אם כך, שלום.
אם כך, אנו מתחילים במפגש נוסף. התכנסות נוספת של אנשים, של מדריכים, של ישויות מסוגים שונים. בגוף ושלא בגוף נמצאים יחד בזמן זה, במרחב זה. הכל נפגש.
זהו מפגש שמטרתו לאפשר התרחבות, מטרתו לאפשר התפזרות. בנקודה הזו, בהצטלבות זו של זמן ומרחב, דברים מתכנסים, רגע לפני שהם מתרחבים. בזמן הזה של התכנסות, רבים מרגישים שלא נותר להם לאן לזוז, רבים מרגישים תקועים, כלואים, חסרי אונים. נדמה פעמים רבות שהמציאות ברמה מסוימת מסתיימת, אבל אין זה ברור מהי המציאות שמתחילה. נדמה שהדברים מגיעים אל קיצם אבל לא ברור מה עומד להתחיל, ולפעמים לא ברור אם דבר מה בכלל עומד להתחיל, או שמה שאנו מגדירים כהתכנסות הוא למעשה סוג של תחילת הסוף.
להרגיש כלואים
זוהי חוויה שרבים חווים אותה בזמן הזה, וזו חוויה שעשויה להיות מתסכלת מאוד, משום שאינכם יודעים לאן לפנות, אינכם מבינים מה לעשות, וגם אם היו בעבר כלים שהצלחתם להשתמש בהם בשביל להניע את עצמכם, הכלים הללו בזמן הזה פעמים רבות אינם יעילים יותר. אפשר לומר שאתם מתפרקים בעל כורככם, שלא במודע, מהכלים ששימשו אתכם עד כה. כאילו תפסו אתכם בהפתעה ולקחו מכם את מה שאתם רגילים להשתמש בו, את מה שאתם רגילים להעזר בו בשביל לעזור לעצמכם.
אתם מוצאים את עצמכם חסרי אונים, לעיתים מרגישים ערומים, לא יודעים מה לעשות, לא יודעים לאן ללכת, לעיתים לא יודעים כיצד ללכת. מה באמת אפשר לעשות ומה אי אפשר לעשות? מה נכון ומה לא נכון? מה יכול לקרות ומה לא יכול לקרות? ברמה מסוימת אפשר לומר שאתם עוברים חוויה שאלו אשר כלואים מאחורי סורג ובריח רגילים אליה רוב הזמן, מאחר וניטלה מכם באופן מסוים, באופן שהוא זמני, היכולת הרגילה והמוכרת לנוע ולפעול. הראש שלכם משתגע, כשהחוויה שאתם כלואים הופכת להיות דומיננטית, כשחוסר האונים הוא הדבר העיקרי שאתם מרגישים ולא ניתן לעשות דבר מה שיציל אתכם מהרגשות שלכם, לא ניתן לפעול באופן שיצליח לפוגג את העומס הרגשי שאתם נמצאים בו.
הדבר יהיה עשוי להגביר במידה רבה חוויות של תסכול. משום שעם הרגשות פעמים רבות בני אדם רבים אינם יודעים מה לעשות. כיצד מתנהלים בתוך זה? מה עושים בתוך זה? ומעל הכל השאלה העיקרית היא מה המשמעות של כל זה? מדוע הדברים הם כפי שהם? מה גורם לכל זה? מה היא המטרה של כל זה?
להכנע אל תוך השינוי
על השאלות הללו אנו נענה – והשאלה הראשונה שאפשר לענות עליה בקלות היא מי גורם לכל זה. התשובה היא כמובן אתם. למצב הביש הזה כביכול אתם הבאתם את עצמכם, אבל לא במובן הביקורתי או השיפוטי שאתם נוטים להסתכל על העולם דרכו, אלא בפן רחב יותר, האמיתי יותר וחומל יותר.
מה שקורה בזמן הזה הוא התגלמות וביטוי של בחירה קולקטיבית, זהו ביטוי ומימוש של רצון קולקטיבי לעשות שינוי באופן בו הדברים עובדים. זו ההחלטה, זו ההתחייבות של כולכם שנטלתם על עצמכם לא רק לפני שהגעתם לגוף בתקופת חיים זו, זו התחייבות שנטלתם על עצמכם בתקופה זו פעם אחר פעם. התחייבות להכנע אל תוך השינוי. את כל מה שקורה בהכרח אתם יצרתם. השאלה כאמור היא מה קורה.
להיפרד מהספקות
אנו נאמר שאתם במידה רבה נדרשים בזמן הזה לאבד את הספקות שלכם. אתם נדרשים בזמן הזה להפרד מהראש הספקן, זה שאינו מאמין, זה שאינו בטוח, זה שאינו יודע. זהו הצד בכם שאתם נדרשים בזמן הזה במידת האפשר להפרד ממנו, ולשם כך בזמן הזה נדמה שהוא השתלט על כולכם. במידה רבה אפשר לומר שהספקות מעולם לא נשמעו חזק יותר בעולם שלכם. חוסר הבטחון מעולם לא היה ברור יותר, בולט יותר, צועק יותר. אבל זהו בדיוק הדבר שממנו בחרתם להפרד, אלו הדברים בתוככם שהחלטתם להפרד מהם. להגיד שלום למי שאינו מקבל בברכה את האופן שבו הדברים עובדים באמת.
לעבור מהראש ללב
האופן שבו הדברים עובדים באמת הוא זה שהולך ומקבל מקום, הוא זה שהולך ומקבל ביטוי – הכוח, מרכז הכובד, הציר ממנו אתם פועלים ומתוכו אתם יוצאים אל העולם הזה, עובר יותר ויותר מהראש ללב, מהספק לידיעה, מהשאלות, התהיות, חוסר ההבנה, לבהירות, לידיעה של האמת כפי שהיא.
מאחר ומרכז הכובד עובר באופן שהוא משמעותי מהראש הספקן ללב, אתם נדרשים לוותר על הראש – אבל על הראש אי אפשר לוותר כל כך בקלות. מאחר ואנו עוסקים בחוסר אמונה, מאחר והמקום הזה בתוככם הוא מקום של ספקות, נדמה שזהו הדבר העיקרי שאיתו אתם מתמודדים בזמן הזה. זהו הדבר שהשתלט עליכם.
הדבר כאמור מכוון, משום שכאשר הספק משתלט גואים הפחדים, ויחד עם הפחדים עולה הרבה כעס, הרבה תסכול עולה. אין זה רק שאתם ספקנים כפי שאולי הייתם בעבר, אתם יותר חסרי אונים מכפי שהייתם בעבר, הדרכים לפעול פעמים רבות חסומות בפניכם ואינכם יכולים לעשות את מה שאתם רגילים לעשות בשביל להציל את עצמכם ממי שאתם. כך שבעוד שהעוצמה הרגשית גדולה מאי פעם, יכולת הפעולה פעמים רבות קטנה מאי פעם, ואתם מגיעים אל תוך חוויה, נמצאים בתוך חוויה של סוף, של דרך ללא מוצא.
כל זה, כל זה הוא מכוון, בכל זה יש היגיון, מאחורי כל זה שוכנת חוכמה. החוכמה אומרת שבשביל לחזור ללב ואל הידיעה של הדברים כפי שהם באמת, עליכם להשאיר מאחור את מה שהפכתם להיות מי שאתם – את הפחדים הגדולים, את הספקות המכרסמים, אלה שאינם נותנים לכם מנוח. בשביל להשאיר אותם מאחור עליכם להעצים אותם, לחוות אותם ולגלות אט אט כיצד הם מתפוגגים.
הלב הוא זה שיקבל יותר ויותר מקום, הוא זה שיקבל יותר ויותר ביטוי, הוא זה שיקבל יותר ויותר את ההשפעה, את היכולת ליצור את המציאות. המעבר הזה הוא זה שבתוכו אתם נמצאים, הוא הדבר שבאמת קורה, הסיבה שבגללה אתם נמצאים בתוך התהומות בהם אתם נמצאים.
לבקש ולקבל עזרה
זה אומר בזמן כזה יותר מאי פעם, שחשוב לבקש עזרה ותמיכה. חשוב למצוא את המקום לעבור בו את התהומות הרגשיים שלכם, משום שאחרת, אפשר במידה רבה להשתגע. אפשר להבהל וללכת אחרי הפחד, לעשות פעולות ולעשות מעשים שהפחד מבטיח שיגנו עליכם.
כל הפעולות הללו אינן בעלות ערך – אינכם יכולים לעשות דבר בשביל להגן על עצמכם. כל מה שאתם יכולים לעשות הוא לאפשר ללב שלכם ללכת – איך לומר – בראש המחנה. לתת ללב לקבוע את האופן שבו הדברים עובדים באמת. לכן חשוב בזמן הזה לבקש עזרה, לחפש עזרה, למצוא את המקום שבו אתם יכולים לנוח, בו אתם יכולים לפוגג את המטען הרגשי, מקום שבו אתם יכולים לעזור ללב להפתח.
אמונה וסבלנות
הדבר השני אשר נדרש מכם הוא מידה של סבלנות. איך לומר, עליכם להאמין בזמן הזה יותר מאי פעם דווקא משום שחוסר האמונה גדול יותר מאי פעם. אמונה בזמן הזה עשויה להרגיש כמו עצם זר, כמו דבר שאיננו קשור למציאות. אך האמונה היא הדבר שבו אתם יכולים לאחוז בשביל לחצות את המיצר הזה. בסבלנות ואמונה, משום שכל זה אשר קורה בזמן הזה יש לו תכלית, ומי שמוכן לחצות את המיצר, מי שמוכן לעבור בתהום הזו, מי שמוכן לתת ללב שלו להפתח, יוכל להנות משפע של ניסים שלב פתוח יכול ליצור, שחיבור מחדש ממקום של ידיעה, יכול להביא. בשביל זה אתם צריכים מעט סבלנות.
הסבלנות בעיקר טמונה ביכולת לא להסיק מסקנות. פעולות אינן הדבר שאתם יכולים כל כך לעשות בזמן הזה, ומסקנות הן הפעולה המשמעותית ביותר שאנו ממליצים לכם שלא לעשות. עזבו את המסקנות כעת בצד, בתוך ספקות כה גדולים, בתוך הפחדים אשר עולים, הדבר הקל ביותר הוא להגיע למסקנות לגבי מה יכול לקרות ומה לא, מה אפשרי ומה לא.
בתוך מצב מסוג זה המציאות בהחלט עשויה להרגיש ולהשמע שחורה, מבהילה יותר מאי פעם. אז אנו ממליצים לכם בזמן הזה לא להסיק מסקנות, לתת לדברים מעט זמן משום שהם צריכים עדיין זמן. התהליכים אינם שלמים, הלב אמנם הולך ונפתח אבל אתם צריכים – איך לומר – לעבור את הארגון מחדש שאתם נמצאים בתוכו, בשביל לשאת יותר נכון, יותר יציב, את מי שאתם באמת. תהליכים מסוג זה זקוקים לזמן, תהליכים מסוג זה זקוקים להתמסרות שלכם. אז לא להסיק מסקנות בזמן הזה.
זה יהיה קשה עד מאוד בזמן הזה לראות אור במציאות. אבל החושך שאתם פעמים רבות חווים הוא זמני. הוא לעיתים חזק יותר מאי פעם משום שהוא מכוון. הדברים עכשיו צריכים להיות בשביל שתוכלו לעבור לתודעה מפותחת יותר, רחבה יותר, נכונה יותר למי שאתם.
זוהי הבחירה, ואנו כאן במפגש זה בזמן זה להזכיר לכם, להזכיר לכם שאתם לא לבד, להזכיר לכם שגם אם אתם מרגישים אבודים בתוך תהליכים שמטרתם אינה ברורה לכם, הרי שיש מי שמכוון את כל זה, יש מי שזוכר מה היא המטרה של כל זה. אתם שוכחים כשאתם נמצאים בתוך גוף, ואנו ממליצים לכם לשמוע את המילים שלנו ולהיזכר בהן בעת הצורך.
התהום הזו שרבים מכם חווים צפויה לחלוף. סבלנות נדרשת, אמונה נדרשת, לא להסיק מסקנות גם זה נדרש, מי שאינו רגיל לבקש עזרה, מי שאינו רגיל לקבל עזרה, מומלץ לבקש זאת ולקבל זאת. מי שמרגיש שהוא צריך יותר עזרה מהרגיל, מומלץ לבקש זאת ולקבל זאת. זהו זמן של שינוי, זהו זמן של שינוי גדול. והתהליכים הם בהתאם.
אנו נסיים בשלב זה.
שמחנו.
אם כך, שלום.
טוהר.
