אם כך, שלום.
אנו מתחילים מפגש נוסף, מפגש נוסף בשרשרת. מפגש נוסף בעיצומו של תהליך.
כפי שאתם בוודאי שמים לב, בתוך התהליך בו הכל נמצא, דבר אינו מובן עוד מאליו. גם מה שהוא מובן מאליו, צפוי להיות קצת פחות מובן מאליו. המובן, הצפוי, הידוע מראש, מתוכנן, כל זה הוא פחות מוצק, פחות ברור, פחות אפשרי ממה שהיה עד כה.
הכל הופך להיות מאוורר יותר, פתוח יותר, רחב יותר. הקרקע, אם תרצו, עשויה להרגיש פחות יציבה. ואכן, באזורים מסויימים של העולם שבו אתם חיים, היא פחות יציבה, פחות יציבה מכפי שהיא היתה. הדבר בהחלט משפיע, מטלטל את הכל ומרעיד את הכל. המבנים הברורים מפסיקים להיות ברורים.
לחזק את היציבות הרגשית
לדבר זה יש שתי השפעות, האחת ברורה יותר והשניה ברורה פחות. ההשפעה הברורה יותר, אפשר לומר שהיא יותר רגשית. בזמנים מהסוג הזה, שבהם המציאות יציבה פחות, ברורה פחות, הפחד, חוסר האונים, חוסר הבטחון, הופכים להיות ברורים יותר, בולטים יותר, נגישים יותר, חווייתיים יותר. הפחד לאבד עוצמתי יותר, הפחד ממה יהיה חזק יותר. חוסר אמונה עשוי להיות גדול יותר מבעבר. משום שכשאר לבני האדם אין במה להאחז, אותו הרעד הרגשי, אותו חוסר היציבות, הופכים להיות חשופים יותר, חווייתיים יותר. כך שבזמן זה אתם עשויים לראות היכן אתם יציבים מבחינה רגשית, והיכן אתם עדיין נדרשים להמשיך ולחזק את היציבות הרגשית שלכם.
הדבר השני אשר קורה והוא פחות ברור, הוא יותר, אם תרצו, אנרגטי. העובדה היא שכשאר הדברים ברורים פחות, ידועים פחות ומובנים מאליהם פחות, מרחב המימוש שלכם, מרחב היצירה, הופך להיות גדול יותר.
הפחד בזמן מסוג זה אומר בעוצמה גדולה יותר מבדרך כלל, שמשהו רע עומד לקרות. כאשר אתם אינכם יכולים כבעבר לתכנן ולדעת מה יקרה אם תעשו דבר מסויים, אם אינכם יודעים כפי שידעתם בעבר מה תהיינה ההשלכות של צעד מסויים, מה שצועק בעוצמה יותר גדולה הוא הפחד שאומר, המצב אבוד, דבר לא יכול לקרות. כאשר אתם נמצאים בתהום של חוסר יציבות, של חוסר אונים, של חוסר וודאות, הדבר הראשון שאתם תפגשו, הדבר הראשון שתחושו הוא הפחד.
יועץ ושמו פחד
אבל בזמן כזה קורה דבר מה נוסף, והוא כאמור יותר אנרגטי. אותו הפחד שתמיד היה וכעת צועק בעוצמה, משמש פעמים רבות בתור היועץ שלכם. זהו סוג של הסכם שעשיתם עם אותו רעיון אשר נקרא פחד, פעמים שונות לאורך תקופות בהן חייתם בכדור הארץ, אימצתם את הרעיון הזה והפכתם אותו ליועץ.
לפחד בתור יועץ יש הרבה מגבלות. הוא יודע להגיד לא, פעמים רבות הוא ינחה אתכם בעיקר מה לא לעשות. הוא יסביר לכם מה כדאי לעשות וכיצד לעשות זאת, כדי שדברים מסויימים לא יקרו, בשביל שאחרים כן יקרו. בזמנים מהסוג הזה, כאשר התכנון הזה פחות אפקטיבי מבעבר, כאשר הכלים בעזרתם הפחד מנווט אתכם ושולט בכם, הופכים להיות חלשים ביותר מאי פעם, כל מה שנותר לפחד לעשות הוא לצעוק.
כשהפחד צועק אתם נוטים להשתתק מפחד. המציאות נתפסת יותר מאי פעם בתור מסוכנת, האפשרויות נתפסות יותר מאי פעם בתור ספורות, מצומצמות. אבל למעשה, מה שקורה הוא בדיוק הפוך. האפשרויות שלכם גדלות. היכולות שלכם, האפשרות לממש את היכולות שלכם, גדלה מאוד.
יש לכם יותר אפשרות מאי פעם להגשים במציאות שלכם רעיונות, רצונות, תשוקות, יש יותר אפשרות להביא לידי ביטוי את מה שמדבר בתוך הלב שלכם. בשביל לחוות זאת ולחיות זאת עליכם להסכים להיפרד מאותו יועץ, להסכים להניח מעט מהשליטה שהוא שולט בכם, להחזיר מעט מהכוח שאתם רגילים לתת לו. כלומר, לחזק את האמונה שלכם. אמונה בשילוב הערכה עצמית, זה מה שנדרש כדי לחזק בזמן הזה את תחושת השווי.
לחזור ולבדוק ולבחון מה אתם בעיני עצמכם שווים. מתוך החיזוק של ההערכה העצמית ושל האמונה בעצמכם, אתם מפנים מקום, מאפשרים מרחב שבו הלב שלכם יכול לממש את עצמו בקלות גדולה יותר, בפשטות גדולה יותר. באופן שהוא לא הגיוני, שלא ניתן לתכנן, שלא ניתן לחזות, שלא ניתן לצפות.
הכלא הולך ונעלם
זה בעצם מה אשר גדל בזמן הזה. המרחק, אם תרצו, או הפער, ביניכם לבין האני העליון, ביניכם לבין הבית שממנו אתם באים, הולך וקטן. אתם מתחברים יותר ליכולות האמיתיות, הזכרון של מי שאתם באמת הופך להיות חד יותר, ברור יותר. בשביל שזה יוכל לבוא לידי ביטוי, עליכם לוותר, להרפות מהאחיזה שלכם בפחד. מהתפיסה האומרת שהעולם הוא נגדכם. מהאמונה שאומרת שאין לכם סיכוי להצליח. מהרעיון שאומר שבסוף תשארו לבד. מכל אלו ואחרים עליכם להסכים להרפות בזמן הזה.
זו אכן במידה רבה חלק מהמורשת שאתם מביאים איתכם, מוסכמות ורעיונות שאימצתם והסקתם כתוצאה מתקופות חיים שונות, מחוויות רבות מתקופות חיים שונות. במובנים מסויימים אתם מסוגלים לבחון את ההיסטוריה שלכם ולמצוא הרבה צידוקים לרעיונות הללו. אבל אתם עכשיו נמצאים בתקופה חדשה, אתם אינכם מבינים זאת. לא רק שאינכם רגילים לכך, אינכם מבינים עד כמה עמוק, עד כמה רחב, השינוי אשר מתחולל בעולם בו אתם חיים. אתם במובן מסויים חיים במידה כזו או אחרת, מתוך כוח של אנרציה. ממשיכים לדבוק עוד בפחדים ובאמונה המצומצמת, בחוסר האמונה אם תרצו, משום שאתם בטוחים שזוהי האמת, משום שזהו מה שאתם רגילים להאחז בו, משום שכך העולם עבד.
דומה הדבר לאדם הנמצא בתוך בית כלא. בבית הכלא הזה יש חלון. נוהג האדם הזה לעמוד במשך שעות ארוכות, להחזיק בשתי ידיו בסורגים ולבהות החוצה, בחופש, בשמים ובשמש, בצמחים הצומחים במרחק, בעצים שקיימים. אתם במובן מסויים עושים זאת, אתם האדם הזה, כבר הרבה זמן.
מה שאינכם שמים לב, שבאותו בית כלא כל שנותר הוא אותו הקיר שבו נמצא חלון. שאר התא כבר לא קיים. אבל אתם ממשיכים לעמוד ליד החלון, להאחז בו ולבהות בערגה בחופש, לא רואים כיצד אתם יכולים להגיע אליו, תופסים אותו כרחוק מכם, כבלתי אפשרי. כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להסתובב, רק להסתובב, מעט הצידה אפילו, בשביל לקלוט שאתם חופשיים הרבה יותר, שאין בעצם מגבלה המונעת מכם לזוז.
אתם עדיין, איך לומר, מקובעים בתוך הרגלים של פחד וחוסר אמונה. אבל האמת היא שההערכה העצמי שלכם, הבטחון העצמי אשר בניתם לאורך השנים, יותר גדולים מכם. אתם ממשיכים לתפוס את עצמכם כקטנים וחסרי יכולת בעוד שאתם מזמן כבר הרבה יותר מזה. לעיתים, בתחומים מסויימים של החיים, אתם יכולים לחוות את החוויה של מי שאתם באמת בזמן הזה. אבל הרבה מהזמן, הרבה מהיום, אתם ממשיכים לתפוס את עצמכם כפי שאתם רגילים. אינכם רואים באמת ומודעים באמת למי שאתם היום, ממשיכים להאמין שאתם בכלא, בזמן שכל מה שנותר ממנו הוא הקיר החיצוני.
אתם למעשה משוחררים מאותם כבלים, הכלא הזה שאתם רגילים אליו כבר לא קיים. זהו, איך לומר, פער חיובי שנוצר בין מי שאתם באמת לבין מי שאתם חושבים שאתם. על הפער הזה כדאי להתעכב בזמן הזה. בפער הזה כדאי, איך לומר, לטפל. הפער הזה, עליו כדאי לגשר. להתעורר, אתם נדרשים להתעורר מהאשליה של הדעות שיש לעצמכם על עצמכם, ולזהות מי אתם באמת.
בשביל שזה יקרה יותר במדויק, בשביל שזה יקרה מבלי שאפשר יהיה לפספס, האדמה בזמן הזה רועדת. גם האדמה הפיזית באזורים שונים בעולם בו אתם חיים, וגם ביטויים שונים של מה שאפשר להגדירו כאדמה בחיים הפרטיים. היציבות רועדת, המציאות מביאה אתכם לעיתים למצבים של קצה.
אתם חייבים לאבד שליטה. לא לראות כיצד דברים יכולים להשתנות. לשמוע את הפחד, את אותו יועץ הצועק בהיסטריה ובחוסר אונים בתוככם, מזהיר אתכם מפני אסון, ואז לאט לאט לחייך. לקחת צעד אחד אחורה, להרפות מהסורגים שאתם אוחזים בהם, להסתובב ולהתחיל ללכת. להתחיל ללכת להיכן שאתם רוצים, משום שהמציאות פתוחה בפניכם הרבה יותר מכפי שאתם מבינים, הרבה יותר מכפי שאתם רואים. היא פתוחה והיא כאן והיא אפשרית, עכשיו זה תלוי רק בכם. מתי תסכימו להפסיק להתגעגע לחופש, מתי תסכימו לחיות אותו. זה האתגר שהזמן הזה מציב בפניכם. זה מה שהאנרגיה כעת, איך לומר, לוחשת באוזן בזמן שאתם ערים. בזמן שאתם ישנים.
מה אומרת הציניות?
הדברים שלנו, הם יכולים לעשות לכם כמה דברים. הם יכולים להקל עליכם ולעורר בלב תקווה, והם יכולים להישמע בתור בדיה ולעורר ציניות. שימו לב, אם אתם הופכים להיות ציניים, כאשר אתם שומעים מילים שלנו או מילים דומות למילים שלנו. כיצד הציניות הזו מתעוררת ברגעים מהסוג הזה ומהיכן היא נובעת. אלו הן שאלות שלציניים שביניכם אנו מציעים לשאול.
מה באמת אומרת הציניות? ברגעים מסוג זה היא מבטאת וחושפת ריכוז גבוה של חוסר אמונה. אבל עצם הנכחות שלה דורשת לשאול שאלה – האם אתם באמת מוכנים להרפות מהגעגוע לחופש, האם אתם מוכנים להרפות מהסורגים, האם אתם באמת מוכנים ורוצים לממש את הפוטנציאל שזה הזמן לממש, או שאתם מעדיפים להשאר כלואים.
זו זכותכם אם תרצו להמשיך לדבוק בסורגים, לדבוק בגעגוע, להמשיך לבהות בחופש. זוהי אפשרות. אין כאן עניין, איך לומר, של רע וטוב או נכון או לא נכון. כך או כך, לא מתקיים שיפוט ביחס לבחירה. אבל כדאי את הבחירה לעשות במודע.
אם אתם רוצים להמשיך לדבוק באותה חוויה של כלא, אם אתם רוצים לבדוק באותם סורגים, עשו זאת, תהנו. אינכם חייבים ברגע זה להסתובב. אבל דעו שאם אתם בוחרים בזה, ובזה אתם נמצאים, אינכם להעמיד פנים. לנפח חוסר אמונה עד כדי ציניות, בשביל לא לקחת אחריות על העובדה שזוהי החוויה המועדפת עליכם, שזה המקום המועדף שבו אתם רוצים להשאר.
הציניות אומרת זה לא אפשרי, אבל אתם יודעים היטב שזה אפשרי. אנו אומרים זאת הערב, להרפות מהסורגים ולעשות צעדים בכיוון של חופש זהו דבר אפשרי בעבור כולכם, ללא יוצא מן הכלל. אבל עליכם לשאול את עצמכם ברצינות, אם אתם הופכים להיות ציניים ברגעים מסוג זה, מה אתם רוצים. אם אתם רוצים להשאר סגורים ומכווצים, עשו זאת. אם אתם רוצים להתחיל לחקור את מה שהמרחב של המציאות שלכם בזמן הזה מאפשר לממש, עשו זאת. כדאי לבחור בחירה שהיא אמיתית. היא יכולה להיות כזו והיא יכולה להיות כזו, אבל כל עוד היא אמיתית, כל עוד זוהי בחירה, אין צורך ואין סיבה להיות ציניים. אז כדאי לשים לב גם לרגש הזה, גם לתגובה הזו.
במילים אלו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
