סוף דרך: זמן להכנס פנימה – קובץ להורדה
סוף דרך: זמן להכנס פנימה – לצפיה
אם כך, שלום.
אם כך אנו נפגשים, מפגש נוסף, התכנסות נוספת, התכנסות נוספת לקראת התרחבות. פעם נוספת נדמה שהאנרגיה לוקחת פנימה. כל התמרורים, כל השלטים, הכל מכוון פנימה.
במובן מסוים, הגעתם כבני אדם לסוף דרך, סוג של Dead end. אי אפשר להאשים יותר החוצה. אי אפשר לזרוק אחריות באופן שבני אדם מסוימים רגילים לזרוק כדור. אי אפשר לבעוט או למסור או לזרוק אחריות ברגע שהיא מגיעה אליכם. המציאות משמשת יותר ויותר באופן שהוא משמעותי, כמו סוג של מקפצה – כל האחריות שתזרקו עליה, היא תזרוק מיד בחזרה.
חוסר יציבות, בלבול וכעס
כל השלטים מכוונים פנימה ומה שזה עושה, זה גורם לבני אדם רבים להרגיש שהם מאבדים אחיזה. רבים מרגישים בזמן הזה שהם מאבדים את הקרקע עליה הם רגילים לדרוך, שהם מאבדים את האדמה עליה הם רגילים לצעוד. משום שאם עד כה הם היו רגילים לזרוק אחריות מסוימת החוצה וידעו איזו שרשרת של תגובות הדבר יעורר וכיצד ולהתנהל באותה שרשרת, לפתע הם מגלים שהם לא יכולים לזרוק אותה כבעבר, שאותה תגובת שרשרת איננה מתרחשת. הם נותרים במובן מסוים לבדם, לבדם מעצמם.
זה מה שקורה בזמן הזה לבני אדם רבים, הם נותרים באופן מפתיע לבדם עם האחריות שהם רגילים למסור, מבלי אותה תגובת שרשרת שהם היו רגילים להתמודד איתה. השינוי הזה שעשוי להיות דרסטי וחד, משאיר בני אדם עם חוויה קשה של העדר יציבות, של העדר אדמה, של בלבול ושל הרבה כעס, כעס שנובע מחוסר אונים. בני אדם רבים מבולבלים בזמן הזה, הם אינם יודעים כיצד לפעול.
דמיינו שאתם מחזיקים בידכם כלי נשק ואתם רגילים להפעיל אותו, אבל לפתע פתאום יש מעצור. אתם לוחצים על ההדק אבל הוא לא יורה. זה מה שקורה בזמן הזה לבני אדם רבים מאוד, כלי הנשק שלהם אינו מתפקד באותו הרגע, והם מבולבלים, הם לא יודעים איך לפעול, איך להתנהג. הם חסרי אונים, משום שהם אינם יכולים לשנות את האופן שבו המציאות מגיבה, הם אינם מסוגלים לזרוק את האחריות ולברוח, משום שהאחריות רודפת אחריהם, תופסת אותם בזנב ולא מרפה. ברגעים מהסוג הזה, לכל בני האדם יש זנב.
שמחה, חופש וקלילות
בני האדם מבולבלים, בני האדם כועסים בזמן הזה, בני אדם חסרי אונים. ומנגד, בני אדם רבים בזמן הזה יותר שמחים, יותר חופשיים, יותר קלילים. משום שמי שרגיל לקחת אחריות בתחומים מסויימים, מי שרגיל להישיר מבט אל המציאות, מגלה שזו מגיבה יותר ברכות מכפי שהגיבה עד כה. איך לומר… הפיתוי לזרוק את האחריות כמו נעלם. לפתע פתאום, השקט הופך להיות יותר גדול, והרכות שהמציאות מביאה, שהיא כאמור גדולה יותר מבעבר, הופכת את החיים של מי שרגיל לקחת את האחריות, לנוחים יותר.
דברים שהתקשיתם בהם, שפחדתם מהם, שדחיתם אותם, באים לידי ביטוי ומימוש בצורה קלה יותר. רצונות עשויים לפתע פתאום לקבל ביטוי אחרי זמן רב שהם היו בהקפאה, הזדמנויות נפתחות אחרי שהיו סגורות במשך זמן רב. אנשים רבים חווים בזמן הזה כיצד המציאות לפתע פתאום משתנה לטובה, והם אינם מבינים למה.
הסיבה היא שזה זמן שבו אתם מתחילים לקטוף פירות על אחריות גדולה שלקחתם לאורך זמן. רבים התמקדו והתעמקו זמן רב בחלק בתוכם שהוא סגור, שהוא מתנגד, שהוא נלחם, שהוא לא רוצה, ובזמן הזה הם לפתע פתאום מגלים שהחלק שרוצה, שאומר כן, הופך להיות יותר משוחרר, והמציאות משקפת את הצד הזה במידה גדולה יותר.
הפער בין העולמות
כך, במובן מסוים, הפער בין שני העולמות הולך וגדל. חווית הבלבול, חוסר האונים והכעס הופכת להיות ברורה יותר, חווית ההקלה, המימוש והשמחה הופכת להיות ברורה יותר, והפער בין אלו המרגישים כך לבין אלו המרגישים כך, בין אלו החיים בצורה אחת לבין אלו החיים בצורה שניה, הפער הזה הופך להיות ברור. הוא הופך להיות מוחשי.
העולמות כמו נפרדים זה מזה באותה הפלנטה, באותה האדמה. באותו יישוב, באותה שכונה, לפעמים באותו הבית, שני אנשים עשויים להיות בשתי מציאויות שונות. אלו שרגילים לזרוק את האחריות נאלצים להתמודד איתה בפעם הראשונה לעיתים, ואלו המאמצים אחריות מגלים שהחיים נהיים יותר רכים, יותר פשוטים. כאן יש שמחה, כאן יש בלבול וכעס, שני עולמות בתוך עולם אחד, שתי מציאויות בתוך מציאות אחת.
את שתי המציאויות, את שני העולמות, יוצרת אותה החלטה, יוצרת אותה בחירה. משום שהבחירה של כלל בני האדם ברמה הגבוהה היא לחזור פנימה, הבחירה של בני האדם ברמה העמוקה היא להסתכל בחזרה פנימה על עצמם. אתם יצרתם את סוף הדרך, במה שיכול היה להיות רק אמצע הדרך, משום שהחלטתם שמספיק.
אלו שרגילים להסתכל פנימה, החיים שלהם נעשים יותר רכים, אלו הרגילים לזרוק את האחריות החוצה, מוצאים את עצמם מבולבלים.
המציאות היא מטאפורה
אנו מציעים להתייחס אל המציאות שאנו מתארים גם באופן שהוא ממשי, משום שזהו תיאור ממשי של מציאות ממשית, אבל בו זמנית אנו מציעים להתייחס אל התיאור הזה באופן שהוא מטפורי.
בכל בני האדם, במינון כזה או אחר, מתקיימות שתי החוויות. כל בני האדם בצורה כזו או אחרת רגילים לאמץ אחריות וגם לזרוק אחריות. אנו מציעים ללכת אחרי הבלבול שלכם, לוודא היכן אתם מרגישים אותו ולעקוב אחריו. זהו סימן בולט בדרך ללקיחת אחריות, שאתם מוצאים את עצמכם מתמודדים איתה לעיתים בפעם הראשונה, כזו שאינכם להטיח אותה במציאות.
אם אתם חווים בלבול בזמן הזה, השתמשו בבלבול הזה בתור שער לפגוש את עצמכם במקום שבו אינכם רגילים להסתכל בו על עצמכם. היכן שאתם מרגישים שמחה, היכן שמציאות מגיבה יותר ברכות, זהו כמובן ביטוי לכך שאתם נושאים באחריות ופועלים נכון, וגם את זה כדאי לאתר, משום שפעמים רבות הצלחות קטנות או גדולות, את אותה רכות עדינה או דרמטית, אתם נוטים לקחת כמובן מאליו.
כדאי לעקוב גם אחרי הרגעים והמצבים של השמחה, אחרי הסיטואציות האלה שבהן המציאות הופכת להיות רכה, ולזהות כיצד כל זה הוא תולדה של העובדה שאתם נושאים את האחריות על המציאות שלכם, כיצד זהו הפרי על המאמץ שהשקעתם. כדאי לגלות את זה, לגלות גם את הצד הזה וגם את הצד הזה.
פיצול לצורך אחדות
בנוסף, כדאי לא להסיק מסקנות דרמטיות מדי, כפי שחלק מכם כבר הספיקו לעשות. העולם כפי שאתם חיים בו, לא באמת עומד להתפצל. הפיצול, הבידול אשר נוצר, של שני עולמות, נועד בשביל לאחד עולמות. כך שהכל במובן מסוים מקצין, הפערים מתחדדים גם בחוץ וגם בפנים, בשביל להגביר את האחדות.
ככל שזו תהיה גדולה יותר בקרב בני האדם ובתוכם, כך היא תהיה ברורה יותר מסביבכם, במציאות שלכם. לכן אנו ממליצים בזמן הזה להכיר בפנים את שני הצדדים, להכיר בפנים את שתי החוויות, להכיר דרכן בחוץ את המציאויות השונות, ודרך זה לראות כיצד אתם רגילים לפעול, היכן אתם נושאים באחריות והיכן אתם זורקים את האחריות.
לקחת אחריות במקום לפחד מהעתיד
מתוך זה, איך לומר… אנו רוצים להתייחס מעט לדבר מה שנאמר בזמן הזה. ישנם אנשים אשר מבינים שהעולם הזה שבו אתם חיים נמצא בנקודה של אל-חזור. נקודה כזו היא אותה הנקודה עליה אנו מדברים – אין יותר לאן לחזור אלא פנימה.
אין זו הכוונה שהעולם מגיע לקיצו – נדמה לנו שהושקעה מחשבה רבה וגם אנרגיה רבה, בשביל לקחת את מה שקורה בזמן זה, את מה שמתגלה בזמן הזה, ולגדול מתוכו. זה, נדמה לנו, חשוב לזכור, המטרה של כל מה שקורה. זו הסיבה שבגללה אתם נמצאים בתוך מה שקורה, בתוך מה שקורה בפנים ובתוך מה שקורה בחוץ. המטרה היא לאפשר לכל לגדול, והאנרגיה כפי שהיא פועלת, הולכת בדיוק לזה.
לכן אנו ממליצים בזמן הזה, לא להפחיד את עצמכם במוות מתקרב או אסון מתקרב. משום שכאשר אתם עוסקים בעתיד מפחיד כזה או אחר, אתם למעשה זורקים מעל עצמכם אחריות. האובססיה ביחס לעתיד היא דרך מתוחכמת לברוח מההווה. כדאי לחזור ולראות עם מה אתם צריכים להתמודד בהווה ולא רק לשבת משותקים מפחד, ולעסוק בעתיד.
זה עשוי להיות מאתגר לפעמים, משום שחלקכם עשויים להיות ברגעים בחיים או בחוויות מסוימות בחיים שמעוררות את הפחד הזה באופן שקשה להמנע ממנו, וקשה עוד יותר להתווכח איתו. הפחד עשוי לפתוח נקודת מבט מאוד מסוימת על העתיד ולצייר מציאות מאוד שחורה באופן שהוא כל כך מלא צבע, עד שאתם מתקשים להתעלם מזה. זה, נדמה לנו, לעיתים שובה אתכם, זה אם אפשר לומר, "מקסים" אתכם.
כאשר אתם מוקסמים כביכול מאותו עתיד שחור כביכול, אינכם נמצאים בזמן הזה, במה שאתם עוברים, בתוך ההווה שלכם. אנו ממליצים, איך לומר… לחזור פנימה, לעסוק בעצמכם. לא במה אולי יקרה לכם, אלא במה קורה לכם עכשיו.
בהחלט אפשר לומר שחלק ממה שקורה לכם עכשיו הוא עיסוק אובססיבי במה שאולי יקרה לכם בעתיד. לנו נדמה שלא כדאי להשאר בסוג כזה של מניפולציה. כדאי להכנס פנימה, לראות מה קורה בזמן הזה בהווה, מה קורה במציאות ומה קורה ברגשות, עם מה באמת אתם מתמודדים, עם מה עליכם לקחת אחריות.
הדבר הוא חשוב משום שבתוך עולם ההופך להיות במידה כזו או אחרת יותר כאוטי, עולם המתחיל לפעול לפי חוקים שאינכם מכירים, אתם פעמים רבות יוצאים מהמרכז שלכם. אתם מאבדים את הזכרון של מי שאתם ונסחפים אל תוך אובססיות של פחד. כאשר אתם נסחפים אל תוך זה אתם נותנים הרבה מאוד כוח לפחד בתוככם, באופן שעשוי להפוך את הפחד למנהיג שלכם. לא כדאי להיות מונהגים על ידי הפחד.
שיתוף פעולה של הגנה
בהחלט, הלא ידוע מעורר פחד, אבל אנו כאן כדי לומר דבר מה שיהיה, איך לומר, ברור: אתם נושאים ועטופים בנוכחות משמעותית של הגנה. היא נובעת מתוככם והיא נובעת מחוצה לכם, בשיתוף פעולה של פנים וחוץ המתקיים ברמות שהן אינן פיזיות אבל ההשפעה שלו היא מאוד פיזית. אתם נושאים הגנה עמוקה מאוד, מבפנים ומבחוץ. מלווים אתכם אלו היכולים לעזור לכם, אלו היכולים לתת יד ליד המושטת מבפנים. אפשר לומר במידה כזו או אחרת, בוודאות כזו או אחרת, שאתם מוגנים.
אנו מבקשים שהדבר יהיה ברור בזמן הזה, משום שחוויות של חוסר בטחון לגבי מה יהיה אשר נובעות מחוויה של חוסר מוגנות עשויות לסחוף אתכם מעצמכם ולהביא אתכם אל הדבר שאינכם רוצים להגיע אליו.
אם כך, שימו לב בזמן הזה מתי אתם עוסקים באובססיה בדבר מה שאולי עתיד לקרות לכם, וחזרו פנימה, חזרו אל ההווה, לכו פנימה וראו מה באמת עובר עליכם, ראו מה באמת מעסיק אתכם, מה באמת מציק לכם, וטפלו בו, קחו עליו אחריות. המציאות בנויה באופן כזה שהיא תומכת בהתפתחות שלכם ואינה מקדמת את ההכחדה שלכם.
בכל פעם שאתם עוסקים באובססיה בדרכים בהן אתם עשויים להיכחד, אנו מציעים לחזור פנימה ולבדוק, עם איזה חלק אינכם רוצים לדבר בפנים, איזה חלק זקוק לתשומת הלב שלכם היום בהווה. חזרו לקחת אחריות על מה שקורה לכם בפנים, ותראו כיצד חרף העובדה שהמציאות היא כאוטית, אתם מרגישים בטחון. משום שהמציאות בחוץ איננה זו שמבלבלת אתכם, הנטיה שלכם לעזוב את עצמכם היא זו שמשאירה אתכם מבולבלים. אין בעל בית, בעל הבית נמצא חלק מהזמן וחלק אחר מהזמן איננו נמצא.
כשהפחד מגיע ומתחיל לדבר על העתיד, הוא שובה אתכם בקסמו, בכשפיו, ואתם הולכים איתו. אנו ממליצים לזהות את זה, לאתר את זה, ולחזור להווה. הפחד אינו יכול באמת לספר מה יהיה, הפחד אינו באמת יודע מה יהיה כפי שאתם בטוחים. אבל אם אתם הולכים אחריו ואתם נותנים לו את כל כולכם, הוא יצור את המציאות שלכם.
להמשיך להיות בעלי הבית
אין סיבה ואין צורך להגשים את הפחד, אין סיבה ואין צורך לחיות מתוך פחד. האתגר הוא לחיות עם הפחד, ונדמה לנו שכדאי מדי פעם לחדד את ההבדל בין לחיות מתוך פחד לבין לחיות עם הפחד.
ברגעים שאתם עוסקים באובססיה לגבי הדרכים בהן עשויים להכחד, אתם אינכם חיים עם הפחד, אתם חיים מתוך הפחד. את המצבים האלה, את הרגעים האלה, כדאי להכיר, כדאי ללמוד ולזהות, וברגעים האלה לחזור פנימה, לחזור אל ההווה שלכם.
שימו רגע בצד את העתיד הקודר שאתם מדמיינים, וגלו מה עובר על עצמכם בפנים, היכן אתם צריכים לתת תשומת לב לעצמכם, היכן אתם צריכים לטפל בעצמכם. איזה דברים בהווה שלכם, במציאות שלכם בהווה, אתם צריכים לטפל בהם, איזה משימות הזנחתם, איזה מחויבויות הכחשתם. חזרו וטפלו בהווה החיצוני והפנימי. המשיכו להיות המנהיגים, בעלי הבית של עצמכם, כפי שבאתם להיות.
ליצור גן עדן בתוך הכאוס
אתם תמשיכו לקבל את העזרה שביכולתכם לקבל מאלו המלווים אתכם, ומתוך זה להמשיך ולחוות יותר הקלה, יותר שמחה, יותר רכות במציאות, יותר תחושה פנימית של בטחון, גם כשהמציאות הרחבה נראית כאוטית מאוד, גם כשהמציאות הרחבה נראית לעיתים מבלבלת מאוד.
ביכולתכם, בתוך עולם ההולך ומשתנה, ליצור עולם אישי שהוא יציב ופתוח. זכרו, העולם שבו אתם חיים מורכב בחלקו הגדול ברובו הגדול מאנשים הזורקים את האחריות החוצה, וכשאלה מזהים שהם אינם יכולים לזרוק יותר את האחריות החוצה הם מבולבלים. כתוצאה מזה כל המערכות שמתוכן הם פועלים מתבלבלות גם כן. אבל אין זה אומר שאתם צריכים להיות מושפעים זה מזה.
ככל שאתם לוקחים יותר אחריות, נושאים יותר אחריות על מי שאתם בהווה, ככל שאתם עוסקים יותר בתשומת לב במה שעובר עליכם ומטפלים בהווה ובמה שצריך לטפל, אתם יכולים ליצור סוג של גן עדן גם בתוך עולם שנראה כמו הולך ומתפרק.
אנו מזכירים שהפילוג הזה לכאורה, הבידול בין שני העולמות אשר כעת במידה הולך ומקצין, נוצר בשביל להביא את הכל לאחדות, והעולם כעת במידה רבה הופך להיות כאוטי משום שבני האדם הופכים מבולבלים. אבל עם הזמן, הבלבול יחלוף והמציאות תהפוך להיות, איך לומר, יותר נכונה. יותר ויותר בני האדם במודע ושלא במודע יקחו את האחריות אשר מחכה להם.
אז המשיכו לטפל בעצמכם, המשיכו לגדל את עצמכם, יש לכם – וזה מה שאנו באים להזכיר בערב זה, יותר כוח ממה שאתם מבינים, יותר הגנה מכפי שאתם מודעים, ואת שני אלה כדאי לטפח, את שני אלה כדאי לחזק.
בשלב הזה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
