שחר בן-פורתהתקשור נערך לקראת סיום המלחמה עם לבנון, וגם אם נדמה שהמלחמה הסתיימה, הרי שבפועל הדברים אינם פתורים
אם כך, שלום.
אנו מתחילים במפגש נוסף, בתוך מהומה. מפגש של מהומה, על מהומה. שינוי של מהומה ומהומת שינוי, ושינוי שיוצר מהומה.
יש מלחמה, שגועשת, שעל פניו נפסקת. אבל היא איננה עוד מסתיימת. יש מלחמה בין דעות, בין אומות, כל צד שונא את הצד שמנגד. כל צד רוצה להשמיד את הצד שמנגד. כל צד גם מנסה להתנגד להשמדה הזו.
אלו הם שני צדדים של אותו דבר, של אותה מהות. זוהי אותה האנרגיה, אשר מתפצלת באופן שבו היא מסתכלת על עצמה. היא איננה זוכרת שהיא מסתכלת על עצמה. התפצלות של שכחה, שיוצרת הפרדה, כמו גם את החוויה האנושית של האחד אשר עומד מול השני, של מלחמה.
עם מול עם נלחם. דעה מול דעה, שליטה מול שליטה. כל צד רוצה את הדברים בדרך שלו, ושתי הדרכים אינן ראויות. שתי הדרכים אינן נכונות, ושתיהן נובעות מחוסר גדול, חוסר הבנה וחוסר כבוד כלפי הצד השני.
מחליפים תדר
מה קורה בזמן הזה, אשר מביא לסף המלחמה הזו, אשר מביא להקצנה הזו? לאן הדברים לוקחים, ומה הם מביאים איתם?
יש, נדמה לנו, פעולה של סחרור בעולם הזה. מסביב לעולם הזה, סביב לממד הזה. האנרגיה מסוחררת ומסתחררת באופן שמשנה את התדר שבו הכל פועל. חילופי התדר הללו יוצרים הקצנה. הקצנה של דעות, הקצנה של תפיסות עולם. יש פרידה מתדר ישן, הגורמת לכל להיאחז באותו תדר ממנו נפרדים. הכל נדבק למוכר ולידוע, בעוד שהדברים הולכים לחדש ושונה.
זוהי המגמה, לשם הדברים חותרים, לחדש ושונה. אך כעת, כפי שהדברים נראים, הכל חוזר אחורה. מבחן נוסף, סבב בתוך האנרגיה ממנה אתם באים, ממנה הכל נובע, כדי לראות דברים מחדש ולבחור מחדש מהי הדרך שבה אתם רואים את הדברים.
האם קורבנות היא הדרך? האם ההתנצלות היא האמת, והאם ההאשמות הן העיקר, הן המהות? אולי יש דרך אחרת, עמוקה יותר, רחבה יותר, חומלת יותר, להסתכל על באופן שבו הדברים פועלים, להסתכל על האופן שבו פעלתם, שבו הייתם, שבו אתם עדיין? אולי יש צורך להסתכל על דברים מחדש? לראות דברים אחרת, בצורה נכונה יותר?
יש הרבה כעס בעולם הזה, יש הרבה כעס בעולם הפנימי, יש הרבה כעס על העולם הפנימי, ויש עולם פנימי שלעיתים מייצר כעס כאשר הוא נחשף ומתפרק. הכעס הזה, נדמה לנו בזמן הזה, כדאי לשים לב אליו. כדאי להקפיד על הדרכים להביע אותו, להסכים יותר להביע אותו, משום שהוא יותר נוכח ויותר בולט מה שהוא היה עד כה, ולפיכך יש לו השפעה גדולה יותר כאשר הוא ממשיך להיות נסתר, כאשר ממשיכים להתעלם ממנו. לכן אנו מציעים בזמן הזה לשים לב לכעס, ולכעוס יותר. כעס על עצמכם, כעס על אנשים, כעס על העבר, כעס על ההווה, כעס על העתיד. הסכימו לכעוס.
שימו לב לאנרגיה הזו, משום שהאנרגיה הזו מסתירה חלקים אבודים מהנשמה שלכם. משום כך הכעס הוא כה מנודה וכה אסור בעולם הזה, משום שההסתרה של הכעס וההדחקה שלו ישאירו אותכם תמיד בהפרדה, נטולי כוח, מפוצלים ואבודים. ההסכמה לכעוס, להרגיש כעס ולהביע אותו מאפשרת לכם אט אט להתגלות ולהתאחד עם אותם חלקים אבודים של הנשמה שלכם, אלו שנשארו אם אפשר לומר זאת כך, תקועים בנקודות זמן שונות, בגלגולים שונים, ולא השתנו ולא התפתחו.
להביא את החלקים הללו להיות, ליצור את הקשר הישיר בין העולמות באופן שיחזיר בטחון עצמי ונוכחות בתוך הזה. יש מעט נוכחות של בני אדם בעולם הזה, ומשום כך יש הרבה פחדים בעולם הזה. כאשר בני אדם מקבלים החלטות אם באופן אישי ואם באופן תרבותי כפי שקורה כעת, להיות בעלי נוכחות גדולה יותר, הרי שהפחדים צריכים לפנות לכם מקום. כמו עם מרבית הדיירים חסרי הכבוד, הם לא יפנו את מקומם כה בקלות. טוב להם במקום שבו הם נמצאים, אולי טוב לכם במקום שבו אתם נמצאים או לא נמצאים. המצב הוא נוח, נוח לעיתים לשני הצדדים.
ככל שאתם פוסעים יותר לעומק בנתיב של הגשמה עצמית, של הארה פנימית והסכמה להתבטא ולהיחשף, קחו בחשבון שאתם מפנים ממקומם פחדים שלקחו בשבילכם אחריות, אחריות שמהיום תצטרכו אתם לקחת אותה. לא תהיה עוד את המהות הזו הקרויה פחד שמאחוריה אפשר להסתתר.
הפחד הוא ההגנה שלכם. הגנה מאוד פרובלמטית, משום שאתם תמיד רועדים בתוך המסתור שמציע הפחד, רועדים מפחד. למעשה, זוהי צורת ההתגוננות המתישה ביותר, הדורשת את המאמץ הגבוה ביותר, ובכל זאת, זוהי צורת ההתגוננות הנפוצה ביותר. מעטים הם אלו המנסים להיפרד ממנה, מעטים הם אלו הנפרדים ממנה.
הפחד מבטיח לכם בטחון, והוא מסתיר מכם את העובדה שכל עוד אתם מסתתרים מאחוריו אתם תמיד תהיו בחוסר בטחון. ההסכמה להיחשף בצורות השונות, בדרכים השונות, בתחומים השונים, היא שמביאה שקט מהפחד. כאשר הפחד איננו, כאשר לא נדרשת ההגנה שלו, חוזרת תחושת הבטחון, חוזרת תחושה של שקט המאפשרת פעולה, המאפשרת הגשמה או ביטוי של דבר מה.
זוהי הגנה עתיקה, ההגנה הזו של הפחד. היא ותיקה. זמן רב היא פעילה בעולם הזה, זמן רב עושים בה בני האדם שימוש, עד ששכחתם מהי ההגנה האחרת, מהי ההגנה הנוספת. היא פשוטה יותר, קלה יותר, ומשום כך נדמה שהיא פחות אפקטיבית. הסכמה שלכם להיות מי שאתם היא זו אשר מגנה עליכם, היא זו אשר נותנת בטחון.
לא להסתיר כי אם להיות, התמסרות המחוללת שינוי שבהכרח יוצרת מידה זו או אחרת של חשיפה. החשיפה היא זו אשר יכולה לתת לכם כוח, ההסכמה היא זו שיכולה לתת תחושה של בטחון. כל עוד הפחד סוגר וכביכול מגן, תמיד נשאלת השאלה מה היה קורה ומה יקרה במידה ולא תהיה הסתתרות. פחד תמיד יבא ספק, החשיפה תיצור בהירות. היא תייצר בהירות, היא תציג את הדברים כפי שהם. אפשר יהיה לדעת מהי האמת, עם מה יש להתמודד, במה יש לטפל.
אנו מעודדים בזמן הזה לכעוס ולגלות את החלקים של הנשמה. אנו גם מעודדים לשים לב לפרדוקס של הפחד. זה סוג של מאהב, הפחד. אנרגיה שהיא איננה בריאה עוד, בפלנטה הזו. גם האדמה בוחרת להיפרד ממנה, בני האדם בוחרים להיפרד ממנה.
להסכים לפחד
כאשר אתם שבים למקומכם בהסכמה לבטא את עצמכם יותר מבעבר, שימו לב לזה שצריך לפנות את מקומו. שימו לב לפחד ולפיתוי שלו. הוא ייקח מכם את תחושת הביטוי ואת יכולת הביטוי, וייתן תחושה של בטחון שאין בה בטחון. לפחד פירושו של תמיד להישאר בצד המפסיד.
איך מתפכחים? איך לוקחים את מה שאנו אומרים ומאפשרים לו ליצור מציאות? הדרך, נדמה לנו, תהיה לפחד ולשים לב לכך. לשים לב היכן הפחד משתק ואם אפשר, תפעלו למרות שהפחד אומר שלא. אך בעיקר צריך לפחד.
הזמן הזה, שבו יש מלחמה שכביכול הסתיימה, מביא איתו סיטואציות שונות, יש אולי אפשרות לומר יצירתיות, המאפשרות לפחד. הסחרחורת של השינוי מתקיימת, ומעוררת גלים חזקים של פחד אשר גועים בתוך הלב, אשר משתוללים בגוף. הסכימו לפחד. צריכה לבוא נקודה של התפכחות, הבנה שקטה שהפחד משקר. אי אפשר לאבד את מה שהפחד אומר שאפשר לאבד. אולי לעיתים, כדאי ועדיף לאבד.
נדמה לנו עוד שבזמן הזה בני אדם רבים צריכים להסתכל על עצמם. פוליטיקאים, אנשי צבא, אנשי חינוך, אנשי כלכלה. קשה להסתכל במראה אחרי עשרות שנים של הכחשה והדחקה. המראה עשוי להיות מכוער למדי. המראה עשוי ליצור אנטגוניזם ולהחמיר מלחמה. שימו לב שבזמן הזה, זה מה שמתרחש בעולם הזה, זו התופעה.
בני אדם צריכים להסתכל על עצמם, אלו אשר מחזיקים בכוח. כי הכוח מתפורר, המערך של האנרגיה משתנה, וההיררכיה מתפרקת לטובת מעגל, ובסופו של דבר לצורה של ספירלה. שיתוף פעולה של שווים באופן שיוצר מראית עין של היררכיה. למעשה, סוג של שיתוף פעולה.
רבה וארוכה עוד הדרך הזו בעולם הזה, בשביל שתפיסות וצורת חיים עתיקות ישתנו לכאלו שהן הרמוניות יותר. אך מה שקורה בזמן הזה הוא חלק מתהליך של שינוי וצירה מחדש של צורת חיים שהיא בריאה יותר.
ככל שיותר ויותר בני אדם יסכימו לחשוף את עצמם, וזה מה שמתאפשר בזמן הזה שיש בו תקשורת כה מפותחת – חשיפה אישית רבה. ככל שיותר ויותר בני אדם יסכימו לחשוף את עצמם, כך פחות ופחות תהיה אפשרות לשמור בעולם הזה על סודות.
לאט לאט הולך ומתרסק בסיס האנרגיה שעליו בנויה צורת החיים בכדור הארץ. צורת החיים בכדור הארץ מבוססת על סודות, על שקרים, על הסתרות. ככל שבני אדם יסכימו לחשוף את עצמם, עולם חדש יקום. משום שההבנה תלך יותר ויותר ותחלחל, ההבנה שכולם מדברים אותו דבר. ככל שיותר ויותר בני אדם ידברו, כך יותר ויותר בני אדם יבינו שאין הבדל בין אדם זה לאדם אחר. על בסיס המשותף יקומו יותר ויותר שיתופי פעולה שייצרו יותר ויותר עולם חדש. בשביל זה, מה שחשוב בשלב זה הוא לפחד, לכעוס ולפחד. להסכים להרגיש, להסכים להשתנות, להסכים להיפרד מתפיסות ישנות המגבילות ויוצרות הסתתרות במקום שבו היא איננה נחוצה. כך, מתוך החשיפה ההולכת וגוברת, תמשיך לגדול האפשרות לשינוי גדול יותר, רחב יותר, שהוא גם אישי אך גדול יותר. שהוא יותר אזורי או עולמי.
– מי ינהל את המדינה הזו?
חילופים של אנרגיות יתרחשו בהדרגה, לא יהיה וואקום. יהיו טלטלות אך לא יהיה וואקום שיביא לקריסה. אינכם יכולים להישאר בבת אחת בלי הבסיס הישן, כי עדיין אין בבת אחת בסיס חדש מוכן. זה תהליך שילך צעד צעד, למרות שנדמה כרגע שהצעד צעד הפך לריצה קלה. עדיין, במידת יכולת ההכלה. יש מספיק מהחדש בשביל להחליף מספיק מהישן. האנרגיה הזו יש לה בהחלט אפשרות להתבטא דרך אנשים מסוימים.
לכן נדמה לנו חשובה החשיפה האישית. אתם מדברים איתנו על חשיפה קבוצתית. נדמה לנו שהדרך היחידה לשנות את העולם היא להשתנות בעצמכם. גם אם נדמה שהעולם אינו משתנה, שינוי גדול קורה.
– אנחנו נורא מעטים.
אתם יותר רבים ממה שאת חושבת, אבל לא כולם מדברים באותה זוית. יש אנשים החושפים את עצמם בצורות שונות בעולם הזה. גם אם בני האדם אינם מבינים לעומק בשלב הזה את האופן שבו דברים עובדים, נדמה לנו שכל מה שצריך בזמן הזה הם יותר ויותר אנשים שידברו על עצמם. זה יותר ויותר קורה בעידן שלכם בצורות שונות, גם אם מה שאנשים מדברים הוא לא בהכרח בא מתוך ראיה של מי הם. הפעולה תהיה בהתאם, ככל שיותר אנשים ידברו על עצמם שינויים יותר רחבים יקרו, וזה יאיץ שינויים אישיים, עד שיהיו נקודות מסוימות בתוך תהליך כזה של ריפוי, שיהיו התגלויות של מודעות יוכלו להתממש בתוך מאסות של בני אדם. יהיו הבנות של אור שיוכלו להתבטא ולהתגלות בו זמנית בתודעה של אנשים.
בשביל זה צריכים אנשים בכל הצורות לחשוף את עצמם, להמשיך לדבר על עצמם. העולם הזה של הפחד הצליח לשלוט בכם משום שכולם שתקו. הוא ימשיך לקרוס ככל שיותר אנשים ידברו, גם אם הם ידברו את מה שעשוי להראות לרגע כשטויות, שידברו. זה מה שאנו באים לעודד הערב, גם להרגיש, כפי שדיברנו, אך בעיקר לדבר.
– ביירון קייטי טוענת הכל בא מהמחשבות.
זו מחשבה מעניינת.
– אני רוצה לשאול על זה, כי אני טוענת שזה לא נכון. אני לא יודעת מה בא קודם, רגשות או מחשבות.
שניהם באו ביחד, רגשות ומחשבות, אבל שינוי מחשבתי קל יותר ליצור, או עשוי למראית עין ליצור תחושה או חוויה שיש שינוי חוויתי. קל לשנות רגשות, ולכן קל לטשטש באמצעות שינוי מחשבתי את הצורך לקיים גם שינוי רגשי. אז מפספסים את האיטיות של הרגש עשויים ליצור פער גדול יותר העשוי להפוך אצל אנשים מסוימים לסוג של מלכודת.
הכל בא מהלב, אבל מי שרוצה להגיע ללב חייב להתייחס ברצינות רבה לרגשות. אך מאחר והם יותר מפונקים וחסרי בטחון, הרגשות, יותר קל לעזור להם להשתנות, ויותר קשה להביא את הצורך בזה.
המחשבה של בני האדם זזה מהר מאוד. הרגשות זזים לאט מאוד. זה הפער – אלה זזים מהר מאוד ואלה זזים לאט מאוד (טוהר מדגימים בתנועת אצבע את ההבדל).
– משנים מחשבה בארבע שאלות והמציאות תשתנה, זה אבסורד.
ההבנה תשתנה, והיא יכולה לשנות במידה מסוימת את החוויה ובמידה מסוימת היא יכולה לשנות את המציאות. אבל לא שינוי יסודי ולא שינוי נצחי. תהיה נקודה מסוימת שהדבר הזה שזז ככה (האיטי, הרגשות), יצטרכו להתייחס אליו עוד פעם, כי הם לא משתנים כל כך מהר. אז האדם יגלה שהדברים לא השתנו. ואז הוא יכול לעבוד עוד פעם עם זה (המהיר, המחשבות), ואז ליצור עוד פעם תחושה שהוא משתנה, והתחושה הזו עשויה להשפיע קצת על המציאות, עד הפעם הבאה שזה ידבר (האיטי). בשלב מסוים הפער בין זה (המהיר) לבין זה (האיטי) יהיה כה גדול עד שהאדם עשוי לקרוס. זה היתרון של מי שעוסק בזה (המהיר) וזה החסרון.
מיליונים צריכים שינויים קטנים, מיליונים לא יכולים שינויים גדולים. מה שבשבילך הוא שינוי קטן בשביל מיליון איש הוא שינוי גדול. מרבית בני האדם סגורים מאוד ויש פער משמעותי בין אלו ההולכים בנתיב של חופש לבין שאר הפלנטה, למעט עובדה אחת השונה מזו של העבר – הבחירה של כל התרבות הזו ושל כל האדמה הזו היא לעבור למצד של חופש, מה שמצריך פעולות דרסטיות בשביל לשנות את זה (האיטי) ולהתאים אותו לזה (המהיר). זה מה שאנו עושים, זה מה שקורה מאחורי הקלעים של הפלנטה הזו.
שלטון הפחד
– איפה כל הנשים, איפה כל האמהות בארץ?
אם רוב האוכלוסייה לא היה רוצה את המלחמה, היא לא היתה קיימת. הרוב של המדינה הזו הם לא גברים, הרוב הם פחדים, ומאחר ופחדים אוחזים ברוב האנשים, זו התוצאה.
הפחד הוא אנרגיה חזקה בעולם הזה, חזקה מאוד. הוא הולך ומאבד אחיזה בצורה מעוררת התפעלות, משום שזה מבצע לא פשוט, לחלץ את עצמכם מהכלא שאתם מחלצים את עצמכם ממנו. אבל זה עדיין כלא רציני מאוד. יש הרבה פיהוקים…
– איפה הנשים?
גם מאמינות לפחדים.
– אבל הן אימהות, הן מביאות את הילדים האלה.
ולמה את חושבת, שפעמים רבות שאימהות מביאות ילדים?
– בשביל לאבד אותם?
בשביל שלחמו בשבילן. נשים מרגישות לא מספיק טובות, אז הן מביאות גברים שיפצו על זה.
– אולי נעבור ארץ…
פנימה, אם תסכימו לעבור ארץ פנימה אנחנו נשמח מאוד, זה יעשה לנו את העבודה יותר קלה. אנחנו לא נתקשר לכם, אתם תתקשרו לנו. זה יהיה נחמד. אז אם יש רצון לעבור ארץ פנימה, זו הדרך.
היסוסים קלים…
– מה זה לעבור ארץ פנימה?
יותר אמונה ממה שיש, שתפתור פלונטרים. יש פלונטר אחד מאוד גדול בכדור הארץ, שיקח לו עוד זמן רב להיפתר. יש עכשיו פעולות משמעותיות בשביל לפתור אותו. ויש לכם פלונטרים שיותר קל לטפל בהם כרגע מאשר בפלונטר הכלל-עולמי. לעבור ארץ פנימה ליותר אמונה יעזור להתמודדויות האישיות, כך שההתמודדויות העולמיות יהיו יותר פשוטות עבורכם.
זה מה שאתם עושים, מחזקים את עצמכם, כי היציאה מהפלונטר הזה שיש בעולם הזה איננה הולכת להיות פשוטה, ואם נדמה לך, שבארץ אחרת זה הולך להיות פשוט יותר, אנו מציעים שלא למהר לארוז מזוודות.
– למה? נראה שהעולם חי יפה מאוד.
לאט לאט. אנו מציעים לא למהר להסיק מסקנות, העולם הזה מתחיל להתפרק. אצלכם נופלים טילים במקומות אחרים נופלים חמסינים. יש מקומות בהם אנשים מתים מחום ויש מקומות בהם אנשים מתים מטילים. במובנים מסוימים אין הבדל, כי חווית הלא ידוע קיימת בכל המקומות. לעיתים יותר קל להתמודד מול אויב בשר ודם מאשר מול הטבע, שלא ניתן לעשות נגדו דבר. חוסר האונים הוא קשה יותר כאשר זו אימא אדמה שנכנסת בך… העולם הזה הוא מורכב מאוד.
– החוויה שאנשים רוצים מלחמה היא כל כך חזקה. אני בהלם מאנשים שממש צועקים עלי. הרגשה שאין שום שפה משותפת, אפילו עם חברים. זה מטורף.
אנו מציעים לעיתים לא ללכת לשנות אנשים אלא להקשיב לדרך בה הם חושבים, כי זו דרך המחשבה הפנימית שלכם. זו המחשבה שאתם יוצאים ממנה, זו המחשבה שמדברת במעמקים, מחשבה רגשית, אבל מחשבה. אז תקשיבו לאנשים האלה, הם אולי לא יותר מדי אינטליגנטים כאשר הם כועסים, אבל הם עדיין דומים לכם, גם אם במינונים שונים.
– אומרים שצריך להעניש את החיזבאללה ולהעלים אותו. שטויות, בקיצור.
בני אדם מדברים על עצמם. כמו שאמרנו יש כעס רב. יש גם כעס רבנית, אבל בעיקר כעס רב…
– אז לפי התחזית שלכם יש למדינה הזו סיכוי? יש יותר אנשים שמדברים, יש חשיפה היסטרית עכשיו.
והיא תגבר, והיא צריכה לגבור.
– אז יש סיכוי.
בהחלט, אבל אנחנו חוששים שהנתיב שאנו רואים, הפוטנציאל שלו יותר מפותל ממה שאת רוצה שהוא יהיה. הוא לא הולך להיות ישר קדימה ל”שבת אחים גם יחד”. אתם עוד תסתובבו סביב הזנב של עצמכם בתקופות שונות ובצורות שונות לפני שתבינו שאתם מסתובבים סביב הזנב של עצמכם.
הבעיה של המדינה הזו היא שבכל פעם שאתם נשכים לעצמכם את הזנב, אתם לא מבינים למה כואב לכם. זו הבעיה. אם תבינו שמה שאתם נושכים זה את הזנב של עצמכם, אז יהיה יותר כבוד לזנב הזה.
– יש קולות שכבר מדברים אחרת.
בהחלט.
– אבל זה מעט.
את מגדלת צמחים. וכשיש מעט פרחים, את ישר הורגת את הצמח, או שאת נותנת לו עוד זמן לגדול?
– נותנת.
אז למה את לא נותנת עוד זמן לעולם הזה לגדול? זה גם סוג של צמח.
אל תחכו לעולם בחוץ. דברו עם העולם בחוץ, אבל אל תשנו אותו. תראו לו מי הוא, אבל אל תשנו אותו. שנו את עצמכם, עשו הבדלה אם אפשר. דברו עם העולם, שנו את עצמכם. האנרגיה תהיה יותר פשוטה וגם יהיה יותר קל להתנהל בעולם.
– אני חושבת שמריחואנה וכסף יציל ואת העולם.
מריחואנה וכסף יש בעולם, אם זה יהיה חופשי זה יציל את העולם.
– שיזרימו כסף ומריחואנה לאזור.
בהחלט, שהלב ייפתח, במילים אחרות.
עוד כמה נשיכות צריך לקבל הזנב בשביל שבני האדם יבינו שהם נושכים את עצמם. אפשר רק להזכיר לבני האדם ולעצמכם שאתם נושכים את עצמכם. כשאתם יורדים על עצמכם אתם נושכים את עצמכם.
נדמה לנו שהשותף שלנו האמין פעם שיש דבר כזה שנקרא ביקורת בונה. ביקורת באמת בונה, השאלה מה. היא בונה קבר, הביקורת, זה מה שהיא בונה. היא לא בונה בית, היא לא בונה ארמון, היא לא בונה פלנטה, היא בונה קשב. אז כשאתם יורדים על עצמכם תזכרו שאתם נושכים את עצמכם, או בונים לעצמכם את הקבר.
האם באמת אתם כה נוראיים? האם הדברים הם באמת כה לא בסדר? למי אתם מאמינים כשאתם יורדים על עצמכם. אולי כדאי לבדוק ממי באה האמונה הזו שאתם מאמינים לה, שאתם תזכרו מי לימד אתכם את הרעיון שבגללו אתם יורדים על עצמכם היום, אתם עשויים מאוד להתעצבן על עצמכם שלאנשים האלה אתם מאמינים.
אז לפני שאתם רצים או ממשיכים לרוץ באופן אוטומטי וממשיכים להוכיח את עצמכם על כך שאתם לא באופן שבו אתם אמורים להיות, עצרו לגלות מי לימדו אתכם איך אתם צריכים להיות. אולי תגלו שהדברים הם אחרת, שהם פשוטים יותר, קלילים יותר. אל תרדו על עצמכם, במקום זאת הביעו את עצמכם. העולם זקוק לאנשים אמיצים.
פה אנו נסיים.
שמחנו.
אם כך, שלום.
טוהר.
