אם כך, שלום.
נדמה שזהו זמן טוב, זמן טוב להתחיל לעסוק בדבר מה שהוא איננו חדש. ובכל זאת אנו מתחילים לעסוק בו, למרות שזוהי איננה הפעם הראשונה באמת שמפגש מסוג זה מתקיים, ששיחה מסוג זו נערכת, ומידע זה עובר. ובכל זאת אנו מתחילים, משום שבלבוש הנוכחי שלכם, בתקופת חיים זו, זוהי הפעם הראשונה ששיחה זו נערכת, כך שאם מישהו מתרחש הערב ירגיש ברגעים אלו או אחרים מעט מוכר, ואם המילים שייאמרו יישמעו שהן אינן מחדשות, אל תמהרו לבטל את מה שקורה. הסיבה היא שכבר הייתם במפגש הזה, והמילים כבר נאמרו, והרעיונות כבר הושמעו.
עכשיו אנו זוכרים, המפגש חוזר, הקבוצה נפגשת, הן באופן פיזי והן באופן שהוא איננו פיזי, והמידע זמנו להתעורר מחדש, להישמע מחדש, והזמן להיזכר בדברים שאתם יודעים. זמן להתעורר משכחה ולהפעיל מחדש יכולות, זיכרונות, שיעזרו לכם להתקדם לשלב הבא. להמשיך בתהליך של התעוררות, לעזור להגיע ליותר חופש, ליותר רכות במי שאתם וביחסים שלכם עם כל מה שקיים.
חופש
מהפעם הראשונה, מהרגע הראשון שבו התעוררתם בגוף, מהרגע הראשון שבו הבית החל להישכח, אתם נמצאים במסע, במסע של חזרה הביתה. בתוך עולם שהוא דואלי, שהוא מופרד, שהוא מחולק, אתם משקיעים אנרגיה רבה מאוד בלהגיע לאחדות. בעולם שהתחלק לגברים ונשים, לגבריות ונשיות, לזכריות ונקביות אם תרצו, לקחתם את ההפרדה הזו צעד אחד קדימה, והמשכתם את החלוקה לטוב ורע, לבסדר ולא בסדר, לנכון ולא נכון, להגיוני ולא הגיוני.
אנו אומרים, מתוך נקודת המבט שלנו, שלקחת את ההפרדה הראשונית של גבר ואישה, של גבריות ונשיות, ולשכלל אותה שכלול מעט פרימיטיבי לתפיסת חיים של רע וטוב, של הגיוני ולא הגיוני, הוא בהחלט דבר לא הגיוני. ובכל זאת הוא היה דבר מתבקש, משום שמהרגע הראשון שבו נחתתם בעולם הזה, התעוררתם בעולם הזה, שנזכרתם שיש דבר מה מעבר לעולם הזה, אתם עסוקים בניסיון לפענח מהי הדרך הנכונה לחזור אליו, מה תהיה הדרך הנכונה להרגיש בו שוב. אך מאחר ואתם מתקיימים בעולם שהוא דואלי, בעולם שיש בו באופן תמידי שני קולות, שתי הוויות, שתי תחושות, אתם באופן כמעט אוטומטי אתם מנסים לבדוק מה נכון ומה לא נכון, מהי האמת ומהו השקר. אתם הופכים זאת לבחינה מתמדת של מה רע ומה טוב, מה ייקח אתכם להיכן שאתם רוצים להגיע אליו, ומה ירחיק אתכם משם.
בתוך עולם שבו אתם מתקיימים, הסוד האמיתי אשר מעטים מבינים אותו – אם כי רבים מדקלמים אותו – הוא שאין צורך לבחור, אין צורך לקטלג, שיש מקום להכל, לכל הדברים. למעשה, האמת אשר מסתתרת מאחורי כל הדברים היא שהדרך היחידה לחזור הביתה היא ליצור איחוד, איחוד מקודש, בכל פעם מחדש בין מחשבות לרגשות, בין חוויה לפעולה, בין גבריות לנשיות, בין מציאות לבין חלום. זו הדרך היחידה לממש מחדש את המהות שאתם, בעודכם בגוף, היא לתת מקום לכל הדברים, ולאפשר בדיקה והכרות עם כל החלקים, עם כל הצדדים, בפנים ובחוץ.
אנו אומרים שמעטים מבינים זאת, אך רבים מדקלמים זו, וזוהי איננה האשמה פשוטה, זוהי עובדה מורכבת. משום שבשיטות הרוחניות המתפשטות בעולם הזה – ואנו חוזרים לנקודה זו פעם אחד פעם, מפגש אחר מפגש – בכל השיטות הרוחניות קיימת האמת הזו, שחופש הוא הדבר המהותי אשר יוצר ואשר מרכיב את מי שאתם באמת; שאהבה היא הכוח אשר נותן חופש לכל. ובכל זאת, בתפיסות הרוחניות הרבות בכדור הארץ, הוותיקות יותר והחדשות יותר, ההפרדה היא הכוח אשר מניע את אלו אשר מחפשים דרכן את הדרך הביתה.
ראו איזה אבסורד – נקודת המוצא הראשונית של כולכם היא להגיע למקום מסוים, להגיע מהמקום בו אתם נמצאים למקום אחר. רבים הפכו את הבית למקום חיצוני הנמצא מחוצה להם, בעוד שהאמת כפי שהיא, היא שהבית הוא מהות המתקיימת בתוככם, ולחזור הביתה היא פעולה של היזכרות, היזכרות במי שאתם.
חופש הוא פרידה ממושכת ויסודית מתפיסות אשר מנחות אתכם לגבי מה נכון ומה לא נכון, מה בסדר ומה לא בסדר. חופש הוא פרידה מהותית מהתפיסה של רע וטוב, לעבר ראייה מורכבת ועמוקה של הבחירות שלכם, של הרצונות שלכם. אין רצון שהוא רע, ואין משיכה שהיא רעה ואין תשוקה שהיא רעה, למרות שאתם אוהבים לעיתים לקטלג אותן ככאלה, בשביל להגביר את הריגוש שיש לכם מהן. אך האמת היא שאין תשוקה רעה ואין רצון רע, אך בהחלט ישנם רצונות שהם חולפים, וישנן תשוקות שהן תשוקות אמת, והמסע של מי שרוצה חופש הוא ללמוד לזהות מהו רצון חולף ומהי תשוקות אמת, ולתת מקום לתשוקות להתממש, ולרצונות לחלוף. אך גם תשוקה וגם רצון, זמניים או מהותיים, אמיתיים, הם אינן רעים וטובים, מה שהיא אמת היא דבר נכון, ואמת עשויה פעמים רבות להשתנות, כפי שאתם יודעים, פעמים רבות להחליף פנים.
לגשר על הפער
כל זה קשור לדבר מה שאנו רוצים להתחיל לעסוק בו הערב. אנו רוצים שזו תהיה הפעם הראשונה שאנו עוסקים בכך, ולא הפעם האחרונה. משום שישנה חשיבות רבה לנושא, וצורך עז להפנות אור, אור שמרכך ומרפא, למציאות שבה אתם נדמה, מסתבכים יותר מכל. כיצד ליצור את החופש הזה, כיצד להביא אותו לידי ביטוי, לידי מימוש, בתוך עולם שהוא זוגי. כיצד ליצור זוגיות שהיא חופשית, שהיא ממשית, שהיא איננה שקר, שהיא איננה חולפת. כיצד לגשר על הפער, על הפער הקיים במפגש האינטימי של שני אנשים שונים, כיצד ליצור דבר מה שלישי, שאין לו מילים, אם כי אתם נוטים לקרוא לו אלוהים.
רבים כה נבהלים מהפוטנציאל הזה, מהיכולת ליצור אלוהות בתוך זוגיות, עד שברגע שבו הם נפגשים, הם מתחילים ליצור ילדים. לילדים שאתם מביאים לעולם יש נוכחות דומיננטית מאוד של אלוהות, אך זו, פי שאתם כבר יודעים, חולפת. אז הנה אתגר לבני האדם החדשים, לאלו הנולדים ולאלו הגדלים, ולאלו השוקלים – האם אתם מוכנים, במקום להביא ילדים, ליצור את אלוהים? האם אתם מוכנים לגדל בתוך המסגרת של השניים, תודעה שאין לה גבולות, אין לה שמות, שאיננה באמת קיימת כנפרדת מכל דבר, ובכל זאת יש לה את הנוכחות שלעיתים ניתן לחוש בה, ניתן לטעום אותה, ניתן לגעת בה?
המפגש של שניים – והוא נכון לגברים ונשים וגם לגברים וגברים ונשים עם נשים, אנו לא עושים אפליה, לא בערב הזה ולא בערבים שיבואו, משום שגם כאשר שנים נפגשים והגופים הם בני אותו מין, הרי שמה שבאמת נפגש הוא צד גברי עם צד נשי. הקושי ביצירה משותפת של אינטימיות, של אינטימיות שיש בה חופש, הוא בנקודות בהן הגבריות פוגשת בנשיות. ובמילים פשוטות, בנקודה שבה חוסר אמון פוגש חוסר אמון. כאן, מנקודת המבט שלנו, קיימת הבעיה כולה.
במפגש האינטימי של שניים יכולה להיוולד לעולם תודעה אלוהית. תודעה לסבית… ובכל זאת, גברית ונשית, משיכה כזו או אחרת, היא עדיין תודעה אלוהית. בתוך מפגש של שניים קיים הפוטנציאל הגדול – הוא איננו בהכרח הגדול ביותר, אך הוא גדול, משמעותי – להיזכר במי שאתם באמת. דרך המפגש הבלתי פוסק, לפגוש את האשליות שאתם ולחזור הביתה, אל מי שאתם באמת. להיזכר ולהתעורר.
היכן מונחת הבעיה? היא מונחת בכך שאתם דואליים לגבי הרצון שלכם לחזור הביתה. אתם מנהלים משחק של משיכה ודחייה עם הדבר שאתם רוצים בו יותר מכל. הבעיה העיקרית, הבסיסית, המהותית של בני אדם ביצירה של זוגיות היא שדרך זוגיות אתם חוזרים הביתה. ומי שאינו מוכן, מי שמאוים מהאפשרות של חזרה הביתה, עשוי ליצור קשיים רבים בתוך התחום הזה. משום כך התחום הזה, כפי שרבים בעולם זה מגדירים זאת – פושט את הרגל. משום כך מערכות יחסים אינן מחזיקות מעמד, ומה שפעם הוגדר נישואים מוצלחים קורס, ומתפרק ממרכיביו, מהגבר ומהאישה, מהגבר והגבר או מהאישה והאישה.
הנקודה הזו, של חוסר אמון, היא הנקודה שרבים מכם חווים כשאתם מתחילים לחוש יותר בבהירות את המדריכים שלכם. כל דבר שנתפס כמיסטי, כמעבר לחמשת החושים, נתפס כבלתי הגיוני. פעמים רבות אתם נוטים להטיל בכך ספק, ספק רציני ועמוק מאוד. אותו הספק ברוח אינו מאפשר התמסרות לזוגיות.
פחד המוות
במפגש האינטימי של שניים, שם קיימת האפשרות מהבהירות והטהורות ביותר לחוש בקיומם של ממדים אחרים. דווקא שם, במפגש שיכול להתרחש ברגעים כאלה ואחרים בתוך שיתוף זוגי, אתם יכולים לקלוט לרגע שהכל אינו כפי שהוא נראה, וכי יש דברים שהם מעבר. אתם יכולים לחוש בכוח השלישי אשר פועל בין שניים, באותו אלוהים אשר הגיע לעולם. באותה אלוהות.
משחק המשיכה-דחייה נובע מהפחד הבסיסי ביותר שאתם מתנהלים איתו בעולם הזה. הוא נובע מפחד המוות. החזרה הביתה אל מי שאתם באמת, המשמעות שלה היא להסכים למות, להסכים למות בתפיסות הישנות של מי אתם, ולהיוולד מחדש בהבנה אחרת לגמרי של המהות האמיתית שלכם.
זה האתגר שאנו, אלו שאין להם גוף בתקופה הזו, מציבים בפניכם, ומשום כך פעמים רבות האתגר והפעולה המשותפת איתנו מהווים אתגר דומה. אנו מפרקים בנוכחות ובמילים את מה שאתם חושבים, את מה שאתם מבינים, בשביל לקחת אתכם למקום אחרי לגמרי, בשביל לקחת אתכם למי שאתם באמת. משום כך פעמים רבות כל מה שהוא מיסטי, כל מה שהוא רוחני, מעורר התנגדות רבה בקרב בני אדם. משום ששם עליכם למות. ובתוך אירוע מסוג זה אשר מתקיים הערב, בתוך תהליך זה הקרוי תקשור, מתקיים מוות. כשעיניים נעצמות דבר מה מת, ודבר מה חדש נולד. האם את התהליך הקצר הזה אתם מוכנים להפוך עד שיהפוך טוטאלי? עד שהכל ימות בתוככם, עד שתיוולדו מחדש?
המפגש הזוגי הוא שער משמעותי, והאפשרות ליצור זאת, משום ששם, בתוך המפגש של האדם עם מה שנתפס לעיתים כהיפך ממנו, כמנוגד לו; המפגש הזה יכול להוות שער קפיצה אל תוך ממד חדש, אל תוך עולם חדש. האם בתוך המפגש הזה אתם מוכנים לוותר על מה שאתם מבינים לטובת חוויה טוטאלית?
פעמים רבות אתם מוכנים לעשות זאת. אתם נהנים מכך כאשר זה קורה, כאשר אתם נפגשים, כאשר אתם מתאהבים. בהתאהבות אתם מוכנים פעמים רבות לוותר על מה שאתם יודעים ועל מה שאתם מבינים, ולמות. למות, לתת ללבד למות. שם אתם נהנים מאוד.
אך כאשר אתם מתאהבים, בשלב מהר מאוד עולה הפחד שלכם לאבד. אתם נהנים מאוד ואתם לא רוצים שזה ילך מכם, אתם רוצים שזה יישאר איתכם. שם בדיוק קיים האתגר. אם אתם רוצים שהמאוהבות תישאר לנצח, אם אתם רוצים להיות מאוהבים באמת, מעבר למאוהבות הזוגית, אם אתם רוצים את החוויה הזו כחוויה טוטאלית, עליכם להסכים לאבד את עצמכם.
בתוך מאוהבות זוגית אתם חווים פעמים רבות את העובדה שאינכם יכולים לטבוע אל תוך המאוהבות הזו, משום שעדיין אינכם יכולים להכיל זאת. עולה הפחד לאבד את היחד אשר מתחיל להיווצר. אם אתם נחושים מספיק לזהות זאת, אתם יכולים ליצור סוג של ריפוי, מפגש של ריפוי בתוך מפגש זוגי, של כל מה שנוגד את המאוהבות הזו. של אותו חלק בכם אשר אינו רוצה למות, אותו חלק אשר מתנגד, אשר מפחד על חייו, אשר נלחם, ובתוך המפגש של הריפוי ליצור יותר ויותר אינטימיות. אינטימיות שלא רק תאפשר שיתוף פעולה זוגי, כי אם תאפשר בתוכם שיתוף פעולה מסוג חדש לגמרי. השאלה היא האם את האתגר הזה אתם מוכנים יותר ויותר לממש, יותר ויותר ליצור בתוך המציאות שלכם.
רבים זוכרים את היכולת הזו, מעטים עד מאוד מקיימים אותה. פחד המוות אשר עולה בתוך המפגש הזוגי הוא ממשי. הוא תפוס כה טוב בתוך הגופים שלכם, בבסיס האישיות שלכם, עד שהמוות הזה פעמים רבות איננו אפשרי בפעולה אחת, מהירה וקצרה, משום שהוא עשוי לגדוע גם את יצר החיים, וליצור מוות של ממש. מדובר פה, כפי שכולכם יודעים כבר, בתהליך. כשם שיצירה של זוגיות וטיפוח של זוגיות הוא דבר שאיננו נפסק, כך גם המוות והלידה מחדש אל תוך הלב הוא איננו דבר שקורה בין רגע. עד כמה שהייתם רוצים לעיתים חופש פתאומי ומיידי, אתם יכולים להשהות את המחשבה הזו. הסיבה הפשוטה לכך היא שמוות תודעתי, מיידי ומהיר איננו בהכרח הדבר האפשרי. ומאחר והרצון אשר משותף לכל בתקופה זו הוא למות ולהיוולד מחדש בתוך גוף – והוא משותף לכל מי שמחפש מחדש את המוות – הרי שתהליכים שיש בהם סוג של איטיות הם בסופו של דבר המתכון המומלץ לממש את החלומות שלכם, את תשוקות האמת שלכם בכל התחומים, מבלי להזניח או לוותר על אף תחום.
הדבר קשור בראייה צרה עד מאוד, אשר נובעת מההפרדה אשר קיימת בעולם הזה, שאם תמותו אתם יכולים למות ולהיוולד מחדש. המוות של הפחד איננו אומר מוות של כל מי שאתם. הוא איננו אומר שמדובר במוות של הגוף, של האלוהות הקיימת בתוכו. מוות מלא של הפחד כן אומר מוות של מלא של הנוכחות, של הישות אשר מפרידה בין האלוהות לבין הגוף. אותה נוכחות אשר נקראת אישיות, אשר יוצרת סוג של תיווך אשר שומרת על פער, אשר אינה מאפשרת את המיזוג, את האיחוד המקודש בין הגוף הפיזי לבין הנוכחות האלוהית שהיא אתם.
במובנים עמוקים ורחבים מה שעליו למות היא האישיות, אותה קבוצה של פחדים אשר עדיין פעמים רבות אתם מגדירים כ'אני', אשר אתם עדיין נבהלים כאשר אתם פוגשים באפשרות להיפרד ממנה.
אנו רואים את מחשבות הספק אשר רצות בראש. מחשבות הספק נובעות מפחד המוות, תפיסה צרה של מציאות אשר אומרת שאם תמותו הכל ימות; חוסר היכולת להבין ולחוש שזה אשר מפחד למות הוא איננו אתם. רק כאשר מגיעה ידיעה, שמה שמת הוא איננו אתם, ומה שיכול למות הוא איננו כל כולכם, רק אז כל מה שיכול למות אכן מת. רק אז אתם יכולים לטבוע אל תוך חופש פנימי.
זמן של נצחון
כל זה אפשרי עד מאוד, ומשמעותי עד מאוד ליצירה, בתוך מפגש של זוגיות. חוסר האמון של מנגנוני ההגנה אשר מפעילים אתכם בתוך התחום הזה נובעים מפחד המוות; והידיעה הפנימית אשר קיימת בכולכם, אשר אומרת שכאשר שניים נפגשים ונמצאים בתוך אינטימיות, קורה דבר מה שלישי, נולד דבר מה שלישי. אותה נוכחות אלוהית אשר נוצרת, היא היא הדבר אשר מאיים יותר מכל. היא הדבר אשר ממנו אתם בורחים, והיא גם המקור אשר אליו כולם שואפים, זוהי החזרה הביתה. זוהי היצירה אשר נולדת כאשר מתקיים האיחוד בפנים ובחוץ.
האתגר בליצור זאת הוא בלהסכים ללכת אל מעבר למה שאתם רואים, אל מעבר למה שאתם מכירים, אל תך דבר מה אחר, אל תוך דבר מה חדש לגמרי. שיטה אחרת של מי שאתם, של מה שאתם יכולים להיות, של מה שאתם באמת.
אם נדמה בתוך הדברים שלנו שאתגר מסוג זה הוא בלתי אפשרי למימוש לנוכח המציאות, וייאוש עולה כעת, אנו רק מבקשים להזכיר שאמת נשמעת כאשר ישנה היכולת לממש אותה.
זהו זמן של ניצחון, אם אפשר להגדיר זאת כך, משום שהעולם הזה שאתם מהווים בו, אתם חלק ממנו ויוצרים אותו, עבר שלב. צעד משמעותי נעשה בתוך המסגרת שהיא העולם הזה לטובת שלב חדש. האיחוד המקודש, החזרה הביתה, המימוש של שיתוף הפעולה הזוגי בעולם הזה, הופך יותר ויותר הדבר שלשמו הכל מתקיים. אולי נאמר, שהעובדה שלשם זה הכל מתקדם הופכת ברורה יותר ויותר, מהירה יותר ויותר. בתוך שיתוף הפעולה הזה, בתוך האיחוד הזה, הכל נולד, משום כך הכל קשור בזה, הכל מושפע מזה. משום כך זהו זמן של ניצחון.
כאשר מגיע הזמן להעמיק בנושא ישן זה, ולהעביר מחדש מסרים שנשמעו מזמן, לעורר זיכרונות של ידע, זהו זמן של פעולה שמעולם לא היה, וכעת מתקיים.
בתוך הבנה זו ובתוך אנרגיה זו אנו ניסוג מעט, ונסיים את השיחה בשלב זה.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
