אם כך, שלום.
אפשר, אם תרצו, כמעט לשמוע את המוזיקה שמתלווה לאירועים מהסוג הזה. הרבה הומור נמצא היכן שיש הרבה כעס. אתם מאבדים את ההומור לחלוטין במצבים כאלה, כך שתפקידם של אלו המלווים אתכם הוא להתייצב מסביבכם ולצחוק במלוא העוצמה, כי אם לא יישמר האיזון בין הכעס להומור אז הכל יקרוס. כך שבכל פעם שזעם גדול יוצא, יש קבוצות-קבוצות של ישויות שעומדות וצוחקות.
היכן שההבנה בדבר הזמניות והשקריות של הרגש איננה נמצאת, שם אולי נמצאת הסכנה הגדולה ביותר. העיוורון יוצר רוצחים, לא הקשבה.
אז עכשיו, בעוד אנו באים מממד של צחוק לממד של כעס, של כאב, אנו מבקשים את עזרתכם בשביל לעשות את הבלתי הגיוני כרגע, וזה לחבר אותם.
במבחן הדרך, ואפשר לומר במבחן החיים, יהיה עליכם לעמוד שוב ושוב בפני מצבים, בהם תאלצו לבחור ותדרשו לבחור האם אתם מאמינים למה שאתם מרגישים או לא, ואם אתם תעמדו במבחנים הללו ותאמינו למה שאתם מרגישים, אתם פותחים את הדלת ומגדילים את הסיכוי לחזור לפה עוד פעם.
הדבר הכי מסוכן לעשות בכדור הארץ הוא להאמין למה שאדם מרגיש. מי שמרגיש דבר מה מסויים ומרגיש שזו האמת, והופך את האמת הזו לקדושה, הוא פנאט, הוא רוצח. הוא טרוריסט. משום שאז הוא מבטל, מדחיק, סוגר והורג רגשות אחרים בשביל לשמור על המסיכה של הרגש האחד, של המורה האחד. אתם אוהבים מורה אחד, רגש אחד.
הכעס הוא האמת, האהבה היא האמת, הריחוק הוא האמת, הבדידות היא האמת, התסכול הוא האמת, הייאוש הוא האמת, הבכי הוא האמת. יש אמת אחת. אז אולי נעשה תרגיל קטן, ונבקש מכם לבחור איזה רגש אתם רוצים להחזיק בו מעכשיו ועד סוף חייכם. נדמה לנו שאף אחד באופן שפוי לא יסכים לדבוק ברגש אחד בלבד ולוותר על השאר. אך כשאתם עומדים בחיים הללו ומאמינים למה שאתם מרגישים, אתם עושים בדיוק את זה.
אתם עומדים במבחנים האלה כל יום, כמעט כל הזמן. ושם, שוב ושוב, באופן אינסטינקטיבי או אינטואיטיבי, אתם צריכים לבחור מהי האמת שלכם. האם אתם מטילים ספק בקיומם של הרגשות שלכם, או קונים אותם ללא הקשבה, בעיוורון?
המים של הרגשות הם הפכפכים. יבוא גל סוער, ויפיל אתכם מהספינה שבניתם בגאווה ועליה כתוב "בדידות", כתוב "תסכול" או "קורבנות". פתאום יבוא גל גדול של שמחה, ואתם תאחזו חזק בדופן ותתפללו לאלוהים שלא להתהפך, חס וחלילה לא לוותר על הדרמה שאתם יוצרים, ובטוחים שהיא האמת.
אתם מאמינים לכאב שלכם, אתם מאמינים לבדידות, אתם מאמינים לעצב, אתם בטוחים שאיבדתם אנשים. ובשביל להצדיק את הרגשות הללו אתם מוכנים להרוג. הסיבה שדת פועלת כל כך טוב על אנשים היא זו – הפנאטיות. יש דבר אחד, והוא האמת.
הכעס מתעורר
ביקשנו לדבר בערב הזה, עוד לפני שהבנו לאיזה תפנית הוא הולך לקחת גם אתכם וגם אותנו, על ספירלה, ודרך זה לדבר על מה מתחולל עכשיו באופן כללי. אנו מודים שהתפנית שהערב בחר ללכת אליה, התפנית שאתם יצרתם, משעשעת הרבה יותר ממה שקורה בתמונה הרחבה של המציאות. את ההסברים שאנו צריכים לתת אתם חווים עכשיו, ביום-יום, במציאות, בגוף, ברגע זה, בערב הזה. אז נדמה שאפשר לא להסביר שום דבר, משום שהדברים טבועים עכשיו, אך בכל זאת אולי כדאי כמה מילים.
מה שקורה, מה שבאמת קורה, לא דומה למה שאתם רואים בעיניים. האדמה עברה בשבועות האחרונים סדרה של רעידות אדמה, ולרעידות האדמה הללו היה אפקט יוצא דופן ברובד האנרגטי. הכעס אשר טמון בכדור הארץ החל להתעורר, והוא יוצא בדרכו החוצה. האדמה, אשר רעדה שוב ושוב ושוב, הביאה לכך שהמבנים המוכרים של המציאות שלכם החלו לרעוד.
הרעידות אמנם התקיימו במקומות מסויימים מאוד, אך ההשפעה נחוותה בכל הפלנטה. בכך, בדרך הזו, האדמה עזרה לכם לממש בחירה, לעמוד פעם נוספת מול מי שאתם ומול מי שאתם באמת, לראות את הפער, לראות את ההישגים, לראות את מה שאתם מגדירים ככשלונות, ולאפשר לשינויים חדשים להתחולל במציאות.
כאשר רואים את האמת היא משתנה, אם אתם מבינים שהיא איננה האמת היחידה ומוכנים להרפות ממנה. אך כאשר נתקלים בבדידות שלכם, כאשר אתם נתקלים בלבד שלכם, כאשר אתם נתקלים בחוסר הכסף או בחוסר היכולת להתמודד עם מצבים מסויימים, ואינכם מבינים שזה מצב זמני או רגש זמני, אתם נכנסים להזדהות, לקורבנות, לרחמים עצמיים, ובכך הופכים את הרגש הזה, את המצב הזה, למציאות היחידה שיש.
רק כאשר תגיעו ליכולת להרפות ממה שאתם מרגישים ולאפשר לרעיון שיש מעבר למה שאתם מרגישים להיות חלק מהמציאות, לתפוס אחיזה בתוככם, אז באמת דברים יוכלו להשתנות. אז דברים יוכלו לקרות.
בשביל לעשות את זה יש צורך באומץ ובעומק, ושני הדברים הללו אפשריים, והם נדרשים גם אם הם לא בהכרח אפשריים.
רב-ממדיות
הרעידות הללו וההשפעות שלהן החלו ליצור סחרור, סחרור רגשי, ובכך נפתחה דלת למעבר נוסף, למעבר חדש, לעבור ממצב של חד ממדיות למצב של רב ממדיות. כפי שהתחלנו לומר בימים האחרונים, משמעות הדבר היא לחיות בו זמנית בכמה עולמות, להפעיל בו זמנית כמה כשרונות, לחוות בו זמנית כמה רגשות, לחשוב כמה מחשבות, להגשים כמה חלומות, לדבר עם כמה אנשים, והכל בו זמנית. לחיות בו זמנית בכמה מציאויות, וליהנות מכל העולמות.
זוהי עבודה של אמן אמיתי, זוהי הנוכחות של מואר אמיתי.
לצורך כך אתם חייבים לאבד שליטה, חייבים לגלות גמישות, והגמישות הרבה ביותר שאתם נדרשים לגלות היא ברובד המנטלי, במיינד שלכם. שם, כשאתם מרגישים רגש מסויים, הרגש הזה ברוב המקרים הופך להיות אמיתי. ואז, כשהוא הופך להיות אמיתי, אתם נלחמים עליו בכל פעם שהוא משתנה, וכועסים כשהוא עוזב אתכם – גם אם זו בדידות וגם אם זו שמחה. אתם מגנים עליו, מקדשים אותו ומחבקים אותו.
הגמישות הזו נדרשת, משום שאם אתם באמת רוצים ליהנות מכל העולמות, אינכם יכולים להאמין לשום דבר שאתם מרגישים. לזכור שהדברים משתנים, שכל הדברים משתנים, ושישנם רגשות מסויימים שעם הזמן ילכו וייעלמו מכם לחלוטין, כשם שהם ילכו וייעלמו מהפלנטה הזו. משום כך, אירועים כאלה קורים בתחילתם של מפגשים כאלה, משום שמה שאתם פוגשים זה את הקיבעון, את הקיבעון של האופן בו הדברים מתקיימים מול האופן שבו הדברים באמת.
הקיבעון הזה הוא דבר מסוכן, משום שהוא מכרסם בחיבור שלכם לכל הממדים בהם אתם מתקיימים, החיבור שאתם מכנים החיבור ללב. הוא פוגע בו, הוא מסתיר אותו.
הדרך היחידה ללמוד לחיות בכמה עולמות בו זמנית, בכמה מציאויות בו זמנית, היא לא להאמין לאף אחת מהן, ובו זמנית להתייחס לכל אחת מהן בכבוד. אך שימו לב שכבוד איננו שווה ערך לתלות, איננו שווה ערך לאחיזה. כבוד הוא אפשור. אך כל אורח, כשם שהוא בא, גם הולך. כשם שאין זה הגיוני שאם תארחו בביתכם אדם מסוים, ומהרגע שהוא ייכנס לא תתנו לו ללכת ותחשבו שהוא חלק מהמשפחה שלכם, לא תסכימו לפתוח בפניו את הדלת החוצה, כך אין זה הגיוני שתתנהלו עם עצמכם – אך זה בדיוק מה שאתם עושים. רגש בא, מחשבה באה, ואתם כולאים אותם, ואז לא מבינים מדוע אתם בכלא.
אתם בכלא כי אתם מאמינים לעצמכם, כי אתם תופסים את עצמכם ברצינות ואינכם רואים את ההומור, אינכם רואים את המשחק. הדפוס הזה, שעד כמה שנראה לכם בלתי אפשרי להיפרד ממנו, הוא דבר אשר צריך להיות במוקד העניינים, במרכז של תשומת הלב שלכם בזמן הקרוב.
היכן אתם חושבים שאתם יודעים משהו, היכן אתם חושבים שאתם מבינים משהו, היכן אתם כועסים על הרגשות שלכם, מתוסכלים מהם, מרחמים על עצמכם בגללם? בכל מקום שבו אתם עושים את זה, מרגישים את זה, הם המקומות ששם אתם מאמינים לעצמכם, וכאשר אתם מאמינים לעצמכם אתם כלואים. אז אינכם רואים את האמת, אינכם יכולים לחיות, והכלא הזה הולך וגונב מכם את הכוח שלכם.
הפכו את הנוקשות למרכז תשומת הלב, משום שהאנרגיה אשר עובדת עכשיו בתוככם, האנרגיה אשר עכשיו מוזרמת לממד שבו אתם נמצאים והממדים אשר איתכם, הרבדים האחרים שלכם, תתחיל לסחרר אתכם יותר ויותר. הריקוד של הספירלה יתפוס תאוצה, ואתם תאלצו ללמוד בתקופה הקרובה איך זורקים כמה כדורים באוויר ומצליחים לתפוס את כולם. אם לא אהבתם את המשחקים הללו אז הגיע הזמן ללמוד לחיות אותם בתוככם.
כאשר נותנים לכדורים ליפול זה עשוי לכאוב, כי הם פוגעים ברגל. אולי לכם, אשר יושבים מולנו, יש את האפשרות שאין לרבים בעולם הזה, והיא באמת להינות מהמשחק, באמת לחוות את ההומור. להתמסר לרגשות שלכם אין פירושו להאחז בהם, והגבול בין התמסרות לבין שימוש, בין התמסרות לבין ניצול, הוא דבר אשר צריך להיבדק.
תרגישו את כל מה שאתם מרגישים, ותמיד תצחקו על זה בפנים. כאשר תחוו בו זמנית את ההומור ואת הרגש, אז תדעו שעשיתם צעדים משמעותיים ביותר אל עבר מה שאתם מכנים החופש שלכם, או ההארה שלכם.
זהו חופש. כאשר הצחוק הקטן הזה יילך ויתחזק ויהפוך לצחוק מתגלגל, אז אנו מאמינים שתוכלו לחוות באמת מהי אהבה, באמת מי אתם. אז תוכלו לדעת מהו אלוהים באמת. זוהי קדושה.
שמחנו.
אם כך, שלום.
טוהר.
