשביל לבחור אחרת, בשביל לשנות דבר מה במהות שלכם, אתם למעשה מנוהלים על ידי הפחד. הרי מהי אהבה, אהבה אומרת במהותה, בבסיסה, שהכל נכון כפי שהוא. לפיכך, אהבה בהתמסרות שלכם אליה מבקשת לפעול עם הדברים כפי שהם, ופחות ופחות להשקיע מאמץ. אין זה אומר שלא להחליט החלטות, אין זה אומר שלא לבצע פעולות. אך הגישה ביום יום שלכם אמורה יותר ויותר להשתנות, אמורה יותר ויותר להשתנות מפעולה להתמסרות, או כפי שאנשים רבים אוהבים לומר, בזרימה.
אז אנחנו בפעם הראשונה נדמה לנו מזמינים את כולם לזרום. אבל זה סוג אחר של זרימה, זרימה שמחייבת אתכם בכל פעם מחדש לשאול את עצמכם מה אתם מרגישים. לא לבחור באף גדה, אלא להתחבר למים, לשאול מחדש בכל רגע, בכל רגע אפשרי, מהם המים בהם אתם נמצאים באותו הרגע, האם זה עצב, האם זה פחד, האם זה שמחה, אולי רגעית, האם אלו דמעות, ולהמשיך לזרום.
רוב בני האדם שנמצאים בסוג זה או אחר של סדנאות רוחניות שומעים את המילה לזרום ומתרגמים אותה ל'איזה יופי, בואו נמשיך להיות מנותקים'. הם עולים על הסירה, ולא מקבלים יותר החלטות, מתעלמים משתי הגדות, זורמים על המים אבל גם מתעלמים מהם. אם תשאלו אותם מה שלומם, הם לרוב יענו לכם – הכל נפלא, הכל סבבה. עכשיו הכל יכול להיות מאוד סבבה כאשר אתה נמצא על סירת עץ אשר לוקחת אותך כביכול לחוף מבטחים. אבל רק אם תרגישו פעם אחר פעם את המים אתם תדעו מתי הגיע הזמן לרדת מהספינה, אחרת אתם עשויים להיסחף אחרי הזרם, מבלי לשים לב שהזרם הזה לוקח אתכם למקום שאינם צריכים להגיע אליו.
עליכם לקחת אחריות על הזרימה שלכם, להיות מחוברים לנהר שנושא אתכם. אף אחד לא אוהב להיות נטוש, אז אם אתם זורמים על המים מבלי לשים לב אליהם הם עשויים באיזשהו שלב להפסיק להתייחס אליכם, ואתם עשויים למצוא את עצמכם מסתבכים בשיחים שבגדות. שיחים בגדות של נהר של רגש הם לא דבר שאתם באמת רוצים להגיע אליו, ולמרות זאת אתם עושים זאת שוב ושוב.
אנחנו מעודדים את כל הזורמים לטבול במים מדי פעם, ולשים לב למחשבה אשר אומרת שאם אתם תהיו מחוברים לעצמכם אתם תאבדו את היכולת שלכם להיות ספונטאניים. זהו אולי נכון במובן אחד, כי אתם צריכים יותר לשאול שאלות, אבל זה ימנע מכם את הספונטניות שבה אתם מוצאים את עצמכם בתסבוכות. מי שמתעלם מהנהר עשוי למצוא את עצמו מהר מאוד מסובך בתוך שיחים קוצניים בגדה.
מה באמת קורה
אז אם כך, מה אנו מרגישים, או מה אני מרגיש או מרגישה, זוהי השאלה, וזוהי השאלה היחידה שיש לשאול אם אתם באמת רוצים יותר ויותר להפוך למהות של מי שאתם.
זרימה במובן מסוים היא הבנה של איך הדברים עובדים. אלא שהיישום של ההבנה הזו בעולם שבו אתם חיים, יש לה עוד הרבה לאן להתפתח, נאמר זאת כך. יש לה עוד הרבה לאן להתפתח. לתוך המים, ולא רק מעליהם.
אם אתם רוצים להיות מלאכים, לכו עם מה שקורה. אבל שאלו שאלות, היו ערים לרגשות, משום שזה מה שחשוב. זה הדבר היחיד שיש. אין עוד דבר אשר הוא כה משמעותי בהתפתחות שלכם. שם, מעבר לרגש, קיימים הזכרונות שלכם. אמנם הרגש מביא זכרונות כואבים שבאופן כמעט אינסטינקטיבי אתם נמנעים מלהיזכר בהם, אבל אם לא תזכרו בהם ולא תטפלו בהם אתם תאבדו את היכולת שלכם להיזכר בדברים המשמעותיים יותר, המהותיים יותר. אתם מאבדים את היכולת להיזכר במי שאתם באמת.
אי אפשר להיזכר במי שאתם באמת ולהיות מנותקים מרגשות, משום שהתעוררות רוחנית היא חוויה. בכל המובנים, מהסוג שאי אפשר לשכוח, אבל מהסוג שדורש להרגיש אותה. ואם אינכם מוכנים להרגיש חוויות קשות של כאב, של בדידות, כיצד תוכלו להרגיש חוויות נעלות כביכול של אושר, של אהבה?
כאשר הלב מחולל את פעולותיו וחוסר האמון והחשדנות נפתחים ועולים, והפחד מנסה לקחת אתכם ממה שאתם מאמינים בו, תהיו דוממים. אל תנועו בתוך המצב הזה, אפשרו לחוויה להיות במלואה, לרגשות ולמחשבות להיות במלואם, לכל הקולות, וראו מהו השער שנפתח. מה באמת קורה כאשר הלב מפסיק לרקוד והפחדים מפסיקים לצעוק, מה אז באמת קורה.
ושוב עברנו מפגש נוסף מבלי לדבר על מריחואנה.
– אז אולי תגידו כמה מילים.
מריחואנה אפשר לגלגל בתוך ג'וינט ולהתמסטל ממנה. הנה כמה מילים שעושות הרבה בלגן לאנשים שחושבים שהם יכולים לזרום מבלי להרגיש. מריחואנה, מה שהיא עושה, היא עוזרת לכם לזרום באמת מבלי להיתפס לאף גדה. אם אפשר להגדיר זאת כך, היא משוט מצוין למי שנמצא בנהר. הנה, עשינו בלגן.
שמחנו,
אם כך, שלום.
טוהר.
