אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים במפגש נוסף. אנחנו ביקשנו לדבר הערב על שמחה. ביקשנו לדבר על השמחה של הלב, וביקשנו לעשות זאת משתי סיבות.
הסיבה הראשונה היא משום שרמת השמחה המקיפה את החיים על פני האדמה, אשר מקיפה אתכם, והשמחה אשר קיימת בפנים, היא הגבוהה ביותר אשר היתה אי פעם. הסיבה השניה היא שהשמחה היא הדבר שבני האדם כמעט ואינם מוכנים להרגיש, ובו זמנית, זהו הדבר שכולם מחפשים.
בשביל להגיע לזה, בשביל להרגיש את זה, ישנו שימוש נרחב בכוח ובתובנות בקרב אנשים כנגד עצמם. הם משתמשים בדברים שהשיגו, בהבנות חדשות, במודעות, בשביל לסגור, בשביל להדחיק דברים אשר נוגדים שמחה, ובשביל לשמור על רמת שמחה מסוימת, שהם חושבים שהיא האידאלית.
חופש ואחריות
אם כך, כפי שאנו אומרים, ישנה שמחה גדולה ביחס לכל מה שקורה כעת. ישנה גדילה שהיא משמעותית יותר ויותר, ישנה הבנה גדולה, רחבה ועמוקה, של בני האדם, בדבר האופן שבו דברים באמת עובדים; הבנה שמאפשרת לכל תהליך ההתפתחות על פני האדמה להימשך, אשר מאפשרת לאדמה לגדול.
ישנה יותר ויותר לקיחת אחריות על החיים שלכם, יש פחות ופחות קורבנות. בראיה הרחבה של האופן שבו דברים מתנהלים, יש בעולם הזה שבו אתם חיים מידה גדולה יותר מאי פעם של חופש. חופש אישי, וכתוצאה מכך חופש כלל עולמי.
ישנו דבר מה מסוים שאנו מבקשים להדגיש בכל הקשור לחופש הזה. משום שגם לגביו ישנה מידה גדולה של אי הבנה, ובמקרה הזה בני האדם פועלים בצורות שעשויות להיות קשות יותר. אין בכך דבר מה שהוא רע או דבר מה שהוא לא טוב, או לא בסדר, אך אנו מבקשים לשים את תשומת הלב שלכם ביחס להתנהלות הזו.
בני אדם גילו את המושג חופש בזמן האחרון, והוא הופך להיות יותר ויותר חלק מהשפה החדשה של כדור הארץ. בשם החופש ישנם יותר ויותר אנשים המרשים לעצמם לפעול בדרכים שאין בהן משום כבוד, שאין בהן משום אהבה. כך שחופש הפך להיות לכלי, כלי שבני האדם שסובלים מדיכוי ממושך מאוד, דיכוי של אשמה, משתמשים בו כדי לקבל לגיטימציה להשתולל, ולתת ביטוי לדברים שלא קיבלו ביטוי זה זמן רב.
הדבר הוא חשוב. נדמה שאפשר לתאר את הנעשה בעולם שאתם חיים בו כסיר לחץ שפעל זמן רב, ואתם התחלתם באופן מעשי להסיר את המכסה, והרבה לחץ משתחרר. במובנים מסוימים הדבר הוא טוב, אך קל להיתפס כעת לאי הבנה.
אי ההבנה לגבי חופש אומרת שמותר לעשות הכל, שמותר להתנהג בכל דרך שבה רוצים, ומותר לומר הכל. עכשיו, שוב אין כאן שאלה של אסור או מותר, אך השאלה שאנו מבקשים לשאול – ואנו מבקשים שתשאלו את עצמכם ברגעים קשים וברגעים חשובים, בייחוד באותם רגעים בהם הפעולה שלכם נראית כמובנת מאליה – היא "מה האהבה היתה עושה? כיצד האהבה היתה פועלת?".
חופש הוא תוצר של אהבה, אך חופש יכול להפוך לכלי העומד בפני עצמו, כלי שיעשה בו שימוש גם כוחו של הפחד; ייתן לגיטימציה לפעולות של פחד, כפי שפעמים רבות קורה בתקופה זו. אך אהבה, כאשר היא פועלת, כאשר היא פועלת מתוך אדם, היא אכן נותנת חופש, חופש גדול מאוד לביטוי, לחשיפה, לשיתוף, למימוש. אך אהבה גם מביאה איתה דבר מה שבני אדם רבים אינם אוהבים לעסוק בו – וזוהי אחריות.
אהבה יודעת, שלפעולות שלכם ישנה תוצאה. אנרגיה שאתם שולחים לעולם יש לה נטייה להתממש, והיא מתממשת בתקופה זו במהירות גבוהה יותר. ולכן חופש בא עם מידה גבוהה של אחריות, הוא בא עם מידה גבוהה של התבוננות ושאילת שאלות ביחס למה שאתם רוצים לעשות. אחריות אשר איננה לוקחת כמובן מאליו את הרצונות, אשר מבקשת לשים לב ולבדוק מה נכון ומה לא, מה משרת את התפתחותה של האהבה, ומה משרת את התפתחותו של הפחד.
בקרב רבים מכם, אחריות וחופש הם שני דברים שאינם הולכים זה עם זה, ולכן אתם נוטים פעמים רבות לעבור בין שני הקצוות של הסקאלה הזו – מחיים המנוהלים על ידי פחדים, עם רגשי אשמה כבדים מאוד, בהם אתם חושבים שאתם הופכים להיות בני אדם אחראיים, מבוגרים; ואז, כאשר אתם מגלים דרך אחרת לחיות, שיש בה מידה גדולה של בחירה, אתם נעשים אנשים חופשיים, ואז פעמים רבות אתם מסירים מעל עצמכם כל עול, ופועלים פעולות שלאחר מכן אתם נאלצים להתמודד עם התוצאות שלהן.
שוב, אין בכך שום דבר שהוא רע, אך עליכם לבדוק מחדש האם הדבר משרת את מה שאתם רוצים להגיע אליו; מהיכן באמת אתם באים. השילוב הזה, שהוא כמעט בלתי אפשרי, הוא זה אשר תורם להתפתחותה של אהבה על גבי הפלנטה הזו – שילוב של חופש ואחריות. אחריות אישית על החיים שלכם, על הגוף שלכם, על הרגשות שלכם, וגם אחריות על העולם שבו אתם חיים, שהוא חלק בלתי נפרד מכם.
האדמה
ישנו נתק, נתק שהוא גדול מאוד, של בני האדם מהאדמה. בני אדם רבים לוקחים את האדמה כדבר שהוא מובן מאליו. האחריות הנדרשת מכם כאנשים אשר רוצים לתרום להתפתחותה של האהבה ולפעול מתוכה, היא לקחת בחשבון את התוצאות שיש למעשים שלכם, אשר קשורים באדמה; להיות יותר ערים, עד כמה שניתן, בתוך העולם שבו אתם חיים, לקיומה של אותה אדמה יציבה, אשר תומכת ומאפשרת את ההתפתחות שלכם.
הדבר הוא חשוב ביותר, משום שבמקומות מסוימים על פני האדמה, ששם חוסר האחריות והחופש המדומה שימש תפקיד אצל בני האדם במשך זמן רב מאוד, האדמה היום פולטת החוצה את מה שהיא קיבלה מכם. ובמקומות מסוימים, הפעולה הזו של האדמה, המחזירה לבני האדם את מה שהם שמו בתוכה, עשויה להיות עד כדי הרסנית לבני אדם מסוימים. היא עשויה להיות כואבת, היא עשויה להיות קשה.
שוב, אין בכך שאלה של רע או טוב. השאלה היא האם בכך אתם באמת בוחרים, האם אתם מבינים מהי הבחירה שלכם, והאם הדבר באמת משרת את המקום אליו אתם רוצים להגיע. אם האהבה היא חלק חשוב בחזון שלכם, הרי שהקשר עם האדמה חייב להיבנות היטב בתוך החיים שלכם, בשביל שהחזון יוכל להתממש, אחרת באמת ובתמים לא תהיה לכם ברירה, אלא למצוא לעצמכם כדור ארץ חלופי – וזה איננו מה שאמור לקרות.
ישנה יכולת החלמה וטרנספורמציה עמוקה מאוד לאדמה הזאת. אין סיבה שגן העדן לא יתממש כאן. אין סיבה. הסיבה היחידה היא אם תבחרו להיות חופשיים מבלי לקחת אחריות; ואם הפעולה הזו, אשר מתרחשת בתקופה זו יותר מאי פעם – אנו מתכוונים לשחרור של לחץ, של קיטור – תהפוך לדרך קבע, ובני אדם ייתפסו להתנהגויות שהם מאפשרים לעצמם לאחר גלגולים כה רבים של הדחקה בתור הדבר עצמו, ויהפכו את ההתנהגויות האלה למי שהם, ולמעשה מחדש את הפחד למי שהם.
אנו מבקשים שתשימו לב, שהן בתקופה זו באותן מיוחד, והן בעתיד, לאופן שבו אתם פועלים. האם הדבר תומך באהבה ובהתפתחותה של אהבה, או בפחד ובגדילתו; והאם יש בחופש הזה, שאתם מאפשרים לעצמכם, משום אחריות שאתם לוקחים, או האם אתם פועלים מתוך עיוורון. האם אתם ערים לתוצאות אפשריות, או האם אתם מזלזלים.
כאמור, ישנה שמחה גדולה מאוד על כך שגדילה מתרחבת, ועל כך שגדילה נמשכת. על כך שישנה יותר לקיחת אחריות ויותר הסכמה, וההסכמה הזו צריכה לגדול.
אנו אומרים את מה שאנו אומרים הערב משום שבנקודה בה אתם נמצאים, יש בה משום עדינות. צריך להיזכר בכך שלקיחת אחריות איננה שוללת חופש, כי אם מגדילה אותו, והיא חלק בלתי נפרד ממנו, אם אתם רוצים לחיות חיים הפועלים, מנוהלים ותומכים באהבה. אל תפלו בפח של הפחד, אשר מספר לכם שחופש פירושו נתק.
אין זו שאלה של שכר ועונש, כפי שחלקכם אולי טוענים בתוככם; כפי שהפחד טוען. יש כאן עניין פשוט – הדבר אותו אתם שולחים לעולם הוא הדבר אותו תקבלו בחזרה. משום שאנרגיה תמיד חוזרת לבעליה. אתם תמיד חוזרים הביתה, למקור, וכך האנרגיה שאתם שולחים תמיד תחזור אליכם. כך פועל המגנט – השאלה היא מה אתם באמת רוצים לשלוח.
הגזענות החדשה
מעבר לכך, אנו מדברים על שמחה. אז כפי שהתחלנו ואמרנו, השמחה הזו היא חלק מאוד גדול מהשאיפה של בני האדם. כמו חופש. בני אדם רוצים להיות חופשיים ושמחים. רבים בדרך מעדיפים להיות מנותקים בשביל להגשים זאת מהר יותר.
אנו אומרים זאת בזמן האחרון במפגשים מסוג זה, ונדמה שאנו עוד נחזור ונדבר על כך בעתיד, ואנו נאמר גם הערב את אותן המילים – ישנה אפליה, אפליה חמורה שבני האדם מנהיגים. ככל שכדור הארץ הופך בחלקים נרחבים שלו לליברלי יותר, פתוח יותר, מקבל יותר – עם חופש גדול יותר לבני האדם לבטא את עצמם, ישנה אפליה אשר גדלה ומתרחבת במהירות, ומקבילה למהירות בה החופש הזה גדל ומתרחב. אפליה חמורה מאוד.
אתם יותר מוכנים לקבל אנשים שנראים אחרת, שמרגישים אחרת לפעמים, שרוצים דברים אחרת, שנמשכים לדברים אחרים. הגמישות שלכם בחברה גדלה ומתרחבת, אך הנוקשות הפנימית שלכם הולכת וגדלה כלפי הרגשות שלכם. ישנה אפליה, אפליה חמורה מאוד כלפי הרגש. הוא משויך ומקוטלג שוב ושוב על ידי בני אדם רבים בתור דבר שהוא איננו טוב. ואנו תוהים על דבר אחד בלבד – מדוע הדבר אותו בחרתם להכיר, דרכו בחרתם לעבור ובשבילו הגעתם לכאן, אותו דבר מה שהוא יפה, אשר איננו קיים בעולם שמעבר, אשר הוא דבר כה חשוב במשחק האנושי, מדוע את הדבר הזה שיש פה ורק פה באופן הזה – וגם זה לא יהיה לזמן רב באופן שהיה עד כה – מדוע את הדבר הזה אתם מנסים לסגור? מדוע אתם מנסים לסרס אותו?
מדוע אתם מסרסים אותו, מדחיקים אותו ומכפישים אותו? ישנה אפליה, ובשם הרגשות המנודים אנו מרימים הערב דגל – אנו דורשים אפליה מתקנת. אנו דורשים מקום מחודש לפחד. אנו חושבים אפילו לפתוח עמותה – עמותת הרגשות המנודים והמגורשים.
אף אחד לא מדבר בזכותם יותר. מעטים המורים הרוחניים המצדיקים את עצם קיומם ועושים בהם שימוש; מעטים תלמידי הרוח אשר מוכנים להרגיש אותם, אשר מוכנים להיות בהם. הרבה אנשים רוצים להרגיש אותם בשביל להיפרד מהם.
איש אינו זוכר את חשיבות הפחד, אינו מבין את גדולת הכאב ואת חוכמת העצב. אתם שכחתם מהיכן באתם, ומה עליכם לעבור בדרך. השכחה הזו, שיש בה מידה רבה של הומור, שמעוררת לעיתים צחוק גדול בקרב אלו שאין להם גוף, עשויה פעמים רבות להיות הרסנית בעבור אלו החיים בגוף. השכחה הזו, זוהי בורות, וזוהי אפליה שאתם מפלים את עצמכם.
אינכם אוהבים דברים מסוימים ומעדיפים דברים אחרים. קראנו את המילה הזו, אתם קוראים לכם גזענות. אנו טועמים שיש גזענות כלפי עולם הרגש, ובבירור בני האדם מעדיפים את המנטל על פני הרגש, את גוף האור שלהם על פני גוף הרגש. אנו מאמינים שאם היתה את האפשרות הזו בידם של מורים מסוימים, הם היו פותחים היום מחנות ריכוז – אך הם לא היו שולחים לשם בני אדם, הם היו שולחים לשם חלקים מההילה שלכם. גלגול חדש של תופעה ישנה.
כולם, כולם רוצים להיות בשמחה, כולם רוצים להרגיש טוב, ובשביל להרגיש טוב, הם מוכנים להפסיק להרגיש. עכשיו, אם אתם לא מוכנים להרגיש, אז כיצד תדעו שאתם מרגישים טוב? כיצד תדעו להרגיש בכלל? אם בני האדם אינם מוכנים בכלל להרגיש את הרגשות שלהם, כיצד הם יכולים לחוש את הלב שלהם? אם הם אינם מוכנים להרגיש את קשת הרגשות האנושיים, כיצד הם יכולים לחוש את נוכחותו הגדולה של הלב, את השמחה שלו, את ההומור שלו, את החמלה, את אותה הערכה?
מי שאינו מוכן להרגיש, לעולם לא יוכל לחוש. אתם תאבדו את היכולת לזהות, ותטעו בערפל שוב פעם מחדש אל ידיהם של כוחות הפחד, אותם יצורים אלמוניים, דעות מוקדמות, תפיסות נטולות בסיס, אשר הפכתם לדבר עצמו.
כולם רוצים שמחה, ובשביל כך הם מוכנים לחיות באפליה. כולם רוצים חופש, ובשביל כך מוכנים לחיות בנתק. אתם קראתם לאותם אנשים בעבר, נדמה לנו, "נאצים", והתופעה הזו קיימת בתוככם. הם דיברו על אותם דברים ורצו את אותו הדבר. הם פעלו אחרת מכם, אך בסופו של דבר עשו את אותו הדבר.
לחזור הביתה
אם אתם רוצים חופש, קחו אחריות. אם אתם רוצים לחוש שמחה, הרגישו עצב, הרגישו כאב ופחד. אתם מנסים ניסיונות רבים מדי, מאומצים מדי, להיות דומים לאלו שאין להם גוף, להיות דומים לנו – לא להרגיש. יש בכך משום כיוון נכון; הבנה חלקית בלבד של תחושה נכונה.
משום שאתם חוזרים הביתה. אתם באתם לפה בשביל לחזור הביתה, וזה נכון, שכאשר אתם בבית, כשאינכם בגוף – ובשלב מסוים גם כשתהיו בגוף, קיומו של פחד באופן שאתם מכירים לא יהיה. הוא איננו קיים במקום בו אנו נמצאים, הוא איננו נמצא במקום ממנו אתם באים. וברצון שלכם לחזור הביתה אל אותו גן עדן, אתם מנסים להתעלות מעל כל דבר המנוגד לזה – פחד, כאב, עצב וכעס הם בהחלט דבר המנוגד לכך.
עכשיו אתם מבינים מדוע אתם עושים זאת? שורש האפליה היא אי הבנה. אי הבנה לגבי הסיבה שבגללה אתם פה, ולגבי מה שאתם אמורים לעשות. אתם לא אמורים לחזור הביתה, אתם אמורים לגלות שהבית כבר כאן. אתם אמורים לחשוף אותו בתוככם, את הלב שלכם, ולחיות את גן העדן בעודכם בגוף. בשביל זה אתם אמורים לעבור דרך הרגשות שלכם, לתת להם מקום. לאחד את שני העולמות, את זה שאתם מגדירים כעליון ואת זה שאתם מגדירים כנחות; את זה שאתם מגדירים כיפה ואת זה שאתם מגדירים כמכוער; את זה שאתם מגדירים כטהור ואת זה שאתם מגדירים כמלוכלך; את זה שאתם מגדירים כטוב ואת זה שאתם מגדירים כנוראי. אתם אמורים לחבר את הניגודים, לחבר את הרוח עם החומר, ולגלות שהכל אחד.
אתם אמורים להרגיש את הרגשות שאתם מרגישים, ולגלות את אלוהים המסתתר מאחוריהם. לא להדחיק אותם, להתעלות מעליהם ולחפש את אלוהים מחוצה לכם, כפי שאתם שוב ושוב עושים. אל תפחדו מההיגיון שלכם, מהשכל שלכם, אותו מיינד; אל תפחדו מהפחד. הם אינם אויבים שלכם, הם אינם קיימים נגדכם. הם שערים, כלים, היכולים לקחת אתכם הביתה, ובסופו של דבר חלק מהבית, כפי שהוא מתממש בכדור הארץ.
הכאוס הגדול שבו אתם חיים רגשית, וגם בתוך העולם הזה, הוא האופן שבו הבית מממש את עצמו כעת. התוצר שלכם. הוא איננו תוצר של העובדה שאתם מרגישים פחד – היו מעט יותר נבונים מזה. אין זו העובדה שאתם מרגישים פחד עושה את העולם הזה קשה כל כך. אין שוב דבר רע בלהרגיש פחד. מה שעושה את העולם שבו אתם חיים למורכב כל כך וקשה כל כך היא העובדה שאתם נלחמים בפחד. האפליה הפנימית הופכת לחיצונית, הפנימי מתממש בחוץ. הגזענות הפנימית מתגשמת במציאות שלכם, וגורמת למלחמות – אישיות וכלליות. לא העובדה שאתם מרגישים פחד, אלא הכעס שלכם והביקורת, אותן טענות בלתי פוסקות.
הקפיצה
אם תסכימו להרגיש, תסכימו ללכת דרך זה, שם, מאחורי הרגש, מעבר אליו, מסתתרת שמחת הלב. המעבר מכעס, פחד, כאב, עצב, ייאוש, בדידות, המעבר מכל אלה לשמחה של הלב היא הקפיצה המורכבת ביותר שיהיה עליכם לעשות. לשם כך אתם צריכים להסכים להרגיש שוב ושוב ושוב, עוד ועוד ועוד. אך הרגש הזה, כאמור, הוא שלב מעבר. שוב, אין זה עושה את הרגשות שלכם לדבר מה שהוא איננו טוב. אל תפלו בפח היהירות הזה. אל תהפכו את מה שאנו אומרים – כפי שאתם נוטים לעשות – לסוג חדש ומתוחכם של גזענות.
הרגשות הם מעבר, דרך לגלות את נוכחותו המחודשת של הלב בתוככם. לחזור הביתה, לגלות את הבית, שהבית כבר כאן, ולהסכים לחוש את השמחה הזו, שמחה שאין לה התחלה ואין לה סוף, שאין בה התנשאות ואין בה כעס, שאין בה זלזול. שמחה אשר פותחת את הלב, אשר ממיסה כל רגש אנושי אחר.
המעבר הזה, מהרגשות האנושיים אל השמחה של הלב, הוא מעבר מורכב מאוד. הוא במובן רב ורחב, מה שאפשר לכנותו כ"הארה". השאלה שאנו שואלים היא האם תסכימו, האם תסכימו להגיע לשם. האם תסכימו להגיע אל אותו מעבר.
אנו מבקשים במובן מסוים לעשות דבר מה, שהוא כמעט בלתי אפשרי לאלו העוקבים ומצרפים את כל המילים הנאמרות הערב. אנו מבקשים שתהפכו את הרגשות שאתם מזהים כנפרדים מכם, שמזהים שאינם כחלק מהתחושה של בית, למי שאתם. אנו מבקשים שתהפכו אותם לחברים שלכם, ותסכימו לחבק אותם, לחוש אותם ולהרגיש אותם שוב ושוב. לפעול כמעט כנגד האינסטינקט שלכם, האומר להימנע מהרגש הזה, ולפתוח את עצמכם לטובת הרגשות האלה בכל פעם מחדש, בשביל שבשלב מסוים תוכלו להיפרד מהם, מההזדהות איתם, ולחזור באמת הביתה. לקפוץ.
אנו אומרים שהמעבר הזה הוא מעבר מורכב, משום שיהיו בני אדם, שכאשר יעמדו מול האפשרות הזו – לעשות את המעבר הזה אל השמחה של הלב – הם יתנגדו, משום שהם ירגישו שאנו מבקשים שהלב שלהם מבקש מהם לוותר על מה שמגדיר אותם בתור אנושיים, בתור בני האדם. ההזדהות אז עם הרגש עשויה להיות דבר מה מורכב, שיהיה קשה לפרק אותו.
אנו מאמינים שיהיה זמן מסוים שבו נוכל לדבר על כך בהרחבה, ולעזור, למי שיזקק אז לעזרה הזו, לעשות את המעבר הזה; משום שיהיה זמן שבו המעבר הזה יהיה הכרחי, וההסברים שהוא יכלול יהיו ממשיים; אך כעת הדבר הוא בדמות חזון, חזון שאנו מבקשים להפנות את תשומת הלב שלכם אליו.
הפכו את הרגשות לחלק מכם. הסכימו להיות בני אדם רגשיים, וכל הזמן זכרו, שיש דבר מה מעבר לכך. זכרו את הלב, זכרו את השמחה שלו. ככל שלא יהיה אכפת לכם לכעוס, לפחד או להיות עצובים; ככל שהגמישות שלכם תגדל, ככל שההתמסרות שלכם תגבר; ועצם היכולת שלכם להרגיש לא – תרגישו – תיקח מכם דבר, תביך אתכם או תשפיל אתכם, ולא תגדיל אתכם או תרומם אתכם; אז ייווצר יותר ויותר הפתח שדרכו תחלחל שמחת הלב לתוככם, ובשלב מסוים לא תהיה עוד ברירה, אלא להרפות מהחלק אשר מרגיש, אשר מזהה את עצמו דרך הרגשות, אשר מגדיר את עצמו דרכם, ולעבור מעבר לכך – אל מי שאתם באמת. אל אותה שמחה בלתי פוסקת.
זוהי שמחה אשר מקיפה אתכם כל הזמן, שמחה אשר קיימת בפנים ללא הרף. וזוהי שמחה, אשר גדלה מסביבכם כל העת, ככל שאתם גדלים עם הצעדים שלכם בכיוון שלה. אנו שמחים לומר, שאתם, כבני אדם, ומה שמתחולל על פני האדמה, אכן הולך בכיוון הזה; שהשער, השער של המעבר מעולם הרגש לעולם הלב, הולך וקורם עור וגידים, ככל שיותר ויותר בני אדם מבינים ומסכימים להמיר את האפליה כלפי הרגשות שלהם בחברות עם הרגשות שלהם. וככל שיותר ויותר בני אדם מבינים שחופש ואחריות אחד הם, שהם השילוב אשר מביא לידי ביטוי באופן ממשי את קיומה של אהבה בעולמכם, אז הדברים כבר קורים, והם ימשיכו לגדול – אם תסכימו, אם תבחרו, תבחרו לחבר את העולמות. אחריות עם חופש, רגשות עם שמחה.
היו שמחים כאשר אתם מרגישים, משום שזהו הכלי אשר יחזיר אתכם הביתה. במובנים רבים אפשר לומר, שאותם רגשות מנודים ומופלים, הם אוצרות קטנים ששמתם לעצמכם עוד לפני שבאתם לכאן. סימנים בדרך הביתה. הם הדבר הטוב ביותר שקורה לכם.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
