אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים במפגש נוסף. מפגש שהוא קצת יותר ממפגש בלבד. משום שמפגש הוא מה שמתרחש בימים האלה, ומה שימשיך להתרחש בזמן הזה בעולם הזה שבו אתם חיים, ובעולם אשר אתם חיים בתוככם.
שני עולמות, לעיתים שלושה ולעיתים ארבעה, אשר נפגשים מחדש. ממלכות אשר מחדשות הסכמים. תרבויות אשר חוזרות לשוחח זו עם זו. זה קורה וזה יקרה בכל הרמות. גם זו האישית הריגשית וגם זו הלאומית, ועם הזמן, גם זו הפלנטרית.
ישנן עוד תרבויות וישנם עוד עולמות וישנן עוד הוויות. למרות תפיסה אנושית כמעט מובנת מאליה, אתם אינכם נמצאים לבד בתוך החלל הזה. כך גם החלל הפנימי, אותן הפיסות הפנימיות אשר נתפסות כריקות הן מבחינה מדעית והן מבחינה רגשית, היכן שלכאורה לא נמצא דבר, שם מתחיל הכל.
העולם הזה שבו אתם נמצאים היה פעם חלק, חלק נושם מקיום שלם שנקרא היקום שלכם. במובנים רבים הוא עדיין חלק. היקום לא השתנה עד כדי כך, וגם לא העולם הזה שבו אתם חיים. מה שכן השתנה זו התפיסה האנושית. ההסכמה של בני האדם להתעורר, לפחד ולהתעורר, יצרה משבר גדול. משבר גדול ובידוד שהוא עתיק מאוד, שהוא ממושך מאוד במושגי הזמן שלכם.
ההבטחה אשר היתה טמונה בבסיס הפחד, אותו פיתוי עתיק יומין לבטחון, לנחמה, התגלתה בשלב מסוים כפיתוי לדבר ההפוך ביותר. היכן שאמור היה להיות בטחון נשארה בדידות; היכן שאמורה היתה להופיע נחמה, התגלה רק סבל. עד שהחוויה האנושית הצליחה לעכל את כל זה; פעם אחר פעם נעשה הניסיון להשתחרר מהעולם הזה, מהעיוורון, ולחזור אל אותו מצב חיים של חיבור אל מה שבאמת מתקיים. פעם אחר פעם נעשתה הבחירה להישאר בתוך הבידוד, וזוהי בחירה שרחוקה מלהחוות כבחירה של ממש. היא נתפסה פעם אחר פעם ככשלון וכחוסר הצלחה להיפרד ממה שנתפס ונחווה כמה שתופס אתכם היטב בגרון ואינו מרפה.
בתקופה הזו שבה אתם נמצאים, אתם נמצאים בניסיון נוסף. אך למעשה בהרבה יותר מעוד ניסיון. אתם פורצים את הדרך מחדש בפעם הראשונה מאז שהיא נחסמה. אתם פורצים מחדש את הדרך לא רק להרגיש בבית כי אם גם להיות בבית ולהבין את הבית, להכיר מחדש את בני המשפחה ולגלות היכן אתם באמת ממוקמים במפה הקוסמית, והיכן עולמכם האישי מקבל ביטוי בעולם הכללי.
פריצת הדרך הזו נמצאת בשלבים די מכריעים, אם אפשר לומר, של התהליך. משום שאתם התחזקתם, התחזקתם רבות באמונה ומעבר לכך, בידיעה אשר הולכת ומתחזקת, שיש אמת שהיא מעבר לזו שאתם רגילים אליה. יש אמת רחבה יותר ועמוקה יותר, שהאמת המוכרת, זו אשר נקראת הפחד, אינה בהכרח כה אמיתית. הידיעה הזו, אשר הולכת ומתחזקת, מביאה אתכם יותר ויותר קרוב אל מי שאתם באמת. היא מקרבת אתכם יותר ויותר לגילוי של מי שאתם יכולים להיות, וההפיכה היא יותר ויותר, גם אם איטית, למי שבאתם להיות. של מי שאתם יכולים להיות.
מכריעים, משום שככל שאתם יותר ויותר מתקרבים, ויותר ויותר הופכים למה שאתם יכולים להיות, כך גם אותו משבר של בדידות, אותה חוויה כה עמוקה של חוסר אמונה, הולכת ומקצינה. למעשה, הולכת ונחשפת. משום שבנקודה שבה הדרך שלכם השתנתה לפני עידנים רבים, ובחרתם ללכת בנתיב אשר לקח אתכם אל תוך ממלכת הפחד והרחק מממלכת האור, הפיצול בנתיב הוא גם פיצול באמונה. ההסכמה וההחלטה להתנסות במצב תודעה אחר, שאת המחיר שלו אתם משלמים בימים אלו, לא היתה פשוטה בכלל. היא יצרה חוסר אמון עמוק מאוד. חוסר אמון עמוק באור, חוסר אמון עמוק בפחד, ובעיקר תהייה ואי הבנה כיצד ולאן ללכת, ומה לעשות.
בחירות
קולות שונים ממלאים את החלל, קולות שונים תמיד מילאו אותו. כיום חלק נכבד מהחלל הזה נתפס על ידי מכשיר הטלוויזיה שלכם. אך בעוד הטלוויזיה האנושית מציגה מספר מוגבל של ערוצים, גם אם המספר הזה גדל, הרי שהחלל מכיל הרבה יותר מכך, כמעט אין ספור קולות. ובעוד שקולה של האהבה הוא עדין, קולו של הפחד בוטה וברור. וגם זה וגם זו מדברים באמצעות מספר אינסופי של נציגים, באמצעות מספר כמעט אינסופי של שליחים. למה להאמין?
השאלה הזו היא טעונה מאוד. בחוויה האנושית ישנה טראומה עמוקה מאוד כתוצאה מהסטייה בדרך, מהבחירה לשנות את הדרך. ההטעיה היתה כה עמוקה, המחיר הוא כה כבד, עד שחוסר הבטחון של בני האדם וחוסר האמון של בני האדם בכל מה שמדבר מחדש בחלל הוא גדול מאוד. ציניות רבה ישנה כלפי עולם הרוח. חוסר אמון גדול כלפי כל מה שהוא מיסטי. חוסר אמונה עמוק מאוד בקשר ליכולת באמת להשתנות ולהפוך את העולם הזה מחדש למה שהוא יכול להיות.
ובכל זאת, כבני אדם פרטיים וכקבוצה אנושית אתם נדרשים יותר ויותר לקבל הכרעות והחלטות שיש להן השפעה על החיים שלכם באופן אישי ובאופן כללי. הקולות אשר מדברים דורשים לבחור מחדש באמת שלכם. במציאות הזו של המדינה הזו קוראים לזה בחירות, מערכת בחירות. אבל מערך הבחירה שאתם נמצאים בו ותמצאו בו בתקופה הקרובה הוא הרבה יותר משמעותי מזה הפוליטי, וההשפעה שלו תהיה הרבה יותר עמוקה מאשר ההשפעה הצפויה לבחירה הפוליטית שלכם.
הבחירות המתקיימות ברגשות שלכם ישפיעו הן על הפוליטיקה במדינה הזו והן על הפוליטיקה בעולם הזה. הן ישפיעו על הפוליטיקה הרגשית שלכם, ועשויות להמיס או לחזק את אותו מנגנון פוליטי אשר מתאים את מה שאתם מפגינים כלפי חוץ למה שאתם חושבים שהחוץ דורש מכם.
אם המנגנון הזה יתחזק, הסבל יגבר. אם המנגנון הזה יימס, ההקלה תגדל. אלו אשר מסתירים ואלו אשר הם סודיים, אלו אשר ההופכים את הסודות לדרך חיים, ממשיכים בדרך של סבל. אלו אשר בוחרים אט אט להסיר מסיכות ולקלף אי הבנות, ולחשוף יותר ויותר את מי שאתם, עוברים יותר ויותר לצורת חיים שיש בה הקלה, שיש בה יותר שקט. ככל שאתם משקיעים פחות ופחות אנרגיה בלהסתיר את עצמכם, אתם יכולים להתפנות יותר ויותר להגשמה עצמית, ולחזור ולחוות מחדש מהו בית, ולהכיר מחדש מי הם בני המשפחה.
מה שקורה בזמן זה, הוא שישנו חלק מהמשפחה אשר יותר מתגלה בפניכם. החלל נדמה לנו בעבור אנשים מסוימים מפסיק להיות חלול. הגבולות נמסים, הם נמסים מכוח בחירות שאתם בחרתם עד כה. האופן שבו אתם מגיבים ותגיבו לתהליך בזמן הזה ישפיע ויביא אתכם למערך בחירות נוסף. אבל כעת, בימים האלה, אתם פוגשים בין אם במודע ובין אם לא במודע יותר ממי שאתם, מהבית שאתם חלק ממנו.
אהבה ואיום
האחרים, זהו שם קוד לאלו אשר אוהבים אתכם. מבעד למעטה הפחד אשר שרוי על פני האדמה עידנים רבים, אלו אשר אוהבים אתכם נתפסים בתור האחרים, אלו הרחוקים שיש להיזהר מהם. אלו שאוהבים אתכם עשויים להיות להיתפס כמאיימים. הם עושיים להיות ההורים שלכם, הם עשויים להיות בני הזוג שלכם, הם עשויים להיות חברים שלכם, והם עשויים להיות גם המדריכים שלכם, אלו שאינם בגוף. הם עשויים להיות המורים הרוחניים שלכם. הם עשויים להיות תלמידים שלכם. כל דבר מה אשר מביא איתו תחושה של בית עשוי להיתפס כמאיים.
האהבה בעולם הזה עוד לא התאקלמה מחדש. היא עדיין נחוות כנטע זר, בעוד שהפחד נתפס כדבר נצחי ובלתי אפשרי לריפוי או לשינוי. האהבה נחווית כדבר רחוק ובלתי מושג, וכאשר היא מתקרבת, וכאשר היא נמצאת – והיא נמצאת יותר בזמן הזה – היא עשויה להפעיל מנגנוני אזעקה, אשר יזעיקו עוד כמה פחדים אשר יגנו עליכם. מי שמוכן לתת לאזעקה להשתולל ולא לזוז ממקומו, עובר ריפוי גדול מאוד בזמן הזה. מי שמזדעק, עשוי למצוא את עצמו שוב מוקף באותם היועצים אשר עשויים להבטיח את עתידו אך לא לעשות דבר שיש בו אפשרות לעזור.
בזמן הזה קופצים מנגנוני האזעקה. הם קופצים בצורות שונות בפני כל דבר שהוא אחר, שיש בו מהבית. בני אדם מתבקשים, אם אפשר, לשבת במקומם. היו ברגש אשר צועק, אשר עולה. אנו שואלים, האם אתם מוכנים שלא לפעול, שלא לנתק, שלא להיפרד, שלא לגרש, שלא לפרוש, שלא לעזוב? האם אתם מוכנים להרגיש ולדבר, לפתוח ולשאול? האם אתם מוכנים לחזור ולהיות מחדש המשבר, האם אתם מסוגלים לחוות מחדש את אותו שבר, את אותו חוסר אמון, את אותו בלבול? האם אתם מוכנים להגיע אל הנקודה הזו שיש בה רק בדידות, שאין בה אף דבר, ולהתפקח? האם אתם מוכנים לתת לעצמכם לעבור דרך המיצר הזה, להתרחב כאשר הוא מגיע אל קיצו?
אנו מעודדים אתכם לעשות זאת, משום שכאשר האחרים מתקרבים, הפחדים מדברים. ואם תבינו עד כמה אוהבים הם אלו האחרים, אם תראו יותר בבהירות כמה מסוכנים הם אותם הפחדים, עד כמה הם בלתי קיימים. האהבה, בכוחה להמיס את הפחד, וכאשר זו גדלה בכוחה להעלים אותו, להתמיר את ההטבעה שלו באופן שהוא טוטאלי. זה דורש מכם תזוזות רבות ובו זמנית תקופות ממושכות וזמנים רבים בהם אתם צריכים לשבת ברגש ולא לזוז. מבלי לקפוץ, מבלי לפעול, מבלי לסגור. הפסיביות שבמעבר הזה היא דבר קשה מאוד בעבור אנשים, שכן בכולכם ישנה אקטיביות. אך האקטיביות שלכם מהולה בפחד, והפסיביות שבכם צריכה לטהר את עצמה מאותם הפחדים אשר משפיעים על האופן שבו אתם פועלים.
תפקידכם בתוך מסע כזה של היטהרות הוא לחצות את המיצר פעם אחר פעם – וכעת זהו מיצר – בשביל לקלוט ולגלות מה באמת מסתתר מאחורי הפחד.
אם כך, שלום.
טוהר.
