אם כך, שלום.
אם כך אנו מתחילים במפגש נוסף. זמן נוסף, הזדמנות נוספת מעט ללמוד, מעט להבין ממה שמתחולל בזמן הזה, הן בפנים והן בחוץ.
כמו תמיד, בשני הרבדים של המציאות, זו הפנימית וזו החיצונית, הדברים מתרחשים באופן דומה. אפשר לומר שהמציאות, גם בפנים וגם בחוץ, יוצאת מכלל שליטה. הדברים הופכים להיות סוערים, הם הופכים להיות מבלבלים, הם הופכים להיות מוזרים, והם דורשים מכן בני האדם בזמן הזה מידה רבה יותר, עמוקה יותר של גמישות מזו שהיתה עד כה.
גמישות לנוע בין מצבים רגשיים, בין מקומות פיזיים, בין משבים של אנרגיה, וגם לנוע בין סוגים שונים של מזג אוויר, זה הפנימי וזה החיצוני.
התנודות הופכות להיות מהירות ואתם נעים יותר ויותר בין קצוות. זו נקודת האמצע, הנקודה שבה הדברים מדברים זה עם זה, מאזנים זה את זה, מבלי להשתלט זה על זה, אשר חסרה בזמן הזה. זוהי הנקודה או החוויה הפנימית שבני אדם מחפשים אותה ומבקשים אחריה, ובזמן הזה שבתוכו אתם חיים נדמה שככל שבני אדם מתאמצים יותר להגיע אל אותה נקודה פנימית, כך היא מתרחקת.
האדמה שרעדה בזמן הזה, במדינה שלכם, ממשיכה להרעיד את האופן שבו הדברים פועלים, גם אם באופן פיזי היא פסקה מלרעוד. אנשים יוצאים מתוך עצמם המוכר והידוע ומגלים הבטים אחרים, נוספים, במי שהם. באותה מידה חלומות ישנים עשויים להתעורר כשם שכאב ישן עשוי לעלות ופחדים עמוקים, קמאיים, רדומים, עשויים להתעורר.
הצד האלוהי הולך ומתחזק בזמן שהצד הרגשי הפגוע זה הזקוק לאהבה, הולך והופך להיות ברור יותר, בולט יותר. אהבה מעורבבת עם פחד, כאב מעורבב עם חמלה, תקווה מעורבבת עם ייאוש. הקצוות השונים של החוויה האנושית נמצאים זה עם זה, זה בתוך זה, בזמן הזה.
להכיר את הקצוות
אנו מתארים את כל זה בשביל להסביר את האופן שבו הדברים מתנהלים, כדי שתבינו שאינכם לבד, שאינכם ממציאים מצבים רגשיים או חוויות פנימיות, וגם כדי שתבינו שאינכם משתגעים, כשם שבני אדם רבים מרגישים בזמן הזה. האופן בו הדברים מתנהלים אינו אומר שמשהו אצלכם אינו בסדר. הוא איננו אומר שאתם יוצאים מאיזון.
מנקודת המבט שלנו, התהליך כפי שהוא מתנהל מביא אתכם לחוויה עמוקה יותר של איזון פנימי. בזמן הזה אתם אינכם יוצאים מאיזון כמו מגלים את הצדדים השונים את הקצוות, מתוך מי שאתם. להכיר את מה שמוגדר כגבוה ומה שמוגדר כנמוך, לאבד שליטה בתוך החוויה הזו כך שזה יפסיק להיות הדבר שבורחים ממנו וזה יפסיק להיות הדבר שנאחזים בו.
כשהכל הופך להיות כה מעורבב, עד שאינכם מסוגלים להאחז לעומק בתוך החוויות שלכם, אינכם יכולים אלא לאבד הזדהות ולהגיע לחוויה פנימית שבה אינכם יודעים באופן שאתם מכירים את מי שאתם. אינכם יודעים מי אתם ומי אתם הופכים להיות. כל רגש מגיע בעוצמה ובורח מכם לפני שאתם מספיקים להגדיר את עצמכם בעזרתו. רגע שלפני שאתם מסוגלים להאחז בו או להתחיל לברוח ממנו.
זו סערה רגשית עמוקה ואנו מגדירים אותה ככזו, ולא כפי שלרוב נהוג להגדיר זאת, כסערה אנרגטית. זוהי סערה רגשית וכל אדם בתוך המציאות שלו מתמודד עם טריגרים המעוררים אותה.
ישנם טריגרים שונים המפעילים בני אדם, כל אדם בסיפור חייו. בעיות ישנות עשויות לצוף, בעיות חדשות עשויות להיווצר, דברים שלעיתים נדמה שהסתדרו כביכול מתקלקלים שוב. אין זה משנה מהו הגורם, החוויה הזו אותה אנו מתארים משותפת לבני אדם רבים בזמן הזה. בתוך המציאות הזו שבה הים סוער וגועש, לא רק שאינכם מרגישים אדמה מתחת לרגליים, במובן מסוים אינכם יכולים למצוא אותה.
נמצאים במקום הנכון
זה נכון רק במובן מסוים, משום שהאדמה אשר חסרה נמצאת בפנים. כבני אדם בתוך החוויה האנושית אתם רגילים לחפש את האדמה בחוץ. תחושת היציבות שאתם מחפשים מגיעה לרוב מדברים שקורים או לא קורים בתוך המציאות שלכם. בתוך מקום עבודה, בתוך זוגיות, בתוך חשבון הבנק ובתוך הגוף, אתם מבקשים למצוא יציבות שתעזור לכם להגדיר את עצמכם ולדעת מי אתם.
המציאות נמצאת בסערה וכשדברים משתנים ומתהפכים שוב ושוב, אינכם יכולים למצוא דבר מה בחוץ אשר יבטיח לכם תחושה של בטחון ויציבות. דברים בתוך המציאות הפיזית, בעיות שונות, אתגרים שונים, יכולים להסתדר על הצד הטוב ביותר עבורכם, אבל זה דורש מכם להרפות ממאמץ, כי בתוך הסערה הרגשית, המאמץ האוטומטי שלכם הוא להציל את עצמכם מטביעה, מאובדן זהות, מאובדן מהות.
אתם מחפשים בחוץ דבר שתוכלו להאחז בו, אתם מחפשים לראות איפה במציאות יכולה להיות יציבות, וככל שהזמן עובר אתם מתקשים יותר ויותר למצוא אותה.
זה מגביר את הפחד, זה מגביר את הייאוש, זה מעורר תסכול, זה מגביר את הביקורת העצמית, את האמונה שמשהו אצלכם לא בסדר, שמשהו אצלכם יותר לא בסדר מכפי שהוא היה. אבל אנו כאן כדי להזכיר ולומר שהכאוטיות המאפיינת את המציאות הפנימית והחיצונית מכוונת ויש בתוכה חוכמה.
האדמה, תחושה של יציבות, תחושה של בטחון, יכולה להתקיים אך ורק בתוככם. זו תחושה של יציבות פנימית היא תחושה שאומרת שאתם נמצאים במקום הנכון.
לחזור לתחושה בה אתם מרגישים מוגנים, בה אתם מרגישים מודרכים ומכוונים למקום שבתוכו אתם צריכים להיות, אל המקום אליו אתם צריכים להגיע. זו תחושה פנימית של בטחון באותו נעלם, באותו לא ידוע שהוא אתם, באותו מקום בתוככם שהוא עמוק ויוצר את המציאות, ולוקח אתכם אל תוך התהפוכות.
להיכנע אל סערה
אתם נמצאים בתקופה שאפשר לדמותה לשיט על ספינה. מה שהתחיל כשיט ביום בהיר התגלה בזמן הזה כסערה של ממש. אתם מרגישים שאין רב חובל ובמאמץ שלכם להציל את עצמכם אתם מנסים לשלוט בספינה, להפנות אותה לכיוון האדמה.
אנו כאן כדי להציע לכם אתגר – האתגר הוא לתת לספינה להשיט אתכם, לקחת אתכם דרך הסערה לחוף מבטחים. זוהי המציאות בה אתם נמצאים, שבתוכה אין את אותו רב חובל שאתם רגילים אליו, אין את הסדר ההגיוני – או ההגיוני-רוחני שיצרתם לעצמכם.
במציאות בה אין היגיון האתגר שלכם הוא לאפשר לחוכמה עמוקה יותר מכפי שאתם רואים ומבינים לא רק להתגלות בפניכם, אלא להפוך להיות אתם.
לכן בתוך הזמן הזה שבתוכו אתם נמצאים, אנו מבקשים מכם להתמסר אל תוך הסערה. להתמסר אל תוך התנועה. להסכים לבקר את הקצוות של מי שאתם, להסכים לבקר את הקצוות האנושיים, הרגשיים, שלכאורה אין היגיון בלחוות אותם זה עם זה. למרות זאת זה מה שקורה בזמן הזה ואנו מעודדים אתכם לחוות אותם, לבקר אותם, להכיר אותם. להסכים להתמסר אל האופן בו המציאות פועלת.
הספינה שהיא אתם שטה כעת בתוך סערה אל חוף חדש, אל התחלה חדשה. בזמן הזה שבו אתם נמצאים כעת כל שנותר הוא להרשות לגשם לרדת, לרוחות לנשוב ולסערה להיות. מתוך ההסכמה הזו תהיה שמש חדשה אשר תזרח מעל.
בשלב זה אנו נסיים.
שמחנו,
אם כך שלום.
טוהר.
