אם כך, שלום.
אנו מבקשים הערב לעסוק במלחמות, בשלום ובמלחמות, ובאפשרות שקיימת יותר ויותר בעבור יותר ויותר מבני האדם, להגיד שלום למלחמות. אך נדמה לנו שלפני שאפשר לומר שלום למלחמה, לפני שתסכימו לומר שלום למלחמה, עליכם לחוות מלחמה.
האופן שבו אתם עובדים והאופן שבו האנרגיה פועלת במשותף איתכם, מוציא לאור וממקד את תשומת הלב בזמן הזה יותר מאשר בדרך כלל במלחמה שלכם. משום כך המדינה הזו עוסקת רבות במלחמות, והיא תעסוק רבות במלחמות בעתיד הקרוב.
המלחמות הללו, שהן פוליטיות, המלחמות שהן בין עמים לעיתים, הן המלחמות הפנימיות שלכם. כך, בכל פעם שאתם יוצאים לעצור מלחמה, אנו מציעים לעצור צעד אחד קודם לכן, ולבדוק מהי המלחמה שלכם. אין טעם ואין תועלת להילחם במלחמה. מלחמה לא ניתן להפסיק עד שלא מתבררות ומתבהרות אותן הסיבות, המהויות, אשר יוצרות את המלחמה.
כלומר, השאלה הגדולה אשר חשוב שתישאל בכל פעם מחדש, היא מי הלוחמים. תמיד אלו שניים – או שתים, שני צדדים. אותם שני צדדים אשר היום נלחמים, בהמשך יוכלו להפוך לחברים.
אתם תשימו לב יותר ויותר שאתם תמיד נלחמים במה שדומה לכם. הצדדים השונים הנלחמים בתוככם הם למעשה אותו הצד בדיוק. כך שההגיון אשר נלחם ברגש והרגש אשר נלחם בהגיון, שניהם למעשה הם ישות אחת, הוויה אחת. מהות אחת מפוצלת, אשר כל צד בה מעמיד בה פנים להיות הצד האחר, אשר בה כל צד מנסה לשנות את הצד האחר, להפוך את הצד האחר להיות כמוהו, ובו זמנית מנסה לשנות את עצמו להיות כמו הצד האחר.
שימו לב מה קורה, כיצד ההגיון מנסה להיות הרגש, והרגש מנסה להיות ההגיון. שימו לב כיצד נשים מנסות להיות גברים, כיצד גברים מנסים להיות נשים. הבלבול הוא כה גדול, הטשטוש של המהויות הוא כה גדול, עד שיותר ויותר מתבהרת העובדה, ששני הצדדים דומים מאוד זה לזה.
למעשה, ישנה מהות אחרת, מאתגרת יותר, מעניינת יותר ומהותית יותר בכל הקשור לעתיד שלכם, אשר מסתתרת מאחורי השניים המפוצלים הללו, וזהו הלב.
הלב אינו נלחם. בשונה מבני אדם רבים אשר לוקחים את הלב בתור עילה למלחמה, הלב האנושי איננו נלחם. האהבה איננה לוחמת. למרות החיבה של בני אדם רבים וישויות מסוימות כלפי הביטוי לוחמי אור, הרי שבמהות האור איננו במלחמה. האמת איננה מגינה על עצמה. כאשר אתם יוצאים להגן על אמת, דעו שזוהי אמת שאינכם מאמינים בה. אמת שאיננה מערערת אתכם, היא תמיד תהיה האמת שלכם.
צורך באהבה
עכשיו, ישנה שאלה גדולה שאנו רוצים לגעת בה הערב, והיא, במה בעצם אתם נלחמים?
ישנה תופעה פיזיולוגית כזו בקרב הגופים שלכם, של חלק מכם, לאלו אשר חיים בעולם הזה. מחלות שהן ביטוי לתוקפנות עצמית, בהן הגוף מזהה את עצמו כבעיה, ומנסה להיפטר מעצמו. בעוד שהמחלה הזו איננה כה נפוצה, הרי שהדפוס הרגשי הוא המהות של מה שאתם מגדירים בתור האישיות שלכם. כך אתם פועלים. אתם מזהים חלק מעצמכם בתור בעיה, ומנסים להיפטר ממנה. אתם עושים זאת בתחומים שונים ובצורות שונות, וישנו דבר אחד עיקרי אשר משותף לכל – אתם מזהים תמיד את הצורך שלכם באהבה בתור בעיה. אתם תמיד מנסים להיפטר מהצורך הזה ולהצליח לעמוד באידיאל חברתי ולהיות ללא צורך, בזכות עצמכם.
השאלה הבאה שנשאלת היא מדוע? מדוע אתם נלחמים בצורך הזה? יש לכך הבטים שונים וישנן סיבות שונות למלחמה הזו. בהחלט, הכניעה לאהבה משנה אתכם. בהחלט, הכניעה לאהבה חושפת אתכם. היא משילה מכם הגנות ומקרבת אתכם והופכת אתכם למעשה לאנשים שונים ממה שחשבתם. אבל ישנן סיבות נוספות למלחמה הזו.
אחת הסיבות, שנגענו בה בעבר במפגשים ונדבר עליה שוב גם הערב, היא שאתם מבלבלים אהבה עם פחד. לא רק שהצורך באהבה מזוהה כבעיה, אלא שגם האהבה עצמה מזוהה כאויבת. יש בכך סבל גדול מאוד, מקור לסבל גדול מאוד, משום שהאהבה היא הדלק שלכם כבני אדם. היא יותר עמוקה מאוכל, יותר משמעותית מחמצן, היא יותר קריטית ממים. היא נמצאת בכל מקום שאתם נוגעים בו, בין אם הוא מוגדר ככזה ובין אם לא; וככל שהוא טהור יותר, כך האהבה שאתם מזינים את עצמכם באמצעותה תהיה משמעותית יותר.
האהבה היא כוח שבלעדיו אינכם יכולים לחיות, והסיבה שהעולם שלכם מתפרק היא משום שהשקעתם אנרגיה רבה מאוד במשך פרק זמן ארוך מאוד בשביל לסלק אותה מהעולם הזה. כאשר מסלקים את האהבה, או מנסים לפחות, קשה עד מאוד לאפשר לעולם להיות פורה, משגשג ויציב. מי שמסלק את האהבה פוגע פגיעה אנושה בעולם. כאשר בני האדם פועלים במשותף כדי לסלק את האהבה, העולם כולו הופך למקום חולה ומסוכן.
זה מה שקורה, אתם מזהים את האהבה בתור אויבת, ובו זמנית אתם נמצאים במסע – וזה נכון לכל בני האדם, גם אלו אשר לעולם לא ישמעו את המילים הללו או יקראו אותם – אתם נמצאים כולכם במסע במטרה לחזור אליה, להפוך להיות חלק מהאהבה הזו. כך אתם נמצאים בתוך דואליות שהיא קשה עד מאוד להבנה, לחוויה ולפיצוח. אתם מנסים כל העת לברוח מהדבר שאליו אתם צועדים. אתם מנסים להיפטר כל העת מהדבר אותו אתם צריכים. אתם נמנעים כל העת למעשה מהדבר העיקרי שאתם אוהבים. זו, נדמה לנו, המלחמה הגדולה ביותר.
שינוי הרגלים
ובכל זאת, צריכה שוב להישאל השאלה שאנו עדיין לא ממש ענינו עליה – מדוע אתם עושים זאת? מדוע אתם בורחים מהדבר אליו אתם הולכים? מדוע האהבה היא הדבר שהכי מפחיד אתכם?
תשובה אחת היא שמשום שאתם תפוסים מאוד בתוך העולם הזה. יש לכם הרבה הרגלים כבני אדם. החיים בתוך מצב תודעה של מלחמה הביאו איתם התנהגויות והרגלים קבועים מאוד, שאתם למעשה מטפחים כבר פרק זמן ארוך מאוד. אתם יודעים איך לחיות ומה לעשות ואיך לדבר; יש לכם חוקים, ספרים שלמים וסדנאות שמחנכים אנשים כיצד להיות.
האהבה משנה את כל זה. היא דורשת בחינה מחדש ופרידה ממשית מהרבה מההרגלים וההבנות שלכם לגבי האופן שבו אתם אמורים להיות. אתם, שרגילים להכיר את עצמכם בצורה מסוימת ולחיות בצורה מסוימת, נלחמים באהבה, כי אתם מתבקשים למעשה להכיר את עצמכם בצורה חדשה. למרות שהצורה החדשה עשויה להישמע כמו אתגר קל, היא למעשה אתגר מורכב. משום שאלו הרגילים לצעוק עשויים ללמוד להיות בשקט, ואלו הרגילים לשתוק עשויים ללמוד לצעוק. הדברים מהם אתם נמנעים יותר מכל אתם עשויים פתאום לעשות במכוון, באופן רגעי או חד פעמי, ולעיתים לאמץ כהתנהגות לכל החיים.
במובנים מסוימים אתם מתבקשים להפוך להיות לאנשים אחרים ממה שאתם מכירים. מי שרגיל לחיות לבד, עשוי להצטרך ללמוד לחיות ביחד. מי שרגיל ללמוד לחיות ביחד, עשוי להכיר מהו לבד. אהבה, במהותה, תניס את ההרגלים שלכם ואת ההבנות שלכם, נוקשות ככל שתהיה, לגבי מי אתם, מה נכון עבורכם, מה טוב לכם ומה לא טוב לכם. אותו הגיון, אותה נוקשות, יצטרכו להפוך לשגעון וגמישות.
סיבה נוספת היא הסיבה שבה נגענו בעבר, והיא הסיבה בה אנו רוצים לגעת שוב הערב – משה קרה כאשר כל העיוות החל. הבחירה להחליף את האנרגיה בפלנטה הזו, להכנס אל תוך החשיכה ולהפוך את העולם הזה ממואר למוסתר. הבחירה הזו משמעותית מאוד היתה, אבל כאשר התחלתם להיבהל והתחלתם למצוא את דרככם בחזרה אל אותו עולם של אור, אל אותו זכרון מעומעם שנשאר ממה שהיה, בתוך הניסיון הזה באו הפחדים שוב ושוב, ואמרו שוב ושוב, שהסיבה שכל זה נראה כפי שהוא, שהחוויה שלכם היא כפי שהיא, שהמציאות שלכם היא כפי שהיא, משום שהאהבה נטשה אתכם.
אתם לא זכרתם והם לא הזכירו לכם, שאתם בחרתם לעזוב אותה.
ההטבעה הזו, המשוואה הזו – אהבה=נטישה – היא עמוקה ביותר, ומנהלת רבות את המאבק הזה. משום כך אתם נוטים לנטוש אהבה, ומנסים למנוע את עצם קיומה, את עצם החוויה שלה – לאפשר ללב להיות פתוח, ובו זמנית לחשוב בתוך עצמכם שבכל רגע זה יכול להיגמר. זה מצב כמעט בלתי אפשרי, ואתם באופן שאתם כלל לא מודעים לו, עושים את הדבר שעשוי להראות בתור הדבר ההגיוני ביותר. אתם עוזבים מראש. אתם מנסים לעצור את הכיוון שאליו אתם הולכים, להמנע מלחוות ולקבל את האנרגיה אותה אתם רוצים.
נכון הוא הדבר שלמעשה אתם נוטשים. אך אי ההבנה אשר יוצרת את הנטישה הפנימית הזו מדברת כאמור על הסכנה בנטישה, ועל כך שלמעשה על האהבה אי אפשר לסמוך. שהיא איננה דבר נצחי, שהיא איננה דבר קשוב, שהיא דבר הפכפך, שהיא דבר משתנה.
ראו מה אתם יוצרים לאחר מכן בכל המקומות בהם אהבה קיימת, מה אתם יוצרים בתוך התא המשפחתי שלכם, מה אתם יוצרים כהורים ומה אתם יוצרים כילדים. את אותה הפכפכות, את אותה אי יציבות, את אותו מעבר חד מאהבה לפחד, מחמלה לכעס, מיחד לגירוש. כיצד פעם אחר פעם אתם מבלבלים ומזהים את הגירוש, הכעס והפחד כאהבה, כחמלה וכיחד. אי ההבנה היא כה גדולה. היחד זכור כדבר אשר עשוי להיגמר, אשר עשוי להיפסק.
עם ההבנה הזו אתם גדלים, ויוצרים מערכות יחסים ומביאים לשם את אותו הדפוס. אתם גדלים כאשר הדפוס הזה מנהל את מערכת היחסים הפנימית שלכם. אתם אוהבים את עצמכם, ואז כועסים על עצמכם. אוהבים את עצמכם, ואז מגרשים חלקים מכם מתוך עצמכם. אתם אוהבים את עצמכם ומפחידים את עצמכם ובטוחים, שזוהי אהבה. אתם בטוחים לעיתים, שהתעללות, התעללות עצמית, היא שוות ערך לאהבה עצמית.
פעמים רבות אתם כבר אינכם זוכרים מהי אהבה. אתם אינכם זוכרים מהו כבוד, אתם אינכם זוכרים מהי חמלה. אהבה היא איננה נטישה, אך הנטישה של אהבה גרמה לשכחה של מהי אהבה, והשכחה הזו ממשיכה ליצור פעם אחר פעם נטישה נוספת, מריבה נוספת, ניתוק נוסף.
ישנה חשיבות בזמן זה ובזמנים אחרים, פעם אחר פעם, להיזכר במה היא באמת אהבה, מהו באמת כבוד ומהי באמת חמלה. כפי שנאמר, מהו באמת בית, כיצד זה באמת להרגיש בבית. היכן שישנה ביקורת, היכן שישנו כעס, היכן שישנה אכזריות והיכן שמתקיימת הפחדה, זהו איננו הבית, אלא אם כן אתם מרגישים שם נוח, למרות שמי ששומע אותנו וקורא אותנו איננו מרגיש שם נוח.
אבל אם אתם מרגישים שם נוח, לפחות דעו שהמקום בו אתם מרגישים נוח הוא עולם של פחד. אהבה ופחד הם אינם אחד. למרות שנוח לעיתים לשים את שני הכוחות האלה כשווי ערך, כשקולים, שבלתי אפשרי להפריד ביניהם, שהעולם פועל על אור וחושך, על פחד ואהבה, הרי שלמעשה הוא פועל על אהבה ועל ההחלטה של אנשים לשכוח אותה. פחד הוא איננו דבר ממשי, אין לו קיום משל עצמו. בכל פעם שאתם שוכחים מהי אהבה אתם מתחילים לפחד, ובכל פעם שאתם נזכרים במהות של האהבה, הפחד מתפוגג. אין פחד בעולם הזה, ובכל זאת, באחיזה שלכם בחוויה הזו שנקראת פחד, אתם הופכים יצור דמיוני לממשי הרבה יותר מכל אהבה שאי פעם חוויתם, עם השפעות והשלכות עמוקות הרבה יותר.
אם אתם רוצים לחזור ולהפוך את האנרגיה, כדאי לשים לב כאמור לשני דברים. ההרגלים שלכם, הנוקשות אשר חייבת להפוך לגמישות, ולאי ההבנה שלכם. אל תטעו, קל לשכוח זאת בעודכם בגוף. זהו מסע מורכב מאוד, עליכם לזכור זאת. כעס הוא איננו אהבה, ופחד הוא איננו סימן לקרבה או לחיבה. כאשר אתם מפחדים ממישהו אתם אינכם קרובים אליו. נכון הוא הדבר שפחד מאדם מסוים יוצר קשר בין שני אנשים, בעיקר את הקשר בין זה המפחד לבין זה אשר מפחדים ממנו – ולהיפך. אבל אתם אינכם נמצאים יחד. זהו איננו יחד.
אם ברצונכם להיות קרובים לאנשים כבדו אותם, אל תפחדו מהם. כאשר אתם מפחדים מהם אתם אינכם קרובים אליהם. הבלבול הזה, נדמה לנו, הוא עמוק יותר ממה שאתם רואים.
כעס. חשוב לכעוס, חשוב לפחד. אך חשוב לזכור שפחד וכעס הם אינם אהבה.
לקבל את המלחמה
המעבר הזה שאתם נמצאים בו מעולם טעון פחדים לעולם שזוכר מהי אהבה הוא מעבר מורכב. בזמן הזה נדמה לנו שישנה מלחמה פנימית אשר מגיעה לשיא. משום שקשה עד מאוד להמשיך באופן שבו דברים היו. לעיתים בעבור אנשים מסוימים הדבר הוא איננו אפשרי. משום כך הקרבה הכה גדולה לעיתים למוות. לעיתים זהו מוות מתוכנן, אך לעיתים זהו מוות מפתיע, מוות שכביכול הוא איננו צפוי ולא היו לו תחזיות מוקדמות. משום שהמלחמות אינן אפשריות עוד, ואנשים אינם יכולים להמשיך עוד באופן בו הם היו רגילים. לעיתים, כאשר אדם צריך לסיים מלחמה, עליו לסיים את החיים שלו. נדמה לנו, שאתם יכולים לסיים את המלחמה ולשמור על החיים.
להיכנע אל תוך אי ההבנה, ולהיזכר במה היא אהבה. אתם עשויים לפגוש בזמן הזה בתוך עצמכם ומסביבכם בעוצמה גדולה מאוד את אי ההבנה הזו. לראות כיצד אנשים הולכים למקומות קשים של פחד וכאב כי הם בטוחים שזוהי אהבה, זהו הבית. ראו זאת והבינו מה אתם רואים. זה לא בהכרח ישנה כה מהר את ההרגלים הללו, אך זה יכניס אור אל תוך מקום של חשיכה, של שכחה. זה יאפשר הזכרות מחדש במה היא באמת אהבה.
בסופו של דבר, נדמה לנו שאין צורך ואין סיבה להסתיר אותה, את האהבה הזו אשר יש בלב, את האהבה שהיא הלב. אין סיבה ואין צורך להסתתר. בעולם הזה שבו אתם נמצאים אתם עשויים לגלות זאת בזמן הקרוב. הוא יותר פתוח ויותר בשל לקבל גילויים של אהבה ממה שהוא היה בעבר. זה אומר אמירה גדולה מאוד עליכם, משום שאתם פתוחים יותר מבעבר להביע אותה. כעת, נותר לגשר על פער מסוים בין השינוי שקרה לבין הראש שאינו מבין ששינוי קרה, לראות כיצד הלב יכול להיות יותר פתוח, מילים יכולות יותר להתבטא, מעשים יכולים יותר להיעשות.
מתוך האהבה הזו, מתוך הדאגה האכפתית, מתוך החמלה, אין צורך לשמור הבעות של קשיחות, התנהגויות של אטימות, של חוסר אכפתיות, בשביל להגן על עצמכם. אפשר יותר להיות מי שאתם.
ובו זמנית כדאי לומר, לטובת מי שמתבלבל, שהמטרה היא איננה להפוך להיות ישויות של חמלה. רבים רוצים לקחת את הרוח לתוך מקום של כפיה. אל תהפכו את האהבה לסוג נוסף של כפיה, או לסוג נוסף של נטישה. האהבה מאפשרת מקום, וזה מה שעליכם לעשות בזמן הזה. אינכם אמורים להרגיש טוב כל העת, אינכם אמורים לדאוג כל העת או לרצות לעזור כל העת, גם אם תוכלו. לא תמיד יהיה זה אפשרי ולא תמיד יהיה זה נכון. אם אתם מרגישים כעס, אם אתם סגורים ואינכם רוצים לעזור, אם אתם מפחדים, אם אתם כואבים, הרשו לכל זה להיות.
האהבה, יותר מכל, צריכה להיות ביחסים הפנימיים שלכם. כשם שהאהבה תהפוך אתכם לרגישים כלפי מי שבמצוקה, עליכם להפוך להיות רגישים כלפי המצוקה בתוככם. נדמה לנו שבעוד שבני האדם מעמידים פנים פעמים רבות להיות רכים וחומלים, הרי שמתחת לפני הדברים קיימת עוד אכזריות גדולה כלפי עצמכם.
מצוקה היא לגיטימית, כאב מותר לו להיות, ופחד וחוסר בטחון. אל תלחמו ברגשות שלכם. הרגשות שלכם צריכים שתאהבו אותם. אם אתם לא תאהבו את הרגשות שלכם, אינכם יכולים לצפות שמישהו אחר יעשה זאת.
כך שמה שאנו מבקשים במילות סיום אלו למעשה הוא שלא תפתחו במלחמה חדשה. אנו איננו מסמנים מטרה, והמוח שלכם שנוטה לתרגם מילים של השראה לפרקטיקה, נוטה לרוב לשגות בתרגום, ולהפוך את הרעיון למימוש בלתי אפשרי. אינכם אמורים להיות פתוחים כל העת.
האהבה מאפשרת לכל להיות, זהו הצורך הגדול ביותר שלכם לחופש. הצורך באהבה הוא למעשה הצורך בחופש. אם אתם באמת רוצים חופש, אז אפשרו אותו לעצמכם. אם תאפשרו אותו לעצמכם אתם עשויים לגלות שאתם הופכים להיות חלק ממציאות שיש בה יותר חופש, משום שהדבר יהפוך אתכם ליותר חופשיים כלפי אנשים אחרים.
חופש לעולם יבוא עם כבוד. שימו לב, שכאשר אתם נותנים חופש, יש בו כבוד. כאשר אתם מכבדים את עצמכם זכרו, שהכבוד הזה צריך לבוא עם כבוד לסביבה.
גם כאן אתם נוטים לפתוח במלחמות. מכבדים את עצמכם ורוצים להפסיק לכבד אנשים אחרים. משום שאתם מתוסכלים, אתם נטשתם כל העת. נלחמתם בעצמכם בשביל לכבד אנשים אחרים, וכעת, כאשר מילים כמו שלנו נאמרות, אתם בטוחים שאפשר סוף סוף להילחם באחרים בשביל לכבד את עצמכם. אך אתם ואחרים הם אותו הדבר, ואם אתם מכבדים, תנו כבוד לכל.
אם אתם בשלום, היו בשלום על הכל. אל תהיו בשלום ותפתחו במלחמה חדשה, עדיך להישאר במלחמה הישנה אם אינכם מסוגלים לעבור לשיתוף פעולה. אך אם אתם באמת ובתמים רוצים ללמוד מהו שיתוף פעולה, מהו שלום, מהו כבוד, אז זכרו שלכל מותר להיות. גם למלחמה.
שמחנו,
אם כך, שלום.
טוהר.
